יחסי ארצות הברית – רוסיה
| יחסי ארצות הברית – רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 144,542,549 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 13,985 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית פדרלית | רפובליקה נשיאותית פדרלית |
| הוצאות צבא (במיליארדי דולרים)[1] | |
| 711 | 71.1 |
| מס' החיילים המשרתים בכוחות המזוינים | |
| 1,037,000 | 1,447,076 |
יחסי ארצות הברית – רוסיה הם המשך ליחסי ארצות הברית – ברית המועצות ויחסי ארצות הברית – האימפריה הרוסית, שידעו עליות ומורדות רבות. עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991, והקמת הפדרציה הרוסית, היחסים בין שתי המדינות השתפרו וכיום המדינות משתפות פעולה בתחומים כמו מלחמה בטרור, מחקר בתחום החלל ומניעת הפצת נשק גרעיני, חרף איבה מובהקת בין המדינות.
תחת ממשלו של ולדימיר פוטין היחסים בין המדינות התקררו. באוגוסט 2013, הכריז הממשל האמריקאי על ביטול פגישתו המתוכננת של נשיא ארצות הברית ברק אובמה עם מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין, עקב מתן מקלט מדיני לאדוארד סנואודן, מדליף אמריקאי שחשף תוכניות ריגול של סוכנות ה-NSA בארצות הברית. ב-2014 היחסים החריפו בעקבות המשבר באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים, הסנקציות שהוטלו מצד ארצות הברית על רוסיה וב-2015 מעורבות רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה והתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים עם האימפריה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – יחסי האימפריה הרוסית–ארצות הברית
היחסים עם ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, יחסי ארצות הברית–ברית המועצות
ילצין וקלינטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפרקות ברית המועצות, הפדרציה הרוסית הצהירה על עצמה כיורשתה בזירה הבינלאומית ועל כן גם קיבלה את מושבהּ במועצת הביטחון של האו"ם. בתחילת פברואר 1992 ערך בוריס ילצין ביקור מדיני ראשון בארצות הברית ונפגש עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש. בתקופת ילצין (1999-1991) היחסים בין המדינות היו באופן כללי חמים, עד להפצצות של נאט"ו על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה באביב 1999, אז ראש ממשלת רוסיה, יבגני פרימקוב, הוביל קו ניצי והיחסים בין המדינות הלכו והתקררו.
לאחר מינויו של ולדימיר פוטין לנשיא רוסיה בסוף שנת 1999 החלו היחסים בין המדינות להתקרר עוד יותר ואף הפכו למתוחים. שיאה של המתיחות הגיעה עם סיפוחו של חצי האי קרים לרוסיה בשנת 2014.
פוטין וג'ורג' בוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים של ולדימיר פוטין עם מקבילו האמריקאי, ג'ורג' ווקר בוש, הלכו והתקררו על רקע שלל אירועים. ג'ורג' בוש נכנס לתפקידו כנשיא בסמוך להיבחרו של ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה והפיכתו של פוטין לאיש החזק במדינה. היחסים בין ארצות הברית לרוסיה במהלך הקדנציה הראשונה של בוש התאפיינו בהקצנה של מדיניות החוץ הרוסית ובהתעצמות של רוסיה מחד, ומאידך הקשחה במדיניות החוץ האמריקאית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר.
עם זאת היחסים היו חיוביים יחסית הודות לקשרים האישיים הטובים שהצליח בוש לרקום עם פוטין. קשרים אלו התבטאו בביקורים הדדיים ובפגישות תכופות בין השניים.[2]
לצד זאת, אירועים רבים העיבו על היחסים בין שתי המדינות. בשנת 2002, בוש פתח ביוזמה לפריסת מערכות הגנה כנגד טילים באירופה למקרה של התקפה מצד מדינות כמו איראן, קוריאה הצפונית ולוב. לשם כך פרשה ארצות הברית מהאמנה עליה חתמה בימי המלחמה הקרה, אמנה שהגבילה החזקת נשק אנטי-בליסטי (ABM treaty).[3] רוסיה ראתה בתוכנית מעשה התגרות ואיום כלפיה, וטענה שמטרתה האמיתית של התוכנית היא סיכול יכולותיו של הצבא הרוסי.[4][5]
הממשל הרוסי האשים את ארצות הברית בעידוד אלמנטים אנטי-רוסיים בזמן מהפכת הוורדים בגיאורגיה ב-2003, ולאחר מכן המהפכה הכתומה באוקראינה ב-2004. הממשל הרוסי ראה בזאת התערבות באינטרסים הגאוגרפיים של רוסיה.[6]
בשנים הבאות קיים בוש שיחות עם מדינות שונות באירופה על מנת שישתתפו בפרויקט. גם הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003 הוסיפה לדרדור היחסים, ורוסיה התנגדה למלחמה זו בין השאר בגלל קשריה החיוביים עם משטרו של סאדם חוסיין.[7] ב-29 במרץ 2004 הצטרפו שמונה מדינות – רומניה, בולגריה, סלובניה, סלובקיה, ליטא, לטביה ואסטוניה – לברית נאט"ו, והפכו בה לחברות מן המניין. הצטרפות מדינות אלו לנאט"ו, כולן חברות הגוש הקומוניסטי לשעבר כאשר חלקן אף היו חלק מברית המועצות, נתפסה בעיני רוסיה כצעד אגרסיבי שפירשו הרחבת ההגמוניה האמריקנית מזרחה אל עבר גבולותיה.[8]
בעוד היחסים עם רוסיה בקדנציה הראשונה של בוש היו סבירים ומעורבים, בקדנציה השנייה המחלוקות פרצו ביתר שאת מעל לפני השטח, והיחסים הלכו והתערערו.[2] תרמו לכך בעיקר הצעדים שעשתה ארצות הברית בשנים הקודמות ובעיקר הסוגיה מרכזית שעתידה תהיה לעמוד ביחסים בין המדינות בשנים הבאות - יוזמת מערכת ההגנה מפני טילים שבוש רצה לפרוס באירופה. בעוד בקדנציה הראשונה בוש היה טרוד בעיקר בענייני המזרח התיכון, בכהונתו השנייה הוא הביע את כוונתו להשלים את תוכניותיו באירופה. עקב כך הואץ המשא ומתן עם מדינות אירופאיות שונות, ולבסוף הוחלט להציב את מערכות יירוט טילים בפולין וצ'כיה. בוש סיכם זאת עם מנהיגי מדינות אלו,[9] והדבר גורר תגובה חריפה מצד רוסיה ובכלל זה איומים צבאיים למחצה.[10] ב-14 באוגוסט 2008, חודשים ספורים לפני שבוש עזב את הבית הלבן, הגיעו השיחות עם פולין לידי סיכום, וסוכם על פריסה של כעשרה מערכות יירוט טילים במדינה זאת.[11]
מדבדב ואובמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינתיים נשיא חדש הגיע לקרמלין, דמיטרי מדבדב הדמוקרט נבחר לתפקיד נשיא המדינה ואומנם נדמה היה שיוביל צעדים להתחממות בין היחסים אך פרץ אירוע נוסף שהידרדר למשבר חמור בין המדינות: המלחמה בין רוסיה לגאורגיה. באוגוסט 2008, פלשה רוסיה לגאורגיה, מדינה שנחשבה לפרו-אמריקנית. הדבר הביא לתגובות נוקבות מצד ממשל בוש, שגינה את הפלישה הרוסית בחריפות.[12][13] ובינתיים מונה נשיא חדש בבית הלבן: ברק אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית. עם כניסת אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית, הוכרז על אתחול ביחסים ובניית אמון. הקשרים בין שתי המדינות התהדקו והגיעו עד לכדי חתימת הסכם היסטורי לצמצום מאגרי הנשק הגרעיני בין שתי המדינות ואובמה אף פעל לביטול תוכנית הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש הבן, להצבת סוללות טילי הגנה מפני טילים בליסטיים על אדמת פולין והחליט במקום זאת להציב את סוללות הטילים על ספינות שיהיו במזרח התיכון. אובמה ראה בתוכניתו להצבת סוללות הטילים על ספינות כטובה יותר וזאת בשל הירידה בחשש של רוסיה.[14]
פוטין ואובמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברם, בשנת 2012 פוטין נבחר מחדש לנשיא והיחסים בין המדינות הורעו שוב והמתיחות הגיעה לשיא עד לכדי חשש לפרוץ מלחמה קרה חדשה, לאחר סיפוח חצי האי קרים (2014), מעורבות רוסיה במלחמת האזרחים הסורית והאשמות של בכירים אמריקאים באשר להתערבות רוסית בהטיית תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2016. בדצמבר 2016 הורגשה הרעה נוספת ביחסים כאשר ברק אובמה הכריז על גירוש 35 דיפלומטים רוסים מארצות הברית בשל מה שממשל אובמה כינה ההתערבות הרוסית בקמפיין הבחירות בארצות הברית.[15][16]
טראמפ ופוטין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ דיבר עם פוטין בשיחת טלפון ב-14 בנובמבר 2016 והשניים דנו במאמצים לשיפור היחסים בין המדינות ולהסדרת מלחמת האזרחים בסוריה.[17] בזמן שסנאטורים כמו ג'ון מקיין ומרקו רוביו העלו את חששותיהם באשר ליחסיו של טראמפ עם רוסיה[18] חברי בית הנבחרים כדוגמת דנה רורבכר דווקא הגנו על גישה זו וציינו ששיתוף פעולה לצורך מאבק באסלאם הקיצוני הוא נחוץ.[19]
ברם, יחסי המדינות לא ידעו שיפור מאז כניסת טראמפ לתפקידו ולמעשה הלכו והחריפו, זאת על רקע החלטת הנשיא אובמה בדצמבר 2016, על גירוש 35 דיפלומטים רוסים וסגירת שני אתרי נופש של דיפלומטים רוסים בארצות הברית, בשל החשדות למעורבות רוסית בבחירות הנשיאותיות וחשדות לניגוד אינטרסים של טראמפ בנוגע לרוסיה שהביאו לפתיחת שלל חקירות של הוועדה המיוחדת של הסנאט בדבר אותה מעורבות לכאורה. בסוף יולי 2017 ממשלת רוסיה הורתה על צמצום הסגל הדיפלומטי האמריקני ברוסיה ל-455, מה שאילץ את האמריקנים לצמצם את מספר המועסקים בכ-750, רובם אזרחים רוסים ובנוסף נסגרו מתקן נופש ומחסן ששימש את עובדי הקונסוליות האמריקנים. בסוף אוגוסט 2017 הגיעה התגובה האמריקנית כאשר הורתה מחלקת המדינה האמריקאית על סגירת הקונסוליה הרוסית בסן פרנסיסקו וצמצומן של שתי נציגויות נוספות בוושינגטון ובניו-יורק. צעד שטומן בחובו פוטנציאל לדרדור היחסים עד לרמתם בשלהי המלחמה הקרה כשב-1986 גירשה כל אחת משתי המדינות עשרות דיפלומטים של המדינה השנייה.[20] ב-11 באפריל 2018, בעקבות מחלוקת בנושא הישארותו בשלטון של בשאר אסד, הגיעו יחסי ארצות הברית-רוסיה לשפל חסר תקדים על פי הנשיא טראמפ, שאמר כי היחסים כיום הם "הגרועים ביותר מעולם, אפילו יותר מאשר בתקופת המלחמה הקרה".[21] בנוסף, איימה רוסיה כי במקרה של מתקפה אמריקנית, רוסיה תגן על סוריה על ידי יירוט הטילים ואולי אף תקיפה של משגרי הטילים. המצב ביחסי המדינות נעשה גרוע עוד יותר כאשר נרמז שבריטניה וצרפת ישתתפו בתקיפה האמריקנית, אם תהיה.[22]
טראמפ ופוטין נפגשו לראשונה בשולי פסגת G20 ב-7 ביולי 2017 בהמבורג, גרמניה. מפגש פסגה ראשון בין השניים התקיים ב-16 ביולי 2018 בהלסינקי, פינלנד.
ביידן ופוטין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2021 הודיע ג'ו ביידן, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, על כוונתו להאריך את הסכם סטארט החדש בחמש שנים.
בתחילת מרץ 2021 הודיע ביידן על סנקציות ראשונות על רוסיה כמחאה על מעצר נבלניי. ב-16 במרץ פורסם דוח לפיו רוסיה פעלה בהוראת הנשיא ולדימיר פוטין להשפיע על הבחירות בארצות הברית באמצעות תמיכה בדונלד טראמפ והשמצת ג'ו ביידן ומפלגתו. למחרת קרא ביידן לפוטין רוצח ואמר שישלם על התערבותו.[23] כמו כן, נשאל ביידן בראיון לרשת ABC: "האם פוטין רוצח?" ביידן ענה שכן. בתגובה, לאחר מספר שעות השיבה רוסיה את שגרירה מארצות הברית בחזרה לרוסיה.[24]
באפריל 2021, הוטלו סנקציות חדשות על רוסיה בעקבות בהתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 ועבירות סייבר נוספות שהממשל האמריקני טוען כי ביצעה.[25] בתגובה, גורשו דיפלומטים.[26]
| ביידן | פוטין |
|---|---|
|
|
| ביידן ופוטין משוחחים בוועידת וידאו, 7 בדצמבר 2021. | |
על רקע היחסים המתוחים ובייחוד התחממות הגזרה בגבול אוקראינה–רוסיה במסגרת מלחמת האזרחים באוקראינה, בדצמבר 2021 המנהיגים שוחחו ביניהם בוועידת וידאו, פוטין שוחח מתוך חדר הישיבות של המועצה לביטחון לאומי של רוסיה בארמון הסנאט שבקרמלין בעוד ביידן עשה זאת מתוך חדר המצב של הבית הלבן. המנהיגים הסכימו לקיים דיאלוג להקלה בסנקציות על רוסיה ומתן ערבויות לאי התרחבות נאט"ו אל שטחי רוסיה, בעוד ביידן איים על נקיטת צעדים קיצוניים ביחס לרוסיה עם כוחותיה יפלשו לאוקראינה.[27][28][29]
ריכוז הכוחות הרוסיים בצמוד לגבול אוקראינה–רוסיה (וגם בשטח בלארוס וחצי האי קרים) יצר חשש מפלישה לאוקראינה. ב-14 בפברואר 2022 דובר הקרמלין אמר שהיחסים בין רוסיה לארצות הברית הגיעו לנקודת שפל. מדינות ה-G7 תמכו באוקראינה והצהירו שהן ערוכות להטיל עיצומים במקרה של פלישה. בנוסף להעברת נשק לאוקראינה ואיום בעיצומים, היה מאבק הסברתי שכלל חשיפה מהירה ומיידית של מידע מודיעיני לגבי פעילות הרוסים.[30] המגעים הדיפלומטיים נמשכו.
ב-21 בפברואר, רוסיה הודיעה על הכרה בעצמאות של שתי הרפובליקות העממיות. ארצות הברית ומדינות נוספות טענו שפוטין כבר קיבל החלטה לפלוש. הצעד גרר גינויים והטלת עיצומים. ביידן תיאר זאת כהתחלה של פלישה רוסית לאוקראינה. ב-24 בפברואר רוסיה פתחה במתקפה צבאית על אוקראינה. ארצות הברית הטילה עיצומים נוספים.[31] במהלך הלחימה, ארצות הברית סיפקה סיוע כלכלי וצבאי לאוקראינה. בהמשך המשבר נשלחו חיילים לחברות נאט"ו אך לא לאוקראינה, שלא הייתה חברה בברית. ב-27 בפברואר רוסיה העלתה את הכוננות הגרעינית.[32][33] ארצות הברית הטילה עיצומים כמו סגירת את המרחב האוויר שלה בפני כלי טיס רוסיים. בנאומו בקונגרס כינה ביידן את פוטין "דיקטטור" וקרא לעולם לגרום לו "לשלם מחיר על התוקפנות".[34] בהמשך האשים ברצח עם.[35] ביידן הודיע על הורדת דרג הסחר של רוסיה לצורך הטלת סנקציות נוספות.[36][37] רוסיה הטילה עיצומים על בכירים בארצות הברית.[38]
שיתופי פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיתוף פעולה כלכלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית, למרות הבעיות בתחום המדיני באופן מסורתי היא אחת משותפות המסחר המובילות של רוסיה. בשנת 2005, הסחר בין המדינות הגיע לכמעט 20 מיליארד דולר, ואילו הייצוא הרוסי הסתכם ב-15 מיליארד דולר, בעוד שהייבוא בארצות הברית הגיע ל-3 מיליארד.
ב-19 בנובמבר 2006, במסגרת פסגת APEC בהאנוי חתמו רוסיה וארצות הברית על פרוטוקול להשלמת המשא ומתן בין שתי המדינות עם ארצות הברית על פי תנאי רוסיה להצטרפות לארגון הסחר העולמי עם הסכמים בין ממשלתיים בנושא הביוטכנולוגיה החקלאית, מכירת בשר וחוזי ההגנה על זכויות קניין רוחני בהליך של רישוי לייבוא מוצרים המכילים אמצעי הצפנה.
בשנת 2005, משלוחי הנפט הרוסי בארצות הברית הגיע לכדי 466,000 חביות ליום. אם מגמה זו תימשך, רוסיה עשויה להפוך לאחת מארבע יצואניות האנרגיה הגדולות לארצות הברית. בשנת 2003, התאגיד הרוסי "גזפרום" החל לעבוד על פרויקט לאספקת גז טבעי נוזלי. באמצע שנות ה-2000, ארצות הברית הייתה המדינה השישית (עם מחזור של 8.3 מיליארד דולר) על היקף ההשקעות הזרות שנצבר ברוסיה (6.5% בסך הכל). בין הפרויקטים הגדולים שארצות הברית נוטלת בהן חלק הוא צינור הנפט סחלין-1 לצינור הנפט בים הכספי. נוסף לזה תעשיית הרכבים בארצות הברית משקיעה רבות בהקמת מפעלי הרכבה של חברת פורד וג'נרל מוטורס ברוסיה. ההשקעות הישירות של רוסיה בכלכלת ארצות הברית עולה על מיליארד דולר. כך למשל חברת לוקאויל הרוסית מפעילה תחנות דלק בארצות הברית, חברת נורילסק ניקל (יצרנית הניקל הגדולה בעולם) אף היא פעילה מאוד בארצות הברית, לצד חברות רוסיות כסברסטאל (חברת הפלדה), "EvrazGrup" (מפעל ונדיום), ו"Interros" (העוסקת במימן).
שיתוף פעולה בתחום ההיי טק נוצר על ידי המועצה הרוסית-אמריקאית לחדשנות בהיי טק, העוסק במעורבותן של חברות רוסיות בפורום חדשנות בארצות הברית. חברות מובילות בתעשיית התעופה והחלל בארצות הברית - בואינג, לוקהיד מרטין, פראט אנד ויטני - במשך שנים רבות משתפות פעולה עם חברות רוסיות בפרויקטים של תחנת החלל, ייצור מנועי מטוסים ופיתוח מודלים למטוסים חדשים, כך למשל מטוס הסוחוי סופרג'ט 100 נעשה בפיתוח רוסי-אמריקאי וחברת אנרגומאש הרוסית היא ספקית המנועים הגדולה ביותר של תעשיית החלל האמריקנית.
חברות אמריקאיות הראו עניין רב בפיתוח סחר ושיתוף פעולה כלכלי עם אזורים ברוסיה, וכבר למעלה מ-10 שנים פועלת חברת "השותפות הרוסית-אמריקאית באוקיינוס השקט", ומפגישה בין נציגי מדע עסקיים, חוגים חברתיים, רשויות פדרליות אזוריות במזרח הרחוק הרוסי ובחוף המערבי של ארצות הברית.
פורום סנקט פטרבורג הבינלאומי לכלכלה הנערך מדי שנה בקיץ, מאז 1996 הוא פורום כלכלי בינלאומי המזמן חברות אמריקאיות רבות לחתום על הסכמי שיתוף פעולה וחוזים בשווי מיליארדי דולרים עם חברות רוסיות.
באוגוסט 2011 חברת רוסנפט חתמה על הסכם עם אקסון מוביל האמריקנית לפיו השניים ישתפו פעולה בקידוחי הנפט בקוטב הצפוני ויותר לרוסנפט להשתתף בקידוחים בארצות הברית, ורוסנפט הפכה לחברת הנפט הרוסית הראשונה שפועלת בארצות הברית.[39]
שיתוף פעולה תרבותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיתוף הפעולה התרבותי בין רוסיה לארצות הברית מבוסס על מזכר הבנות בין ממשלות רוסיה וארצות הברית על עקרונות של שיתוף פעולה תרבותי, רוחני, חברתי, חינוכי ותקשורתי, שנחתם ב-2 בספטמבר 1998.
ארצות הברית משתפת פעולה עם מוזיאונים רוסיים, מרכזי תרבות, אמנות, להקות ואמנים על בסיס של פרויקטים וחוזים בודדים. הרשויות העירוניות הפדרליות בארצות הברית מסתמכות על תקשורת ישירה בין הארגונים, האזרחיים והתרבותיים במוסדות החינוך.
אחד המקומות העיקריים בפרויקט בין ארצות הברית לרוסיה בשיתוף הפעולה התרבותי הוא ההסכם לטווח ארוך לשיתוף פעולה בין קרן גוגנהיים, מוזיאון הרמיטאז'. מטרתו העיקרית היא לספק תערוכת קבע של יצירות אמנות קלאסיות מן המוזיאונים גוגנהיים הרמיטז', ולהציג את אוספי האמנות המערבית של המאה העשרים. באוקטובר 2001 נפתח בלאס וגאס מוזיאון גוגנהיים הרמיטז'.
בשנת 2001, השגרירות הרוסית בוושינגטון, הציגה קונצרט גאלה שכותרתו "סנט פטרבורג 2003: רנסאנס תרבותי" ויזמה שורת פעולות לרגל יום השנה ה-300 של סנט פטרבורג, במטרה לקדם את העיר כמרכז של תרבות עולם ולמשוך את תשומת הלב של הציבור האמריקאי למורשת התרבותית של סנקט פטרבורג.
ספריית הקונגרס בארצות הברית פעילה מאוד בנושא שיתוף הפעולה התרבותי עם רוסיה ובמסגרת התוכנית להכשרת ניהול "עולם פתוח" ביקרו יותר מ-4,000 פוליטיקאים רוסיים צעירים, אנשי עסקים ואישי ציבור בארצות הברית. הושק פרויקט משותף של ספריית הקונגרס ותיאטרון מרינסקי למודרניזציה בארכיון התיאטרון. תוכנית שיתוף הפעולה של המרכז לאמנויות הבמה ע"ש ג'ון קנדי עם תיאטרון מרינסקי במוסקבה. פרויקט זה נועד במשך 10 שנים לכלול סיורים משותפים בתיאטרון מרינסקי ובבית האופרה הגדול ביותר בארצות הברית. הופעותיהם הראשונות של שחקני תיאטרון מרינסקי במרכז קנדי התקיים בפברואר 2002 והפך לאבן דרך בהתפתחות יחסי התרבות של רוסיה וארצות הברית.
השוואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם נפוץ | רוסיה | ארצות הברית |
|---|---|---|
| שם רשמי | הפדרציה הרוסית, או רוסיה[40] | ארצות הברית של אמריקה |
| סמל | 
|
.svg)
|
| דגל | 
|
|
| שטח | 17,075,400 ק"מ רבוע | 9,526,46 ק"מ רבוע[41] |
| אוכלוסייה | 146,267,999 | 324,894,501 |
| צפיפות אוכלוסייה | 8.3 לק"מ רבוע | 33.7 לק"מ רבוע |
| עיר בירה | מוסקבה | וושינגטון די. סי. |
| המטרופולין הגדול ביותר | מוסקבה (16,800,000) | ניו יורק (23,632,722) |
| ממשל | פדרציה נשיאותית רפובליקה חוקתית מערכת רב-מפלגתית |
פדרציה נשיאותית רפובליקה חוקתית מערכת דו-מפלגתית |
| נשיא ראשון | בוריס ילצין | ג'ורג' וושינגטון |
| נשיא נוכחי | ולדימיר פוטין | ג'ו ביידן |
| ייסוד | 862 (רוס של קייב) 16 בינואר 1547 (נסיכות) |
4 ביולי 1776 (הכרזת העצמאות) 3 בספטמבר 1783 (הכרה בעצמאות) |
| שפות רשמיות | רוסית | אין (אנגלית דה פקטו) |
| תוצר מקומי גולמי | $1.857 טריליון | $17.419 טריליון |
| חוב חיצוני | $599.819 מיליארד | $19.643 טריליון |
| מדד הפיתוח האנושי | 0.788 (גבוה) | 0.915 (גבוה מאוד) |
| רזרבות | 465,228 (מיליוני דולרים) | 142,898 (מיליוני דולרים) |
| הוצאה צבאית | $87.8 מיליארד | $612 מיליארד |
| גודל הצבא | צבא רוסיה (2016)[42]
|
צבא ארצות הברית (2016)[43]
|
| גודל הצי | הצי הרוסי (2016)
עוצמת הצי: 352 אוניות
|
צי ארצות הברית (2016)
עוצמת הצי: 415 אוניות
|
| גודל חיל האוויר | חיל האוויר הרוסי (2016)
|
חיל האוויר של ארצות הברית (2016)
|
| ראשי קרב גרעיניים
פעילים / סך הכל |
2500 / 8000 (2015) | 25,000 / 75,000 (גם טילים נגד טילים גרעינים) |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוסיה וארצות הברית: מערכת של משברים ופיוסים, ברוך גור גורביץ, הוצאת כרמל, 2017
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא רוזוולט מחדש את יחסי ארצות הברית עם רוסיה, ארכיון הסרטונים של AP, נובמבר 16, 1933- ניקיטה חרושצ'וב בביקור היסטורי בניו יורק, 1959, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי דו"ח ההוצאות לצבא שע"י הפנטגון.
- ^ 1 2 Condon, George E. Jr. (July 21, 2006). "Bush, White House now leery of Putin as Russian turns back on democracy". U-T San Diego. Archived from the original on May 24, 2008. Retrieved September 1, 2008.
- ^ "U.S. Withdraws From ABM Treaty; Global Response Muted", ACA, July 1, 2002
- ^ "Bush: Missile shield no threat to Russia". CNN. April 1, 2008. Retrieved April 1, 2008.
- ^ "Bush, Putin disagree on missile defense". CNN. April 6, 2008. Archived from the original on April 8, 2008. Retrieved April 6, 2008.
- ^ C.I.A. Judgment on Russia Built on Swell of Evidence
- ^ "Russia: Putin condemns Iraq war as an "error"", WSWS.ORG, Vladimir Volkov, 29 March 2003
- ^ "Vodka Politics and NATO Expansion: Variables Contributing to a Strong Russian Reaction" (PDF), Owen Hassig, Spring 2009
- ^ Gottemoeller, Rose (June 5, 2007). Talk of the Nation. Interview with Robert Siegel. NPR.
- ^ "Russia warns over US-Czech shield". BBC News. 2008-07-08. Retrieved 2010-04-02.
- ^ THOM SHANKER and NICHOLAS KULISH (August 14, 2008). "U.S. and Poland Set Missile Deal". The New York Times
- ^ "Bush to Russia: 'Bullying and intimidation are not acceptable'". Los Angeles Times. Archived from the original on 18 August 2008.
- ^ Connolly, Kevin (2008-08-12). "US has only tough talk for Russia". BBC News.
- ^ אובמה: הבונוס לתוכנית - פחות פרנויה רוסית, באתר ynet, 20 בספטמבר 2009
- ^ רוסיה מגיבה בחריפות: אובמה ברווזון צולע, גוויה פוליטית, באתר ynet, 29 בדצמבר 2016
- ^ אובמה מעניש את רוסיה ומגרש עשרות דיפלומטים, באתר ynet, 29 בדצמבר 2016
- ^ Putin, Trump speak by phone, agree to work to improve ties, פוקס ניוז, November 14, 2016
- ^ GOP senators challenge Trump on secretary of state prospect's Russia ties, פוקס ניוז, December 11, 2016
- ^ Secretary of state candidate Rep. Dana Rohrabacher defends Russia, denounces China, יאהו, December 7, 2016
- ^ ארה"ב-רוסיה / עשן מארובת הקונסוליה הרוסית בסן פרנסיסקו מוסיף שמן למדורה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בספטמבר 2017
- ^ https://twitter.com/realdonaldtrump/status/984032798821568513, Twitter
- ^ מלחמה קרה? טראמפ מתכנן לשתף פעולה עם פוטין
- ^ אחרי שביידן קרא לפוטין רוצח: רוסיה מחזירה את השגריר מארה"ב, באתר ynet, 17 במרץ 2021
- ^ עמית ולדמן, ביידן במתקפה חסרת תקדים: "פוטין רוצח, הוא ישלם על ההתערבות בבחירות"; רוסיה תחזיר את השגריר להתייעצויות, באתר מאקו, 17 במרץ 2021
- ^ העימות בין המעצמות: ביידן הודיע על גירוש דיפלומטים רוסים, באתר חדשות 13
- ^ בתגובה לסנקציות: רוסיה תגרש 10 דיפלומטים אמריקנים, באתר וואלה, 16 באפריל 2021
- ^ על שיחת הווידאו ביידן-פוטין באתר Smotrim.ru (ברוסית)
- ^ סוכנויות הידיעות, ביידן איים על פוטין דרך המסך, ארה"ב: "נעשה דברים שלא עשינו ב-2014", באתר ynet, 8 בדצמבר 2021
- ^
פזית רבינא, האם דווקא סגנונו הקשוח של ביידן יסלול את הדרך לליבו של פוטין?, בעיתון מקור ראשון, 10 בדצמבר 2021
- ^ נתנאל שלומוביץ, לקראת בחירות האמצע, ביידן חייב לנצח בקרב על תמונת הניצחון מאוקראינה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2022
- ^ ביידן אישר סנקציות נגד רוסיה: "פוטין בחר במלחמה", באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ המערב מזרים נשק לאוקראינה: "התשובה לפוטין". תמונות לוויין: טנקים בדרך לקייב, באתר ynet, 27 בפברואר 2022
- ^ Zachary B. Wolf CNN, Here's what Biden has said about sending US troops to Ukraine, CNN
- ^ הרוסים צנחו בחרקוב, ארה"ב חסמה את המרחב האווירי. ביידן: "פוטין ישלם מחיר", באתר ynet, 2 במרץ 2022
- ^ הרוסים טוענים שיותר מאלף חיילים אוקראינים נכנעו, קייב מכחישה, באתר גלובס, 13 באפריל 2022
- ^ Kevin Breuninger,Christina Wilkie, Biden calls for an end to Russia's 'most favored nation' trade status, CNBC, 2022-03-11 (באנגלית)
- ^ ביידן הכריז על סיום מעמדה של רוסיה כ"מדינה מועדפת" בסחר, באתר גלובס, 11 במרץ 2022
- ^ התגובה הרוסית: הטילה סנקציות על ביידן. זלנסקי מודה: "לא נהיה בנאט"ו", באתר ynet, 15 במרץ 2022
- ^ אולגה ויניאר, לראשונה: חברת נפט רוסית תפעל בארה"ב, באתר כלכליסט, 31 באוגוסט 2011
- ^ Глава 1. Основы конституционного строя Article 1 of the חוקת רוסיה: "2. Наименования Российская Федерация и Россия равнозначны."
- ^ United States, Encyclopaedia Britannica online
- ^ Russia Military Strength
- ^ United States of America Military Strength
