יושידה שואין
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1830 האגי, יפן  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
21 בנובמבר 1859 (בגיל 29) Tenma-chō Prison, יפן |
| שם לידה |
矩方 |
| מדינה |
יפן |
| שם עט |
寅次郎 |
| שפות היצירה |
יפנית |
| יצירות בולטות |
Ryūkonroku |
  | |
יושידה שואין (ביפנית: 吉田松陰, בשמו המלא - יושידה טוראג'ירו פוג'יווארה-נו-נוריקאטה; 20 בספטמבר 1830, מצומוטו, על יד האגי, צ'ושו – 21 בנובמבר 1859, אדו, בימינו טוקיו) היה מומחה בטקטיקה צבאית, הוגה דעות, מחנך, ופעיל פוליטי מתקופת שלהי השוגונות טוקוגאווה (תקופת בקומאצו). הוא היה מורם של רבים מפעילי "אישין שישי" (שישי= "אנשי חזון") וממייסדי תנועת "סונו ג'וי" ("כבדו את הקיסר, גרשו את הברברים")[1] שתרמו תרומה ניכרת ל"רסטורציית מייג'י". יושידה שואין, שהוצא להורג על ידי עריפת ראשו, הפך בעיני היפנים לדמות אלילית תחת השם שואין נו מיקוטו, אליה הוקדשו שני מקדשים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות ילדותו וצעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שואין נולד בשנת 1830 בכפר מצומוטו[2] ליד האגי, בירת חבל (אז "האן") צ'ושו (או פרובינציה נאגאטו, בימינו מחוז יאמאגוצ'י) של יפן, כבנו השני של סוגי יורינוסוקה, סמוראי מדרגה נמוכה. צ'ושו נמצא בקצה הדרום-מערבי של האי הראשי הונשו. יושידה שואין נודע גם בשמות הפרטיים טוראנוסוקה (虎之助), טוראג'ירו (寅次郎), דאיג'ירו (大次郎) ומאצוג'ירו (松次郎), ושמו כסמוראי היה נוריקאטה (矩方). ליורינוסוקה היו שני אחים יותר צעירים, יושידה דייסוקה וטאמאקי בונושין. בגיל 4 אומץ יושידה שואין על ידי דודו, דייסוקה יושידה. אימוץ הבנים הצעירים בקרב בני סוגי שיחק תפקיד של פיקוח על שתי ה"שושלות" של משפחת טאמאקי ומשפחת יושידה. הבן הבכור נועד להיות היורש של השם סוגי בעוד בני סוגי הצעירים היו מאומצים על ידי בני טאמאקי ובני יושידה. בדרך כלל בני סוגי אלה היו מופנים לאימוץ לרוב לבית יושידה, בעוד בני טאמאקי נשארו תכופות רווקים. הדוד יושידה דייסוקה היה צאצא של המלומד, האסטרטג וההוגה הקונפוציאניסטי יאמאגה סוקו (1685-1622) שנודע כסמכות בהתוויית כללי ההתנהגות של הסמוראים. הדוד חלה ומת שנה אחרי אימוצו של שואין, בגיל 28, והשאיר את הילד בן 5 כיורשו הרשמי. שואין, שתואר כבעל מבנה גוף שברירי, דיבור רך ושליטה עצמית יוצאת דופן,[2] הצטייר כעילוי. בגיל 5 למד חוכמה קלאסית סינית ולפי פקודת הדאימיו משושלת מורי, השליט המקומי של צ'ושו, הוכנס לסודות כללי הטקטיקה והאסטרטגיה הצבאית. בגיל 8 שלט הילד בתורת קונפוציוס ובחוכמת מנציוס, והתקבל לימודים במכללת "מיירינקן" של צ'ושו. בילה בלימודים כשלוש שנים. ארבעה מדריכים לאמנויות המלחמה מונו כמוריו של הילד. דודו השני, טאמאקי, דאג לזרז את חינוך הילד על מנת שיוכל למלא יותר מוקדם את חובותיו כמורה לתורת יאמאגה. ואכן בגיל 9 כבר התחיל שואין ללמד תלמידים אחרים במכללה.[2] שיעורו הראשון של הנער על האסטרטגיה הצבאית שהתקיים בטירת האגי עורר את הערצתו של בעל הארמון, שליט ההאן צ'ושו, הדאימיו ממשפחת מורי.[3] תקופת לימודיו האינטנסיביים תרמה רבות לעיצוב אישיותו של שואין כמחנך (סאנסיי) וכפעיל פוליטי שהקדים בדעותיו את כינון תקופת מייג'י. יושידה שואין הושפע בהשקפותיו על ידי הגותו של התאורטיקן הצבאי סקומה שוזאן ואחרים שדגלו בשילוב של "אתיקה יפנית ומדע מערבי". עוד בשנת 1848 הזהיר את הדאימיו של צ'ושו מפני אפשרות של פלישה זרה ליפן וסבר שיש להתכונן לקראת איום מסוג זה. בגיל 21, בשנת 1851 כשליווה את הדאימיו לבירת השוגון, אדו, היה שואין לתלמידו של סקומה שוזאן בעיר זו.[2] למד אז באדו ובנגסאקי ארטילריה ו"לימודי מערב" שהגיע ליפן דרך מלומדים הולנדים, ולכן נקראו "לימודים הולנדים".
הפרת המשמעת ועונשו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 1851 עזב שואין את הלימודים לצורך מסע בן 4 חדשים ברחבי צפון מזרח יפן. קיבל למעשה רשות בעל-פה לכך אולם יצא לדרך מבלי להמתין להגעת ההיתר בכתב, זאת מתוך מחווה של התגרות. מעשה התגרות זה נחשב כעלבון קשה הידוע כ"דאפאן" או "בריחה מן האן". הוא חזר להאגי בשנת 1852. נענש על ידי איבוד מעמדו כסמוראי ושלילת מלגתו. אביו, סוגי יורינוסוקה, התמנה לאפוטרופוס עליו. עם זאת התאפשר לשואין בנסיבות אלה לבלות 10 שנים בלימודים בכל מקום ביפן שיבחר.
ב-16 בינואר 1853 הורשה יושידה שואין לשוב לאדו (טוקיו של ימינו) ולהמשיך בה את לימודיו. בדיוק בימים שבהם הוא שב לאדו, הגיע ליפן הקומנדור מת'יו ק. פרי עם אוניות של חיל הים האמריקאי.
ניסיון הבריחה ומאסרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שייטת אמריקאית בפיקודו של מת'יו פרי ביקרה ביפן ב-1853 וב-1854. כמה חודשים אחרי הגעתו לאוראגה, הגיש המלומד סקומה שוזאן בקשה לממשל השוגון ("בקופו") לאשר למועמדים מוכשרים לנסוע לארצות הברית על מנת ללמוד את דרכי תרבות ה"מערב" מתוך העיקרון "דע את אויביך".[2] אחרי שבקשתו נדחתה, החליטו סקומה ושואין להתגנב על סיפון אחת האוניות של פרי כדי לנסוע ללימודים ב"מערב". מול מה שנראה כאיום מצד הזרים ה"ברברים", סבר יושידה שואין חיוני לדגול בהפצת החינוך, בתגמול המוכשרים בחברה ובביטול הפריבילגיות וללמוד את תרבות הזרים ולרכוש את הידע שהצטבר בידם. בו זמנית ביקש לחזק לערכים היפניים המסורתיים - רגישות לטבע, כבוד לרוחניות וההנאה מהחיים הפשוטים.[3]
במרץ 1854 הגיע פרי לחתימת הסכם ראשון בין ארצות הברית ליפן והשייטת שלו עגנה בנמל שימודה (במחוז שיזואוקה), אחד משני הנמלים שנפתחו בפני האמריקאים לפי החוזה שסוכם.[2] זמן קצר לפני עזיבתו של פרי נסעו יושידה שואין ועוד ידיד לנמל שימודה שבו עגנו "אוניותיו השחורות" )(ביפנית -"קורופונה") של פרי, כדי לנסות לעלות על אחת מהן. הם מסרו קודם לכן מכתב ערוך בסינית מנדרינית[2] שבו ביקשו רשות לנסוע על אחת האוניות. באישון הלילה הם הסתננו על האוניית הדגל "מיסיסיפי"[2] (לפי מקורות אחרים על אניית "פוהטן") .מלחיו של פרי הבחינו בהם והורידו אותם בכוח על החוף. זמן קצר לאחר מכן נעצרו השניים על ידי חיילי השוגון. גם מתוך המאסר ניסו העצורים להגניב החוצה מסר כתוב לפרי. שואין נשלח לכלא באדו, וכעבור שנה להאגי, בתנאי מעצר בית. יושידה לא הצליח מעולם להגיע לפרי, שלא למד את שמו, אך רשם על התקרית ביומנו. בין היתר כתב פרי:
- האירוע היה מעניין ביותר, כי הוא סימן לתשוקה הרבה למידע מצד שני יפנים משכילים, שהיו מוכנים להפר את החוקים הנוקשים של ארצם ואף לסכן את חייהם למען הרצון ללמוד דברים חדשים. היפנים הם ללא ספק אנשים סקרנים ויהיו מוכנים לקבל בחפץ לב את ההזדמנות להרחיב את כישוריהם המוסריים והאינטלקטואליים. התנהגותם של שני האומללים היא, ככל הנראה, אופיינית לבני עמם, וכלום לא ייצג טוב יותר את סקרנותם הרבה, שביטויה נמנעת על ידי החוקים הנוקשים ביותר ועל ידי פיקוח בלתי פוסק לקיומם.
מול נטייה זו של אנשי יפן, איזה כר פורה להשקעה, וניתן להוסיף, איזה סיכוי מלא תקווה לעתיד נפתחים בפני ארץ מעניינת זו!
(2 בינואר 2015 - מאמיה ג'ון -Yoshida Shōin: The Revolutionary and Teacher Who Helped Bring Down the Shogunate תרגום מיפנית, 2 באפריל 2015" באתר Nippon Communication Foundation -Nippon.com Your Doorway to Japan)
בית הספר "שוקה סונג'וקו"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת היותו בכלא ניהל שואין בית ספר. אחרי שחרורו ממעצר בנובמבר 1857 לקח על עצמו את ניהול בית הספר הפרטי הקטן של דודו, בכפר הולדתו מצומוטו. בית הספר נקרא שוקה סונג'וקו, כלומר "בית-הספר הכפרי מתחת לאורנים", והוא לימד בו בפועל למשך שנתיים ועשרה חדשים.[4] שיעוריו התמקדו באמנויות המלחמה ובפוליטיקה. מכיוון שנאסר עליו לנסוע, שלח את תלמידיו לערוך מסעות מחקר ברחבי יפן. שואין לימד עת תלמידיו לנאמנות לקיסר שהוא הוא האדון האמיתי ביפן. הוא חייב את הפתיחות לזרים של שוגוני טוקוגאווה רק כדי להעשיר את האומה על באמצעות הידע שברשות הזרים ולפתח עוצמה צבאית. הוא דגל באחדות בין אדו (מושבם של השוגונים) וקיוטו (בירת הקיסר) על מנת להגן על יפן מפני איום השיעבוד לזרים. הוא סבר ששלטון השוגונים הפך למושחת ובלתי יעיל.[5] הישגי תלמידיו היו מצוינים. עם 92 תלמידיו נמנו רבים ממייסדי הרפורמה של תקופת מייג'י. שניים מהם היו לראשי ממשלה של הקיסר מוצוהיטו,[2] 4 היו לשרים, עוד 4 למושלי מחוזות או סגני מושלים. בנוסף קמו מקרב תלמידיו 12 שמילאו תפקידים של דיפלומטים, שופטים, קצינים בכירים, ויועצים טכניים. יש משערים כי אנשים מוכשרים מבין תלמידיו לא הגיעו לממש את כישוריהם עד הסוף מפני שנפלו במלחמה בכוחות השוגונות למען רסטורציית מיי'ג'י, למשל בקרב הקודאטה, שבו נהרגו 12 מחניכי יושידה שואין. [4]
המאבקים הפוליטיים ביפן ו"רדיפות אנסיי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1854 בתקופה הנקראת בהיסטוריה של יפן "אנסיי" (1860-1854) נקרעה החברה היפנית בין המחנה מסיס לשוגון טוקוגאווה, בראשות אי נאוסוקה, השליט מהיקונה, שתמך בהסכמים עם המעצמות הזרות בשם הסיסמה "לפתוח את הארץ" ולמחנה הקסנופובי שחשש מפני השתלטות המעצמות ה"מערביות" המפותחות על יפן ודגל ב"גירוש הברברים". ההתנגדות לפתיחות התרכזה בחצר הקיסר - ה"טנו" - בקיוטו[2] והצטרפו אליה רבים מחסידי יושידה שואין, אנשי "סונו ג'וי". אחרי ששמע על ההסכם עם ארצות הברית ללא אישור הקיסר, הקצין יושידה שואין את דעותיו, התנגד בחריפות ל"פתיחות בפני הזרים" ותמך גם הוא במדיניות הבידוד ו"גירוש הברברים".[2]
ב-1858 התחיל איאי נאוסוקה, שהפך לעוצר השוגונות - "טאירו"- ושחתם הסכמים עם מעצמות ה"מערב", רדיפות נגד מורדי הסונו ג'וי בקיוטו, אדו ולבסוף בפרובינציה. רבים מחסידי יושידה שואין נתפסו. באותה שנה בחר גם יושידה שואין בדרך המרד המזוין. כששלח אי נאוסוקה אל הקיסר את היועץ מנאבה אקיקאצו כדי לבקש (ללא הצלחה) את תמיכתו ב"הסכם האריס" שנחתם בשנת 1858 עם ארצות הברית, תכנן שואין מרד וקרא לרונין לעזרה, אולם לא זכה לתמיכה רבה. עם זאת יחד עם קומץ תלמידים תכנן להתנקש בחייו של מנאבה בקיוטו. התוכנית לא יצאה לפועל והמרד נכשל. שוב ,בתחילת שנת 1859 נעצר יושידה שואין ונכלא בבית הסוהר נויאמה בהאגי.[4] המתנגדים למדיניות השוגון ביקשו למנוע את התחזקות כוחו ותמכו בחיזוק מעמד הקיסר, שבו ראו תהליך לטובת הגנתה והתפתחותה של יפן.
הוצאתו להורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1859 החליטו בצ'ושו להעביר את האסירים שנחשבו מסוכנים ביותר אל בתי הסוהר באדו. אחרי העברתו לבית הכלא הידוע לשמצה טנמאצ'ו הודה יושידה שואין בניסיון ההתנקשות, אך המשיך מן הכלא לנהל הכנות למרד. הוא לא ציפה לעונש מוות עד שבני טוקוגאווה הוציאו להורג שלושה מידידיו. כשבא תורו שמר על קור רוח ותליינו סיפר שמת כמו אציל. היה בן 29 במותו. לפני מותו כתב:"
אם חברַי...ימשיכו במשימתי, זרע העתיד לא ימות
(ציטוט ב- N.Taylor Gregg ,[3])
יושידה שואין נקבר בחלקת משפחתו בהאגי,[3] על יד המקדש טוקו-ג'י.
בשנת 1860 דמו ננקם על ידי סמוראים מאנשי שישי, שארבו לאיאי נאוסוקה על יד שער המבצר של הזוגון ורצחו אותו.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפחות שניים מתלמידיו, טקסוקי שינסאקו ואיטו הירובומי תפסו מעמד חשוב בתולדות יפן, וכמעט כל אלו ששרדו מקבוצת סונג'וקו הפכו לקצינים בימי רסטורציית מייג'י. טקסוגי פיקד על יחידות רובאים נגד צבא השוגון ומנעו ממנו לכבוש צ'ושו בשנת 1864, מה שהביא לנפילת השוגונות טוקוגאווה. איטו הירובומי הפך לראש הממשלה הראשון של יפן.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליושידה שואין הוקדשו שני מתחמי קודש של דת השינטו: אחד בווקבאיאשי, בסטאגאיה, טוקיו, והשני, ללא מזבח או תמונה, ביישוב הולדתו, האגי, במחוז יאמאגוצ'י, מזרח לנהר מצומוטוגאווה. ליד המקדש בהאגי - שואין ג'ינג'ה - נמצא אתר זיכרון עם מוצגים מוזיאוניים על חייו ופעלו[3]
- נקראה לפי שמו אוניברסיטת שואין. קיימות ביפן שתי אוניברסיטאות נוספות בשם זה, אך הן אינן קשורות אליו.
- פסל לזכרו הוצב בשימודה, הנמל שבו ניסה שואין לעלות על האונייה האמריקאית.
- 2015 - סרט דרמה על אחותו של יושידה שואין צולם במחוז יאמאגוצ'י.
- שואין עורר את הערצתו של רוברט לואיס סטיבנסון:
מהנדס צבאי, נוסע אמיץ (לפחות במאוויו), משורר, פטריוט, מורה, שוחר לימוד, מרטיר של הרפורמות - לא היו הרבה אנשים, שהגיעו עד לגיל שבעים, ששירתו את ארצם באמצעות תכונות מגוונות כל כך
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רישימות מבית הסוהר
- שבעה כללים של הסמוראים
- רשימות להרצאה
- זיכרון דברים של מרצה בכיר
- ספר הלימוד השלם של הלוחמים
- מכתב תשובה לקוצ'יבה טוקוסוקה
- מכתב על אמצעים שכנגד
- רשימה על חוסר האנוכיות
- זנשו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- -, Henry van Straelen Yoshida Shoin,Forerunner of the Meiji Restoration - a Biographical Study E.J.Brill Leiden 1952 Monographies of T'oung Pao, vol.II
- Romulus Hillsborough - Samurai revolution - The Dawn of Modern Japan Seen through the Eyes of the Shogun's Last Samurai Tuttle 2014 -
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן-עמי שילוני - יפן המודרנית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, 1997
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שואין ג'ינ'ה (ביפנית)- אתר אוניברסיטת שואין
- N.Taylor Gregg - Hagi Where Japan's Revolution Began ,Shotokai Encyclopedia on Karate-do and Japanese Martial Arts online 1995-2013
- Romulus Hillsborough - Yoshida Shoin:The Archetype of Japanese Revolutionaries, from Tokyo Journal 2002 (אורכב 17.07.2015 בארכיון Wayback Machine)
- Japan reference 2012
- Nietzsche Club Individuals of Note
- מותו של המורה - באתר של ג'יימס קלבריית'
- מאמיה ג'ון 2 בינואר 2015 Yoshida Shōin: The Revolutionary and Teacher Who Helped Bring Down the Shogunate תרגום מיפנית, 2 באפריל 2015, באתר Nippon Communication Foundation -Nippon.com Your Doorway to Japan
- Umihara Toru, Kyoto U - Yoshida Shoin and Shoka Sonjuku (אורכב 21.12.2015 בארכיון Wayback Machine) The True Spirit of Education History of Japanese Education vol.I, CRJEH-East Asian Study Center, Indiana University ,Bloomington 1999
- יושידה שואין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יושידה שואין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
