יורו 1984
מארחת | צרפת |
---|---|
תקופת התחרות | 12 ביוני 1984 – 27 ביוני 1984 (16 ימים) |
מספר משתתפות |
8 (מתוך 32 משתתפות שנרשמו) |
הזוכה | צרפת |
מספר משחקים | 15 |
מספר שערים | 41 (2.73 בממוצע למשחק) |
מספר צופים | 599,669 (39,978 בממוצע למשחק) |
מלך השערים |
מישל פלאטיני (9 שערים) |
אליפות אירופה בכדורגל 1984, הידועה גם בשם יורו 1984 היא אליפות אירופה בכדורגל השביעית שמארגנת אופ"א. הטורניר נערך בצרפת בין ה-12 ביוני ל-27 ביוני 1984.
בטורניר השתתפו שמונה נבחרות. צרפת המארחת בטורניר העפילה אוטומטית, ואליה הצטרפו שבע נבחרות מטורניר המוקדמות.
אל משחק הגמר העפילו צרפת וספרד, והוא הסתיים בניצחון המארחת 2-0 משני שערים במחצית השנייה של מישל פלאטיני וברונו בלון, שהעניקו לה את הזכייה הראשונה בתולדותיה בתואר.
שערו של פלאטיני בגמר היה התשיעי שלו בטורניר. בכך הוא הפך לשיאן השערים בטורניר אחד, וכן למלך שערי הטורניר בכל הזמנים, על אף שלא השתתף בטורנירי יורו נוספים. הוא כבש בכל אחד מחמשת משחקיה של צרפת בטורניר.
מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מוקדמות יורו 1984
הגרלת מוקדמות יורו 1984 התקיימה ב-8 בינואר 1982 בפריז. 32 הנבחרות החברות באופ"א התחלקו לשבעה בתים בני ארבע או חמש נבחרות כל אחד, והנבחרות שסיימו כראשי בתים הצטרפו לצרפת המארחת לטורניר הגמר.
ההעפלה האוטומטית של צרפת סימנה עבורה את החזרה לטורניר לאחר שכשלה להעפיל לחמשת טורנירי היורו הקודמים, ולמעשה השתתפה בו רק פעם אחת, בטורניר היורו הראשון ב-1960, שגם אותו אירחה. נבחרות פורטוגל ורומניה העפילו להופעת הבכורה שלהן בטורניר אליפות אירופה.
הנבחרות המעפילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחרת | כרטיס | הופעות קודמות ביורו 1 |
---|---|---|
צרפת | נבחרת מארחת | 1 (1960) |
בלגיה | מנצחת בית 1 | 2 (1972, 1980) |
פורטוגל | מנצחת בית 2 | 0 |
דנמרק | מנצחת בית 3 | 1 (1964) |
יוגוסלביה | מנצחת בית 4 | 3 (1960, 1968, 1976) |
רומניה | מנצחת בית 5 | 0 |
גרמניה המערבית | מנצחת בית 6 | 3 (1972, 1976, 1980) |
ספרד | מנצחת בית 7 | 2 (1964, 1980) |
1 במודגש: זכתה בטורניר, בנטוי: מארחת הטורניר
אצטדיונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורניר הגמר נפרש על פני שבעה אצטדיונים בשבע ערים שונות ברחבי המדינה. חמישה מהאצטדיונים המארחים שופצו או הורחבו לקראת הטורניר, כמו סטאד ולודרום במרסיי שהפך לגדול מבין האצטדיונים המארחים, ושני אצטדיונים נבנו לקראת הטורניר. בעוד סטאד דה לה בוז'ואר בנאנט נבנה במיקום חדש לחלוטין, סטאד דה לה מיינו בשטרסבורג נהרס ונבנה מחדש כדי להכיל 40,000 צופים בבנייה מודרנית ומחודשת. אצטדיון פארק דה פראנס בפריז נבחר לארח את משחק הפתיחה ואת משחק הגמר של הטורניר.
| |||
פריז | מרסיי | ||
---|---|---|---|
פארק דה פראנס | סטאד ולודרום | ||
תכולה: 48,360 | תכולה: 55,000 | ||
ליון | סנט אטיין | ||
סטאד דה ז'רלן | סטאד ז'ופרואה-גישאר | ||
תכולה: 51,860 | תכולה: 48,274 | ||
לאנס | נאנט | שטרסבורג | |
אצטדיון פליקס בולאר | סטאד דה לה בוז'ואר | סטאד דה לה מיינו | |
תכולה: 49,000 | תכולה: 52,923 | תכולה: 42,756 | |
- תכולת האצטדיונים נכונה לזמן הטורניר.
שלב הבתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת טורניר הגמר, החליטה אופ"א לשנות את שיטת התחרות, והשיטה שהונהגה בטורניר נותרה לשיטה המועדפת עד להרחבת הטורניר ל-16 נבחרות לקראת יורו 1996.
בשיטה החדשה, שמונה הנבחרות שהעפילו לטורניר חולקו לשני בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. שתי הנבחרות שסיימו ראשונות בכל בית זכו בכרטיס לשלב חצי הגמר, שלב שהושמט מהתחרויות הקודמות, כך שהמנצחת בכל בית פגשה את סגנית הבית המקביל. כל ניצחון בשלב הבתים זיכה את הנבחרת המנצחת בשתי נקודות, ולא בשלוש כפי שנהוג כיום, וההעפלה במקרה של שוויון בנקודות הוכרעה לפי פער שערים. כמו כן, בוטל המשחק על המקום השלישי.
בית א'
[עריכת קוד מקור | עריכה]צרפת המארחת הגיעה לטורניר כאחת המועמדות הבולטות לזכייה, לאחר היכולת שהציגה במונדיאל 1982, וסיימה את שלב הבתים במאזן מושלם. מישל פלאטיני הוביל את הנבחרת עם השער היחיד בניצחון 1-0 על דנמרק, ופעמיים שלושער - מול בלגיה (5-0) ומול יוגוסלביה (3-2). דנמרק, שבעצמה רשמה הופעה מצוינת בניצחון 5-0 על יוגוסלביה, הגיעה למחזור האחרון מול בלגיה כשלשתיים מאזן זהה של שתי נקודות, אך עם יתרון בפער השערים. בלגיה עוד הובילה בתוצאה 2-0 ונראה היה כי תעפיל לחצי הגמר, אך הדנים השלימו מהפך, ניצחו 3-2 והצטרפו לצרפת בשלב הבא. יוגוסלביה סיימה את שלב הבתים ללא נקודות.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
צרפת | 6 | 3 | 3 | 0 | 0 | 9 | 2 | 7 |
דנמרק | 4 | 3 | 2 | 0 | 1 | 8 | 3 | 5 |
בלגיה | 2 | 3 | 1 | 0 | 2 | 4 | 8 | -4 |
יוגוסלביה | 0 | 3 | 0 | 0 | 3 | 2 | 10 | -8 |
צרפת | 1 – 0 | דנמרק |
בלגיה | 2 – 0 | יוגוסלביה |
צרפת | 5 – 0 | בלגיה |
דנמרק | 5 – 0 | יוגוסלביה |
צרפת | 3 – 2 | יוגוסלביה |
דנמרק | 3 – 2 | בלגיה |
בית ב'
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרלת הבית הפגישה בין ספרד בעלת הסגל המוכשר, פורטוגל המוכשרת אך חסרת הניסיון, גרמניה המערבית שהגיעה כאלופה המכהנת מיורו 1980 וכפינאליסטית מונדיאל 1982 שנתיים קודם לכן, ורומניה שהדיחה במוקדמות את איטליה החזקה. הבית נותר פתוח כמעט לחלוטין לקראת מחזור הנעילה, אליו הגיעו ספרד ופורטוגל עם שתי נקודות, כשלספרד יתרון בשערי זכות, בעוד גרמניה מעליהן עם שלוש ורומניה מתחתיהן עם נקודה. במחזור הנעילה הדרמטי גברה פורטוגל 1-0 על רומניה לאחר שכבשה תשע דקות לסיום, וספרד גברה על גרמניה באותה תוצאה משער בדקה האחרונה, ובכך העפילו השתיים על חשבון גרמניה לחצי הגמר.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
ספרד | 4 | 3 | 1 | 2 | 0 | 3 | 2 | 1 |
פורטוגל | 4 | 3 | 1 | 2 | 0 | 2 | 1 | 1 |
גרמניה המערבית | 3 | 3 | 1 | 1 | 1 | 2 | 2 | 0 |
רומניה | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 2 | 4 | -2 |
גרמניה המערבית | 0 – 0 | פורטוגל |
רומניה | 1 – 1 | ספרד |
גרמניה המערבית | 2 – 1 | רומניה |
פורטוגל | 1 – 1 | ספרד |
גרמניה המערבית | 0 – 1 | ספרד |
פורטוגל | 1 – 0 | רומניה |
שלבי הנוק-אאוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]חצי גמר | גמר | |||||
23 ביוני - מרסיי | ||||||
צרפת | 3 | |||||
פורטוגל | 2 | |||||
27 ביוני - פריז | ||||||
צרפת | 2 | |||||
ספרד | 0 | |||||
24 ביוני - ליון | ||||||
ספרד | 1 (5) | |||||
דנמרק | 1 (4) |
חצי הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]23 ביוני 1984 | צרפת | 3–2ה | פורטוגל | סטאד ולודרום, מרסיי |
ז'אן פרנסואה דומרג 24', 114' מישל פלאטיני 119' |
(סיקור) | רוי ז'ורדאו 74', 98' |
גמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]27 ביוני 1984 | צרפת | 2–0 | ספרד | פארק דה פראנס, פריז |
מישל פלאטיני 57' ברונו בלון 90' |
(סיקור) |
אלופת אירופה 1984 |
---|
צרפת זכייה ראשונה |
מלך השערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]9 שערים
3 שערים
2 שערים
נבחרת הטורניר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוערים | הגנה | קשרים | חלוצים |
---|---|---|---|
הראלד שומאכר | ז'ואאו פינטו קרלהיינץ פרסטר מורטן אולסן אנדראס ברמה |
פרננדו צ'לנה אלן ז'ירס ז'אן טיגנה פרנק ארנסן מישל פלאטיני |
רודי פלר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של יורו 1984 (באנגלית)
אליפויות אירופה בכדורגל | ||
---|---|---|
טורנירי גמר | צרפת 1960 • ספרד 1964 • איטליה 1968 • בלגיה 1972 • יוגוסלביה 1976 • איטליה 1980 • צרפת 1984 • מערב גרמניה 1988 • שוודיה 1992 • אנגליה 1996 • בלגיה והולנד 2000 • פורטוגל 2004 • אוסטריה ושווייץ 2008 • פולין ואוקראינה 2012 • צרפת 2016 • פאן-אירופאי 2020 • גרמניה 2024 • בריטניה ואירלנד 2028 • איטליה וטורקיה 2032 | |
משחקי גמר | 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032 | |
טורנירי מוקדמות | 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032 |