יוסף אור
 | |
| יוסף אור, סביבות 1955 | |
| לידה |
15 באפריל 1904 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1984 (בגיל 79) |
| שם לידה |
יוסף בן זאב יז'רסקי |
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | מתרגם |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים והוקרה | פרס טשרניחובסקי |
  | |
יוסף אוּר (יֶזֶ'רסקי) (15 באפריל 1904 – 4 באפריל 1984, ב' בניסן תשמ"ד) היה מתרגם ישראלי, מהבולטים בתרגום ספרות המופת הפילוסופית האירופית לעברית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף בן זאב יז'רסקי (Jezierski) נולד בעיר לודז' שבפולין. בוגר הגימנסיה העברית בלודז'. בשנת 1925, כשהיה בן 21, עלה לארץ ישראל. למד באוניברסיטה העברית לתואר מוסמך במדעי הרוח (1933) ובהמשך השתלם באוניברסיטת פריז.[1]
בעת לימודיו באוניברסיטה העברית החל לתרגם ספרי מופת פילוסופיים עבור הסדרה שייסד מורו, ח"י רות, ועד מהרה היה למתרגם הראשי של הסדרה. הספרים הודפסו תחילה בסטנסיל לשימושם של תלמידי החוג לפילוסופיה באוניברסיטה, ולבסוף יצאו לאור בהוצאת האוניברסיטה (מאוחר יותר הוצאת מאגנס). נוסף על כתבים פילוסופיים, אור תרגם שירה צרפתית ורוסית ופרקים מכתבי זאב ז'בוטינסקי. בקיץ 1950 החל לעבוד במערכת "דברי הכנסת". בקיץ 1965 החל לשמש כעורך-משנה במערכת, עד פרישתו לגמלאות ב-1970.[2] אור היה רוויזיוניסט והיה חבר מערכת כתב העת "הירדן". התגורר כל ימיו בירושלים. בשנת 1958 נישא לחנה אור-לויתן.
בשנת 1951 זכה אור בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (לצדם של עדה צמח, אהרן אמיר, יצחק זילברשלג, ומנשה לוין).[3] גם ב-1943 ציינה ועדת הפרס את תרגומיו המעולים.[4]
חוקר הפילוסופיה גרשון ויילר כתב על אור כי הוא "תרם יותר מכל אדם אחר לתרגומה של הספרות הפילוסופית הקלאסית לעברית... מה גדול החוב שחייב לו קהל קוראי הפילוסופיה בעברית, ומה חבל שלא הקדיש אור את כל מאמציו בכל שנותיו לעיסוק זה בלבד". לדבריו, מורו ח"י רות אמר על אור כי הוא מתרגם שאינו זקוק לעורך.[5] עוד נכתב עליו בעיתון "דבר" בידי הסופר והמתרגם יעקב דוד אברמסקי כי "יוסף אור יוסיף לנו דעת מימים ימימה. הוא מבני-האור. הוא נושא לפיד, לפיד-החכמה בישראל, ממרחיבי הגבולות, גבולות-הדעת. הוא הרחיב את דעתנו".[6]
תרגומים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רנה דקארט, מאמר על המתודה, 1930
- דויד יום, מסכת הטבע האנושי, 1930
- ג'ון סטיוארט מיל, התועלתיות, 1930
- ז'ן ז'ק רוסו, על האמנה החברתית, 1932
- דויד יום, מסכת טבע האדם, 1932
- רנה דקארט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, בעריכת ח"י רות. 1932
- דוד יום, מחקר בדבר עקרוני המוסר 1934,
- ג'ון סטיוארט מיל, ממשל של נציגים, 1935
- ג'ון לוק, מסה על שכל האדם, 1935
- תומאס הובס, לוויתן, 1962
- גוטפריד וילהלם לייבניץ, מסות חדשות על שכל האדם, 1967
- אנרי ברגסון, ההתפתחות היוצרת, 1974
- אנרי ברגסון, מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה, 1977
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, כרך א', עמ' 49–50.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של יוסף אור, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רוני חיימוביץ, מסכת טבע האדם ותרגומה לעברית על ידי יוסף אור (אורכב 18.02.2013 בארכיון Wayback Machine), עבודה סמינריונית למרים שלזינגר, אוניברסיטת בר-אילן
- יוסף אור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירושלים | מוסמכי האוניברסיטה – נושאי פרסים צרפתיים, הצופה, טור 1, 26 בינואר 1939.
- ^ יוסף אור פרש מן הכנסת, מעריב, 17 באוגוסט 1970.
- ^ יוסף אור בין זוכי פרס טשרניחובסקי, דבר, 7 בדצמבר 1951.
- ^ חתני פרס טשרניחובסקי, הצופה, 23 באוגוסט 1943.
- ^ גרשון ויילר, בורותה של הנקודה, דבר, 17 במרץ 1978.
- ^ אביר, עם ספר חדש של ברגסון, דבר, 30 בדצמבר 1977.
| בקרת זהויות |
|
|---|