לדלג לתוכן

יום ניקנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה המכבי וצבאו עומד בפני צבא ניקנור. ציור של גוסטב דורה

יום ניקנור הוא יום טוב קדום בי"ג באדר, שנקבע לרגל ניצחונו של צבא יהודה המכבי על ניקנור, מצביא סלאוקי בתקופת מרד החשמונאים, וצבאו בקרב חדשה בשנת 161 לפנה"ס.

על פי מקבים א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מקבים א' מספר על הניצחון ועל קביעת החג:

”היהודים לקחו את השלל ואת הביזה וכרתו את ראש ניקנור ואת ידו הימנית, אשר נטה בגאווה; הביאו את הראש ואת היד לירושלים ויתלום. והעם שמחו מאוד ויעשו את היום ההוא יום שמחה רבה, ויקבעו לחוג בכל שנה את היום ההוא, שלושה עשר באדר”.[1]

גם יוסף בן מתתיהו מציין את האירוע ואת קיומו של החג מדי שנה.[2]

על פי מגילת תענית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח הסיפור בסכוליון למגילת תענית:[3]

בתלת עשר ביה יום ניקנור. ניקנור פולמרכוס[א] של מלכי יון היה, והיה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף: 'מתי תיפול בידי ואהרסנה'. וכשתקפה יד בית חשמונאי ירדו לתוך חילותיו וחתכו את ראשו וקצצו את איבריו ותלאום כנגד בית המקדש. אמרו: פה שדיבר בגאיות [=גאווה] ויד שהניפה כנגד בית המקדש – נקמות יעשה בהן. יום שעשו כן עשאוהו יום טוב.

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית, וחנוכה שנקבע בימי מרד החשמונאים. בעבר צוינו ימים רבים נוספים המפורטים במגילת תענית, כדוגמת "יום ניקנור", ויום כ"ג באייר לציון הרס מצודת החקרא על ידי החשמונאים בשנת 141 לפני הספירה. אולם בעקבות חורבן בית המקדש השני בטלה מגילת תענית ובטלו מועדים אלה שמלכתחילה נקבעו בעקבות אירועים מקומיים ובעלי חשיבות פחותה [4] ובאותו תאריך נקבעה תענית אסתר. למעשה מלבד פורים וחנוכה לא נותרו ימים אחרים בעלי מחויבות דתית מדרבנן.

נראה כי בארץ ישראל המנהג של יום ניקנור המשיך גם לאחר החורבן, ועל כן תענית אסתר נדחתה אצלם לאחר פורים.[5].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חשמונאים א, פרק ז', פסוקים מז–מט (מהדורת הרטום)
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק י', פסקה ה', סעיף 412
  3. ^ מגילת תענית, מהדורת ו' נעם, עמ' 298. מופיע בשינויים קלים גם בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ג, ובגרסה מקוצרת בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ח, עמוד ב'.
  4. ^ תוספתא תענית ג' ו'
  5. ^ מסכת סופרים, פרק י"ז הלכה ג'

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ויקיטקסט ביאור:נקודה לתענית אסתר (ויום ניקנור), באתר ויקיטקסט
    1. ^ פולמרכוס (אנ') הייתה דרגה צבאית רמה בתרבות היוונית הקלאסית וההלניסטית. המילה מורכבת מ"פולמוס" (מלחמה) ו"ארכוס" (שליט או מנהיג) כלומר "מנהיג המלחמה". מההתייחסות שכאן ואחרות במקורות יהודיים ברור כי המילה הייתה שגורה בפיהם של יהודים בני התקופה ומובנה היה ברור להם.