יוהאן שובר

יוהאן שובר
Johann Schober
לידה	14 בנובמבר 1874; Perg, אוסטריה
פטירה	19 באוגוסט 1932 (בגיל 57); באדן, אוסטריה
מדינה	אוסטריה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית
	21 ביוני 1921 – 26 בינואר 1922; (220 ימים)
	27 בינואר 1922 – 31 במאי 1922; (125 ימים)
	26 בספטמבר 1929 – 25 בספטמבר 1930; (0 שנים)

יוהאן שוֹבָּר (גרמנית: Johann Schober;‏ 14 בנובמבר 1874- 19 באוגוסט 1932) היה פוליטיקאי אוסטרי, משפטן, מפקד משטרת וינה, נשיא האינטרפול הראשון, שר חוץ ושלוש פעמים קנצלר אוסטריה ברפובליקה הראשונה.

קורות חייו

נעוריו ותחילת דרכו

שובר נולד בעיירה פֶרְג שבאוסטריה עילית כילד עשירי לפרנץ וקלרה שובר. ב-1894 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת וינה. ב-1898 החל בעבודתו כשוטר במשטרת וינה. בשנת 1913 היה מהחוקרים המובילים בחשיפתו של אוברסט (אלוף-משנה) אלפרד רדל, ראש מחלקה במודיעין הצבאי, כמרגל עבור רוסיה הצארית. שובר התמנה לתפקיד מפקד משטרת וינה ב-25 ביוני 1918. במסגרת תפקידו דאג בנובמבר אותה שנה לשילוחו של הקיסר קרל הראשון ומשפחתו לגלות בשווייץ. שובר החזיק במשרה זו עד 1929, למעט בתקופות בהן שימש כקאנצלר וסגן קאנצלר.

ממשלת שובר הראשונה

ב-21 ביוני 1921 התמנה לקאנצלר ושר החוץ. הממשלה שהקים הורכבה ברובה מפקידים בשירות המדינה ונתמכה על ידי המפלגה הנוצרית-סוציאלית ומפלגת גרמניה הגדולה. ב-13 באוקטובר באותה שנה חתם שובר על "הפרוטוקול של וונציה" שבו הוחלט על ביצוע משאל עם בבורגנלנד לגבי מעמדה של העיר אודנבורג (שבו הוחלט מאוחר יותר על סיפוח להונגריה). שובר שאף ליחסים דיפלומטיים ידידותיים עם הרפובליקה של צ'כוסלובקיה ולכן ב-16 בדצמבר באותה שנה חתם איתה בפראג על חוזה שבו הכירה כל מדינה בגבולות שכנתה. בחתימתו זו התעלם שובר מזכות ההגדרה העצמית של למעלה מ-3.5 מיליון הגרמנים תושבי צ'כוסלובקיה (בבוהמיה ובמוראביה), שרובם שאפו לאיחוד עם גרמניה ולא הכירו בזכות קיומה של צ'כוסלובקיה כמדינה עצמאית. על רקע זה פרשה מפלגת גרמניה הגדולה מהקואליציה ושובר וממשלתו נאלצו להתפטר ב-26 בינואר 1922. הממשלה והקאנצלר הבאים, ואלטר ברייסקי, כיהנו רק במשך יום אחד.

ממשלת שובר השנייה

כבר ב-27 בינואר 1922 הצליח שובר להקים קואליציה חדשה שהורכבה שוב מפקידים בכירים ומשלושה שרים מהמפלגה הנוצרית-סוציאלית. שובר כיהן גם כשר הפנים. הקואליציה התפרקה ב-24 במאי של אותה שנה משום שיוזמת הממשלה לגייס הלוואה חיצונית הוכשלה במועצה הלאומית על ידי הסוציאל-דמוקרטים ומפלגת גרמניה הגדולה.

נשיא האינטרפול הראשון

בתפקידו כמפקד משטרת וינה הצליח שובר לערוך כנס בינלאומי ראשון מסוגו ללוחמה בינלאומית בפשע. הכנס נערך בווינה והשתתפו בו נציגים מ-15 מדינות באירופה, ארצות הברית, טורקיה ויפן. בסופו של הכנס, ב-10 בספטמבר 1923 נוסדה הרשות הבינלאומית לשיטור פלילי (International Criminal Police Commission שתקרא לימים האינטרפול) ושובר נבחר לנשיאה. הוא נשא בתפקיד זה עד מותו ב-1932. לשובר היו התכונות הנדרשות לתפקיד זה- הכשרה דיפלומטית, ניסיון ביחסים בינלאומיים וניסיון בהקמה וניהול שירות מודיעין משטרתי. הוא הקים שירות מודיעין משטרתי ב-1920, שמטרתו הייתה מעקב אחר גורמים פוליטיים לא רצויים (בעיקר קומוניסטים).

התקוממות יולי 1927

כמפקד המשטרה היה אחראי לדיכוי בכוח של הפגנה אלימה של הפועלים והסוציאל-דמוקרטים ב-15 ביולי 1927. ההפגנה החלה כצעדת מחאה לא אלימה על זיכויים בדין של שלושה חברי מיליציית ההיימווהר (Heimwehr) שנאשמו ברצח שני אזרחים. כאשר המפגינים הגיעו להיכל המשפט יצאה ההפגנה מכלל שליטה, המפגינים התבצרו במקום והציתו את המבנה.

שובר דרש לשלוח את הצבא לפיזור ההפגנה ומשנענה בשלילה, החליט לחמש את השוטרים ברובים והורה למשטרה לפתוח באש על המפגינים, שסירבו להתפנות מהמקום. התוצאה הייתה 89 הרוגים מקרב המפגינים ו-5 מקרב השוטרים ועוד כמה מאות פצועים. התנהלותו של שובר בפרשה עוררה סערה ציבורית - הממשלה בראשות איגנץ זייפל הצדיקה את שובר וקראה לאירוע "הפיכת יולי" בעוד שחוגי השמאל כינו את שובר "רוצח הפועלים" ורבים, ביניהם הסופר והעיתונאי קרל קראוס, דרשו את התפטרותו.

ממשלת שובר השלישית

ב-26 בספטמבר 1929 התמנה שובר בפעם השלישית לקאנצלר. הממשלה הורכבה משרים ללא שיוך מפלגתי ונתמכה על ידי 3 מפלגות: המפלגה הנוצרית-סוציאלית, מפלגת גרמניה הגדולה ו"איגוד האיכרים" (Landbund). ב-7 בדצמבר הועברה בפרלמנט פה אחד רפורמה בחוקה שהרחיבה את סמכויות הנשיא וקבעה שבחירתו תעשה בידי הציבור. ב-20 בינואר 1930 הצליח שובר לבטל את תשלום פיצויי המלחמה שנכפו על אוסטריה בתום מלחמת העולם הראשונה. צעד זה מיתן במעט את נזקי השפל הגדול מ-1929. ב-6 בפברואר חתמה הממשלה הסכם ידידות עם איטליה והסכם סחר עם גרמניה.

שובר נכשל בניסיונו לפרק מנשקן את המיליציות של השמאל- השוצבונד (Schutzbund) והימין-"היימווהר". על מנת להחליש את ההיימוואר גורש מנהיגו, וואלדמאר פאבסט, שהיה אזרח גרמני, מאוסטריה ב-15 ביוני 1930. התפטרותו של סגן הקאנצלר הנוצרי-סוציאלי, קארל וגוון, ב-25 בספטמבר גרם לפירוק הקואליציה ושובר וממשלתו נאלצו אף הם להתפטר.

"גוש שובר"

בבחירות למועצה הלאומית בנובמבר 1930 הנהיג שובר את הרשימה המשותפת של מפלגת גרמניה הגדולה ו"איגוד האיכרים" שהשתתפה בקואליציה בהנהגתו של הקאנצלר אוטו אנדר. בממשלה זו כיהן כסגן הקאנצלר ושר החוץ. במרץ 1931 ניהל שיחות חשאיות עם שר החוץ הגרמני, יוליוס קורטיוס על מנת ליצור איחוד מכסים בין שתי המדינות. ב-19 במרץ נחתם החוזה, אולם הנושא הודלף לעיתונות. כיוון שאיחוד מכסים היווה הפרה של חוזה סן-ז'רמן וצעד זה התפרש כשלב ראשון באיחוד עם גרמניה התנגדו לו צרפת, איטליה וצ'כוסלובקיה. לכן נאלץ שובר בנאומו באוקטובר 1931 בפני חבר הלאומים להכריז שנושא זה ירד מן הפרק.

בממשלתו של קרל בורש, החל ב-20 ביוני 1931, כיהן שוב כסגן הקאנצלר ושר החוץ. בגלל לחץ גובר והולך עליו מצד הנוצרים-סוציאלים פרשו שובר ומפלגת גרמניה הגדולה מהקואליציה ב-27 בינואר 1932. בבחירות באפריל 1932 הפסידה גרמניה הגדולה את רוב מושביה לטובת המפלגה הנאצית. במאי סירב שובר להצטרף לקואליציה שניסה להקים אנגלברט דולפוס (מהמפלגה הנוצרית-סוציאלית).

יוהאן שובר הלך לעולמו באופן פתאומי ב-19 באוגוסט 1932, בגיל 57, ונקבר במקום הולדתו. בווינה ובפרג נקראו רחובות על שמו.

לקריאה נוספת

Jacques Hannak: Johannes Schober. Mittelweg in die Katastrophe. Porträt eines Repräsentanten der verlorenen Mitte. Europa, Wien u. a. 1966
Rainer Hubert: Schober. "Arbeitermörder" und "Hort der Republik". Biographie eines Gestrigen. Böhlau, Wien u. a. 1990. ISBN 3-205-05341-9
Wilhelm F. Kroupa (Hrsg.): Festschrift zum 50. Todestag von DDDr. h. c. Johannes Schober. Freiheitliches Bildungswerk, Wien 1982
A. Wandruszka: Johann Schober. In: Friedrich Weissensteiner (Hrsg.): Die österreichischen Bundeskanzler. Österreichischer Bundesverl., Wien 1983

קישורים חיצוניים

ביוגרפיה בעיתון של וינה (בגרמנית)
קטע וידאו מנאום של שובר בוועידת האג
יוהאן שובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוהאן שובר, באתר Discogs (באנגלית)

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר–מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי–ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר–דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל–דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר–דצמבר 2021	2021 ואילך