לדלג לתוכן

ויקטור קלימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור קלימה
Viktor Klima
לידה 4 ביוני 1947 (בן 77)
שווכאט, אוסטריה
מדינה אוסטריהאוסטריה אוסטריה
השכלה אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
בן או בת זוג Sonja Klima עריכת הנתון בוויקינתונים
קנצלר- אוסטריה ה־9
(ברפובליקה השנייה - מאז 1945)
28 בינואר 19974 בפברואר 2000
(3 שנים)
פרסים והוקרה
  • אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • מסדר ההצטיינות הלאומי
  • Order of Merit of the Principality of Liechtenstein עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטור קלימה (בגרמנית: Viktor Klima; נולד ב-4 ביוני 1947) הוא פוליטיקאי אוסטרי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ואיש עסקים. קלימה היה קנצלר אוסטריה בין השנים 1997-2000.

קריירה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלימה נולד בעיר שווכאט שבאוסטריה תחתית. בשנת 1969 החל לעבוד עבור חברת הנפט OMV שהייתה אז בבעלות המדינה. בעבודה זו עסק במשך שנים רבות עד לכניסתו לפוליטיקה בשנת 1992. בשנותיו האחרונות בחברה אף שימש כחבר במועצת המנהלים שלה.

על אף היותו איש עלום שם מבחינת רוב האוסטרים, מינה הקנצלר פרנץ ורניצקי בשנת 1992 את קלימה לתפקיד שר התחבורה והתעשייה הלאומית, עמדה בה החזיק קלימה עד 1996, אז מונה לתפקיד שר האוצר למשך שנה אחת.

קנצלר אוסטריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפטרותו של ורניצקי בשנת 1997, נבחר קלימה לתפקיד יו"ר המפלגה הסוציאל-הדמוקרטית והושבע כקנצלר אוסטריה, לאחר שחידש את הקואליציה הגדולה בין מפלגתו שלו לבין מפלגת העם האוסטרית בראשות וולפגנג שיסל, ששימש במהלך הקדנציה כסגנו. במרץ 1998 ביקר קלימה ביקור גומלין בישראל.[1]

כאיש מרכז ניסה קלימה למשוך את מפלגתו מעט ימינה ואף פעל בכיוון זה. כדוגמה הוא המשיך להפריט נכסים של המדינה, והפחית בהדרגה מספר שירותים ציבוריים שנכללו עד אז תחת המדיניות של מדינת הרווחה. כתוצאה מכך, אחוז גבוה מבין המצביעים המסורתיים של המפלגה כמו מעמד הפועלים שלא היו מרוצים מפעולות אלו, העבירו את תמיכתם ליורג היידר, פופוליסט ימני קיצוני, ראש מפלגת החירות האוסטרית. עם זאת, כמו קודמו בתפקיד ורניצקי, קלימה הודיע שוב ושוב ובפומבי כי בשום אופן הוא לא יכניס את היידר לקואליציה.[2]

בעקבות הפסד מפלגתו בבחירות אוקטובר 1999, וניסיונו הכושל ליצור קואליציה עם מפלגת העם, התפטר קלימה מתפקידו כיו"ר המפלגה, ואלפרד גוזנבאואר מונה במקומו. הממשלה הוקמה בסוף בידי וולפגנג שיסל, יושב ראש מפלגת העם, שבצעד שנוי במחלוקת יצר קואליציה יחד עם המפלגה הימנית-קיצונית מפלגת החירות האוסטרית.

מהלך זה עורר גל מחאות באוסטריה וברחבי אירופה, ובעוד המשא ומתן על הקמת ממשלה חדשה (בראשות מפלגת העם) על בסיס בחירות 1999 מתמשך, קלימה "קרא למנהיגי האיחוד האירופי לעזור להשפיע על המשא והמתן הקואליציוני",[3] אמירה חסרת תקדים הקוראת להתערבות זרה בענייניה הפוליטיים של המדינה האוסטרית הריבונית, בעת שקלימה עדיין שימש כקנצלר בעת אמירתו זו. גם ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, שוחח עם מנהיגי צרפת, גרמניה וספרד במטרה ליזום מחאה משותפת נגד אפשרות זו.[4] כאמור, המחאות לא השפיעו על התוצאה ובסופו של דבר הקים וולפגנג שיסל קואליציה יחד עם מפלגת החירות. בעקבות כך, החליטו ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה והטילו עליה סנקציות. אוסטרים תומכי הממשלה האשימו את אנשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ואת הנשיא תומאס קלסטיל בהטלת הסנקציות, ואף הטילו ספק בנאמנותם למדינה. כשהתברר למנהיגי אירופה שהסנקציות לא הועילו, החליטו לנרמל את היחסים עם אוסטריה.

קריירה עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שבועות לאחר ההפסד, בסיוע ידידו גרהרד שרדר, עזב קלימה את הפוליטיקה ותפס עמדת ניהול בכירה בחברת פולקסווגן בארגנטינה. בשנת 2006 מונה קלימה למנהלה הכללי של פעילות החברה בדרום אמריקה שם עבד עד לפרישתו מהחברה בשנת 2011.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור קלימה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר מיכאל מאייר יוהאן שובר ואלטר ברייסקי יוהאן שובר איגנץ זייפל
1918–1920 1920–1921 1921–1922 26–27 בינואר 1922 ינואר–מאי 1922 1922–1924
רודולף רמק איגנץ זייפל ארנסט שטררוביץ' יוהאן שובר קרל ואוגוין אוטו אנדר
1924–1926 1926–1929 מאיספטמבר 1929 1929–1930 ספטמבר–דצמבר 1930 1930–1931
קרל בורש אנגלברט דולפוס קורט שושניג ארתור זייס-אינקווארט קרל רנר לאופולד פיגל
1931–1932 1932–1934 1934–1938 11–13 במרץ 1938 אפרילדצמבר 1945 1945–1953
יוליוס ראב אלפונס גורבך יוזף קלאוס ברונו קרייסקי פרד זינובאץ פרנץ ורניצקי
1953–1961 1961–1964 1964–1970 1970–1983 1983–1986 1986–1997
ויקטור קלימה וולפגנג שיסל אלפרד גוזנבאואר ורנר פיימן ריינהולד מיטרלהנר כריסטיאן קרן
1997–2000 2000–2007 2007–2008 2008–2016 9–17 במאי 2016 2016–2017
סבסטיאן קורץ בריגיטה בירליין סבסטיאן קורץ אלכסנדר שלנברג קארל נהאמר
2017–2019 2019–2020 2020–2021 אוקטוברדצמבר 2021 2021 ואילך