יואל לביא
 | |||||
| לידה | 8 בפברואר 1950 (בן 74) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
יואל לבקוביץ'  | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | |||||
| מפלגה | הליכוד, קדימה | ||||
| |||||
  | |||||
.jpg)
יואל לביא (נולד ב-8 בפברואר 1950 בשם יואל לבקוביץ') הוא איש ציבור שכיהן כראש עיריית רמלה בשנים 1993–2017.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב, מוסמך במדעי החברה והמתמטיקה מטעם אוניברסיטת חיפה ומוסמך למנהל עסקים מטעם אוניברסיטת הריוט-ואט.
לביא שירת בצה"ל כשבין השאר שירת כמפקד גדוד 75 בחטיבה 7 (בתקופת המח"ט יוסי בן-חנן), כראש מחלקת ארגון באגף התכנון, קצין אג"ם של מפקדת פיקוד הדרום, מפקד חטיבת שריון במילואים, וכן עוזרו של האלוף במילואים משה (בריל) בר כוכבא, חבר בצוות מטכ"לי להפקת לקחים בצה"ל, ובהכנת תרגילים אסטרטגיים לתרגול המפקדות הבכירות בצה"ל. בוגר קורס מפקדי גדודים, בוגר קורס מפקדי חטיבות במכללה לביטחון לאומי ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. הוא סיים את שירותו הצבאי בפברואר 1992 בדרגת אלוף-משנה. עקב פציעתו במלחמת יום הכיפורים הוכר כנכה צה"ל.
בשנים 1991–1993 כיהן כמנכ"ל חברת "נוף המפרץ אילת" העוסקת במלונאות ובשיווק דלק וגז. בשנת 1993 נבחר לראשות עיריית רמלה, תפקיד בו כיהן חמש קדנציות ברציפות. בתקופת כהונתו זכתה העיר בפרס חינוך ארצי, והייתה לעיר הראשונה בישראל שהנפיקה אג"ח מוניציפלי וגייסה 140 מיליון שקל בריבית צמודת מדד של 5.9%[1].
בתקופה בה כיהן בראש העירייה כרתה רמלה ברית ערים תאומות עם קנזס סיטי (ארצות הברית), פאודוסיה (אוקראינה), פונביץ' (ליטא) ודאוגבפילס (לטביה).
מאז 1996 מכהן לביא גם כיו"ר איגוד ערים אילון. הוא גם חבר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מ-1999, חבר דירקטוריון בממן - מסופי מטען וניטול מאז 2003, חבר דירקטוריון חברת החשמל בין השנים 1997–2000, וחבר דירקטוריון בחברת ההיי-טק "chip pc".
עם הקמת קדימה פורסם בסוף ינואר 2006 שלביא נשאר בליכוד וסירב להצעה להיות מוצב במקום ריאלי ברשימת קדימה לכנסת[2], אולם עוד לפני הבחירות לכנסת ה-17 הזדהה עם קדימה[3]. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב לביא ברשימת קדימה במקום ה-114 והוא הביע עמדה פומבית נגד הצטרפות קדימה לממשלת נתניהו[4].
בשנת 2008 נמנה על ידי ועדת איתור כאחד משלושה מועמדים מובילים לתפקיד מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. השר זאב בוים וראש הממשלה אהוד אולמרט, התכוונו למנותו לתפקיד, אולם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פסל את המינוי בגלל התבטאויות שלו כלפי ערבים שפורסמו בתקשורת, ובג"ץ סמך ידיו על קביעתו זו של היועץ המשפטי לממשלה[5][6].
בשנת 2016 הודיע לביא כי לא יתמודד על ראשות העיר בבחירות הקרובות, לאחר שהודיע על פרישה מראשות העיר לאחר 23 שנים בתפקיד. ב-18 באפריל 2017 הגיש לשר הפנים את התפטרותו[7].
במאי 2017 מונה לביא ליו"ר החברה ממשלתית אשרא, העוסקת בביטוח סיכונים ליצואנים בישראל. במקביל הוא יעבוד כיו"ר חברת א.ב התחדשות עירונית[8].
ביוני 2023 הודיע על התמודדותו בבחירות המוניציפליות לראשות העיר רמלה. בבחירות שנערכו ב-27 בפברואר 2024, התמודד ועלה לסיבוב השני מול ראש העיר המכהן מיכאל וידל. בסיבוב השני שהתקיים ב-10 במרץ 2024, הפסיד לווידל.[9]
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביא מוכר כחובב ספורט נלהב בעירו. הוא מלווה את קבוצת כדורסל הנשים של העיר, אליצור רמלה, כבר שנים רבות, ונחשב לאוהד מספר אחת של הקבוצה. לביא רואה בקבוצה נכס אסטרטגי משמעותי ויוקרתי בתהליך קידום הכדורסל בעיר, בשיפור תדמיתה ובתרומתה לקהילה[10]. עם זאת, אנשי הכדורסל הישראלי מותחים ביקורת על מעורבות היתר שלו בקבוצה[11].
פרשיות בהן היה מעורב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1998 אברהם אסא, איש עסקים חבר ילדות של לביא, ובעליה של תחנת דלק ביציאה הצפונית בכביש 44 עוקף רמלה (בסמוך לפסי הרכבת, תחנה שזכתה להצלחה בזכות מסעדת "הסינית הצהובה") סלל כביש המחבר את התחנה שלו לכביש הראשי. אסא לא רק מימן את סלילת הכביש, אלא גם סלל אותו בעצמו והציב את התמרורים. הכביש הושלם בטרם ניתן היתר הבנייה. אחר כך אושר הכביש בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברמלה, למרות שרק ועדות מחוזיות מוסמכות לאשר סלילת כבישים. בדיעבד, אחרי הסלילה, קבעה הוועדה המחוזית מרכז שהוועדה המקומית של רמלה בראשות לביא, נתנה לאסא היתר בנייה בלתי חוקי, שלא בסמכותה[12].
בין השנים 2003 ל-2009 כיהן לביא כדירקטור חיצוני בחברת ממ"ן, הנשלטת על ידי קבוצת תעבורה, תוך הימצאות בניגודי עניינים, ומבלי לקבל את אישור משרד המשפטים לכך. באותן שנים נערכה עסקת חילופי קרקע בין מינהל מקרקעי ישראל לבין רכבת ישראל ולקבוצת תעבורה; עסקה שבמסגרתה אמורה הייתה הקבוצה לפנות ולהחזיר את המתחם הישן שלה ברמלה, על מנת לקבל את השטח הישן לשם שימוש בו לשיפור קו המסילה לבאר שבע, במקביל למעברה למתחם חדש מעבר לכביש. רכבת ישראל שילמה למינהל 20 מיליון שקלים עבור הקרקע החדשה שאליה עברה קבוצת תעבורה, וכן כ-11 מיליון דולרים למימון העברת המתחם. על אף שתעבורה עברה למתחם החדש שלה, היא ממשיכה להחזיק עוד ארבע שנים בשטח המתחם הישן, והפעילה ממנו חלק מעסקיה. מהתכתבות בין העירייה לתעבורה, עלה שהחברה קיבלה ב-2005 מהעירייה היתרי בנייה, מבלי ששילמה מראש את כל האגרות וההיטלים כנדרש, ומבלי שעמדה בכמה תנאים שנדרשו בעת הוצאת היתרי הבנייה[13]. בתגובה לטענות נגדו אמר לביא שכל ההקלות שקיבלה קבוצת תעבורה אושרו על ידי היועץ המשפטי של העירייה[14]
במאי 2005 נדחתה תביעת דיבה של לביא נגד עיתון "הארץ" והוטל עליו תשלום הוצאות בגובה 20 אלף שקל. לביא, תבע את העיתון בגין ארבע כתבות, ובהן נטען בין היתר, כי היה מעורב בבחירתה של ח"כ ענבל גבריאלי, במסגרת דילים, וכן שהתקיימו קשרים כלכליים בין עיריית רמלה לבני משפחת גבריאלי. על-פי הנטען, לביא סייע להגדלת שטחי הבנייה בפרויקט בניה ברמלה, כשאחד מבני משפחת גבריאלי היה שותף בו. בית המשפט קבע כי קיים עניין ציבורי בדיווח על איך הצליחה גבריאלי, ללא רקע ציבורי, להיבחר לכנסת[15].
בפברואר 2009 הודיעה המשטרה כי בכוונתה להמליץ להעמיד את לביא לדין בחשד לעבירה הקשורה לחוק הרשויות המקומיות, לפיו לא פעל כנדרש בחוק בעניין ההסכמים הקואליציוניים בבחירות לעירייה[16]. עיריית רמלה שכרה את עו"ד רונאל פישר, באופן רשמי כדי לטפל בעניינים הקשורים לתחום התחבורה, אך פישר סייע גם בעניין ההסכמים הקואליציוניים ומספר חודשים לאחר המלצת המשטרה להעמיד אותו לדין הוא לא הואשם[17].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גל גוזלן, יפה נבו, רמלה: יואל לביא ימשיך לקדנציה רביעית, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 12 בנובמבר 2008
- רועי נחמיאס, הפגנת ערבים ברמלה: יואל לביא, תתפטר, באתר ynet, 4 בדצמבר 2006
- משה ליכטמן, ראש עיריית רמלה חשוד בשחיתות: כביש "פרטי" אושר לידיד, באתר גלובס, 7 ביוני 2010
- ענת דניאלי, ראש עיריית רמלה לשעבר יואל לביא מונה ליו"ר אשרא במקביל לתפקידו בחברת נדל"ן פרטית, באתר כלכליסט, 28 במאי 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אליהו גבאי, לעודד אג"ח מוניציפלי במקום לשפוך כסף לרשויות, באתר הארץ, 21 ביוני 2007
- ^ יואב יצחק, הליכוד בלם חטיפת לביא, 31 בינואר 2006
- ^ כעס על נתניהו שפסל ממשלה עם אולמרט, באתר חדשות וואלה, 12 במרץ 2006
- ^ ענת ביין-לובוביץ', בעלה של לבני מתמודד במכרז של ראש העיר רמלה, המקורב לקדימה, באתר גלובס, 16 ביולי 2009
- ^ בג"ץ 4646/08 יואל לביא נ' ראש הממשלה
- ^ אביעד גליקמן ושי פאוזנר, מזוז פסל את מינוי יואל לביא לראש מינהל מקרקעי ישראל, באתר ynet, 15 באפריל 2008
- ^ ראש עיריית רמלה יואל לביא הגיש התפטרותו לשר הפנים, באתר וואלה, 19 באפריל 2017
- ^ ענת דניאלי, ראש עיריית רמלה לשעבר יואל לביא מונה ליו"ר אשרא במקביל לתפקידו בחברת נדל"ן פרטית, באתר כלכליסט, 28 במאי 2017
- ^ רמלה: מיכאל וידל ימשיך לכהונה נוספת, באתר ynet, 10 במרץ 2024
- ^ אריה ליבנת, כדורסל נשים: יואל לביא הוא הבוס האמיתי של אליצור רמלה, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
- ^ אריה לבנת, "נשים של גבר אחד, יואל לביא", באתר הארץ, 8 במרץ 2010
- ^ נעה ווסרמן-עמיר, "זה בכלל לא כביש", באתר גלובס, 2 בינואר 2000
- ^ משה ליכטמן, עוקף רמלה - המתחם הכפול של קבוצת תעבורה, באתר גלובס, 20 במאי 2010
- ^ משה ליכטמן, יואל לביא מגיב לתחקיר G: "היועץ המשפטי מורה לי לחתום!", באתר גלובס, 10 ביוני 2010
- ^ הדס מגן, נדחתה דיבה של ראש עיריית רמלה נגד "הארץ", באתר גלובס, 24 במאי 2005
- ^ המשטרה: להעמיד לדין את ראש עיריית רמלה יואל לביא בגין הפרת חוק הרשויות המקומיות, באתר גלובס, 20 בפברואר 2009
- ^ משה ליכטמן, עיריית רמלה שכרה את עו"ד פישר - וראש העיר לא הואשם, באתר גלובס, 29 ביוני 2015
| ראשי עיריית רמלה | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|