יהדות אירופה

ההיסטוריה של יהודים באירופה מתוארכת בין תקופות שונות ורבות. יהודים ראשונים התיישבו באירופה עוד בתקופת בית ראשון. במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התפתחו קשרי מסחר בין ארץ ישראל ויוון, כחלק מקשרים אלו היו סוחרים שנסעו לשהייה של תקופות קצרות או ארוכות ליוון והתפתחה קהילה קטנה שם. בצורה דומה התפתחה הקהילה היהודית באיטליה (ובמיוחד ברומא) ובמדינות שכנות. הזינוק הגדול במספר היהודים והקהילות בדרום אירופה חל אחרי דיכוי המרד הגדול ואחריו מרד בר כוכבא, כאשר אלפי שבויים הובאו מישראל לאיטליה. יהודים נדדו למקומות נוספים באימפריה הרומית והקימו קהילות בכל מדינות הבלקן וספרד (השייכים ברובם ליהדות ספרד) וצרפת וגרמניה (שהקימו את קהילת יהדות אשכנז).

במהלך רדיפות שונות, בהן מסעי הצלב, המוות השחור ופוגרומים, נדדו קהילות יהודיות ממערב אירופה למזרחה, שם פגשו גם יהודים שהיגרו מאזור הקווקז, גאורגיה ובוכרה. גירוש ספרד גרם לנדודיהם של יהודים רבים מחצי האי האיברי מזרחה, חלקם לתחומי האימפריה העות'מאנית, חלקם למדינות שונות באירופה (כמו קהילת האנוסים הפורטוגזים באמסטרדם), כולל האיים הבריטיים, ומיעוטם למדינות יבשת אמריקה (בפרט ברזיל).

במאה ה-17 אירעו מספר אירועים, לרבות פוגרומים, שגרמו לנדידה הפוכה, ממזרח אירופה למרכזי הסחר במערבה ומצפון אירופה לדרומה; וזאת במקביל להגירה מועטה לארצות הברית ומדינות דרום אמריקה. בין האירועים הללו מלחמת שלושים השנים, פרעות חמלניצקי ופלישת השוודים לפולין. במאות ה-18 וה-19 היגרו לארצות הברית יהודים מפולין, הונגריה וממדינות אשכנז. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היגרו מיליוני יהודית, בעיקר מתחום המושב לצפון אמריקה, ומיעוטם למערב אירופה (כולל בריטניה), דרום אמריקה (בפרט ארגנטינה), אוסטרליה, דרום אפריקה וארץ ישראל המנדטורית.

בעקבות השואה, בה נספו 6 מיליונים מיהדות אירופה, לצד ההגירה והנהירה החוצה שקדמה לה, וכן ההגירה ושבאה בעקבותיה (לרבות למדינת ישראל), מדינות רבות התרוקנו מיהודיהן, ובחלקן אף נעלמו קהילות שלמות, ומרכז הכובד היהודי האירופאי עבר לרוסיה ולצרפת, שזכתה להגירה של יהודים רבים מצפון אפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה.

פתיחת שערי ברית המועצות גרמה לפריחה מחודשת של קהילות יהודיות באוסטריה, גרמניה ומדינות נוספות. על פי נתוני הסוכנות היהודית בסוף 2004 חיו באירופה מיליון ו-161 אלף יהודים.

העת העתיקה

יש עדויות מוקדמות על התיישבותם של יהודים ביוון, ובתנ"ך מצויים מספר מקומות שמעידים על יישוב יהודי ביוון. יש ידיעות מהמחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס על קשר בין יהודה וספרטה. ספר מקבים א' מתאר חליפת מכתבים בין יונתן הוופסי לבין אנשי אשפרתא, היא ספרטה. חליפת מכתבים שנועדה לחדש קשר קודם. מכתבו של הקונסול הרומאי מ-142 לפנה"ס, שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה וסיקיון שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה. הכהן הגדול חוניו השלישי נמלט לספרטה מפני אנטיוכוס אפיפנס, אדם במעמדו נמלט רק למקום שיש בו קהילה שתקיים אותו ברמת חיים גבוהה.

במאה ראשונה לספירה היו, לפי עדותו של פילון האלכסנדרוני יהודים ברוב חלקי הפלופונסוס. פאולוס מצא יהודים ובתי כנסת בעיר קורינתוס. אספסיאנוס שלח אלפי שבוים יהודים אל נירון קיסר לעבוד באיסתמוס הקורינתי.

במקביל להתיישבות ביוון ידוע על התיישבות של יהודים גם בארצות אחרות. סיפורי עם מספרים כי כבר בתחילת ימי בית ראשון התיישבו יהודים בספרד. היהודים בספרד נהגו להראות את קברו של אדונירם, גובה המס של שלמה המלך, שלפי האגדה הגיע עם ספנים פיניקים ונהרג בספרד, בעיר סגונט. המסורות סיפרו גם כי העיר טולדו, שכינויה העברי היה "טוליטולא" נבנתה בידי גולי יהודה לאחר חורבן בית ראשון. משפחת אברבנאל, מהמשפחות המיוחסות והוותיקות בספרד, התייחסה לגזע דוד המלך ולפי מסורת משפחתית באה לספרד עוד לפני חורבן בית שני.

חוקר יהדות בולגריה, ההיסטוריון שלמה אברהם רוזאניס, טוען בכתביו, שיהודים הגיעו לבולגריה עוד בתקופת בית ראשון, במאה ה-6 לפנה"ס, אך לטענה זו אין תימוכין פיזיים בכתבים או שרידים ארכאולוגיים.

בשנת 161 לפנה"ס נוצר הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא כאשר הגיעו לרומא שליחי החשמונאים. מאוחר יותר הגיעו לרומא סוחרים יהודים מאלכסנדריה שבמצרים וייסדו את הקהילה.

על פי המסורת, הקיסר הרומי אוגוסטוס הדיח והגלה לגאליה את נשיא יהודה ארכלאוס בן הורדוס יחד עם פמלייתו אחרי שנציגי היהודים ביהודה פנו אליו בבקשה להחליפו. ארכלאוס מת בגלות בגאליה בשנת 16 לספירה והוא בן 39. מאוחר יותר הוגלה גם אחיו הורדוס אנטיפס לגאליה בידי הקיסר קליגולה, ומת בגלותו או הוצא להורג.

אחרי חורבן בית שני ודיכוי המרד ברומאים

בתקופה הביזנטית הייתה בארצות הבלקן קהילה יהודית רומניוטית אשר הגיע מארץ ישראל.

סמלים יהודיים מהמאה השנייה לספירה ברומא

החל משנת 69 לספירה ואחרי חורבן בית המקדש השני על ידי טיטוס בשנת 70, החלו להגיע לרומא גלי שבויים מיהודה הכבושה, חלקם נפדו על ידי יהודי העיר ונשארו בה. מעריכים את מספרם של יהודי רומא בתקופת זו ב-50,000, כעשירית מאוכלוסיית העיר, על סמך כתובות שנמצאו בקטקומבות יהודיות ברומא היו ברומא 12 בתי כנסת. מקצת היהודים הגיעו לגאליה (צרפת של ימינו).

עדות כתובה ראשונה להימצאותם של יהודים בבולגריה היא כתובת עתיקה בלטינית בה מופיע שמו של יוסֵי, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ומנורה, מהמאה ה-2. הכתובת נמצאה בעיר היוונית העתיקה אוֹאֶסקוּס (Oescus) - כיום הכפר גִיגֶן (Gigen) ליד העיר ניקופול, שהייתה מושבה רומית בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על הדנובה המוביל לרומניה של היום.

ימי הביניים

העדויות על קיומה של יהדות באירופה בזמן שקדם לימי האימפריה הקרולינגית מעורפלות. בזמן קיום האימפריה כתבי זכויות שניתנו ליחידים הבטיחו לסוחרים היהודים שנדדו באותם ימים ביטחון והגנה. היהדות האשכנזית התחילה בצרפת ושלחה זרועות לאנגליה ולגרמניה.

בספרד הייתה קהילה יהודית, אולם בשנת 613 גורשו היהודים מספרד ואלו שלא עזבו התנצרו. ב-633 הותר ליהודים להתגורר בספרד תחת מגבלות. ביולי 711 כבשו המוסלמים את מרבית ספרד, ואז החלה תקופה המכונה תור הזהב של יהדות ספרד, במהלך תקופה זו חייתה מרבית יהדות אירופה בחצי האי הספרדי.

תחילת האלף השני באירופה הייתה מאופיינת בבנייה אינטנסיבית של ערים. מקומם של היהודים בסחר העולמי הפך לחשוב פחות, ובמקום זאת תפסו עמדה חשובה בסחר המקומי. כתבי זכויות שניתנו להם היו כבר קולקטיביים.

בתקופת מסעי הצלב התמודדו היהודים עם רדיפות ההמונים. השלטונות דחקו את רגליהם, וההלוואה בריבית שבה לא יכולים היו הנוצרים לעסוק מסיבות דתיות, הפכה למשלח יד חשוב. מבחינה משפטית החלו להחשיב אותם ל"עבדי האוצר", והיה עליהם לשלם מיסים כבדים תמורת הגנתם. מאידך - משמעותו של מעמד זה הייתה שמעמדם היה טוב בהרבה משל רובה של אוכלוסיית האיכרים והצמיתים באירופה, שכן בניגוד אליהם, היו היהודים מוגנים וישבו במקומותיהם בזכות חוקית. פגיעה בהם הייתה כפגיעה באוצר המלך, ומשמעות דבר זה היא שלא הם קיבלו עליה פיצוי, אלא המלך.

הגירוש ממערב אירופה ומספרד

גירושי יהודים באירופה בין השנים 1100 ו-1600

היהודים גורשו מאנגליה ב-1290, מצרפת ב-1306 ואחר כך פעמים נוספות. תקופה קשה זו סיכמה חמש מאות שנים של הידרדרות הדרגתית במצב היהודים, ובסיומה סולקו רוב היהודים ממערב אירופה. גירוש ספרד ב-1492 שינה לחלוטין את מפת ההתיישבות היהודית באירופה.

פליטי היהודים הגיעו אל פולין. יחס השלטון הפולני אליהם היה אוהד, ושוב הייתה להם חשיבות רבה בכלכלה. בפולין כמעט שלא הושפעו היהודים מתרבות הארץ. שפתם הייתה זו שהביאו איתם מגרמניה, יידיש. בסופו של דבר ההיסטוריה חזרה על עצמה, גם כאן לבסוף התחדד העימות בין אנשי העיר הנוצרים לבין היהודים.

באמצע המאה ה-16 ניתן ליהודים פתח מילוט. נוספו לפולין אזורים בליטא ובמזרחה. היהודים היו פעילים ביותר בפיתוח אזורים אלו ובהתיישבות בהם, כפופים לאצילים הפולנים שהיו אדוני הארץ.

המאה ה-17 וה-18

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתחילת המאה ה-17 היו רק שני ריכוזי יהודים גדולים, באימפריה העות'מאנית, כולל מדינות אירופה שבשליטתה, והממלכה הפולנית-ליטאית. פרט לכך הייתה קהילה קטנה באיטליה וקהילות יהודי החצר בחצרות הנסיכים בגרמניה.

מרד הקוזאקים באצילים, בשנת 1648 פגע קודם כל בחוכרי האדמות היהודים ונקרא לכן בפי היהודים גזירות ת"ח ות"ט. במערב אירופה התקיימו קהילות עירוניות מעטות ברציפות מאז ימי הביניים. במהלך המאה ה-17 ואחריה נוסדו או חודשו קהילות רבות במערב אירופה. קהילות אלו נוסדו על ידי יהודים שהיגרו מהמרחב הכפרי שבמערב אירופה, ממזרח אירופה ומגורשי ספרד ששאפו לשפר את תנאי חייהם וחיפשו מקומות נוספים להתיישב בהם.

חלק מהיהודים מצאו לעצמם קשרים בחצרות השליטים השונים ויצרו את מעמד יהודי החצר. במאה ה-17 התחוללה השבתאות, שהמשיכה להתפרצות שבתאית גדולה בפולין, כאשר הקים יעקב פרנק ((1726 – 1791) את התנועה הפרנקיסטית וטען שנשמתו של שבתי צבי התגלגלה לתוכו.

בנוסף לכך עלתה במאה ה-18 תנועת החסידות במזרח אירופה, תחילה על ידי הבעל שם טוב, ובהמשך התפשטה, בפרט דרך גליציה, ליתר אירופה. במקביל, נוסדה גם התנועה הליטאית.

המאה ה-19

ערך מורחב – יהדות אירופה במאה ה-19

החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-18 וביתר שאת במאה ה-19 החלה תנועת ההשכלה להתפשט במערב ומרכז אירופה וגם בקרב יהודיה. התוצאה הייתה חילון הולך וגובר. מבין יהודי אשכנז שנטשו את חומות הגטו יצאו אנשי הגות ומדע מפורסמים. אמנציפציה ושוויון זכויות בארצות המערב היטיבו מאוד את חיי היהודים, אבל גם הביאו איתם התבוללות רבה. התנאים הקשים והרצון להיטמע בחברה הכללית הביאו להתנצרות של עשרות אלפי יהודים ולנישואי תערובת של רבים אחרים במהלך המאה ה-19. עם זאת, במהלך המאה ה-19 עלה אחוז היהודים באירופה מכלל האוכלוסייה, למרות גידול אוכלוסייה כללי באירופה. במהלך המאה ה-19 עלה מספר היהודים באירופה מ-2 מיליון ל-7 מיליון. חלק מההסבר נובע מתמותת תינוקות נמוכה יותר אצל יהודים, חלק מאורך החיים הממוצעהגבוה יותר אצל יהודים בשל שמירה על היגיינה וטיפול מסור בחולים.

באימפריה הרוסית שסיפחה אליה שטחים הכוללים יהודים התחילו רדיפות היהודים, הוטלו עליהם הגבלות רבות, והם היו נתונים בעוני גדול, מצב זה עודד את הגירתם לארצות הברית. במהלך המאה ה-19 היו גלי נדידה של יהודים בתוך אירופה, וכן הגירה מחוץ לה - בעיקר לארצות הברית. בסוף המאה ה-19 היו ברוסיה כ-4 מיליון יהודים, בקיסרות האוסטרו הונגרית כמיליון וחצי יהודים, בגרמניה כ-550,000 (שלוש אוכלוסיות אלו כוללות את יהודי פולין המחולקת). וכמיליון נוספים בשאר הארצות.

המאה ה-20 וה-21

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מצבם של היהודים במערב התגלה כבטוח פחות מאשר נטו היהודים להאמין. פרשת דרייפוס העלתה תחושה זו בקרב יהדות צרפת, ותרמה להתגבשות הרעיון הציוני אצל תיאודור הרצל. יהודי גרמניה נותרו שאננים ואף האמינו שאירוע כמו פרשת דרייפוס אינו יכול לפקוד אותם, אולם ארבעים שנה לאחריה, משעלתה המפלגה הנאצית לשלטון, החל גל רדיפות קשה ששיאו חסר התקדים היה השואה, בה נרצחו שישה מיליון יהודים בידי הנאצים. בעקבות השואה ועליית שארית הפליטה שנותרה באירופה למדינת ישראל, הידלדל מאוד מספר היהודים באירופה.

על פי נתוני הסוכנות היהודית בסוף 2004 חיו באירופה מיליון ו-161 אלף יהודים.

ראו גם

• אנטישמיות מודרנית
• היהודים בין שתי מלחמות העולם
• שטעטל
• יהדות אשכנז
• יהדות פולין

לקריאה נוספת

• א' מלמט, ח' תדמור, מ' שטרן ושמואל ספראי תולדות עם ישראל בימי קדם הוצאת דביר
• חיים הלל בן ששון תולדות ישראל בימי הביניים הוצאת דביר
• ש. אטינגר תולדות עם ישראל בעת החדשה הוצאת דביר, תשכ"ט
• ברנרד וסרשטיין, על הסף, יהודי אירופה ערב מלחמת העולם השנייה, הוצאת יד ושם, 2018

קישורים חיצוניים

• יהודים - היסטוריה - אירופה, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון יהדות אירופה, בספרייה הלאומית (אינפמרה)