לדלג לתוכן

טרור יהודי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהודה ריכטר)
גרפיטי על בית פלסטיני ליד מעלה לבונה, 2014

טרור יהודי בישראל כולל פעולות טרור שבוצעו על ידי יהודים אחרי הקמת מדינת ישראל, ביוזמת יחידים או התארגנויות מקומיות. מרבית מעשי טרור אלו כוונו כלפי ערבים ישראלים או כלפי פלסטינים ממניעים לאומניים, כנקמה על מעשי טרור או מתוך כוונה לטרפד מהלכים מדיניים לטובת הפלסטינים. היו גם מקרים שבהם כוון טרור יהודי נגד יהודים ממחנה השמאל.

בנוסף לאחריות המשטרה לתפוס מפגעים, מפעיל השב"כ מחלקה ייעודית למניעה, סיכול ופענוח של מעשי טרור המבוצעים על ידי יהודים. ישנם קולות בימין הישראלי הטוענים שהשב"כ מפעיל משאבים רבים מדי ואמצעים חריפים מדי יחסית לשוליות התופעה.[דרוש מקור] הטרוריסטים היהודים שנתפסו הועמדו לדין ונידונו למאסר, אך לרוב זכו להקלות בעונשיהם.[1] לדוגמה, בשנות ה-90 קוצרה תקופת מאסרם של מפגעים יהודיים בעקבות לחצים פוליטיים שהופעלו על נשיא המדינה.

ארגוני טרור יהודי נגד ערבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כך#פשע לאומני יהודי והכרזה כארגון טרור

הרב מאיר כהנא הקים את תנועת "כך" בשנת 1971; האידאולוגיה שאימץ כללה טרנספר של הערבים, הקמת מדינת הלכה בישראל ועידוד אלימות של יהודים נגד גויים.[2] ב-1984, יהודה ריכטר, פעיל בתנועת כך שבין השאר הופיע במקום השני ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה,[3] היה שותף לפיגוע ירי על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים ליד מזרעה א-שרקיה.[4] מהירי נפצעו שישה נוסעים. ריכטר נלכד, הגיע לעסקת טיעון עם התביעה, נידון לחמש שנות מאסר, ושוחרר לאחר שריצה שלוש וחצי מהן.[4] ב-1988 נפסלה תנועת כך מלהתמודד בבחירות, לאחר שהוכנסו תיקונים לחוק יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת המונעים מרשימות המסיתות לגזענות להתמודד.

"הוועד לביטחון בכבישים", בהנהגת ברוך מרזל, שמואל בן ישי ואחר כך טירן פולק, נחשבה ל"זרוע המבצעית" של כך.[2] הארגון ערך פעולות נקם בשכונות ערביות בעקבות יידוי אבנים על רכבי יהודים, ובהן הצתת בתים וניקוב צמיגי מכוניות. ב"וועד לביטחון בכבישים" היו כ-350 חברים, אך ב"עת הצורך" הצטרפו אליו מתנדבים נוספים. לדבריו של פולק, בשנים 1993-1992 היה הארגון מעורב ביותר מ-500 "תקריות אלימות" עם ערבים.[2] ב-1993, לדוגמה, חטף הארגון נער בן 17 בחברון והכה אותו קשות, לאחר ש"סיור של הוועד תפס את הנער בבית הקברות היהודי בעיר, וחשד בו בחילול קברים".[5]

ב-1994 נרצחו שלושה פלסטינים באזור תרקומיא, ו"הוועד לביטחון בכבישים" של כך נטל על עצמו את האחריות לרצח.[6][7][8][9] באותה השנה ביצע ברוך גולדשטיין את הטבח במערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים. גולדשטיין היה פעיל בתנועת כך, ובין השאר הופיע במקום השלישי ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה[3] ונבחר מטעמה למועצת קריית ארבע. בעקבות הטבח, מדינת ישראל הכריזה על תנועת כך כארגון טרור.[10] בעקבותיה, גם קנדה, ארצות הברית והאיחוד האירופי כללו את התנועה ברשימות ארגוני הטרור.

בשנת 2001, "הוועד לביטחון בכבישים" נטל אחריות על פיגוע ירי בו נרצחה תינוקת בת כחודשיים וחצי ושני קרובי משפחתה;[11][12] באותה השנה הארגון לקח אחריות גם על מספר פעולות טרור נוספות, כולל פיגוע ירי נוסף,[13] הצתת 43 מכוניות, יידוי אבנים על עשרות כלי רכב, והכאת ארבעה ערבים שנזקקו לטיפול רפואי.[14]

המחתרת היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המחתרת היהודית

בראשית שנות השמונים התארגנה קבוצה של יהודים, שכונתה בעיתונות המחתרת היהודית.[15] ב-2 ביוני 1980, כחודש לאחר שנרצחו שישה מתלמידי ישיבה בחברון, ניסו חברי הארגון להתנקש בחייהם של שלושה ראשי ערים פלסטינים החברים בוועדה להכוונה לאומית. התקיפה גרמה לפציעתם הקשה וכריתת רגליהם של שניים מהם. חבלן משמר הגבול שניסה לפרק מטען שלישי איבד בפיצוץ את מאור עיניו. ביולי 1983 תקפו כמה מאנשי המחתרת את המכללה האסלאמית בחברון בירי ורימונים, רצחו באופן אקראי שלושה סטודנטים ופצעו שלושים נוספים.

באפריל 1984 תכננו חברי החוליה לפוצץ חמישה אוטובוסים במזרח ירושלים, אך נתפסו על ידי השב"כ בסמוך להטמנת חומר הנפץ. נגד 29 אנשים הוגשו כתבי אישום בגין השתייכות לארגון, ו-15 מהם הורשעו[16] לימים חנן הנשיא חיים הרצוג את אנשי המחתרת, בתנאי שלא יהפכו את שחרורם לאירוע תקשורתי.[17]

ט.נ.ט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טרור נגד טרור

טרור נגד טרור (או ט.נ.ט.) הוא שם שנתנו לעצמן מספר התארגנויות של יהודים שביצעו פעולות טרור ונקם נגד פלסטינים בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, בהשראת הרב מאיר כהנא.[18][19] בדצמבר 1983 וינואר 1984 אירעו כמה מקרים של הטמנת רימונים ממולכדים במסגדים באזור ירושלים.[20] ב-9 באפריל 1984 נעצרו חברי הארגון החשודים במעשים. עמרם דרעי, דוד דרעי ואורי בן-עיון נידונו ב-21 בנובמבר 1984 לשש שנות מאסר בפועל.[21] הרביעי, אברהם דרעי שימש כעד מדינה במשפט.

כנופיית ליפתא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כנופיית ליפתא

בינואר 1984 נחשפה התארגנות יהודית לפוצץ את מסגדי הר הבית. חברי הכנופיה, שהתגוררו בכפר הנטוש ליפתא, חדרו בליל 26 בינואר לרחבת הר הבית עם מטעני חבלה, אך התגלו לפני שהצליחו לבצע את הפעולה. שניים מחברי ההתארגנות נמצאו בלתי כשירים לעמוד לדין, אחד נמלט מהארץ והרביעי, שמעון ברדה נשפט לשנים בכלא. ב-1988 נמלט ברדה מכלאו והצליח להשיג רקטת לאו באמצעותה ביקש להשלים את המזימה, אך הסגיר את עצמו למשטרה לפני כן.

סיירת הנקמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע בשוק הקצבים

לאחר רצח מאיר כהנא ב-1990, התארגנו ארבעה בני נוער חברי כהנא חי בקבוצה שקראה לעצמה "סיירת הנקמה" ושמטרתה הייתה לנקום את הירצחו של כהנא. חברי הקבוצה היו טל שחר, זאב וולף, נחמיה משבאום וגרשון הרשקוביץ.[22] ביום השנה השני להירצחו של הרב כהנא, בנובמבר 1992, הם זרקו רימון בשוק הקצבים שברובע המוסלמי בעיר העתיקה, ירושלים. כתוצאה מהתפוצצות הרימון, נהרג ערבי אחד ורבים נפצעו. שמונה חודשים מאוחר יותר נעצרו חברי ההתארגנות על ידי השב"כ והורשעו ברצח, כשהם נידונים לחמש עד חמש עשרה שנות מאסר.[23] שניים מהם קיבלו חנינה מהנשיא עזר ויצמן כ"משקל נגד" לשחרור השייח' אחמד יאסין בעקבות ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל והשלישי שוחרר לאחר ניכוי שליש ב-2002.

מחתרת בת עין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מחתרת בת עין

בשנת 2002 נעצרה קבוצה שכונתה מחתרת בת עין לאחר שניסו להניח מטען חבלה ליד בית ספר לבנות בא-טור. הם הורשעו בניסיונות לביצוע פעולות טרור ובאחזקת אמצעי לחימה שנגנבו מצה"ל.

תג מחיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות תג מחיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פעולת תג מחיר

"פעולת תג מחיר" הוא הכינוי שניתן לפעולות אלימות של יהודים שהחלו בשנת 2008, שברובן הן השחתת רכוש ערבים, צה"ל ומשטרת ישראל (בעיקר בכלי רכב) והצתת מסגדים, כתגובה לאירועי טרור פלסטיני או הריסת מבנים במאחזים על ידי משטרת ישראל וצה"ל. כמה אישים הגדירו את הפעולות כטרור, בהם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בשנת 2011[24] וכן שרת המשפטים ציפי לבני, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ וראש השב"כ יורם כהן. עם זאת, הקבינט המדיני-ביטחוני הסמיך את שר הביטחון להכריז מבחינה משפטית על מבצעי אירועים אלה התאחדות בלתי מותרת, ולא טרור.[25]

גישה זו השתנתה לאחר שנחקק חוק המאבק בטרור ביוני 2016, ומאז נעשה בו שימוש במשפטיהם של נאשמים בפעולות "תג מחיר", וקבוצות מנוער הגבעות שביצעו מעשים אלה הוגדרו כארגון טרור.

במרץ 2018 נגזרו עונשי מאסר של שנתיים וחצי עד חמש שנים על שלושה נאשמים שהורשעו בפעולות "תג מחיר", ובהן עבירות של חברות בארגון טרור, הצתה, תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, חבלה בכוונה מחמירה, השחתת פני מקרקעין ממניע גזעני.[26] מורשעים אלה ושני מורשעים נוספים ערערו לבית המשפט העליון, אך זה דחה את ערעורם (פרט למורשע אחד שקיבל הקלה בעונשו). בפסק הדין נקבע כי מעשיהם של שניים מהמערערים "מהווים מעשי טרור במסגרת ארגון טרור, הן לפי ההגדרות הרחבות של פקודת מניעת טרור והן לפי ההגדרות הממוקדות של חוק המאבק בטרור."[27]

במשפטו של הקטין א' מפרשת הפיגוע בדומא נקבע כי קבוצה אלימה מנוער הגבעות היא ארגון טרור. על פי עדותו של א' המתוארת בפסק הדין, הוא היה שייך לקבוצה ובה כ-100 חברים מ"נוער הגבעות" המבצעים פעולות "תג מחיר" ביישובים פלסטיניים, בהן פעולות תקיפה, גניבה והצתת מבנים ורכבים באופן העלול להביא לפגיעה בגוף ובנפש. הנאשם הבהיר כי מטרתה של הפעילות האלימה היא לערער את הסדר והביטחון הציבורי. בין החברים בקבוצה נמנו גם רוצחי מוחמד אבו ח'דיר ומציתי כנסיית הלחם והדגים. לדברי השופטים, קבוצה זו עונה על ההגדרות של ארגון טרור, ודבריו של א' מוכיחים מעבר לספק סביר כי יש להרשיעו בעבירה של חברות בארגון טרור, לפי הגדרתו בחוק המאבק בטרור.[28]

א' ביקש לערער על הרשעתו בחברות בארגון טרור, אך ערעורו נדחה. בנימוקים לדחייה כתב השופט יוסף אלרון: "דפוסי הפעילות של המערער וחבריו זהים לאלו של ארגוני טרור אחרים, המבקשים לקדם סדר מדיני וחברתי חדש בהתאם להשקפת עולמם, תוך ביצוע פעולות אלימות כלפי הציבור".[29]

ב-26 בפברואר 2023 נכנסו מאות פעילי ימין קיצוני לעיירה הפלסטינית חווארה,[30][31] תקפו תושבים בעיירה ובכפרים סמוכים, העלו באש בתים ומכוניות, ופגעו בבעלי חיים. המהומות התרחשו כתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, בו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. בשל המהומות, עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש.[32] עשרות נפצעו במהומות, רובם משאיפת עשן.[33][34]

בעקבות פיגוע הירי בתחנת הדלק בעלי ערכו ישראלים פעולות נקם של פגיעה ברכוש ביישובים פלסטיניים בשומרון. בעקבות אירועים אלה פרסמו ב-24 ביוני 2023 הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי הודעה משותפת שתחילתה: "בימים האחרונים מתבצעות בשטחי יהודה ושומרון תקיפות אלימות של אזרחים ישראלים נגד פלסטינים חפים מפשע. המתקפות הללו נוגדות כל ערך מוסרי ויהודי והן גם טרור לאומני לכל דבר, ואנו מחויבים להילחם בהן".[35]

בחודש אוקטובר 2023, לאחר מתקפת הפתע על ישראל וכאשר ברקע מתנהלת מלחמת חרבות ברזל, חלה עליה במספר האירועים של פגיעה באוכלוסייה פלסטינית על ידי יהודים באזור יהודה ושומרון. עקב כך, הביע ראש השב"כ חשש שאירועים אלה מפריעים למיקוד של מערכת הביטחון בשמירה על הביטחון ביתר חלקי המדינה, בין היתר בלחימה בעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל.[36][37]

בית בכפר אל-מוע'ייר שנשרף בהתקפת המתנחלים באפריל 2024

בחודש אפריל 2024, בעקבות רצח בנימין אחימאיר, מתנחלים החלו בהתקפה של כפרים פלסטינים סמוכים, שבמהלכה נהרגו ארבעה פלסטינים והוצתו כ-26 בתים.[38][39] כ-55 פלסטינים נפצעו.[39] על רקע המהומות ועל מנת למנוע הפרות סדר אלימות החליט צה"ל לתגבר את הכוחות בגזרה.[40] לפי ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין", לפחות עשרה כפרים הותקפו, כאשר בתים וכלי רכב ניזוקו.[41]

טרוריסטים שתקפו ערבים כיחידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לדרמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לדרמן (1936–2019), היה תושב ירושלים. ב-5 באפריל 1978 היה בשירות מילואים של הג"א במזרח ירושלים. יום קודם לכן נרצח במקום חברו ליחידה, אברהם דויטש, על ידי פלסטינים.[42] לדרמן הגיע לצומת מוזיאון רוקפלר ושם רצח את סמיר טחאן, צעיר פלסטיני בן 20.[43] לדרמן טען שפעל מתוך הגנה עצמית,[44] אך עדותו הייתה מרובת סתירות, ובית דין צבאי, בראשות יורם גלין ובהשתתפות מרדכי קרמניצר, הרשיעו ברצח וגזר עליו 20 שנות מאסר.[45] בית דין לערעורים, בהרכב של חמישה שופטים, בראשות אהרן ברק, הפחית את עונשו ל-10 שנים,[46] לאחר שקבע שלא הוכח שהרצח תוכנן מראש.[47] לאחר מכן הפחית הרמטכ"ל רפאל איתן את עונשו לשלוש שנים, בצעד שעורר מחאה בקרב משפטנים בצה"ל[48] וביקורת ציבורית.[49] לאחר שנוכה לו שליש ישב בפועל כשנתיים בכלא.[50] בנו של טחאן (שנולד לאחר הרצח) תבע את לדרמן בבית משפט אזרחי.

לדרמן הוחזר לאחר מאסרו לשירות מילואים, ובשנת 1985 הניף את דגל ישראל על הר הבית בזמן מילואים במקום. על כך נעצר לכמה ימים. בשנת 1988 חטף תינוק פלסטיני בבית לחם ולאחר מכן תקף חייל. על כך נידון למאסר על תנאי. באוקטובר 1996, בעת שח"כ יעל דיין ביקרה בחברון שפך עליה לדרמן כוס תה חם.[51] על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית. בפברואר 2013 הורשע לדרמן בשפיכת כוס תה רותח על פעילי שמאל זרים בעת סיור בחברון בחודש יוני 2008, ונגזרו עליו עבודות שירות בלבד בשל מצבו הרפואי.[52]

אלן (הארי) גודמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1944 במרילנד, ארצות הברית, עלה לישראל ב-1980 והיה תומך של תנועת "כך". ב-11 באפריל 1982, בעת שהיה חייל סדיר בצה"ל, הוא עלה לאזור רחבת הר הבית בירושלים חמוש ברובה M-16, הרג את חאג' סאלח ימאן, שומר של הווקף, ואת איחאד באדר, ופצע 44 נוספים.[53] הנימוק שנתן למעשה היה נקמה על פיגוע כביש החוף שהתרחש ארבע שנים קודם לכן. באפריל 1983 הוא נידון למאסר עולם ועוד 40 שנה. ב-1988 נקצב עונשו ל-32 שנה וב-1996 הפחית הנשיא עזר ויצמן בעונשו ל-24 שנים. באוקטובר 1997, לאחר שריצה 15.5 שנים, הוא שוחרר וגורש לארצות הברית.

יהודה ריכטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ריכטר, פעיל בתנועת כך, יליד שנת 1962, ירה ב-4 במרץ 1984 על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים ליד מזרעה א-שרקיה. מהירי נפצעו שישה נוסעים. הוא נלכד, הגיע לעסקת טיעון עם התביעה, נידון לחמש שנות מאסר, ושוחרר לאחר שריצה שלוש וחצי מהן.[4] שותפיו לירי, מאיר ליבוביץ' וחזן לוי, נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר; קרייג לייטנר, שהיה אמור להיות עד מדינה במשפט, נמלט לחו"ל. ריכטר והאחרים גם הורשעו בהצתת מערכת העיתון אל-פג'ר. בבחירות לכנסת ה-11, שהתקיימו ביולי 1984, היה ריכטר מועמד מס' 2 ברשימת כך. הוא מתגורר ומלמד באלון מורה ובישיבת הרעיון היהודי בירושלים שמפיצה את רעיונותיו של הרב כהנא.[דרוש מקור]

ניר עפרוני ואלי וענונו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניר עפרוני ואלי וענונו היו תושבי קיבוץ דליה (וענונו היה באותה עת אסיר משוחרר שמשפחת עפרוני אימצה; עפרוני היה חייל), שרצחו ב-14 בדצמבר 1984 את עומר עודה, תושב כפר מנדא שעבד בתחנת דלק בזכרון יעקב, כנקמה על רצח החיילת הדס קדמי כמה ימים קודם לכן. לאחר הרצח שדדו את התחנה כדי שהמעשה יחשב לשוד. הרצח פוענח רק ב-1990, כאשר וענונו, שנעצר על עבירה אחרת, הודה במעשה. בעקבות הגילוי סולק עפרוני מהקיבוץ. שניהם נידונו למאסר עולם ב-1991.

ב-1996 קצב הנשיא ויצמן את עונשו של עפרוני ל-20 שנה וכעבור שנה ל-15. הוא שוחרר ב-1999 לאחר ניכוי שליש.[54]

וענונו, שדקר אסיר פלסטיני בכלא, נדקר על ידי אסיר פלסטיני אחר ב-1993 ונפצע קשה.[55] ב-1997 נקצב עונשו ל-20 שנה, שעליהן נוספו לו עוד שנתיים על הדקירה שביצע. ב-2009 הוא שוחרר ממאסרו בשחרור מוקדם, אך בעקבות ביצוע שוד הוא הוחזר לכלא לריצוי 10 שנות מאסר, בנוסף ליתרת מאסרו הקודם.[דרוש מקור]

דוד בן-שימול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-שימול נולד בישראל בשנת 1965. תושב שכונת הקטמונים בירושלים. בזמן שהיה חייל, ב-28 באוקטובר 1984, ירה רקטת לאו שגנב מצה"ל על אוטובוס פלסטיני במזרח ירושלים.[56] מהירי נהרג ג'מאל אל מטור ונפצעו עשרה נוספים. בן-שימול ביקש לנקום את רצח הסטודנטים ליד מנזר כרמיזן שאירע באותו חודש. הוא נידון למאסר עולם בשנת 1985. בן-שימול ערער על ההרשעה, בטוענו כי רצה רק ליצור הד פרסומי ולא לפגוע בחיי אדם. הוא טען שאילו רצה לפגוע בחיי אדם, הוא היה יורה באותו אוטובוס בעזרת רובה הסער שהיה עמו. עונשו של בן-שימול נקצב ל-17 שנה ולאחר ניכוי שליש שוחרר בספטמבר 1995, לאחר שריצה 11 שנה.

דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני אייזנמן, יליד 1960, היה תושב מעלה אדומים שעבד במשטרה וגם כמוזג בפאב ירושלמי. ב-1985 הכיר אייזנמן בפאב בו עבד את החייל הירושלמי גיל פוקס ואת הסטודנטית הירושלמית מיכל הלל. אייזנמן שיקר לחבריו וסיפר להם שהוא איש שב"כ. אייזנמן שאף לנקום על פיגועים שבוצעו בשל תחושה של חוסר תגובה מצד כוחות הביטחון ולאחר רצח נהג המונית היהודי דוד כספי בשועפאט, והחליט להגיב ברצח נהג מונית פלסטיני. הוא שכנע את גיל ומיכל כי הוטל עליו מטעם השב"כ לבצע הריגת אדם חשוד בטרור וגרר אותם אחריו לביצוע הרצח.

בלילה של 22 באפריל 1985 עצרו אייזנמן והלל במזרח ירושלים מונית בה נהג חמיס טוטנג'י. פוקס נסע אחריהם ברכבו של אייזנמן. בדרך למעלה אדומים ביקשה הלל מהנהג לעצור כדי להקיא. פוקס עצר אחריהם, ניגש אל המונית וביקש מטוטנג'י את תעודותיו. אייזנמן נטל את נשקו של פוקס ורצח את טוטנג'י. כעבור כחודש נתפסו השלושה, כנראה לאחר שהפסיכולוג של הלל דיווח למשטרה. הם הורשעו ונידונו למאסר עולם.

בגלל מצבה הרפואי הקשה שוחררה הלל לאחר 5 שנים. ב-1999 נרצחה הלל על ידי בעלה, יוסף קהתי.[57] פוקס שוחרר לאחר 9 שנים ואייזנמן לאחר 11 שנה, בעקבות חנינה שקיבל מהנשיא עזר ויצמן[דרוש מקור].

הסרט "משאללה" של הבמאי איתן חריס אשר יצא ב-2004 עוסק ברצח, ומרואיינים בו קרוביו של טוטנג'י לצד דני אייזנמן.

רפאל סלומון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלומון, תלמיד ישיבת עוד יוסף חי בשכם, הגיע ב-21 במאי 1989 לצומת גהה ושם ירה בשני פלסטינים ופצע אותם. הרקע למעשה היה רצח תושב אריאל באותו שבוע. סלומון נידון ל-6 שנות מאסר, מהן ריצה 4.

עמי פופר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עמי פופר

ב-20 במאי 1990, רצח עמי פופר, שבעה פלסטינים מעזה ופצע 11 בשעה שהמתינו לעבודה בצומת גן הוורדים בראשון לציון.

הרצח עורר סערה אדירה בישראל ובשטחים, שם פרצו מהומות שבהן נהרגו מפגינים מאש צה"ל. פופר נעצר בו ביום וטען תחילה שהמניע הוא חברתו שעזבה אותו. אחר כך טען שבגיל 13 נאנס על ידי ערבי וביקש לנקום. בית המשפט הרשיע אותו ברצח ודן אותו לשבעה מאסרי עולם מצטברים ועוד 20 שנה חופפות. בפברואר 1999 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-40 שנה.

אריה שלוש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה שלוש איבד את אחיו, צ'רלי שלוש, בפיגוע בשכונת בקעה בירושלים באוקטובר 1990.[58] ב-27 בדצמבר 1990 ירה אריה שלוש על מכונית פלסטינית סמוך לגוש עציון. מהירי נפצעו שלושה מהנוסעים. הוא נידון ל-7 שנות מאסר אך שוחרר לאחר שנתיים וחצי.[59]

נחשון וולס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוגוסט 1990 ירה נחשון וולס, גר שעלה מארצות הברית, על מכונית נוסעת ליד קריית ארבע. לדבריו עשה זאת כנקמה על רצח ליאור טובול ורונן קרמני. מן הירי נהרגה עזיזה סאלם ג'עבר, תושבת חברון בת 25. וולס נעצר ב-1991, הורשע בביצוע הרצח בבית המשפט המחוזי בירושלים ונידון ב-1992 למאסר עולם. ב-1996 נקצב עונשו לראשונה וכעבור שנה נקצב עונשו שוב, ל-13 שנה. הוא שוחרר בניכוי שליש ב-1999.

אוריאל דוידי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בדצמבר 1993 יצא דוידי, בן 16 תושב שילה, כשהוא חמוש בתת-מקלע עוזי, אל שדות הכפר הסמוך תורמוס עיא, ושם ירה למוות בחמיס מחמוד אבו עוואד, פלסטיני שעיבד את אדמתו.[60] הקטין הורשע ברצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. הוא השתחרר ב-11 ביולי 2006 בתום 13 שנות מאסר לאחר שקיבל חנינה.[61]

ברוך גולדשטיין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ברוך גולדשטיין, הטבח במערת המכפלה

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע ברוך גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום שישי שלפני תחילת צום הרמדאן. באמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שאזלה התחמושת שהייתה ברשותו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגוהו. זהו המקרה הקשה ביותר של טרור יהודי בישראל.

דניאל מורלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במרץ 1994 ירה מורלי למוות בנהג משאית פלסטיני בצומת בית ג'וברין. מאוחר יותר באותו יום הסגיר עצמו למשטרה. מורלי ביצע את המעשה ככל הנראה כנקמה על מות אחיו, שוטר מג"ב, שנרצח על ידי ערבי בפיגוע דריסה שנה קודם לכן. מורלי נידון למאסר עולם, שנקצב ב-1999 ל-20 שנה. לאחר שנוכה שליש מעונשו, שוחרר מהכלא במאי 2007.

דוקר סדרתי באזור מאה שערים שלא נתפס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין פברואר 1998 לבין ינואר 1999 נרצחו שלושה ערבים, ונפצעו עוד שישה מדקירות באזור מאה שערים ובית ישראל בירושלים. המשטרה ייחסה את הדקירות לאדם אחד, ולנקמה על שני מקרי רצח של יהודים במזרח ירושלים. במהלך השנים נעצרו כמה חשודים במעשי הרצח, בהם איש "כהנא חי", חיים פרלמן, שנעצר ב-2010. אולם אף אחד מהמעצרים לא הסתיים בכתב אישום. ב-2023 ביצע הנכד של אחד מהנרצחים פיגוע ירי בשכונת נווה יעקב בו הוא רצח שבעה אנשים.[62]

גור המל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור המל, חסיד ברסלב, נולד בקיבוץ סעד ב-1970 והתגורר באיתמר עד מעצרו. ב-26 באוקטובר 1998 רצח באבנים את מוחמד סוליימן א-זלמוט חטאטבה, בן 68, תושב הכפר בית פוריכ.[63] המל הואשם והורשע ברצח ונידון למאסר עולם.[64] המל נפטר בבית הסוהר איילון ב-11 באפריל 2022. הוא נמצא מת בתאו ומשפחתו טענה שמותו התרחש עקב הזנחה רפואית וסירוב השב"ס להעניק לו טיפול רפואי.[65][66]

דני טיקמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוקטובר 2000, בעקבות הלינץ' ברמאללה, ירה דני טיקמן, אז חייל בשירות סדיר ששירת כנשק בבסיס בחיפה, מרכב אשר היה נהוג בידי חברו בחנויות של תושבים ערבים בחיפה. הוא פצע ארבעה עוברי אורח וגרם נזק לרכוש. מיד לאחר הירי, הסגיר עצמו לרשויות החוק. בית המשפט המחוזי גזר על טיקמן 14 שנות מאסר.[67] ביוני 2010 שוחרר טיקמן ממאסר לאחר שנוכה שליש ממאסרו.[68]

פרעות ופיגועים מצד יהודים לאחר רצח שלהבת פס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 2001, נרצחה בחברון התינוקת שלהבת פס על ידי צלף פלסטיני. בעקבות הרצח יצאו תושבי היישוב היהודי בחברון למסע נקמה בתושביה הפלסטינים של העיר, בזזו חנויות ושרפו מבנים של הווקף. בחודשיים שלאחר הרצח בוצעו שלושה פיגועי ירי כלפי פלסטינים, וכתוצאה מהם נפצעו שבעה פלסטינים ואחד נהרג. ארגון "שלהבת גלעד"[69] לקח אחריות לפיגועים וטען כי מדובר בפיגועי נקמה על רצח שלהבת. ב-17 ביולי 2003, נעצרו אביה של התינוקת, יצחק פס וגיסו, מתתיהו שבו, כאשר ברשותם לבנות חבלה. השניים נשפטו לשנתיים מאסר.

אלירן גולן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלירן גולן (3 באפריל 1982 – 8 בספטמבר 2005), ערך מספר ניסיונות פיגוע בערבים בחיפה. הוא הטמין מטעני נפץ, אותם הכין בביתו, במספר מטרות ערביות בחיפה. רק חלק מהמטענים גרם לנזק. הנזק החמור ביותר נגרם ממטען שהטמין במסגד בשכונת חליסה, ממנו נפצעה אחת המתפללות. ב-24 באוקטובר 2003 התפוצץ מטען שהטמין במכוניתו של חבר הכנסת עיסאם מח'ול (מתנועת חד"ש). המטען הופעל כשאשתו של מחול התניעה את המכונית, אולם היא הספיקה להימלט ממנה בלא פגע לפני שהמכונית עלתה באש.[70]

גולן נעצר ב-2 במרץ 2004 בעקבות כרוז שפרסם בו הוזהרו התושבים הערביים בחיפה מפני פיצוץ בתיהם. בעקבות החקירה נעצר גם חברו אלכסנדר רבינוביץ', חייל בחיל ההנדסה שסיפק לו את חומרי הנפץ. גולן שהה יותר משנה בהסתכלות פסיכיאטרית, בסופה נקבע שהוא כשיר לעמוד לדין, והוגש נגדו כתב אישום שכלל חמישה סעיפים של ניסיון לרצח. ב-1 בספטמבר 2005 תלה את עצמו בבית המעצר קישון,[71] וב-8 בספטמבר נפטר.[72] רבינוביץ' הורשע בסיוע לניסיון רצח, סיוע לייצור נשק וקשירת קשר לביצוע פשע ונידון ב-6 בספטמבר 2005 ל-7 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר בפועל. רבינוביץ' והמדינה ערערו על פסק הדין בבית המשפט העליון וזה האריך את תקופת המאסר בפועל ל-5 שנים.[73]

יהושע אליצור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר 2004 יהושע אליצור, גר גרמני שהתגורר באיתמר,[74] ירה למוות בג'בארה-אשתייה, תושב הכפר סאלם צאהיל. לטענתו, ג'בארה-אשתייה התקרב לעברו במהירות גבוהה במטרה לפגוע בו.[74] אליצור הורשע בהריגה, אך נמלט בטרם הדיון בעונשו ממעצר הבית שהיה בו, לגרמניה ומשם לברזיל, ונלכד רק כעשר שנים לאחר מכן.[75][76] במאי 2018 גזר עליו בית המשפט 15 שנות מאסר[77] באוקטובר 2020 הקל בית המשפט העליון בעונשו, וקבע כי ישב בכלא 11 שנה בלבד.[78]

עדן נתן-זדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע בקו 165
הכיכר בה ביצע נתן-זדה את הפיגוע, המשמשת כיום כאנדרטה לנרצחים

עדן נתן-זדה (9 ביולי 1986 – 4 באוגוסט 2005), עריק מצה"ל, תושב ראשון לציון שעבר להתגורר בכפר תפוח, פתח באש בנשקו הצה"לי ב-4 באוגוסט 2005 בתוך אוטובוס בקו 165 בשפרעם, רצח ארבעה מנוסעי האוטובוס ופצע 13. נוסעי האוטובוס השתלטו על נתן-זדה ונטלו את נשקו. למקום הגיעו שוטרים וזדה הועבר לידיהם ונאזק. המון רב נאסף סביב האוטובוס. רבים נכנסו דרך החלונות והדלתות וביצעו בזדה לינץ' כשהם תוקפים במשך כשעה וחצי גם את השוטרים ואזרחים שניסו לסייע לשוטרים. חלק מהשוטרים נפצעו.[79]

מעשהו של נתן-זדה נעשה כהתנגדות לתוכנית ההתנתקות. שר הביטחון שאול מופז החליט לשלול מנתן-זדה קבורה צבאית.[80]

כ-10 חודשים לאחר הלינץ' נעצרו 7 חשודים בביצועו. ב-2013 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה שישה מהם בעבירות של ניסיון הריגה או גרימת חבלה בכוונה מחמירה,[81] וגזר עליהם עונשי מאסר של עד שנתיים.[82]

אשר ויזגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשר ויזגן (29 ביולי 1965 – 22 בדצמבר 2006), נהג הסעות תושב שבות רחל שבבנימין, הגיע ב-17 באוגוסט 2005 לאזור התעשייה שילה הסמוך לביתו, במסגרת עבודתו כמסיע פועלים. הוא ביקש מהמאבטח של האזור כוס מים, ולאחר מכן חטף את נשקו באיומי סכין, ופתח באש לעבר הפלסטינים שאותם הסיע במכוניתו, ולאחר מכן המשיך לאזור התעשייה וגם שם ירה לעבר פלסטינים. בפעולות אלה רצח ארבעה אנשים ופצע אחד. קצין הביטחון של שילה עצר אותו לאחר מכן. בתגובה לתקשורת אמר שהפיגוע נעשה כדי לעצור את ההתנתקות.

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את ויזגן ברצח ארבעת הפלסטינים ופציעת פלסטיני נוסף ודן אותו לארבעה מאסרי עולם מצטברים (נוסף ל-12 שנה על פציעה) וחייב אותו בתשלום פיצויים למשפחות ההרוגים והפצוע.[83] ב-22 בדצמבר 2006 התאבד בתאו.[84]

יעקב טייטל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יעקב טייטל

יעקב (ג'ק) טייטל, תושב שבות רחל שבבנימין, עולה מארצות הברית, שהופעל במשך חודשים אחדים כמודיע של המחלקה היהודית בשב"כ,[85] נעצר באוקטובר 2009. במאי 2010 קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא נמצא במצב בלתי שפוי ולא כשיר לעמוד לדין[86] אך בית המשפט המחוזי קבע שהוא כשיר להעמדה לדין לאחר שהוצגה בפניו חוות דעת סותרת.[87] ב-2013 הורשע על פי הודאתו ברצח שני פלסטינים ב-1997 (עיסא ג'בארין, רועה צאן מיטא וסמיר בלביסי, נהג מונית ממזרח ירושלים), בניסיון רצח בעקבות הנחת מטען חבלה בביתה של משפחת אורטיז השייכת לקבוצה הנוצרית "היהודים המשיחיים",[88] וכן בחבלה בכוונה מחמירה בעקבות הנחת מטען סמוך לדלת ביתו של פרופסור זאב שטרנהל ובביצוע עבירות נשק ובהסתה לאלימות וטרור בשורת אירועים בין השנים 1997 - 2008.[89] בתחילה הודה טייטל גם ברצח בברנוער בתל אביב חודשיים לפני מעצרו, וכן פרסם כרוזים בנושא הנושאים את כינויו, "הדוב השחור",[90] אך המשטרה מצאה שגרסתו לא מתאימה לממצאים בשטח.[91] דינו נגזר לשני מאסרי עולם ושלושים שנות מאסר.[92] ערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון.[93]

רצח מוחמד אבו ח'דיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח מוחמד אבו ח'דיר

ב-2 ביולי 2014 חטפו שלושה יהודים את מוחמד אבוח'דיר, נער ערבי תושב שועפאט שבמזרח ירושלים, ורצחו אותו, כנקמה על חטיפה ורצח שלשה נערים יהודים בידי פעילי חמאס.

גופת הנער נמצאה כשהיא חרוכה בחלקת יער ליד שכונת הר נוף בירושלים. הנאשם העיקרי, יוסף חיים בן דוד, הורשע בחטיפה ורצח ונגזרו עליו מאסר עולם ו-20 שנים נוספות בכלא. עוד קודם לכן הרשיע בית המשפט שני קטינים ברצח וגזר מאסר עולם על אחד מהם ו-21 שנות מאסר על השני.[94]

הפיגוע בכפר דומא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע בדומא

ב-31 ביולי 2015 נזרקו בקבוקי תבערה לתוך ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא. על קירות הבית רוססו הכתובות "נקמה", "יחי המלך המשיח", ועוד. בשרפה שהתחוללה נספו הורי המשפחה ותינוקם עלי. במהלך חודש נובמבר 2015 עצרו המשטרה והשב"כ יהודים החשודים בביצוע המעשה. במאי 2020 הורשע אחד מהם, עמירם בן אוליאל, בשלוש עבירות רצח, בשתי עבירות של ניסיון רצח, בשתי עבירות הצתה ובקשירת קשר לפשע ממניע גזעני. השופטים הגדירו זאת כ"מעשה טרור", אך הוא זוכה מחברות בארגון טרור.[95]

נועם אלימלך, נפתלי אלמקייס ויוסף בן עמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2021 תקפו השלושה צעיר ערבי באזור שוק מחנה יהודה - הכו אותו ודקרו אותו. הורשעו בעבירה של מעשה טרור בכוונה של חבלה מחמירה.[96]

חיים אברמסון ושמעון כהן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2023 הוגש נגד חיים אברמסון ושמעון כהן, תלמידי ישיבה, כתב אישום בעבירות של מעשה טרור בכוונה מחמירה, הצתה, נשיאת נשק ותקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום - במהלך אוקטובר 2023 יידה אברמסון בקבוקי תבערה בעשרות מקרים שונים לכיוון בית משפט השלום בירושלים, סניף דואר וסניפי בנק. במקרים בהם התלווה אליו כהן יידו השניים במשותף בקבוקי תבערה לכיוונם של בתי ערבים בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.[97][98]

טרור יהודי נגד יהודים וערבים בתוך הקו הירוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רצח אמיל גרינצווייג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח אמיל גרינצווייג

ב-10 בפברואר 1983 התקיימה הפגנת "שלום עכשיו" בדרישה למלא את מסקנות ועדת כהן, אשר חקרה את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בימי מבצע שלום הגליל. בין המשתתפים בהפגנה נמנו איתן ששינסקי, שולמית הראבן, צלי רשף וכן אנשי התנועה הדתית "נתיבות שלום".

ההפגנה נתקלה בהתנגדות אלימה מתחילת מסלולה, ומשתתפיה סבלו מצעקות, נאצות, יריקות, יידוי אבנים והתנכלויות פיזיות רבות. המשטרה לא הייתה ערוכה לאירוע כה אלים, ורק במקרים מועטים השוטרים עצרו את התוקפים.[99] כאשר הגיעו הצועדים לבניין המשביר לצרכן הם נתקלו בקריאות נאצה של צחי הנגבי[100] ושל מאיר כהנא ופעילי כך, שתקפו באלימות את המפגינים. לשיא הגיעו הדברים כאשר בסיום ההפגנה, בזמן שהמשתתפים החלו להתפזר, נזרק רימון רסס אל המפגינים שעמדו בכניסה לבניין בנק ישראל, מול בניין משרד ראש הממשלה.[101] פגיעת הרימון הביאה למותו של אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, שנפגע מעל לבו ובצוארו, ולפציעתם של תשעה מפגינים נוספים, מהם שניים קשה. בין הפצועים קל היו אברהם בורג ויובל שטייניץ. מרבית הפצועים הובאו לבית החולים שערי צדק. בבית החולים הותקפו מלווי הפצועים על ידי אנשים ששהו בחדר המיון.[102]

כעבור שנה, בינואר 1984 נתפס זורק הרימון: יונה אברושמי. אברושמי נידון למאסר עולם, וב-1995 קצב נשיא המדינה עזר ויצמן את העונש ל-27 שנות מאסר. לאחר שסיים לרצות את עונשו, שוחרר אברושמי מהכלא בסוף ינואר 2011.

רצח שירה בנקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרצח במצעד הגאווה בירושלים

ב-30 ביוני 2005 יצא ישי שליסל, חרדי ישראלי לעצרת תפילה בכיכר ציון שהתנגדה למצעד הגאווה בירושלים. בהמשך קיבל שליסל סכין ודקר 3 מהמשתתפים במצעד. שליסל נידון ל-12 שנות מאסר שבהמשך קוצרו ל-10 שנים. ביוני 2015 שוחרר מבית הסוהר, אך המשיך להתבטא נגד מצעד הגאווה ונגד קיומו. ב-30 ביולי אותה שנה התקיים מצעד הגאווה בירושלים. לאחר ששליסל ניסה לחדור למצעד מאחד הרחובות ונכשל, הצליח בפעם השנייה לחדור למצעד ולהסתער שוב על הצועדים בדקירות סכין. שליסל דקר את הנערה שירה בנקי מירושלים, שמתה מפצעיה כמה ימים אחר כך, ופצע שישה נוספים. שליסל הורשע ברצח והפעם נידון למאסר עולם ולעוד 31 שנות מאסר.

מדיניות ממשלות ישראל בנוגע לטרור יהודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להוסיף הקשר והיסטוריה.

ב-10 באוקטובר 2024 פורסם תחקיר של "הארץ" שבו נמצא כי ממשלת ישראל מממנת באופן עקיף טרור יהודי בגדה המערבית.[103] זאת בשל מימון של משרדי ממשלה וארגונים ממשלתיים לחוות בודדים ביהודה ושומרון אשר מהן יצאו פעולות של טרור יהודי.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bergman, Ronen; Mazzetti, Mark (2024-05-16). "The Unpunished: How Extremists Took Over Israel". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-05-16.
  2. ^ 1 2 3 אלימות פוליטית מצד יהודים בישראל (עמ' 8-9), ‏17 באוגוסט 2005
  3. ^ 1 2 נבו - המאגר המשפטי, באתר www.nevo.co.il
  4. ^ 1 2 3 נדב שרגאי, בפינוי ימית התבצר יהודה ריכטר ב"בונקר המתאבדים"; עכשיו הוא נערךלשידור חוזר בעשרות יישובים, באתר הארץ, 10 ביוני 2005
  5. ^ ⁨עיקר החדשות כל הכותרות של ה׳יום⁩ | ⁨חדשות⁩ | 8 אוגוסט 1993 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  6. ^ אפרת וייס וארנון רגולר, חשד: נחשפה "מחתרת יהודית" חדשה, באתר ynet, 11 במאי 2002
  7. ^ אייל הראובני, 3 חברי "מחתרת בת עין" הורשעו בניסיון לרצח, באתר ynet, 17 בספטמבר 2003
  8. ^ המניע: נקמה או הרתעה, באתר הארץ, 12 במאי 2002
  9. ^ יהושע בריינר‏, טרור יהודי: מעמי פופר עד יעקב טייטל, באתר וואלה, 1 בנובמבר 2009
  10. ^ כך, באתר www.idi.org.il
  11. ^ בן אליעזר: "רצח הפלסטינים יעלה את רף הטרור", באתר וואלה, 20 ביולי 2001
  12. ^ ברוך קרא, 3 פלשתינאים נהרגו בפיגוע ליד חברון; חשד: היורים יהודים, באתר הארץ, 20 ביולי 2001
  13. ^ ארגון יהודי נטל אחריות לפיגוע הירי אמש שבו נפצעו שני פלסטינים, באתר וואלה, 4 באפריל 2001
  14. ^ מחבל נהרג ברצועה כשניסה להניח מטען חבלה, באתר וואלה, 13 ביולי 2001
  15. ^ חגי סגל, אחים יקרים, כתר, 1987
  16. ^ גזר הדין ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, על ידי הרכב השופטים בראשות השופט פרופסור יעקב בזק. פסק הדין, במאגר "נבו"
  17. ^ הר המריבה נדב שרגאי, בהוצאת "כתר הוצאה לאור" ירושלים 1995, עמוד 132
  18. ^ הרב כהנא מתכנן ארגון יהודי עולמי שיגיב בטרור נגד טרור, דבר, 20 בספטמבר 1972
  19. ^ טל לוי ולין, היום לפני 26 שנה: "המחתרת היהודית" נחשפת לראשונה, באתר הארץ, 27 באפריל 2010
  20. ^ אילן בכר, החשודים: רצינו להפחיד את הערבים, מעריב, 10 באפריל 1984
  21. ^ The Terrorist List A-K, מאת אדוארד מיקולוס
  22. ^ אתר למנויים בלבד עידן יוסף, קורות פעילות טרור הימין הקיצוני בישראל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 באוגוסט 2005
  23. ^ ע"פ 2796/95, 2813, 2814 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388
  24. ^ ריבלין בדיון המיוחד לזכר רבין: "תג מחיר זה טרור יהודי", "חדשות 2, 9 בנובמבר 2011
  25. ^ יהושע בריינר‏, הממשלה: תג מחיר – התאחדות בלתי מותרת ולא טרור, באתר וואלה, 16 ביוני 2013
  26. ^ הותר לפרסום: בן 16 שביצע עבירות "תג מחיר" הורשע בחברות בארגון טרור, באתר מעריב אונליין, 29 במרץ 2018
  27. ^ ע"פ 3793/18 פלוני ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במאי 2020
    יעל פרידסון ואלישע בן קימון, העליון קבע: פעולות תג מחיר - מעשי טרור מאורגן, באתר ynet, 4 במאי 2020
  28. ^ פסק דין ע"פ 7482/20 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־15 ביולי 2021 סעיפים 37-38.
  29. ^ פסק דין 7482/20 (לעיל), סעיף 41.
  30. ^ טל לב רם, ‏לאחר הפרעות בחווארה, אלוף פיקוד מרכז מודה: "נכשלתי", באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2023
  31. ^ אתר למנויים בלבד יהושע (ג'וש) בריינר, הגר שיזף, ג'קי חורי, המשטרה עצרה שמונה חשודים, שלושה מהם קטינים, במעורבות בפרעות בחווארה, באתר הארץ, 1 במרץ 2023
  32. ^ יהושע (ג'וש) בריינר, ג'קי חורי, יניב קובוביץ, אחרי הפיגוע, יהודים התפרעו והציתו מבנים בחווארה; הפלסטינים: הרוג מירי, באתר הארץ, 26 בפברואר 2023
  33. ^ אור הלר, חזי סימנטוב, אחרי הפיגוע: מאות מתנחלים רעולי פנים התפרעו בחווארה, באתר חדשות 13, 26 בפברואר 2023גלובס, שירות (2023-02-26). "אחרי הפיגוע, מהומות בחווארה: הרוג ועשרות פצועים, בתים ורכבים נשרפו". Globes. נבדק ב-2023-02-27.
  34. ^ 6 נעצרו בפרעות חווארה; הפלסטינים: 95 מכוניות עלו באש, 75 בתים ניזוקו, באתר כלכליסט, 26 בפברואר 2023
  35. ^ ציוץ של דובר צה"ל בטוויטר, 24 ביוני 2023;
    יואב זיתון, אלישע בן קימון, איתמר אייכנר, הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל: המתקפות נגד פלסטינים חפים מפשע - טרור לאומני, נילחם בפורעים, באתר ynet, 24 ביוני 2023
  36. ^ ברק רביד, טל שלו‏, ראש השב"כ התריע בקבינט המלחמה מפני העלייה בהתקפות מתנחלים נגד פלסטינים בגדה, באתר וואלה, 29 באוקטובר 2023
  37. ^ איתמר אייכנר, ראש השב"כ והרמטכ"ל הזהירו: אלימות יהודים נגד פלסטינים מאלצת הסטת כוחות ליו"ש, באתר ynet, 29 באוקטובר 2023
  38. ^ אלישע בן קימון, "רצח כמעשה טרור": תושב בית אל נעצר בחשד שירה למוות בנער פלסטיני במהומות ביו"ש, באתר ynet, 3 במאי 2024
  39. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד יעל פרידסון, יניב קובוביץ וג'קי חורי, תושב בית אל נעצר בחשד לרצח פלסטיני בן 17 לאחר רצח הנער בנימין אחימאיר, באתר הארץ, 3 במאי 2024
  40. ^ אמיר בוחבוט, שלומי הלר‏, בעקבות רצח בנימין בן ה-14: הפרות סדר ועימותים ביו"ש, הפלסטינים מדווחים על הרוג, באתר וואלה, 13 באפריל 2024
  41. ^ NASSER NASSER, JACK JEFFERY, West Bank sees biggest settler rampage since war in Gaza began as Israeli teen’s body is found, AP News, ‏13 באפריל 2024
  42. ^ בני טוקר, "שופך התה המיתולוגי" לחמישה חודשי שרות, באתר ערוץ 7, 13 בפברואר 2013
  43. ^ איש הג"א הרג ערבי בירושלים, דבר, 6 באפריל 1978; המשך
  44. ^ ערבי ניסה לחטוף את נשקי, מעריב, 8 באוקטובר 1978
  45. ^ מרדכי אלקן, בית דין צבאי גזר 20 שנות מאסר לחייל מילואים שהרג ערבי, מעריב, 3 בדצמבר 1978
  46. ^ הוקל עונשו של לדרמן שרצח ערבי, דבר, 6 באפריל 1979
  47. ^ פרשת בן ציון של רפול, דבר, 27 באפריל 1979
  48. ^ משפטנים בצה"ל שוקלים התפטרות, דבר, 22 באפריל 1979
  49. ^ יעקב ארז, רפול הלך בעקבות בית הדין לערעורים, מעריב, 4 ביולי 1979
  50. ^ ישראל לדרמן ישוחרר מהכלא לפני החג, דבר, 23 במרץ 1980
    חנינה לאריה שדה - שחרור מוקדם לישראל לדרמן, דבר, 27 במרץ 1980
  51. ^ פסק דין לעתירה מ-8 במאי 1997, באתר RoBoLo
  52. ^ ראיון של לדרמן, באתר ערוץ 7, 13.2.13; תוקף יעל דיין שוב הורשע ששפך תה - ולא ייכלא, כתבה באתר ynet, 10.2.13
  53. ^ Attack on Al-Aqsa mosque, באתר האו"ם, ‏15 באפריל 1982 (באנגלית).
  54. ^ ליאורה שוסטר, כיפאכ לרוצח, באתר nrg‏, 5 ביולי 2001
  55. ^ ניר וייס, המדינה תפצה אסיר "טעון הגנה" שהשב"ס נכשל בהגנתו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 באוגוסט 2005
  56. ^ אילן בכר, ראיתי משהו עף, נשמע פיצוץ, האוטובוס רעד ופצועים זעקו. טיל נגד טנקים נורה אתמול באזור בריכת הסולטן בירושלים, מעריב, 29 באוקטובר 1984.
  57. ^ יוסף קהתי הודה ברצח אשתו, מיכל הלל; "לא הייתי מרוצה מטיפולה בחמשת ילדי", באתר גלובס, 11 בדצמבר 2016
  58. ^ נדב שרגאי, המניעים העיקריים: נקמה, הרתעה, קנאות דתית, באתר הארץ, 22 ביולי 2001
  59. ^ עמירה הס, העונש תלוי בלאום של הרוצח, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2005
  60. ^ פסק דין בו מוזכר ע"פ 803/96 באתר RoBoLo
  61. ^ דחיית ערר ניתן ב-21.9.2009
  62. ^ ynet, תעלומה בת 25 שנה: מי הדוקר הסדרתי שרצח את סבא של המחבל?, באתר ynet, 28 בינואר 2023
  63. ^ מאסר עולם לגור המל שהורשע ברצח פלסטיני
  64. ^ אביב לביא, אימת הגבעות, באתר הארץ, 8 באפריל 2003
  65. ^ מאיר תורג'מן, אסיר עולם שרצח פלסטיני נפטר בכלא, משפחתו: "הוא התחנן לטיפול רפואי", באתר ynet, 11 באפריל 2022
  66. ^ עתירה לבג"ץ 9593/04 באתר האגודה לזכויות האזרח
  67. ^ אמיר גילת, 14 שנות מאסר לחייל שירה לעבר ערבים בחיפה, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2002
  68. ^ אלעד בחובר, החייל שנקם על הלינץ' ברמאללה בשנת 2000 שוחרר מהכלא, באתר רדיו חיפה, 14 ביוני 2010
  69. ^ ארגון הטרור היהודי רצח שמונה אנשים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2003
  70. ^ עלי ואקד וכתב ynet, חיפה: פיצוץ במכוניתו של ח"כ עיסאם מח'ול מחד"ש, באתר ynet, 24 באוקטובר 2003
  71. ^ אלירן גולן, שתכנן רצח ערבים, ניסה להתאבד, באתר וואלה, 1 בספטמבר 2005
  72. ^ אלי לוי וטל ימין-וולבוביץ', אלירן גולן מת מפצעיו, באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2005
  73. ^ ע"פ 9995/05 מדינת ישראל נ' אלכסנדר רבינוביץ, ניתן ב-15 בפברואר 2007
  74. ^ 1 2 שמעון איפרגן, ‏הנמלט, באתר ‏מאקו‏, 24 ביוני 2015
  75. ^ עופר אדרת‏, מתנחל הורשע בהריגת פלסטיני ונמלט מעונש, באתר וואלה, 26 באוקטובר 2005
  76. ^ איתמר אייכנר, עומרי אפרים ואיתי בלומנטל, ברזיל: נעצר ישראלי שהרג פלסטיני ונמלט, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  77. ^ גלעד מורג, 13 שנה אחרי ההרשעה: 15 שנות מאסר למתנחל שהרג פלסטיני, באתר ynet, 9 במאי 2018
  78. ^ ע"פ 4820/18 יהושע אליצור נ' פרקליטות המדינה
  79. ^ סרטונים הלינץ' בשפרעם, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
  80. ^ אלי סניור וחנן גרינברג, אלוף הפיקוד: אסור לקבור את המחבל ביו"ש, באתר ynet, 5 באוגוסט 2005
  81. ^ אחיה ראב"ד וחסן שעלאן, מבצעי הלינץ' בנתן זאדה הורשעו בניסיון הריגה בלבד, באתר ynet, 29 ביולי 2013; פסק הדין של בית המשפט בפרשה זו, אתר ynet קובץ PDF
  82. ^ אחיה ראב"ד וחסן שעלאן, תוקפי נתן זאדה לכלא, יידוי אבנים בלב חיפה, באתר ynet, 28 בנובמבר 2013.; גזר הדין לתוקפי זדה, אתר דוברות בתי המשפט
  83. ^ אפרת פורשר, ויזגן הורשע ברצח 4 פלסטינים, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2006
  84. ^ רענן בן צור, המחבל היהודי משילה תלה את עצמו עם התפילין, באתר ynet, 23 בדצמבר 2006
  85. ^ עוזי ברוך, השב"כ הציע בעבר לטייטל לעבוד עבורו, באתר ערוץ 7, 11 בספטמבר 2009
  86. ^ חיים לוינסון, פרשת יעקב טייטל - הפסיכיאטר המחוזי: טייטל אינו כשיר לעמוד לדין כעת, באתר הארץ, 4 במאי 2010
  87. ^ יוסי זילברמן, ‏ביהמ"ש קבע: יעקב טייטל כשיר לעמוד לדין, באתר ‏מאקו‏, 7 בדצמבר 2011
  88. ^ אביאל מגנזי, "המחבל היהודי" טייטל הורשע: רצח 2 פלסטינים, באתר ynet, 16 בינואר 2013
  89. ^ ניר חסון, פרשת יעקב טייטל - נפתח משפטו של יעקב טייטל, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009; עפרה אידלמן, ג'ק טייטל הורשע ברצח שני פלסטינים, באתר הארץ, 16 בינואר 2013
  90. ^ רועי שרון, טייטל חושף: שאלתי אם הוא יהודי - הוא אמר שלא, ואז יריתי בו בראש, באתר מקור ראשון, ‏31/12/2009
  91. ^ יובל אזולאי ועמוס הראל, טייטל הודה בביצוע הרצח בבר-נוער בת"א, אבל המשטרה לא מאמינה לו, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
  92. ^ חיים לוינסון, 2 מאסרי עולם ו-30 שנות מאסר ל"מחבל היהודי" יעקב טייטל, באתר הארץ, 9 באפריל 2013
  93. ^ ע"פ 3617/13 יעקב טייטל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 ביוני 2016
  94. ^ אמרי סדן, מאסר עולם לאחד הקטינים שרצח את מוחמד אבו ח'דיר, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2016
    תפח (י-ם) 34700-07-14 מדינת ישראל נגד יוסף חיים בן דוד ואחרים, ניתן ב-4 בפברואר 2016
  95. ^ רועי רובינשטיין וגלעד מורג, בן אוליאל הורשע ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה, ynet‏, 18.5.2020; הפיגוע בדומא: בן אוליאל הורשע ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה, באתר וואלה!, 18 במאי 2020
  96. ^ גלעד כהן, "הותירו אותו שותת דם": 11 שנות מאסר ליהודים שתקפו ערבי ב"שומר החומות", באתר ynet, 13 בספטמבר 2023
  97. ^ נעצר תלמיד ישיבה בחשד שיידה בקבוקי תבערה על בית משפט בי-ם בחודש שעבר, באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
  98. ^ רפי גמיש, מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה: כתב האישום החמור נגד האברך הירושלמי, באתר SchokenGroup, ‏20 בנובמבר 2023
  99. ^ שולמית הראבן, במקום הקדמה: עדוּת, באתר פרויקט בן-יהודה, ‏14 בפברואר 1983.
  100. ^ איתן קלינסקי, איפה היית צחי הנגבי ב-10/2/1983?, באתר הגדה השמאלית, ‏11 בפברואר 2013.
  101. ^ 31°46′51.0″N 35°12′03.5″E / 31.780833°N 35.200972°E / 31.780833; 35.200972
  102. ^ ההתנקשות ב"שלום-עכשיו" האפילה על פיטורי שרון, דבר, 11 בפברואר 1983 המשך
  103. ^ אתר למנויים בלבד הילו גלזר והגר שיזף, ממשלת נתניהו לא סתם מאפשרת את הטרור היהודי בגדה. היא מממנת אותו, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2024
  104. ^ נדב שרגאי, "וְאִנָּקְמָה": מבט עומק לחור השחור של השב"כ, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2023;
    אתר למנויים בלבד אדם רז, חסמב"ה בשטחים: תופעת הטרור המתנחלי רחוקה מפיענוח בספרו של רועי שרון, באתר הארץ, 20 ביוני 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טרור_יהודי_בישראל&oldid=40182219#יהודה_ריכטר"