יהודה לייב מזקליקוב
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא סגנון אנציקלופדי, והפתיח – שאמור לתמצת ולראות את חשיבות הערך – לא עושה זאת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא סגנון אנציקלופדי, והפתיח – שאמור לתמצת ולראות את חשיבות הערך – לא עושה זאת. | |
רבי יהודה ליב (ר' ליבוש; נפטר בי"ד באייר ה'תקפ"ו, 21 במאי 1826) מזקליקוב היה ממנהיגי תנועת החסידות. תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק והחוזה מלובלין. היה מממשיכי הנהגת החסידות אחרי פטירת החוזה מלובלין[1]. בספרו ליקוטי מהרי"ל הוא מרבה לכתוב שרק על ידי דביקות בצדיקים ניתן להיות יהודי יראי שמים אמיתי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לרבי משה, מצאצאי רבי דוד לידא והמהר"ל מפראג[2].
ר' ליבוש שימש ברבנות בעיירה זוויחוסט בה התקרב לרבי אלימלך מליז'נסק, בתקפוה זו ניהל חנות לפרנסתו במקביל למשרתו התורנית, אחרי כן (בערך משנת תקע"ח) כיהן ברבנות בעיר זקליקוב עד לפטירתו בשנת תקפ"ו (1826).
בצעירותו נמנה עם מתנגדי החסידות ואף היה הולך לבוש בבגדי סוחרים עקב היותו בעל חנות בעיר זוויחוסט. רק בגיל מבוגר יותר התקרב לחסידות על ידי רבי אלימלך מליזענסק והתמנה לרבה של זוויחוסט.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לר' ליבוש היה ויכוח עם רבי מאיר הלוי מאפטא ורבי יוסף קעזיס אב"ד של קהילת יאנוב, וביותר עם רבי שמחה בונים מפשיסחה, בעניין איחור זמן התפלה[3][דרושה הבהרה], כשנחלה ר' ליבוש, שלח שליחים אל בעלי מחלוקתו לבקש רחמים בעבורו. השליח שנסע לפשיסחא עבר בדרכו בעיר זוואלין, שם שהו חסידים מחסידי זקליקוב שהכירו אותו, במענה לשאלתם לאן מועדות פניו, אמר שנוסע לרבי מפשיסחא. בשמעם זאת כעסו עליו ואמרו שחרפה להם שרבם יחזיק את הרב שמחה בונם מפשיסחא לאיש גדול וקדוש, ביודעם התנגדות רבם לרבי מפשיסחא, ושכנעוהו שלא יסע ואכן השליח לא נסע לפשיסחא. כשחזרו שלושת השלוחים לזאקילקוב ונודע לרבינו שהשליח השלישי לא הלך לפשיסחה, הקפיד עליו ואמר: "הפסדתם אותי"! כי אילו הכנעתי את עצמי לפניו היה ביכולתי לחיות עוד, ואכן באותה השנה לאחר זמן קצר נפטר, וכשנודע הדבר לרבי שמחה בונים מפשיסחה הצטער מאוד שלא הודיעוהו על כך.[4]
נפטר בעיר זקליקוב, בי"ד באייר, פסח שני בשנת תקפ"ו (21 במאי 1826).
לאחר פטירתו קברוהו בתחילת הבית קברות, ובנו אוהל גדול סביב לקברו, ומסביב האוהל השאירו שטח גדול כדי שיהיה מקום לכל האנשים הבאים להתפלל. שתי פעמים בשנה היה מקובל לעלות למקום קבורתו, בי"ד באייר – פסח שני יום ההילולא שלו, ובערב יום הכיפורים.
מקום קבורתו נודע כמקום סגולי, החברה קדישא של העיר דאגו לשימור הקבר.[5] גם גויים רחשו כבוד לרב ועלו להתפלל על קברו[דרוש מקור].
בזמן מלחמת העולם השנייה נחרב בית הקברות, מלבד מצבות בודדות, כולל האוהל שעל קברו של רבי יהודה לייב. בשנת תשפ"ג (2023) נחשף מקום קבורתו על ידי הארגון "אבותינו" (HFPJC) והרב יהודה בוים ממונסי.[6]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' ליבוש נישא לדבורה.
- בנו רבי משה שמואל שמעלקא נפטר בחיי אביו.
- בתו נעשי אשת רבי אליעזר איזנשטאט נכד רבי מאיר איזנשטאט בעל פנים מאירות.[7]
- בתו רחל אשת רבי משולם זושא הורוויץ נכד רבי יעקב יצחק מלובלין.
- יש האומרים [8] שהייתה לו בת נוספת אשת הרב וויינבערג.
- נכדו היה רבי אורי לנדמן אב"ד פדלוי.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ליקוטי מהרי"ל, בספרו נדפסו גם כארבעים מאמרים של רבי אברהם יהושע השיל מאפטא.
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי יצחק אייזיק מלענטשנא.
- רבי פיבוש אבד"ק היבנוב.[9]
- רבי יהושע מטאמאשוב.[10]
- רבי דובעריש שו"ב בריישא בעמח"ס דבש השדה.[11]
- רבי שבתי הגבאי של רבי יעקב יצחק מלובלין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בית קאצק, אוצר החכמה (עמ' תס), באתר free.otzar.org
- ^ איזנשטט, חיים יצחק גדליה, שם גדולי ישראל, ווארשא, באתר היברובוקס[דרושה הבהרה]
- ^ כידוע המחלוקת בין היהודי הקדוש מפשיסחה לבין החוזה מלובלין בעניין איחור זמן התפלה [1].
- ^ אור שמחה, עמ' עמ' כ"א.
- ^ יהושע לקס, הייתי שם
- ^ אבותינו בולעטין 633, בשלח תשפ"ג (2 בפברואר 2023), עמ' 1.
- ^ איזנשטט, חיים יצחק גדליה, שם גדולי ישראל, ווארשא, באתר היברובוקס[דרושה הבהרה]
- ^ לטענת הרב אהרן שפירא
- ^ מובא בספר אהלי שם.
- ^ פנת יקרת, טאמשוב, עמ' עמ' 85.
- ^ כך מביא נכדו המבלה"ד בהקדמה לספרו דבש השדה וז"ל: כמוהר"ר דובערש שו"ב ברישא ז"ל שזכה לקבל פני השכינה בהכירו והסתופף בצל קודש ערך שישים צדיקים שכל בית ישראל וכל העולם ניזן בזכותם, ורבינו זצוק"ל כתוב השישי ברשימה.