יהדות העולם על ביתא ישראל: המאה ה-9 - המאה ה-15

במהלך תקופה זו שבין המאה ה-9 למאה ה-15 יהדות העולם שומעת על ממלכה יהודית עצמאית, במאה ה-9 ביתא ישראל נמצאים בתקופת תור הזהב של ממלכתם שהחלה עם תחילת שלטון יהודית המלכה בשנת 858 לאחר כיבוש קיסרות אקסום ומסתיימת בתחילת המאה ה-12 עם עלייתה לשלטון של השושלת הסולומונית. עדויות כתובות על גדולת הממלכה נכתבות במהמאה ה-12 וכן גם במאה ה-15 לאחר תור הזהב של ביתא ישראל בעדויות אלו נכתב שממלכת ביתא ישראל היא אכן ממלכה יהודית עם מלכים ושרים, לאחר מכן מתוארת נפילת הכוחות היהודים של הממלכה בפרעות מרקוס.

תור הזהב

אלדד הדני

אלדד הדני היה סוחר ונוסע יהודי במאה ה-9 אשר השמיע באוזני יהודי קירואן שבצפון אפריקה סיפורים מרחיקי לכת על שבט דן שממנו הוא בא ועל שבטים אחרים בעשרת השבטים האבודים, הנמצאים "מעבר לנהרי כוש", תחילה מספר על מוצאם של יהודים אלו שבכוש:

וכשעמד עליהם ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומו והילחמו עם רחבעם ועם ירושלים. אמרו לו למה אנחנו נלחמים עם אחינו ועם בן אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה וחלילה! באותה שעה אמרו זקני ישראל אין לך בכל שבטי ישראל כמו שבט דן גיבורים. מיד אמרו לבני דן קומו והילחמו עם בני יהודה. אמרו לו בחיי ראש דן אבינו אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם. מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות ונתנו עצמם למות לילך מארץ ישראל, כי ראינו שאין לעמוד. נלך מעתה ונמצא לנו מנוחה ומקום, ואם נמתין עד לסוף יוליכו אותנו.

— סיפורו של אלדד הדני, י.ד. אייזנשטיין.

אלדד ממשיך ומספר על המסע של שבט דן לארץ כוש, המעבר דרך מצרים ובכיבוש של האזור בו רצו להתיישב:

ויהי כי הקרבנו למצרים וייקחו רעדה כל מצרים וישלחו אלינו אם למלחמה ואם לשלום? ונאמר להם לשלום! נעבור בארצכם לנהר פישון, כי שם נמצא מקום מנוחה. ויהי כי לא האמינו ויעמדו על משמרתם כל מצרים עד שעברנו ארצם והגענו לארץ כוש, ומצאנו אותה ארץ טובה ושמנה, ובה שדות וכרמים גגות ופרדסים, ולא מנעו לבני דן לשבת עימהם כי בחזקה לקחו את הארץ. ויהי כי רצו להרוג לכולם ויהיו למס פורעים לישראל וישבו עימהם שנים רבות עד שפרו ורבו עד מאד ויהי לנו עושר גדול.

— סיפורו של אלדד הדני, י.ד. אייזנשטיין

הסיפור ממשיך ונאמר בו שלאחר מותו של סנחריב שלושה משבטי ישראל אשר הגלה שבט נפתלי, שבט גד, ושבט אשר, הצטרפו לשבט דן שיישב בכוש וממשיכים להילחם באויביהם:

והללו ארבעה שבטים שהם דן ונפתלי גד ואשר חונים בחוילה הקדומה אשר שם הזהב והם מקומות טובים וקיימים במלכות פרויים ממשלת הורינוס, ובוטחים בקונם תחלה והאל בעזרם. והשבטים האלה שמו ידיהם בעורף אויביהם, ובכל שנה ושנה עושים מלחמה עם שבע מלכויות ושבע ארצות. ושמות הארצות האלה תוסינ"א וקמת"ו וקוב"א ותריאוג"י ותקול"א וכרמ"א וקאלו"ם והם מעבר לנהרי כוש

— סיפורו של אלדד הדני, י.ד. אייזנשטיין

אלדד מספר על גבורתם של שבט ישראל היושבים "מעבר לנהרי כוש":

ושם מלכם עוזיאל, ושם הנשיא הגדול אליצפן מבני אהליאב למטה דן, ודגלו לבן כתוב בשחור: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. ובעת אשר יבקש לצאת למלחמה יצעק הצועק בקול שופר ויבא שר הצבא ויצאו החיילות מאה ועשרים אלף דגלים לבנים קטנים. וכל חדש וחדש (צ"ל שלשה חדשים) יוצא שבט אחד למלחמה והשבט עומד בחוץ שלשה חדשים, וכל מה שיביאו משלל אויביהם יחלקו עם שבט שלהם.

— סיפורו של אלדד הדני, י.ד. אייזנשטיין

אלדד מספר על ההלכות השונות שלהם כיוון שלא הכירו את הלכות מתקופת בית שני:

ככה למדונו רבותינו מפי יהושע בן נון מפי רבנו משה מפי הגבורה. ואינם יודעים בחכמים כי בבית שני היו ולא השיגום. ואינם יודעים לדבר כ"א בלשון הקדש, וכולם טהורים בעלי טבילה, ואינם נשבעים כלל, ומי שזוכר השם לבטלה יצעקו עליו ויאמרו כי בעוון שבועה בניכם ימותו קטנים.

— סיפורו של אלדד הדני, י.ד. אייזנשטיין

סיפורו של אלדד על הממלכה עוררו את יהדות העולם על ממלכה יהודית, חלק מן הרבניים כגון אברהם אבן עזרא ומהר"ם מרוטנבורג לא העלו בדעתם על ממלכה יהודית עצמאית ולכן ראו את סיפוריו בגדר דמיון, אך רוב הרבנים כגון רב צמח גאון, רבנו חננאל, הראב"ד השני, רבנו אברהם בן הרמב"ם, המרדכי, בעלי התוספות, יצחק בן משה, משה מקוצי, רא"ש, חסדאי אבן שפרוט ועוד רבים אחרים ראו בסיפורו סיפורים אמיניים ממקור ראשון.

רב צמח גאון

יהודי קירואן אשר לא ידעו אם אלדד הדני דובר אמת שלחו מכתב לרב צמח גאון ושם כתבו את כל אשר אמר להם אלדד ואחרי כן נשאל האם דבריו אמת הם:

נודיע לאדונינו כי נתארח בינינו אדם אחד ושמו אלדד הדני משבט דן, וספר לנו כי ארבעה שבטים הם במקום אחד, דן ונפתלי גד ואשר, שם המקום חוילה הקדומה אשר שם הזהב. ויש להם שופט עבדון שמו, ודנין בארבע מיתות בית דין ויושבים באהלים ונוסעים וחונים ממקום למקום, ונלחמים עם חמשת (צ"ל שבעת) מלכי כוש, ומהלך ארצם שבעה חדשים, אבל חמישה מאותם המלכים סובבים אותם מאחוריהם ומשני צדיהם ונלחמים עמם בכל עת, ומי שהוא רך לבב נותנים אותו לנחלת ה'.

— מכתבם של אנשי קירואן, י.ד. אייזנשטיין

הרב גאון משיב להם וכותב שאכן שבט דן לא גלה יחד עם שאר עשרת השבטים אלא גלה לדעתו 135 שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון:

לפי כשעלה סנחריב והגלה שבטי זבולון ונפתלי בשנת ח' לאחז המלך, ומן יסוד המקדש עד שמונה לאחז קרוב לס"ד שנה. וכיון שראו בני דן שהיו גיבורי חיל שהתחיל מלך אשור לשלוט בישראל, יצאו מארץ ישראל לכוש וחנו שם

— מכתבם של אנשי קירואן, י.ד. אייזנשטיין

הרב ממשיך מציין וסופר את מספר הגלויות שהיו לעם ישראל ומדגיש ששבט דן לא נזכר בשום הגלייה:

ושנו רבותינו עשר גליות גלו ישראל, ד' על ידי סנחריב וד' על ידי נבוכדנצר, ואחת על ידי אספסיינוס ואחת על ידי אנדריינוס, ולא הוזכר שבט דן בכל הגליות, לפי שמעצמו הלך לכוש קודם החורבן קל"ה שנה. נראה לו שאין פגם בדבר זה שמא לא נסע דן עד גלות שלישית.

— מכתבם של אנשי קירואן, י.ד. אייזנשטיין

בנימין מטודלה

בנימין מטודלה היה מגלה ארצות יהודי, בשנת 1165 יצא בנימין למסע ארוך ועבר בחלק גדול של אירופה, אסיה ואפריקה. הוא החל את מסעו בעיר סרגוסה וסיים אותה גם בעיר זו בשנת 1173, לאחר מסע שארך 13 שנים. את רשמי מסעו כתב בספרו "מסעות בנימין". בסיפרו מובא גם אזכור ככל הנראה על יהודים באתיופיה:

ומשם שמונה ימים להודו אשר ביבשה הנקרא בעדאן והיא עדן אשר בתלסר ובה הרים גדולים ושם מישראל הרבה ואין עליהם עול גוים ולהם ערים ומגדלים בראשי ההרים ויורדים לארץ המעטום הנקראת לוביא והיא ממשלת אדום והבז הלובים אשר בארץ לוביא ונלחמים עמהם היהודים ולוקחין שלל ובזה ועולין אל ההרים ואין אדם יכול להלחם עמהם ובאים שם מאותם היהודים אשר בארץ עדא רבים לארץ פרס וארץ מצרים ומשם לארץ אסואן מהלך עשרים יום במדבר שבא על נהר פישון היורד מארץ כוש

— מסעות בנימין, עמ' 26

בקטע זה מובא האזכור, חלק מהחוקרים כגון רוברט הס וקרלו קונטי רוסיני ("Carlo Conti Rossini") טוענים כי בנימין אינו מתייחס לביתא ישראל, בעוד ההיסטוריונים ריצ'רד פנקהורסט ("Richard Pankhurst"), ספנסר טרימינגהם ("Spencer Trimingham") רואים זאת כבלבול היסטורי שהרי ייתכן והתבלבל בין "עדן" לבין "אדעל" כמו נוסעים אחרים באותה התקופה ובכללם מרקו פולו כמו כן על פי מסורת ישראל "אדום" הם הנוצרים והרי אין ממלכה נוצרית בחצי האי ערב אלא רק בשטח אתיופיה יש שתי ממלכות שאחת מוסלמית (אדעל) והשנייה נוצרית (חבש).

תקופת ההישרדות

ערך מורחב – תקופת ההישרדות

אליהו מפרארה

הרב אליהו מפרארה כותב באיגרתו משנת ה'קצ"ה (1435) עדויות שקיבל מיהודי שהגיע מהממלכה היהודית באתיופיה. באיגרת נכתב שממלכת ביתא ישראל היא ממלכה עצמאית ששולטים בה מלכים, שרים ויש לה צבא גדול שאיתו הם נלחמים כנגד החבשים הנוצרים:

כמדומה לי שקדמתי להודיעכם מה שספר לי בחור אחד יהודי על אודות אנשי מקומו שהם אדונים לעצמם ואינם ברשות אחרים וסביבותיהם אומה גדולה נקראת חוב"ש ומתנצרים בשתי וערב על פניהם, ותמיד נלחמים הם בהם רק לעתים...

— הרב אליהו מפרארה, אגרות א"י, יערי עמ' 88

הרב אליהו מפרארה ממשיך וכותב על שפתם של היהודים הללו וכן מגלה באיגרת זו שאין להם את התלמוד והמשנה הכתובה, בהמשך מדווח שבחלק מהמנהגים מזכירים את הקראים ובחלק את הרבניים:

...והעברים ההם, להם לשון בפני עצמם לא עברי ולא ישמעאלי ויש להם התורה ופירוש עליה על פה, ואין להם לא התלמוד ולא הפוסקים שלנו וחקרתי ממנו בכמה מצות, בקצתם נוטים לדעתינו ובקצתם נוטים לדעת הקראים ויש להם מגלת אסתר אבל לא חנוכה ורחוקים ממנו מהלך ו' חדשים ובארצם נהר גוזן...

— הרב אליהו מפירארא, אגרות א"י, יערי עמ' 88

עובדיה מברטנורא

בין השנים 1485–1488 פוגש רבי עובדיה מברטנורא שני שבויים יהודים מאתיופיה, שנמכרו לעבדות ונפדו בידי יהודי מצרים. רבי עובדיה כותב באיגרתו שממלכת היהודים שוכנת בגבולות האימפריה האתיופית והנוצרים הצליחו להכניע את היהודים לאחר קרבות דמים שנמשכו מאות שנים:

אכן מה שנתברר אצלי וידעתי מאין ספק כי באחת מגבולות ממלכת הפרישטי יואני (חבש)... שם בוודאי חונים בני ישראל, ויש להם חמישה נשיאים או מלכים, ואומרים כי יש יותר ממאה שנה שנלחמו עם הפרישטי יואני, מלחמות גדולות ועצומות, ובאחרית, בעונות, גברה יד הפרישטי יואני עליהם והכה בהם מכה רבה ועצומה מאד, ונכנס בארצותם והשמיד והחרים וכמעט אבד זכר ישראל מן המקומות ההם.

— רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, יערי עמ' 133

הרב ממשיך וכותב על השבויים אש מגיעים למצרים חלק ממנהגי הקהילה שנראה שהם לא קראים אך גם לא רבנים, על מוצאם של יהודים אלו משבט דן וכן על שפתם שהיא אינה עברית אלא שפה ערבית כלשהי:

והנשארים בהם גזר עליהם גזרות משונות להפר דתם כעין גזרות שגזרה מלכות יון בימי החשמונאים... ושונאיהם שבו בהם כמה נפשות אנשים ונשים ומכרום לגויים רחוק, והביאו מהם למצרים ופדו אותם היהודים במצרים. ואני ראיתי שנים מהם במצרים והם שחורים מעט, אבל לא כבני כושיים, ולא יכלו להבחין מהם אם הם שומרים תורת הקראים או תורת הרבנים, כי בקצת דברים היו נראים כשומרים תורת הקראים, במה שאמרו שלא היה נמצא אש בבתיהם ביום השבת, ובשאר דברים נראים כשומרים תורת הרבנים, והם אומרים שמתייחסים לשבט דן... זהו מה שראיתי בעיני ואוזני שמעו אף כי שני האנשים לא היו יודעים לשון הקודש אלא מעט מזעיר וגם לשון ערב שלהם בקושי אנשי הארץ מבינים אותו".

— רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, יערי עמ' 133

איגרת נוספת של הרב לאחר שקבל איגרות מיהודי תימן על מצבם הקשה של יהודי אתיופיה לאחר פרעות מרקוס שהתחוללו בין 1465–1472:

... ויראים אנחנו פן חס ושלום השמועה אמת כי הקול הולך וחזק מאד. ה' יגן על עמו ועל עבדיו אמן.

— רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, יערי עמ' 134

באיגרת שכתב ושלח רבי עובדיה לאחיו ב-1489 הוא כותב שביתא ישראל הם עם רב ועצום החיים מעבר לסמבטיון:

"ומעבר לנהר סמבטיון, רבים ישראל כחול הים".

— רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, יערי עמ' 140

לקריאה נוספת

• מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, כרך ד', (תשמ"ג) 1983
• מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, הוצאת ראובן מס תשס"ה, חלק ג': יהודי חבש בספרות העברית בכלל ובהלכה הרבנית בפרט, עמודים 85–97
• אהרון זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943

קישורים חיצוניים

• יעקב מלקמו, סולומון מברטו, זיוה מקונן, שושנה סמואל, אורלי אוסדון, רחמים מלקו, מורשת יהדות אתיופיה - קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה ובישראל (אורכב 20.04.2009 בארכיון Wayback Machine), המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, 2002
• מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה(הקישור אינו פעיל), תחומין
• אגרתו של אלדד הדני, באתר "דעת"
• אגרת אנשי קירואין לרבי צמח גאון ותשובתו, באתר "דעת"
• בנימין מטודלה, מסעות בנימין, הספרייה הלאומית, תשמ"ג

הערות שוליים

הקודם: אתיופיה ויהודיה במקרא

יהדות העולם על ביתא ישראל המאה ה-9 - המאה ה-15

הבא: המאה ה-16 - המאה ה-18