אלדד הדני
| לידה |
המאה ה־9  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־9 |
  | |
אֶלְדָּד הַדָּנִי היה סוחר ונוסע יהודי במאה ה-9. הציג את עצמו בכל מקום אליו הגיע כבן לעשרת השבטים והרבה לספר סיפורים אודותיהם, דבר אשר גרם להתעוררות רבה בנושא זה. מקום מוצאו אינו ידוע, אך בכתביו כתב כי הוא אזרח "מדינה יהודית עצמאית" במזרח אפריקה. כתביו משלבים הן אלמנטים ריאליסטיים והן דמיוניים.
מוסכם על החוקרים על היותו של אלדד אישיות היסטורית[1], וכן על כך שהוא כתב בעברית (עם השפעות ערביות רבות) את ספרו על הלכות שחיטה ואת האיגרת הקרויה על שמו.
השפעת כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא סיפר שמוצאו מחוילה הקדומה שעליה אומרת התורה "אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב"[2] מעבר לנהר הסמבטיון, ומעבר להרי כוש, במקום שבו שוכנים השבטים דן, נפתלי, גד ואשר (ומכאן שמו, הדני - משבט דן). מקום תחילת מסעו הייתה מדינה זו, וממנה הוא הגיע לבבל, לקירואן ולספרד. סיפורו על עשרת השבטים האבודים גרם להתעוררות בקרב הקהילה היהודית בכל מקום שעבר. אלדד הביא עמו למסעותיו הלכות שטען כי הגיעו ממדינתו. הלכות אלו, שנכתבו בעברית, עסקו בשחיטה של בעלי חיים (כשרים) והן מוצגות בשמו של יהושע בן נון, או, על פי גרסאות שונות, בשמו של עתניאל בן קנז. סיפורו של אלדד התפשט במהירות, וישנן לא פחות משמונה גרסאות חשובות שונות לסיפורו.
מקורו ועניינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרב החוקרים ישנה מחלוקת באשר לאישיותו וליצירתו. אחדים טוענים כי כתביו היו כתבים פולמוסיים כנגד הקראים.[3] אחרים טוענים כי היה שליח, קראי דווקא, ממזרח בבל.[3] אחרים טענו, לפי מסורות השחיטה שהציג, כי היה מביתא ישראל, או מקהילה יהודית כלשהי בדרום ערב.[3] על פי בדיקה כמותית של ההשפעות הלשונית בלשונו של אלדד בכתביו מניחים שלמה מורג ויצחק גלוסקא כי מוצאו בצפון תימן.[4][5]
סיפוריו של הדני עוררו סקרנות רבה. פרופסור דוד צבי מילר סבר כי הממלכה המוזכרת נמצאת בדרום חצי האי ערב או בקרן אפריקה ונסע לחקור בעצמו את המקום. נסיעה זו הייתה חלק מהתמקדותו בחקר הלשונות השמיות המדוברות באזור.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל ביתא ישראל | ||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצירוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א
- נדפס שוב בספר כתבי ר' אברהם עפשטיין (בעריכת א. מ. הברמן), כרך א, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"י.
- יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, ניו יורק: י.ד. אייזנשטיין, 1926.
- עדיאל קדרי, "על קבלת האחר ומגבלותיה – עיון בתשובת רב צמח גאון בעניין אלדד הדני", בתוך: א' ארליך, ד' לסקר וח' קרייסל (עורכים), על פי הבאר; מחקרים בהגות יהודית ובמחשבת ההלכה מוגשים ליעקב בלידשטיין, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע תשס"ח.
- הלל הלקין, על גדת הסמבטיון: מסע בעקבות צאצאי שבט מנשה, דביר, 2007
- מיכה פרי, מסורת ושינוי: מסירת ידע בקרב יהודי מערב אירופה בימי הביניים, הקיבוץ המאוחד, 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלדד הדני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלדד (פעל במאה ה-9), הדני, דף שער בספרייה הלאומית- אלדד הדני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "אלדד הדני", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אלדד הדני: אשר ע״פ סבה בא בבלה בימי רב צמח גאון, (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - אגרתו של אלדד הדני, באתר "דעת"
- אגרת אנשי קירואין לרבי צמח גאון ותשובתו, באתר "דעת"
- גבריאל גינז, אלדד הדני, סיגעט, תרנ"ט/1899, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שלמה מורג, לשאלת מוצאו של אלדד הדני: בחינה לשונית, תרביץ סו, 1997, עמ' 224
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"א
- ^ 1 2 3 M. Shloessinger, The Ritual of Eldad Ha-dani, Leipzig - New York, 1908, pp. 1-2, מצוטט ב: יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 137
- ^ יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 202
- ^ יעקב רייפמאן, דברים אחדים על ספר: אלדד הדני, הכרמל, 18 בספטמבר 1870