ט.וו. סונג

ט.וו. סונג
לידה	4 בדצמבר 1891; שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין
פטירה	26 באפריל 1971 (בגיל 79); סן פרנסיסקו, ארצות הברית
מדינה	טאיוואן, הרפובליקה הסינית
מקום קבורה	בית הקברות פרנקליף
השכלה	אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת סנט ג'ונס ;
מפלגה	קוומינטנג
	11 באוקטובר 1930 – 16 בדצמבר 1931; (שנה)
	→ פנג יו-שיאנג Chen Mingshu ←
	29 בינואר 1932 – 4 בנובמבר 1933; (שנה)
	→ Chen Mingshu ה.ה. קונג ←
	31 במאי 1945 – 1 במרץ 1947; (שנה)
	→ צ'יאנג קאי שק צ'יאנג קאי שק ←

סונג טסה ואן (באנגלית: Soong Tse-Ven;‏ 4 בדצמבר 1894 - 26 באפריל 1971) היה איש עסקים ופוליטיקאי בולט ברפובליקה הסינית במאה העשרים. אביו היה צ'ארלי סונג. שמו הנוצרי היה פול, אבל הוא היה ידוע באנגלית בשם ט.וו. סונג. היה אחיהן של שלוש האחיות סונג, גיסיו של סונג היו סון יאט-סן, גנרל צ'יאנג קאי שק, ואיש הכספים ה.ה. קונג.^[1]

השכלה

ט.וו. סונג, יליד שאנגחאי, רכש את השכלתו באוניברסיטת סנט ג'ון (אנ') בשנגחאי, והמשיך ללמוד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת הרווארד בשנת 1915. הוא עבד בתאגיד הבנקאי הבינלאומי בניו יורק תוך כדי לימודים לתואר שני באוניברסיטת קולומביה.^[2]

קריירה

עם חזרתו לסין הוא עבד עבור כמה מפעלים תעשייתיים, ולאחר מכן גויס על ידי סון יאט-סן לנהל את הכספים עבור ממשלתו. לאחר הצלחת המבצע הצבאי ״המשלחת הצפונית״ של צ'יאנג קאי-שק ב־1927, שימש סונג בשורה של תפקידים בממשלה הלאומית, כולל נגיד הבנק המרכזי של סין (1928–1934) ושר האוצר (1928-1933).^[3]^[4]

הוא ייסד את "תאגיד הפיתוח של סין" (CDFC) ב-1934, יחד עם דמויות פיננסיות בולטות אחרות, כגון צ'אנג קאיה-נגאו, צ'ן גואנגפו וה.ה. קונג. התאגיד איפשר את הגישה העיקרית של סין להשקעות זרות בעשור הבא. בקיץ 1940 מינה צ'יאנג את סונג כנציגו האישי בבירת ארצות הברית - וושינגטון. תפקידו היה לפעול להשיג את תמיכת ארצות הברית במלחמת סין עם יפן. סונג הצליח להשיג הלוואות משמעותיות למימוש מטרה זו. בעת שהיה בוושינגטון ב-1940, הצליח סונג לשכנע את נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וממשלו (עוד לפני ההתקפה היפנית על פרל הארבור) לתמוך בתוכנית של קולונל לי צ'נאונט, להפציץ בפצצת תבערה ערים יפניות עם מטוסי בואינג B-17 (בפועל התקיפה הראשונה בוצעה רק לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמה). על המטוסים צוירו סימני חיל האוויר הסיני והם הוטסו על ידי טייסים אמריקאים מבסיסים בסין. אחרי הפצצת פרל הארבור, צ'יאנג מינה את סונג להיות שר החוץ של ממשלתו, אבל סונג נשאר בוושינגטון לנהל את הקשרים עם ארצות הברית ובריטניה.

במהלך כהונתו כשר האוצר, הוא הצליח לאזן את התקציב של סין, הישג לא קטן. הוא התפטר בשנת 1933, לאחר שהתנגד למדיניותו של צ'יאנג קאי-שק שניסה לרצות את התוקפנות היפנית.^[5] מאוחר יותר הוא חזר לכהן כשר החוץ (1942–1945). סונג עזב את תפקידו כראש המשלחת הסינית לוועידת האומות המאוחדות של הארגון הבינלאומי בסן פרנסיסקו, אפריל 1945, שהפכה מאוחר יותר לאו"ם.

סונג היה אחראי למשא ומתן עם המנהיג הסובייטי יוסיף סטלין על האינטרסים הסובייטיים בסין. סונג נסע למוסקבה וניסה לחלץ מסטלין ערבות כדי שיתנגד למפלגה הקומוניסטית הסינית. סונג ויתר לסטלין על מסילות הברזל במנצ'וריה ועל עצמאותה של קוריאה, אך סירב לאפשר התערבות רוסית בבסיסים צבאיים בשינג'יאנג ובמנצ'וריה. הוא גם ציין כי סין וברית המועצות יוכלו לחלוק את השלטון על מונגוליה אם יסוכם "הסכם סיוע הדדי".^[6]

סונג היה ידוע בסגנונו הקשוח עם סטלין, והשתמש באיום של גיבוי צבאי אמריקני כדי לחזק את דרישותיו. עם חתימת ההסכם בין סין לסובייטים, נכנעה סין לרוסיה והעבירה לה חלקים ממונגוליה, את הזכות לשימוש בבסיס חיל הים בפורט ארתור (והשלטון האזרחי נותר בידי סין), והם קבלו בעלות משותפת על הרכבת המזרחית הסינית במנצ'וריה.^[7]

בתמורה, סונג השיג הסכמה של סטלין לא להכיר ״הרפובליקה הסובייטית הסינית״ כמשטר הלגיטימי של סין. כמו כן קיבל סיוע מהסובייטים והסכם בעל פה לנסיגה סובייטית בסופו של דבר ממנצ'וריה. האמנה בין סונג לסטלין, לא סיימה את המתיחות בתוך סין עם הקומוניסטים, וכתוצאה מכך התחדשה הלחימה במלחמת האזרחים הסינית.^[8] סטלין אמר לאמריקאים כי הנשיא רוזוולט יודיע לצ'יאנג קאי-שק על הדרישות הרוסיות במנצ'וריה, בכנס יאלטה, לפני שסטלין יודיע לסונג.^[9]

בשנות המלחמה הוא מימן את "הנמרים המעופפים" - קבוצת שכירי החרב האמריקאית, שהתאגדה מאוחר יותר בחיל האוויר האמריקני. האלוף קלייר צ'נאולט היה רשום כעובד של בנק סין. בפרויקט זה עבד מאוד קרוב עם אחותו, מאדאם צ'יאנג קאי-שק (מאי-לינג סונג). הוא ציין פעם לג'ון פטון דייוויס הבן, שלא היו תזכירים ממשרד החוץ האמריקני שנשלחו לסין ולא הייתה לו גישה אליהם בתוך כמה ימים.^[10]^[11]

מותו

עם התבוסה של הלאומנים במלחמת האזרחים הסינית, הוא עבר לניו יורק וחי שם עד מותו - כאשר היה בנסיעת עסקים לסן פרנסיסקו בגיל 79.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ט.וו. סונג בוויקישיתוף

ט.וו. סונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ט.וו. סונג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Seagrave, Sterling (April 19, 1986). The Soong Dynasty. Harper Perennial. ISBN 0-06-091318-5.
^ Kuo, Tai-chun; Lin, Hsiao-ting (2003). T.V. Soong in Modern Chinese History(PDF). Stanford University: Hoover Institution Press.
^ Boorman, Howard (1967). Biographical Dictionary of Republican China. New York: Columbia University Press P.149
^ "Foreign News: Chiang's Cabinet". Time. October 29, 1928. Retrieved May 22, 2011
^ "CHINA: Soong Out". Time. November 6, 1933. Retrieved May 22, 2011.
^ "CHINA: Top Secret". Time. July 30, 1945. Retrieved 2011-06-06.
^ "THE NATIONS: Light in the East". Time. September 3, 1945. Retrieved 2011-06-06.
^ "Foreign News: REPORT ON CHINA". Time. November 19, 1945. p. 1. Retrieved 2011-06-06
^ "HISTORICAL NOTES: We Believed in Our Hearts". Time. September 13, 1948. p. 1. Retrieved 2011-06-06.
^ John P. Davies, Dragon by the Tail, p.266
^ Halberstam, David (2008). The Coldest Winter: America and the Korean War. Hachette Books

[1] Seagrave, Sterling (April 19, 1986). The Soong Dynasty. Harper Perennial. ISBN 0-06-091318-5.

[2] Kuo, Tai-chun; Lin, Hsiao-ting (2003). T.V. Soong in Modern Chinese History(PDF). Stanford University: Hoover Institution Press.

[3] Boorman, Howard (1967). Biographical Dictionary of Republican China. New York: Columbia University Press P.149

[4] "Foreign News: Chiang's Cabinet". Time. October 29, 1928. Retrieved May 22, 2011

[5] "CHINA: Soong Out". Time. November 6, 1933. Retrieved May 22, 2011.

[6] "CHINA: Top Secret". Time. July 30, 1945. Retrieved 2011-06-06.

[7] "THE NATIONS: Light in the East". Time. September 3, 1945. Retrieved 2011-06-06.

[8] "Foreign News: REPORT ON CHINA". Time. November 19, 1945. p. 1. Retrieved 2011-06-06

[9] "HISTORICAL NOTES: We Believed in Our Hearts". Time. September 13, 1948. p. 1. Retrieved 2011-06-06.

[10] John P. Davies, Dragon by the Tail, p.266

[11] Halberstam, David (2008). The Coldest Winter: America and the Korean War. Hachette Books

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]