טירת שוורין
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג | טירה | ||||
| כתובת |
Lennéstr. 1, 19053 Schwerin  | ||||
| מיקום | שוורין | ||||
| מדינה |
 גרמניה | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | 973–הווה (כ־1,051 שנים) | ||||
| אדריכל |
גיאורג אדולף דמלר, פרידריך אוגוסט שטילר, גוטפריד זמפר, ארנסנט פרידריך צווירנר | ||||
| סגנון אדריכלי | היסטוריציזם אומנותי (אנ') | ||||
| מידות | |||||
| גובה מעל פני הים |
45 מ' | ||||
| קואורדינטות | 53°37′27″N 11°25′08″E / 53.624166666667°N 11.418888888889°E | ||||
| אתר רשמי | |||||
  | |||||
טירת שוורין (ידועה גם כארמון שוורין, בגרמנית: Schweriner Schloss) היא מבנה מסוג שלוס (אנ') בעיר שוורין, בירת מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה בגרמניה. הטירה נמצאת על אי באגם שוורין (אנ'), האגם המרכזי של העיר. במשך שנים הטירה הייתה מקום משכנם של הדוכסים והדוכסים הגדולים של מקלנבורג (אנ') ולאחר מכן של מקלנבורג-שוורין.
כיום חלקה של הטירה משמש כמשכן הפרלמנט (לנדטאג) של מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה וחלקה האחר פתוח לתיירים. הטירה נחשבת לאחד המבנים החשובים בסגנון ההיסטוריציזם הרומנטי (אנ') באירופה. כינויה של הטירה הוא נוישוונשטיין של הצפון.
ב-2024 הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם מכלול המגורים של שוורין, הכולל את הטירה ועוד כמה עשרות מבנים ששירתו את הדוכסות ברחבי העיר.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטירה מוזכרת לראשונה במסמכים היסטוריים משנת 973. לפי המסמכים שבט פולאבי מקונפדרצית האובוטריטיים (אנ') בנה מבצר על אי באגם שוורין (אנ'). ב-1160 שבטים גרמאניים בהנהגתו של הינרייך הארי תקפו את המבצר. בתגובה האובוטריטיים בהנהגתו של ניקלוט (אנ') החריבו את המבצר ונסוגו. השבטים הגרמאניים שהשתלטו על המבצר הבינו את חשיבותו האסטרטגית של האי ומיקומו המרשים והחלו בבניית מבצר חדש באי. באותה שנה נוסדה גם העיר שוורין.
מאות 16 עד-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שלטונו של ג'ון אלברט הראשון, דוכס מקלנבורג (אנ') (1525-1576) המבצר הוסב לארמון. בניית הארמון כללה שימוש בטרקוטה (שהובאה מליבק), חומר בנייה נפוץ בצפון גרמניה בתקופת הרנסאנס. קפלת המבצר שופצה בהשראת כנסיות בטורגאו ודרזדן והפכה לכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה במדינה. שער הטירה בנוי בסגנון ונציאני מוקדם ובו תיאור ישו נושא את הצלב. בחלונות הצפוניים של הכנסייה מתוארים סיפורים מהביבליה שצוירו על ידי האמן וילם ואן דן ברוק (אנ'). במהלך המאה ה-16 נבנו באסטיונים להגנת הטירה וניתן לראותם עד היום. ב-1617 החלו עבודות לשיפוץ הטירה בסגנון הרנסאנס של ארצות השפלה (אנ'). העבודות נקטעו עקב מלחמת שלושים השנים.
המאה ה-19 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1837, עם חזרת מושב הדוכס לטירה, פאול פרידריך, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין הורה לארכיטקט גיאורג אדולף דמלר לשפץ את הטירה. העבודה נפסקה לאחר זמן קצר בהוראת יורשו של הדוכס, פרידריך פרנץ השני (אנ') שרצה לתכנן מחדש את הטירה באופן מוחלט. רק חלקים בודדים של הטירה מהמאות ה-16 וה-17 נשמרו. גיאורג אדולף דמלר אימץ כמה רעיונות מהארכיטקטים גוטפריד זמפר (אנ') ופרידריך אוגוסט שטילר ושאב השראה מטירות בסגנון הרנסאנס הצרפתי ומשאטו צרפתיים מתקופת הרנסאנס בעמק הלואר (למשל טירת שאמבור). הטירה הפכה ליצירתו הגדולה ביותר. שטילר, יורשו של דמלר בתפקיד, הוסיף כמה שינויים, ביניהם את הפסל הרכוב של ניקלוט (אנ') ואת הכיפה. הארכיטקט הברלינאי היינריך סטראק (אנ') נבחר לעבודת עיצוב הפנים של הטירה. העבודה נעשתה ברובה על ידי בעלי מלאכה מברלין ושוורין.
ב-1913 שרפה כילתה חלקים נרחבים מהטירה. שיקום הקירות החיצוניים הושלם אך המשך העבודות נקטע ב-1918 עם פרוץ המהפכה הגרמנית, הדחתו של הדוכס הגדול והקמת המדינה החופשית מקלנבורג-שוורין. בהמשך הטירה הפכה למוזיאון וב-1948 למקום מושב הפרלמנט של המדינה (לנדטאג). בתקופת גרמניה המזרחית, בשנים 1981 – 1952, הטירה שימשה כמכללה לגננות ולאחר מכן כמוזיאון עד 1993 (האורנג'רי (אנ') שימש כמוזיאון מ-1961 ומ-1974 כמה חדרים מחודשים הפכו אף הם למוזיאון). החל משנות ה-90 המאוחרות של המאה שעברה הטירה שבה לשמש כמקום מושבו של הפרלמנט. פעולות שימור וחידוש רבות נעשו באתר, רובן נשלמו עד 2019.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הטירה והגן -
הכניסה לטירה -
-
כס הדוכס הגדול
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון שוורין (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מכלול המגורים של שוורין באתר אונסק"ו (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|