פסל רכוב

אנדרטת אלכסנדר זייד ליד הגן הלאומי בית שערים, פיסל דוד פולוס (שנת 1946)

פסלו הרכוב של מרקוס אורליוס המוצג ברומא

פסל רכוב (באנגלית: Equestrian statue, מהמקור הלטיני: eques) הוא צורת הצגה של אישיות רכובה על סוס. בימי קדם הוצגו פסלים רכובים בכיכרות, על כן ויצרו רושם עז. פסלים אלה, שנוצקו מארד, הותכו במהלך הזמן, כדי להשתמש במתכת ליציקת תותחים ורק פסל רכוב בודד שרד, פסלו של מרקוס אורליוס והוא שימש דוגמה לפסלי תקופת הרנסאנס, ששבו לייצור פסלים רכובים. ב-1444, הפסל דונטלו יצר פסל רכוב של ארסמו דה נרני, שכונה אנדרטת גאטאמלאטה ועלה מעט על פסלו של מרקוס אורליוס, הן במידותיו והן בקומפוזיציה. פסל זה הוצב בחזית הקתדרלה של פדובה.

הפסל הרכוב הגדול ביותר הוקם ב-2009 במרחק 54 קילומטרים מאולן בטור. הפסל מתנשא לגובה 40 מטר ומוקדש לג'ינגיס חאן.

בארצות הברית, אחרי מלחמת האזרחים האמריקנית, נפוצה אגדה אורבנית המקשרת בין מצב רגלי הסוס בפסל רכוב ובין צורת מותה של האישיות. על פי האגדה אם שתי הרגליים הקדמיות של הסוס הן באוויר, סימן הוא שהרוכב מת בקרב, אם רק רגל אחת באוויר, סימן הוא שהרוכב מת מפצעיו או שנרצח ואם כל הרגליים על הקרקע, סימן הוא שהרוכב מת מוות טבעי. יש דוגמאות רבות של פסלים רוכבים, שגורל הרוכבים אינו תואם לאגדה אורבנית זו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פסל רכוב בוויקישיתוף