טיוטה:לנון-מקרטני

לנון ומקרטני, 1964

לנון – מקרטני הוא הקרדיט המשותף לג'ון לנון ופול מקרטני על שירי הביטלס שכתבו החל מ-1958. בשנה זו החליטו השניים לחלק באופן שווה את הזכויות על כל שיר שייכתב על ידי אחד מהם, או שניהם יחד. שיריהם של 'לנון – מקרטני' מהווים את חלק הארי ביצירות 'הביטלס', אחת מהלהקות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. רבים משירים אלה זכו גם לגרסאות כיסוי בידי מוזיקאים מכל העולם במגוון סגנונות נגינה ושפות.

שיתוף הפעולה

השותפות המוזיקלית הופסקה בשנת 1969, אף כי ההליכים המשפטיים שהביאו את השותפות לקיצה הרשמי נמשכו עד 1974. לנון ומקרטני הסכימו ביניהם מלכתחילה לחלוק באופן שווה בזכויות ובתמלוגים על שיריהם, גם כאשר אחד מהם כתב את השיר לבדו, והסכמה זו נשמרה בקפידה על ידי שניהם, גם כאשר אחד מהם לא נוכח כלל בעת הלחנת שיר או הקלטתו. החוזה עליו חתמו לנון ומקרטני עם דיק ג'יימס העביר לכיסו של האחרון את עיקר ההכנסות מתמלוגים על השמעת יצירותיהם, פרסום תווי היצירות והזכויות על הקלטת השירים. אך דגם פעולתם הבסיסי של השניים - שהקליטו בעיקר את השירים שהלחינו בעצמם - הפך דגם חשוב עבור מוזיקאים ויוצרים במוזיקת הפופ.

ביולי 1957 פגש ג'ון לנון את פול מקרטני בן ה-15, וצירף אותו ללהקתו שנקראה 'The Quarrymen'. במקביל לנגינה בלהקה, החלו השניים לכתוב שירים, יחדיו ובנפרד. בסרט "The Making of Sgt Pepper" מספר פול מקרטני כך:

"כשהתחלנו לעבוד יחד, אני בוודאי, אבל אני חושב שגם ג'ון, רצינו להיות כמו 'רוג'רס והמרשטיין' - 'לנון מקרטני'. באופן מודע רצינו להיות צוות. הדבר המצחיק היה שאני רציתי 'מקרטני לנון' אבל ג'ון שתמיד היה שתלטן, אמר 'לא לא זה נשמע הרבה יותר בדרך האחרת 'לנון מקרטני"

— סרט התעודה 'The Making of Sgt Pepper'

טעות נפוצה היא שלנון ומקרטני נהגו לכתוב ולהלחין כל אחד לבדו ולאחר מכן לרשום את זכויות השיר על שם השותפות. אף על פי שנהגו לכתוב באופן עצמאי ורבים מהשירים אכן נוצרו בעיקר על ידי אחד מהם, היה זה נדיר ששיר הופק ועובד ללא השתתפות ומגע ידו של השני. במקרים רבים, צד אחד הגיע עם רעיון מסוים ואילו הצד השני פיתח ושיפר את השיר. כמו כן, הצמד נהג לחבר יחדיו חלקי שירים נפרדים של השניים לכדי שיר מאוחד. גישה זו לכתיבת השירים כצוות, עם אלמנטים של תחרותיות והשראה הדדית כמו גם שיתוף פעולה ומיזוג של רעיונות, מיוחסת כמפתח להצלחתם הנדירה של שירי הביטלס. באופן עבודתם זה היו שונים מרוב הצמדים המוזיקליים, אשר כללו לרוב צד אחד כמלחין וצד שני ככותב טקסטים; לנון ומקרטני ביצעו שניהם את שני התפקידים, ביחד ולסירוגין.

בתחילת דרכם, גיבוריהם המוזיקליים של לנון ומקרטני היו בעיקר להקת הדריפטרס, אלביס פרסלי ובאדי הולי. שיריהם הראשונים נכתבו בביתו של מקרטני בליברפול ובבית דודתו של לנון וכן בבית הספר בו למדו. הם נהגו להזמין את חבריהם להאזין ליצירותיהם, ביניהם גם ג'ורג' האריסון, לימים שותפם ללהקת הביטלס. נראה שבשנים הראשונות רוב מלאכת כתיבת השירים התבצעה ביחד, אך ככל שחלף הזמן, וככל שסגנונם המוזיקלי של השניים הלך והתבדל, נכתבו השירים בעיקר על ידי צד אחד, כאשר תרומתו של הצד השני מסתכמת במספר מילים או אקורד אלטרנטיבי. השיר "A Day in the Life" הוא דוגמה לשיתוף הפעולה המאוחר של השניים. בשיר, שנכתב על ידי לנון, צורף קטע מעבר של מקרטני (לאחר הבית השני), אשר "שובר" את שגרת השיר ומוסיף לו התפתחות נוספת, כאשר בסוף השיר יש חזרה לבית נוסף של לנון. דוגמה נוספת ליצירתם המשותפת המאוחרת ניתן למצוא בשיר "Hey Jude" (נכתב בעיקר על ידי מקרטני). בזמן שהשמיע את השיר ללנון, מקרטני שר את המשפט "The movement you need is on your shoulder", והודה שהוא מתכנן להחליף אותו מכיוון שהוא נשמע חסר משמעות. לנון ייעץ למקרטני להשאיר את המשפט כמו שהוא, מכיוון שלפי דעתו הוא אחד המשפטים ה"חזקים" בשיר.

שני אלבומי האולפן הראשונים של הלהקה כללו 12 גרסאות כיסוי לשירי אמנים אחרים, 15 שירים שנכתבו על ידי הצמד, ושיר אחד בלבד שנכתב על ידי האריסון. אלבומם השלישי של הביטלס, A Hard Day's Night, היה מורכב כולו משירים של לנון ומקרטני. האלבום הבא, Beatles For Sale, כלל 6 שירים שנכתבו על ידי אמנים אחרים ו-8 של הצמד. האלבום Help!‏ הכיל 2 שירים של אחרים, 2 של האריסון ועשרה של לנון ומקרטני. החל מהאלבום Rubber Soul‏ הלהקה הוציאה רק שירים מקוריים שיצרו חבריה, כאשר האריסון תרם בין שיר אחד לארבעה באלבום, רינגו סטאר תרם רק שני שירים בכל הדיסקוגרפיה של הלהקה ואחד נוסף יחד עם לנון ומקרטני, והיתר - של הצמד לנון ומקרטני.

יוצאים מן הכלל

מספר שירים שנכתבו בעיקר על ידי הצמד והוקלטו על ידי הביטלס נכתבו יחד עם שאר חברי הלהקה. זכויות השיר "What Goes On" נרשמו על שם – Lennon/McCartney/Starkey (שיתוף עם רינגו סטאר). זכויות השירים "Flying", "Dig It", כמו גם השיר שיצא מאוחר יותר - "Free as a Bird" - נרשמו על שם כל ארבעת חברי הלהקה. ידועה פחות היא תרומתו הגדולה של ג'ורג' האריסון לשירים של לנון ומקרטני. האריסון אחראי לרבים מקטעי המעבר המוזיקליים בשירים. דיון בעניין זה הלך וצבר תאוצה במיוחד מאז מותו של האריסון ב-2001.

הגרסאות הגרמניות לשירים "I Want to Hold Your Hand" ו-"She Loves You", כללו קרדיט – בנוסף ללנון ומקרטני - לכותבים הגרמנים שעזרו בתרגום השירים.

שירים שהולחנו עבור אחרים

שירים רבים שנכתבו על ידי הצמד בוצעו במקור על ידי אמנים אחרים, ובכך עזרו לפריצתם ופרסומם. חלק מהשירים (שגם בוצעו על ידי הביטלס) פורסמו רק לאחר פירוק הלהקה. אחד מהשירים המפורסמים הוא "I Wanna Be Your Man", שבוצע במקור על ידי להקת הרולינג סטונז (שהיו בקשרי ידידות עם חברי הביטלס). מאוחר יותר וכתוצאה מהצלחת השיר, הוקלטה גרסה בביצוע הביטלס לאלבום "With The Beatles".

מחלוקות

מתוך עשרות רבות של שירים שנכתבו תחת השותפות, נראה שישנו ויכוח לגבי תרומתם של לנון ומקרטני לגבי שלושה שירים:

1. בשיר "In My Life", אף על פי שלנון טען שתרומתו של מקרטני הסתכמה רק בחלק קטן מהשיר, מקרטני טען שהוא כתב את המלודיה כולה תוך כדי השראתו משירי "Smokey Robinson and the Miracles".

2. בנוגע לשיר "Eleanor Rigby", טוען מקרטני שהלחין את השיר בסלונה של בת-זוגו דאז, ג'יין אשר, והשמיע אותו לזמר הבריטי דונובן (Donovan) לפני שסיים לכתוב אותו – טענה שדונובן אישר. לנון לעומתו, טען שהוא אחראי לחלק גדול ממילות השיר. מכרו של לנון, פיט שוטון (Pete Shotton), הכחיש טענה זאת ואמר ש"למרות שלנון לקח קרדיט על השיר, זה היה שיר קלאסי של לנון ומקרטני בו תרומתו של לנון הסתכמה באפס.

3. שיר נוסף שעליו ישנה מחלוקת הוא "Ticket to Ride". לנון טען בציניות שתרומתו של מקרטני לשיר הסתכמה ב"אופן שרינגו ניגן על התופים". מקרטני לעומתו טען ש"ישבנו וכתבנו את השיר ביחד.. אמנם הייתי נותן לג'ון 60 אחוז מכתיבת השיר... אבל ישבנו וכתבנו את השיר ביחד במהלך ישיבה של שלוש שעות..".

מומחים^{[דרוש מקור]} לשירי הביטלס נוטים לייחס את השיר "In My Life" בעיקר ללנון, ואת השיר "Eleanor Rigby" למקרטני, אף על פי שאף שיר אינו נחשב ל"סולו" של אחד הצדדים. השיר "Ticket to Ride" מיוחס בעיקר ללנון אך תרומתו של מקרטני לשיר ניכרת.

לאחר התפרקות הביטלס

טיבעה של השותפות יצר חיכוכים לאחר התפרקות הביטלס. השותפות הייתה בתוקף עד שנת 1974, וכללה גם את אלבומי הסולו שהצמד הוציא עד שנה זו. בשנת 1976, כאשר מקרטני הוציא את אוסף הסולו "Wings Over America", נכללו בו חמישה שירים מתקופת הביטלס. מקרטני שינה את סדר הקרדיט בשירים, ורשם את שמו לפני שמו של לנון. אשתו של לנון, יוקו אונו, התנגדה באופן פומבי למהלך, אף על פי שלנון עצמו לא יצא בהצהרה כלשהי בעניין.

בסוף שנות ה-90, התנהל ויכוח בין מקרטני ליוקו אונו בנוגע לזכויותיהם של מספר שירי ביטלס. בשנת 1997, כאשר יצא אלבום האוסף של לנון, "Lennon Legend : The Very Best of John Lennon". השיר "Give Peace a Chance" (שנכתב בעיקר על ידי לנון) - הופיע באוסף כשיר בלעדי של לנון, אף על פי שנכתב בתקופת השותפות וזכויותיו נרשמו על שם הצמד.

מקרטני רצה להחליף את סדר השמות בזכויות לשיר "Yesterday" (שנכתב בעיקר על ידו), כך ששמו יופיע ראשון. מקרטני טען כי הוא ולנון הסכימו בעבר שזכויות השירים יהיו נתונות לשינוי בעתיד אם אחד מהם ירצה בכך. מאוחר יותר, חזר בו מקרטני מהדרישה וזכויות השיר נשארו במתכונתן המקורית (Lennon/McCartney). בפברואר 2005, הצהיר מקרטני "זה משהו שאין לי יותר בעיה איתו". מוקד המחלוקת היה סביב סדר רישום הזכויות; לא מדובר בדמי תמלוגים, מכיוון שההסכמה המקורית הייתה חלוקת זכויות שווה.

לקריאה נוספת

• Miles, Barry (1998). Many Years From Now. Vintage-Random House. ISBN 0-7493-8658-4.
• Sheff, David (2000). All We Are Saying: The Last Major Interview with John Lennon and Yoko Ono. New York: St. Martin's Press. ISBN 0-312-25464-4.
• Spitz, Bob (2006). The Beatles: The Biography. Little, Brown and Company (New York). ISBN 1-84513-160-6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לנון-מקרטני בוויקישיתוף

הערות שוליים

קטגוריה:צמדים מוזיקליים בריטיים קטגוריה:הביטלס קטגוריה:ג'ון לנון קטגוריה:פול מקרטני