דונובן

דונובן
**Donovan Leitch**
לידה	10 במאי 1946 (בן 78); גלאזגו, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Donovan Philips Leitch
שם במה	Donovan
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1965
סוגה	פולק רוק, פופ-פולק, פולק פסיכדלי, רוק פסיכדלי, פופ פסיכדלי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, מפוחית פה
חברת תקליטים	Dawn Records, אפיק רקורדס, פיי רקורדס
בן או בת זוג	Linda Lawrence (21 במאי 1970–?)
צאצאים	דונובן ליץ', Astrella Celeste, Julian Jones, איוני סקאי, Oriole Leitch
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2012)
	www.donovan.ie
	פרופיל ב-IMDb

ערך זה עוסק בזמר. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו דונובן (פירושונים).

דונובן פיליפס לטץ' (באנגלית: Donovan Phillips Leitch; נולד ב-10 במאי 1946 בגלאזגו) הוא זמר וכותב שירים סקוטי. דונובן היה אחד הזמרים הפופולריים ביותר באנגליה ובמידה פחותה מעט בארצות הברית בין 1965 ו-1970.

דונובן התחיל את דרכו בזרם מוזיקת הפולק ושילב בשיריו ובתקליטיו את סגנונות הפולק רוק, פופ, רוק פסיכדלי ועוד.

ביוגרפיה

דונובן נולד בגלאזגו, סקוטלנד. בילדותו חלה דונובן בשיתוק ילדים והחלים, אך נותר עם צליעה קלה.

ב-1956 עברה משפחתו לעיירה סמוכה להרטפורד, אנגליה. דונובן שמע מוזיקת עם אנגלית וסקוטית והחליט ללמוד לנגן מוזיקה זו בגיטרה בגיל 14. מאוחר מעט יותר הכיר את כתבי דור הביט ואת מוזיקת הפולק האמריקאית.

כוכב הפולק

בשנת 1965 פרץ דונובן לתודעת הציבור בבריטניה לאחר מספר הופעות בטלוויזיה. שירים בביצועו הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים (למשל "Catch the Wind", "Colors"), וביצועו לשיר "Universal Soldier" של באפי סיינט-מארי הפך לא רק ללהיט מספר 1, אלא לאחד מהמנוני התנועה נגד מלחמת וייטנאם. תקליטיו "Fairytale" ו-"Catch the Wind" נמכרו במיליוני עותקים. בוב דילן מתייחס אליו בסרט "Don't Look Back" המתעד את מסע ההופעות שלו בבריטניה במאי 1965 כאל אליל הנוער הגדול ביותר בבריטניה של 1965, יותר מלהקת הביטלס. כמו דילן, גם שיריו הושפעו מזמרי פולק אמריקאים כוודי גאת'רי וג'ואן באאז ומהבלוז של מאדי ווטרס ורוברט ג'ונסון וכמו דילן עשה גם הוא שימוש במפוחית בשיריו.

תקופת הפסיכדליה

ב-1966 היה כוכב הרוק הבריטי הראשון שנעצר עקב שימוש בחשיש, עובדה שעוררה הד גדול בשעתה. בשנת 1967 הוציא דונובן שלושה תקליטים פסיכדליים: "Sunshine Superman", "Mellow Yellow" והתקליט הכפול "A Gift from a Flower to a Garden", שהיה בעל האופי הפסיכדלי המובהק ביותר משלושתם, הן באיור שעל גבי העטיפה המציג את דונובן עטוי גלימות ומחזיק פרחים והן באופי הנגינה האופייני, המושפע בחלקו ממוזיקה הודית. תוכני האלבום מדברים על שלום ואהבה ומושפעים מתורת מהרישי מהש יוגי. עם זאת דונובן הטיף נגד שימוש בסמי הזיה של צעירים העתידים להפוך להורים (האלבום מוקדש למעשה לילדיהם של בני "דור ילדי הפרחים"). שיר נוסף בסגנון הרוק הפסיכדלי "Season of the Witch", הוקלט בספטמבר 1966 והופץ באותו השנה.

קשריו עם חברי הביטלס

דונובן יצר קשרים עם חברי הביטלס, הכיר להם את תורת מהרישי מהש יוגי ונסע עמם לרישיקש שבהודו ב-1968 על מנת לפגוש אותו. היה שותף להקלטות Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band ולימד את ג'ון לנון ופול מקרטני את סגנון הפריטה הייחודי שלו.^[1] הוא אף מוזכר בשמו בשירו של ג'ון לנון "Give Peace a Chance". בסוף 1968 שיתף פעולה עם פול מקרטני, בתקופה בה הביטלס לא פעלו כלהקה יחד.

תקופת הרוק

ב-1968 הוציא את תקליטו "The Hurdy Gurdy Man" ("איש ההארדי גארדי") שהתאפיין בצליל רוק מחוספס ו"כבד" יותר במטרה לפרוץ לקהלים רחבים יותר, בעיקר בארצות הברית עקב הצלחותיהם של להקת קצפת וג'ימי הנדריקס. דונובן ניסה להשיג את ג'ימי הנדריקס וג'ימי פייג' (גיטריסט להקת לד זפלין) לנגן בתקליט זה, אך הם לא היו זמינים. עם זאת מנגנים בתקליט ג'ון פול ג'ונס, בסיסט לד זפלין, וג'ון בונהם, מתופף הלהקה. בסרט "Sunshine Superman" מ-2008 טוען ג'ימי פייג' שהגרעין ללהקת לד זפלין נזרע בהקלטות אלבומו של דונובן.

בהמשך שנות ה-60 הופיע במספר סרטים והמשיך להקליט ולהופיע בעולם.

דעיכה ושקיעה

בסוף 1969, בעת מסע הופעות בלוס אנג'לס נפרדו בכעס דרכיהם של דונובן ומנהלו האישי מאז 1966, מיקי מוסט. דונובן שקע במשבר, נעלם מעין הציבור לעיתים קרובות והקליט מספר תקליטים שכשלו. הוא נחשב ל"היפי" טיפוסי, עובדה שלא זיכתה אותו באהדה באמצע שנות ה-70.

בשנות ה-80 הוזמן לנגן במופעי צדקה עם אמנים מוערכים כסטינג, בוב גלדוף, פיל קולינס ואחרים, דבר שהחזיר אותו לתודעת הציבור. אלבום מחווה, "Island of Circles", הוקלט לכבודו ב-1991 על ידי אמנים שונים, ביניהם שרה מקלכלן.