טיוטה:התיישבות יהודית ברצועת עזה
ערך מורחב – היישוב היהודי בעזה
היישוב היהודי בעיר עזה התקיים לסירוגין מהמאה השנייה לפנה"ס ועד מאורעות תרפ"ט ומלחמת העצמאות. הקהילה היהודית בעיר הוציאה מקרבה רבנים ואישים ידועי שם, אך לאורך ההיסטוריה הייתה קהילת מיעוט בעיר שרוב אוכלוסייתה אינו יהודי. בסביבות שנת 1925, הציעו הבריטים לקרן הקיימת לרכוש את דיונות החול של השטח שלאחר מכן נקרא רצועת עזה, לצורך התיישבות, אולם ההצעה נדחתה בנימוק שהאדמות אינן מתאימות לעיבוד חקלאי.[1] במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946), הוקם מדרום לעיר עזה היישוב כפר דרום כחלק מ-11 הנקודות. אך תושביו נאלצו לסגת ממנו לאור כיבושה של רצועת עזה בידי מצרים במלחמת העצמאות.
גוש קטיף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גוש קטיף
במלחמת ששת הימים נכבשו רצועת עזה וחצי האי סיני בידי צה"ל. כשנה לאחר מכן, ב-9 במאי 1968, הציע יגאל אלון לממשלה להקים שני יישובים אזרחיים או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח, כחלק מתוכנית אלון ותוכנית חמש האצבעות, שמטרתה ביתור חבל עזה בידי חמישה גושי התיישבות יהודיים. אלון נימק את הצורך בהקמת היישובים בלשון זו: "קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה".[2] היאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה במסגרת זו, בסוף מאי 1973, הייתה המושב קטיף,[3] ובראשית 1977 אוזרחה ההיאחזות קטיף ונקראה נצר חזני. בטקס האזרוח אמר יצחק רבין, ראש הממשלה, כי "זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה וביטחונה".[4]
גוש קטיף כלל 16 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, ח'אן יונס במזרח והים התיכון במערב. מצפון לגוש הוקמו חמישה יישובים נוספים בשטח רצועת עזה: כפר דרום ליד דיר אל-בלח, נצרים ליד נוסיראת, ושלושת יישובי התוחמת הצפונית – סך הכול 21 יישובים יהודיים. כמו כן הוקמו בשנת 2004 בגוש קטיף שני מאחזים (שירת הים וכרם עצמונה). באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים. אוכלוסיית גוש קטיף הייתה כחצי אחוז מכלל האוכלוסייה ברצועת עזה, אך הגוש ישב על כרבע משטח הרצועה ותפס כשליש מקו החוף של הרצועה.
תוכנית ההתנתקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בשנת 1987, סבלו תושבי גוש קטיף מהתקפות טרור חוזרות ונשנות מצד הפלסטינים. בשנות התשעים במסגרת הסכמי אוסלו הייתה רצועת עזה לאזור הראשון שנמסר לשליטת הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם עזה ויריחו תחילה. הרצועה הוקפה בגדר ביטחונית, והיציאה ממנה התאפשרה רק במעברים מוסדרים כדוגמת מעבר ארז. מאפיין זה הקשה על יציאת מפגעים מחוץ לשטח הרצועה, והוביל לגידול בהתקפות כנגד התושבים היהודים וכנגד חיילי צה"ל ברצועה. במהלך האינתיפאדה השנייה גבר מספרן של התקפות אלה, ובתגובה פגע צה"ל במחבלים רבים וביצע חישוף של שטחים נרחבים ברצועה. בעקבות ההתדרדרות התחזקה בשיח הישראלי הטענה שיש לסגת לגמרי מהרצועה. הבשנת 2003, אחרי הבחירות לכנסת השש עשרה, החל ראש הממשלה אריאל שרון לגבש יוזמה לנסיגה חד-צדדית מרצועת עזה, שנקראה תוכנית ההתנתקות. בתגובה הובילו תושבי גוש קטיף מאבק ארצי נגד הפינוי. למרות הפגנות המוניות רבות, והחלטתם של מתפקדי הליכוד נגד התוכנית במשאל מתפקדים שהבטיח שרון לכבד אך הפר את הבטחתו, המשיכה הממשלה בהליכים לאישור התוכנית. ב-2005 אושר חוק פינוי-פיצוי והחלו ההכנות לביצוע התוכנית. ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב התשס"ה) החל הפינוי מגוש קטיף. הפינוי הסתיים כעבור שבוע, וב-12 בספטמבר עזבו כוחות צה"ל את רצועת עזה.
לאחר תוכנית ההתנקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רצועת עזה אחרי ההתנתקות
בינואר 2006 זכתה תנועת החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית, והקימה ממשלה בראשות אסמאעיל הנייה. ביוני 2006 נחטף גלעד שליט חייל צה"ל, לדברי פתחי חמאד שר הפנים של הרשות הפלסטינית, התנתקות ישראל מהרצועה סייעה בהסתרתו מישראל.[5] ב-13 ביוני 2007 ביצע החמאס הפיכה צבאית והשתלט בכוח על הרצועה. בתגובה לכך הכריזה ישראל על הרצועה כ"ישות עוינת" והטילה על הרצועה מצור כלכלי, דבר שהוביל לפגיעה ברמת החיים של תושבי הרצועה, לצמצום באספקת הדלק והחשמל ולפריצת ציר פילדלפי ב-23 בינואר 2008.
מאז התבצעו בעזה מספר מבצעים צבאיים ועימותים רבים נוספים, ביניהם מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה, מבצע חגורה שחורה, מבצע שומר החומות, מבצע עלות השחר, ומבצע מגן וחץ, ומלחמת חרבות ברזל.
השיא בפעולות הטרור שיצאו מהרצועה לאחר יישום ההתנתקות והשתלטות החמאס על הרצועה היה במתקפת הפתע על ישראל (2023) שהביאה למעל 1,145[6] נטבחים והרוגים ישראלים ולחטיפת 251 ישראלים לעזה. בעקבות מתקפת הטרור פתחה ישראל במלחמת חרבות ברזל.
הקריאה להתיישבות במשך השנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תוכנית ההתנתקות הוקמו מרכזי הנצחה ליישובי גוש קטיף כמו המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף ומוזיאון גוש קטיף. בנוסף קבע משרד החינוך את התאריך כ"ב בשבט, בו עלו ליישוב הראשון בחבל עזה (נצר חזני), כיום הנצחת גוש קטיף. לצד מפעלי הנצחה ליישובי גוש קטיף, נשמעו במהלך השנים קריאות לכבוש את רצועת עזה ולהקים מחדש את גוש קטיף.
ניסיון לבטל את חוק ההתנתקות מרצועת עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכנסת התשע עשרה הגישו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושולי מועלם-רפאלי הצעת חוק לביטול הסעיפים בחוק יישום תוכנית ההתנתקות האוסרים על שהייה של אזרחים ישראלים ברצועת עזה ובצפון השומרון.[7] לאחר מכן בכנסת העשרים ושלוש הגישו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ומיקי זוהר הצעת חוק לביטול תוכנית ההתנתקות.[8] וכן בכנסת העשרים וארבע הגישו חבר הכנסת שלמה קרעי וחברת הכנסת אורית סטרוק הצעות חוק לביטול סעיפי הפינוי בחוק יישום תוכנית ההתנתקות.[9] הצעות אלו לא הבשילו לכדי הליך חקיקה.
בכנסת העשרים וחמש הוגשו שלושה הצעות חוק לשינוי חוק יישום תוכנית ההתנתקות. בהליך החקיקה מוזגה הצעת חוק של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך בהצעת חוק שהוגשה בידי קבוצת חברי כנסת[10] בהצעת החוק כפי שהובאה בידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית שונה שם החוק ל"חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה", אך הוחלט שלא לבטל את סעיפי הפינוי אלא ממועד התיקון ורק בצפון השומרון שמהם פונו היישובים גנים, חומש, כדים ושא-נור, ולא מרצועת עזה. ההצעה עברה לבסוף בכנסת בסוף מרץ 2023.[11][12] לאחר שעבר בכנסת התיקון לחוק ההתנתקות, שלחו וועד מתיישבי גוש קטיף מכתב ברכה לחברי הכנסת בו שיבחו אותם על המהלך וקראו להם להמשיך אותו גם ביחס לגוש קטיף.
במלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקפת הפתע על ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מתקפת הפתע על ישראל (2023)
בבוקר יום שבת כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, שמיני עצרת ושמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[13] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[14] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[15] שוטרים ו־10[16] אנשי שירות הביטחון הכללי.
התמרון הקרקעי ברצועת עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל
בעקבות מתקפת הטרור הכריזה ישראל על יציאה למלחמת חרבות ברזל על מנת למוטט את שלטון החמאס ברצועת עזה ולהשיב את החטופים. התמרון הקרקעי ברצועה החל ב-27 באוקטובר 2023. התמרון החל בקרבות בצפון רצועת עזה ובעיר עזה, ולאחר יותר מחודש, בתחילת דצמבר 2023, המשיך עם קרב בח'אן יונס. ובתחילת מאי נכנס צה"ל גם לרפיח.
הוויכוח על ניהול רצועת עזה לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־16 באוקטובר קבינט המלחמה אישר ארבע מטרות למלחמה:[17]
- מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות
- הסרת איום הטרור מהרצועה על ישראל
- מאמץ מרבי לפתרון סוגיית בני הערובה
- הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה
ב־7 בנובמבר אמר שר הביטחון גלנט כי שלושת יעדיה העיקריים של המלחמה הם:[18]
- ארגון חמאס יחדל מלהתקיים כמסגרת צבאית ושלטונית בעזה
- לא יהיה איום ביטחוני מעזה על אזרחי ישראל
- לצה"ל יהיה חופש פעולה מלא ללא מגבלות על הפעלת הכוח
כחודש לאחר תחילת המלחמה, אמר ראש הממשלה נתניהו כי לאחר המלחמה האחריות הביטחונית הכוללת על המתנהל ברצועה תהיה ביד ישראל, למשך תקופת זמן בלתי מוגבלת.[19] בראיון אחר, אמר ראש הממשלה כי הרצועה "מפורזת ותחת ממשלה אזרחית, אך יידרש כוח מהימן שייכנס ויהרוג את הרוצחים כך שלא תופיע ישות כמו חמאס".[20][21] לראשי הרשויות בנגב המערבי אמר כי צה"ל ימשיך להחזיק ברצועת עזה גם אחרי המלחמה לתקופה מסוימת ושאחרי חיסול חמאס תהיה שליטה ביטחונית ישראלית כוללת על רצועת עזה, כולל פירוז מלא.[22] ב־11 בנובמבר במסיבת עיתונאים הביע התנגדות לאפשרות שהרשות הפלסטינית תשלוט אזרחית ברצועה במענה לשאלה בנושא בלי לציין את שמה.[23] במענה לשאלה בדבר אפשרות להחזרת ההתיישבות היהודית לרצועה בצורה זו או אחרת, התנגד ואמר שאינו רואה בכך כיעד ריאליסטי.[24] ראש המל"ל צחי הנגבי כתב בדצמבר כי אין לישראל אינטרס לשלוט בענייני האזרחים של עזה וישראל מודעת לרצון של הקהילה הבין-לאומית ומדינות האזור לשלב את הרשות הפלסטינית אך העניין ידרוש רפורמה יסודית ברשות הפלסטינית.[25]
כחודשיים לאחר תחילת המלחמה, השר בני גנץ שרטט את המציאות הביטחונית החדשה שלדעתו צריכה להתעצב בסופו של השלב העצים בלחימה: שליטה ביטחונית בעזה, שמירה על חופש פעולה ומימושו בכל השטח. בהיבט האזרחי, תוקם מנהלת שתורכב ברובה ממדינות ערביות מתונות שידאגו לאזרחים. לדבריו, יהיה מדובר בתהליך ארוך.[26]
כמאה ימים לאחר תחילת המלחמה, דיבר גלנט על הצורך בהכרעה הצבאית ואמר שסופה של המערכה הצבאית חייב להיות מעוגן במעשה מדיני. לדבריו, המחשבה המדינית היא המובילה את המעשה הצבאי וחוסר החלטה מדינית עלול לפגוע בהתקדמות הפעולה הצבאית.[27][28]
140 יום לאחר תחילת המלחמה, הציג ראש הממשלה נתניהו לקבינט את הצעתו ל"יום שאחרי חמאס", והיא כללה ניהול של גורמים מקומיים.[29]
כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה, פורסם כי נתניהו מנע דיון אסטרטגי על יעדי המלחמה לאור אופן התקדמותה, בניגוד לסיכום בקבינט המלחמה.[30]
פעילות להחזרת ההתיישבות היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 בנובמבר 2023, נערך באשדוד כנס תחת הכותרת – "חוזרים לחבל עזה". בכנס השתתפו מאות אנשים, והוא התקיים ביוזמת תנועת נחלה. הכנס נוצר משיתוף פעולה בין מספר ארגונים שעסקו בנושא.[31] כנס נוסף התקיים ב־11 בדצמבר בגבעת וושינגטון, בסדר גודל דומה.[32]
ב-26 בנובמבר 2023 פורסם כי בתום סדרת פגישות שנערכו בין היתר בלשכתו של ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן, התגבשה קואליציית ארגונים לחזרה לחבל עזה. הקואליציה גובשה על ידי 11 ארגוני ימין, בהם: תנועת נחלה, חומש תחילה, תנועת הריבונות, תורת לחימה, תנועת אמונים, חותם, קוממיות, "עזה סוף", "שבים ומנצחים מטה חבל עזה" ו"הרחיבי מקום אוהלך". הארגונים מגבשים את גרעיני ההתיישבות המתוכננים להתיישב בחבל, ושמים דגש על ההתיישבות המחודשת בצפון הרצועה כצעד ראשון, מתוך מטרה להתיישב גם בשארה בהמשך.[33]
ב-1 בינואר 2024 חרשו חקלאים מעוטף עזה שדות מעבר לגדר ברצועת עזה על מנת על מנת להעביר מסר שצריך להישאר בעזה גם מבחינה אזרחית.[34] ב-28 בינואר 2024 קיימה תנועת נחלה בשיתוף מועצה אזורית שומרון כנס בבנייני האומה בירושלים תחת הכותרת "חוזרים לעזה – רק התיישבות תביא ביטחון" בו השתתפו למעלה מחמשת אלפים בני אדם. בכנס השתתפו השרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יצחק גולדקנופף, חיים כץ, עמיחי שיקלי, יצחק וסרלאוף, אורית סטרוק, עידית סילמן, מאי גולן ועמיחי אליהו וחמישה עשר חברי כנסת. במהלך הכנס קראו הנואמים לראש הממשלה לשוב וליישב את חבל עזה ממנו גורשה הקהילה היהודית פעמיים – בתרפ"ט ושוב ב-2005.[35] שרים וחברי כנסת מהקואליציה שהשתתפו בכנס חתמו על "אמנת הניצחון וחידוש ההתיישבות בחבל עזה ובצפון השומרון". לדבריהם, התיישבות יהודית בעזה היא צורך ביטחוני שיבטיח שטבח שמיני עצרת לא יקרה שנית.[36][37]
יאיר לפיד, בני גנץ ונוספים תקפו את קיום הכנס בטענה שהוא פוגע בחברה הישראלית, במאמצים להשבת החטופים ובלגיטימציה למלחמה בעולם, במסגרת המערכה על דעת הקהל העולמית.[38][39] בארצות הברית ובצרפת גינו את הכנס, ודובר המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית ג'ון קירבי טען כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הבטיח להם כי כיבוש מחודש של הרצועה אינו בין מטרות המלחמה.[40]
ב-29 בפברואר התקיימה "צעדת הראל", בה צעדו מאות מפגינים מתחנת הרכבת שדרות לכיוון רצועת עזה לזכרו של לוחם הקומנדו הראל שרביט ובקריאה לחידוש ההתיישבות היהודית בצפון עזה. תשעה מפגינים חצו את הגדר לכיוון עזה בסמוך למחסום ארז ונכנסו לעומק 500 מטרים בתוך הרצועה. חיילי צה"ל עצרו את המפגינים והעבירו אותם לידי המשטרה.[41]
ביום העצמאות תשפ"ד התקיימה בשדרות 'צעדת עזה' בקריאה לשוב וליישב את רצועת עזה. עשרות אלפי אנשים השתתפו בצעדה, בקריאה ליישב את עזה ובכך להביא ביטחון למדינת ישראל.[42]
ביוני 2024 הקימו חבר הכנסת צבי סוכות וחברת הכנסת לימור סון הר-מלך את "השדולה לחזרה להתיישבות בחבל עזה" בכנסת. לפי הודעתם "השדולה שמה לה למטרה לקדם את חזון ההתיישבות היהודית המחודשת בחבל עזה ורואה בה צעד הכרחי להגנה על ביטחון ישראל ולהבטחת עתידה, תוך מניעת המשך איומי הטרור. השדולה תפעל להעלאת המודעות לנושא ולגיוס תמיכה למהלך זה".[43] השדולה קיימה את הישיבה הראשונה ב-18 ביוני.[44]
קריאות להתיישבות בצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיח בנוגע להתיישבות היהודית בעזה הגיע גם למערכת הביטחון, ועל רקע תמונות חיילים שמניפים דגלים עם שמות יישובים מגוש קטיף במהלך הפעילות הקרקעית ברצועה, הדגיש דובר צה"ל תת-אלוף דניאל הגרי כי "השיח הפוליטי נשאר בחוץ, הוא לא חלק מהמשימה, לא בשגרה ובוודאי לא במלחמה. צה"ל הוא צבא ממלכתי, לכן התמונות האלה מקומן לא במלחמה". לדבריו, "הנושא הובהר גם למפקדים ולחיילים בשטח. צריך לשמור על ביטחון כוחותינו ועל הנהלים קל כחמור זאת המשימה שלנו".[45]
באוקטובר 2023 הגיע הזמר חנן בן ארי להופיע בפני חיילים ובמהלך ביקורו שר יחד איתם: "חוזרים לגוש קטיף, מקימים את חוף נובה בעזה". הבמאית יעלי אבנרי תקפה את בן ארי על ההופעה בחשבון הטוויטר שלה. לאחר שגולשים רבים תקפו ברשת את אבנרי, בן ארי ביקש מהם להפסיק, והגיב: "רצחו לנו תינוקות, אנסו גופות, רוצים להשמיד אותנו - ואני הפסיכופת?! גאה להיות ישראלי, גאה להיות יהודי, עם ישראל חי, עוד נשוב לשם" [46][47]
בנובמבר 2023 קצין צה"ל בדרגת סרן תועד אומר לחיילים בזמן הופעת מוזיקה בשטחי כינוס ליד רצועת עזה כי ארץ ישראל המובטחת היא כולה של ישראל - ושצה"ל יחזור "בענק" לכל חלק ממנה. בעקבות דבריו, זומן הקצין לבירור אצל מפקדיו.
דעת הקהל הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקרים שונים נערכו קודם ההתנתקות לעמוד את מידת התמיכה הציבורית בה. מספר סקרים בסמוך למועד ביצועה טענו לתמיכה בסביבות 55-60%.[48][49]
כשבועיים לפני המועד להתחלת ביצוע ההתנתקות דיווח עיתון "הארץ" על פי סקר שנערך באוניברסיטת תל אביב כי 57% מהיהודים בישראל, ו-60% מהציבור כולו תומך בתוכנית, ו-34% מתנגדים לה. 23% מהמתנגדים חששו שהתוכנית תראה כבריחה, 21% ציינו חשש מהגברת הטרור. רק 9% תלו את התנגדותם בהיותה של עזה חלק מארץ ישראל המובטחת. 6% מהציבור עדיין האמינו שלא תבוצע כלל. על פי הסקר הציבור שהתנגד ביותר לתוכנית היה הציבור הדתי-לאומי.[50]
שנה אחרי ההתנתקות מצא סקר של הארץ שרק 46% סבורים שהיא הייתה מהלך נכון, לעומת 50% הסבורים כי היא הייתה מהלך לא נכון,[51] שנתיים אחרי ההתנתקות, סקר של מעריב העלה כי 59% מהציבור סבורים כי הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה הייתה טעות ורק 29% חושבים שגם בראייה לאחור מדובר בהחלטה נכונה. בהתאם לכך "כמעט שליש מהנשאלים שהעידו על עצמם כי תמכו לפני שנתיים בביצוע התוכנית, מודים היום שטעו".[52]
ב-18 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל פורסם סקר של מנו גבע לפיו בין 60% ל־70% ממצביעי גוש הימין תומכים בהתנחלות בתוך רצועת עזה, לעומתם בין 16% ל־22% ממצביעי השמאל תומכים בהתיישבות מחודשת ברצועה. בפילוח כלל הסקר 44% אחוזים מהציבור תומכים בהתיישבות מחודשת ברצועה, מול 39% אחוזים שמתנגדים למהלך[53]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביתה - חוזרים לחבל עזה, ברשת החברתית פייסבוק
סרטונים בערוץ של המטה להתיישבות בחבל עזה, באתר יוטיוב- נחלה-תנועה להתיישבות, ברשת החברתית פייסבוק
נחלה - תנועה להתיישבות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דני צדקוני, על סף התיישבות יהודית ברצועה, דבר, 19 בנובמבר 1971
- ^ דורון רוזנבלום, אנתולוגיה קטנה של עיוורון ופקחון, באתר הארץ, 10 בפברואר 2004;
דליה גבריאלי נורי, הגיאומטריה של הכיבוש, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009 - ^ עולים מבריה"מ יתיישבו בישוב העירוני בפתחת רפיח, דבר, 1 ביוני 1973
- ^ מרים ביליג וחגי הוברמן, מדיניות ממשלות ישראל כלפי ההתיישבות היהודית בחבל עזה, אוניברסיטת אריאל בשומרון, עמ' 8
- ^ גל ברגר, פתחי חאמאד: ההתנתקות מעזה סייעה להסתרת שליט, באתר רשת ב', 25 באוקטובר 2011
- ^ ※ נכון ל-25 באוקטובר, הוערך מספר ההרוגים בכ-1,400, ראו מלחמת "חרבות ברזל" (תמונת מצב נכון ל-25 באוקטובר 2023, 13:00), באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 25 באוקטובר 2023. בעקבות זיהוי גופות נוספות השתנתה ההערכה, ראו
ציוץ של כאן חדשות ברשת החברתית אקס (טוויטר), 8 בנובמבר 2023
- ^
שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול איסור הכניסה לאזורי ההתנתקות והשהייה בהם ושינוי שם החוק), התשע"ז-2017, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התש"ף-2020, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התשפ"ב-2022, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התשפ"ב-2022, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התשפ"ב-2022, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון - ביטול סעיפי הפינוי), התשפ"ג-2023, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7), התשפ"ג-2023, באתר הכנסת
- ^ קימון, אלישע בן; חילאי, סיון (2023-03-21). "הכנסת אישרה סופית את ביטול "חוק ההתנתקות" | אלה המשמעויות". Ynet. נבדק ב-2024-04-01.
- ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ^ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ^ ※ אלון חכמון, הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
- ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 - makoVOD (וידאו)
- ^ קובי עוזיאלי, קבינט המלחמה אישר ארבע מטרות למלחמה, באתר בחדרי חרדים, 16 באוקטובר 2023
- ^ קובי אטינגר, שר הביטחון גלנט בפתח הדיון החסוי: "המלחמה תימשך זמן רב, אלו שלושת היעדים העיקרים", באתר כיכר השבת, 7 בנובמבר 2023
- ^
שליטה ברצועה, גורל החטופים ועוד: מה אמר נתניהו בריאיון לאי.בי.אס, בעיתון מקור ראשון, 7 בנובמבר 2023
- ^ נתניהו ל"פוקס ניוז": סינוואר עדיין בעזה, ונגיע אליו, באתר ynet, 10 בנובמבר 2023
- ^ נתניהו ל"פוקס ניוז": "אין לישראל כוונה לשלוט ברצועה", באתר מעריב אונליין, 10 בנובמבר 2023
- ^ יניר יגנה, טל שלו, נתניהו לראשי הרשויות בעוטף: "צה"ל יחזיק ברצועה גם אחרי המלחמה", באתר וואלה, 10 בנובמבר 2023
- ^ נתניהו: ישראל תשלוט בעזה כל זמן שצריך, נמשיך ולא נעצור עד לניצחון, באתר וואלה, 8 בנובמבר 2023
- ^
שידור חי: ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט והשר גנץ מקיימים מסיבת עיתונאים, סרטון בערוץ "IsraeliPM", באתר יוטיוב (אורך: 39:25)
- ^ הנגבי: הרשות תוכל לנהל את עזה לאחר שתעבור רפורמה, באתר זמן ישראל, 21 בדצמבר 2023
- ^ גנץ בביקורת על נתניהו: צריך להגיד לציבור מה כן יהיה ביום שאחרי, ולא לייצר מחלוקות מדומות, באתר מאקו, 14 בדצמבר 2023
- ^ לילך שובל, "חוסר החלטה מדיני עלול לפגוע בהתקדמות הפעולה הצבאית": שר הביטחון מאשר את הפרסום ב"ישראל היום", באתר ישראל היום, 15 בינואר 2024
- ^ יעל צ'כנובר, גלנט: חוסר החלטה מדיני יפגע בצבא. הרמטכ"ל: אין אסטרטגיה ליום שאחרי, באתר ynet, 15 בינואר 2024
- ^ ירון אברהם, נתניהו הציג לפני הקבינט המדיני-ביטחוני את הצעתו ל"יום שאחרי חמאס", באתר מאקו, 23 בפברואר 2024
- ^ מוריה אסרף וולברג, בניגוד לסיכום בקבינט: נתניהו מונע דיון אסטרטגי על יעדי המלחמה, באתר חדשות 13, 21 באפריל 2024
- ^ באשדוד: כנס להיערכות ציבורית לחזרה לחבל עזה, באתר ערוץ 7, 22 בנובמבר 2023
- ^ מאות באירוע הכנה להתיישבות בחבל עזה • הקול היהודי, באתר • הקול היהודי
- ^ בלשכתו של יוסי דגן: קואליציית הארגונים לחזרה לחבל עזה, באתר ערוץ 7, ג' בכסלו ה'תשפ"ד, 16 בנובמבר 2023
- ^ אחדות ישראל בהקשבה לניגון הלב אריה ליפו (2024-03-01), מצדיעים לחקלאי העוטף על הניצחון .עברו את גדרות עזה לקבוע ניצחון במחרשותיהם!✌🇮🇱, נבדק ב-2024-05-28
- ^ כנס מתיישבים בחבל עזה וצפון השומרון - בנייני האומה- דניאלה וייס, נבדק ב-2024-02-14
- ^ תקציר כנס מתיישבים בחבל עזה וצפון השומרון - בנייני האומה, נבדק ב-2024-02-14
- ^ כהן, גלעד; אזולאי, מורן (2024-01-28). ""לעודד הגירה" וחתימה על "אמנת חידוש ההתיישבות בעזה": הכנס עם בכירי הקואליציה". Ynet. נבדק ב-2024-05-26.
- ^ שירית אביטן כהן, גנץ על כנס הניצחון: "פגיעה בחברה הישראלית ובמאמצים לייצר מסגרת להשבת חטופינו", באתר ישראל היום, 29 בינואר 2024
- ^ אלפים בכנס הניצחון שקורא להתיישבות מחדש בעזה, בהם שרים וח"כים: "הסכם אוסלו מת", באתר וואלה!, 2024-01-28
- ^ בארה"ב ובצרפת גינו את כנס "החזרה לעזה": "מטריד מאוד, על ישראל להתנער ממנו" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2024-05-28
- ^ שירית אביטן כהן, לילך שובל, מפגינים חצו משטח ישראל לעזה, תשעה נעצרו בתוך הרצועה, באתר ישראל היום, 29 בפברואר 2024
- ^ מיכל בקשי, רבבות השתתפו בצעדת עזה בשדרות, באתר ערוץ 14, ו' באייר תשפ"ד 14.5.2024
- ^ ח"כים מקימים שדולה להתיישבות בעזה: "רק ילדים יהודים משחקים יגרמו לנוח'בות להבין שהפסידו״, באתר www.maariv.co.il, 2024-06-17
- ^ ישיבת השדולה לחידוש ההתיישבות בחבל עזה - 18.06.24, באתר ערוץ הכנסת, 18.06.24
- ^ יעל צ'כנובר, בחזרה להתיישבות יהודית בגוש קטיף? נתניהו כבר הבהיר: "לא יעד ריאלי", באתר ynet, 12 בנובמבר 2023
- ^ בר חיים, חנן בן ארי שר על חזרה לגוש קטיף; הבמאית טענה שהוא “פסיכופת”, באתר עכשיו 14, 26 באוקטובר 2023
- ^ רינת קרמר יבלינוביץ, הבמאית קראה לו פסיכופת, חנן בן ארי הגיב: "גאה להיות ישראלי", באתר "סרוגים", 24 באוקטובר 2023
- ^ סקר "גלובס" לקראת ההתנתקות: 55% בעד, 38% נגד; השסע בעינו, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2005
- ^ "שלום עכשיו": 40% מהציבור בעד להשאיר את סרבני הפינוי ברצועה, באתר ynet, 4 ביולי 2005
- ^ אפרים יער, תמר הרמן, הכתומים טובים יותר בשיווק, אבל הכחולים מנצחים, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2005
- ^ אפרים יער תמר הרמן, שנה אחרי, ההתנתקות נתפשת כטעות, באתר הארץ, 10 ביולי 2006
- ^ יואב קרן, שליש מהתומכים: ההתנתקות הייתה טעות, באתר nrg, 26 ביולי 2007
- ^ סקר דרמטי: רוב בציבור בעד התיישבות יהודית בעזה, באתר סרוגים (בעברית)
