טיגרנקרט (עיר בירה)
| מדינה / טריטוריה | ממלכת ארמניה העתיקה |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
78 לפנה״ס  |
| קואורדינטות | 38°08′32″N 41°00′05″E / 38.14222222°N 41.00138889°E |
  | |
טיגרנַקרט או בלטינית טיגרנוקרטה (בארמנית: Տիգրանակերտ - בהיגוי ארמני מערבי דיקרנַגרד, ביוונית: Τιγρανόκερτα, בלטינית: Tigranocerta) הייתה עיר הבירה של ממלכת ארמניה העתיקה, שנבנתה על ידי המלך טיגראנס הגדול (טיגראנס השני) בסביבות 78-75 לפנה"ס, כדי לשמש לבירה חדשה של ממלכתו, במקום ארתאשאת (ארטקסאטה). מיקומה המשוער של העיר הוא בעיר סילבן שבטורקיה של ימינו, באזור דיארבקיר, או בארזן שבמחוז הארמני ארזאננה או ארדזניק. שם העיר בארמנית משמעותו "נוצרה על ידי טיגראנס". היא אחת מארבע הערים בארמניה ההיסטורית הנקראות כך. האחרות הן, טיגרנקרט שבארצאך, טיגרנקרט שבנחצ'יבאן וטיגרנקרט שבאוטיק.
המיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקומה המדויק של טיגרנקרט לא זוהה עד היום. עיר הבירה עד אז, ארתשאט, ששכנה בצפון המדינה, על גדות אראקס, איבדה מחשיבותה האסטרטגית, בגלל ריחוקה מדרכי המסחר.[1]
יש סבורים שטיגראנס בחר לבנות את בירתו החדשה יותר דרומית-מערבית, במחוז העתיק אגדזניק או ארזאננה. קיימות לפחות שתי השערות ראשיות לגבי מיקום העיר באותו מחוז, היום בשטח הרפובליקה הטורקית: בעיר הנוכחית דיארבקיר, ששמה בימי קדם היה אמדה ונפרקרט או מייאפאראקין, מאוחר יותר מרטירופוליס, ובימינו סילבן בטורקיה[1] העיר דיארבקיר של ימינו שוכנת בטורקיה, על הגדה הימנית של נהר החידקל, בגבול בין מה שהיו ארמניה הגדולה וארם נהרים. הארמנים קראו לה בימי קדם אמיד והיא הייתה במרכז אזור שנקרא סופנה. לפי הכרוניקן הארמני מובסס חורנאצי לא טיגראנס הגדול אלא טיגראנס המלך מירבונדי משושלת האורונטים הוא זה שבנה במאה ה-6 את חומות העיר העתיקה דיארבקיר והיא נקראה על ידי הארמנים "טיגררנקרט" או "דיקרנקרט" על שמו של מלך זה.[1] בימי טיגראנס הגדול מקום העיר דיארבקיר של ימינו נפל, לדעת המומחים, מחוץ לגבולות ארמניה הגדולה ואז לא יכול היה לשמש כעיר בירה.
משום כך, רוב החוקרים של ההיסטוריה של ארמניה, לרבות י. קיפרט ונ. אדונץ) סבורים שלא בדיארבקיר שכנה טיגרנקרט, בירתו של טיגראנס הגדול, אלא 60 ק"מ צפונית-מזרחית ממנה, בעיר שנקראה מאוחר יותר אגדזניק או נפרקרט, מדרום להעיר ססון, ומדרום-מערב לימת ואן. אתר זה, שנמצא במדרונים הדרומיים ביותר של הרי הטאורוס, על החלק העילי של נהר נפרקרט, יובל של החידקל. העיר נקראה בתקופות יותר מאוחרות מיאפאראקין ומרטירופוליס, בימינו קיבלה את השם סילבן, ככל הנראה ממקור כורדי. אתר זה נחקר במחצית הראשונה של המאה ה-20 בעיקר על ידי הארכאולוג הגרמני להמן האופט.[1]
לפי השערות נוספות טיגרנקרט נמצאה ממזרח לקהירד, על יד בטמן בטורקיה של ימינו, בעמק הנהר ארזן (הרזן), שנודע ביוונית כניקפוריון (ב. חרוטוניאן, ט. סינקלר), או אולי בעיר העתיקה שוקראבו.[1]
דרכי תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיגרנקרט הייתה מחוברת עם עיר הבירה האחרת, ארתאשאט על ידי "דרך המלך". דרך מלכותית שנייה שחצתה את העיר נבנתה על ידי המלך הפרסי כורש. דרך שלישית חיברה את טיגרנקרט דרך ססון עם העמק אראצאני.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה העתיקה המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נודע במקום יישוב עירוני עוד מתקופת המלך של אכד נרם סין (2223-2260 לפנה"ס). בימי החתים, האשורים וממלכת אוררטו הוא נודע בשם ניהיריה. יישוב אחר בסביבה שזוהה עם טיגרנוקרטה העתידית היה אגיל או אאיל שעל גדת החידקל העילי.
טיגרנוקרט - בירת אימפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי טיגראנס הגדול, שהתהדר בתואר "מלך המלכים", התפשטה ממלכת ארמניה מהים הכספי והאלפים הפונטים בצפון ועד לקפדוקיה וחופי לבנון במערב ועד לגבולות ארץ ישראל (יהודה (חבל ארץ)) בדרום (עד לקרק) שבירדן של ימינו. על מנת להקים את העיר, אילץ טיגראנס המוני בני אדם לעבור מבתיהם באזורים אחרים כדי לאכלס אותה. החיים השוקקים של שוקי העיר הפכו אותה למרכז מסחר חשוב ולמרכז תרבות של המזרח התיכון. טיגראנס שהיה אוהב תיאטרון מושבע הקים בעיר תיאטרון מפואר, שבו שוחקו דרמות וקומדיות על ידי שחקנים שהיו לרוב יוונים אך גם ארמנים. כדברי פלוטרכוס, טיגרנקרט הייתה "עיר עשירה ויפה שכל אדם מן השורה וכל בן מעמד למדו לקשט אותה". התרבות ההלניסטית של השושלת הארתאשית נהנתה בה מהשפעה כבירה והשפה היוונית הייתה בפועל השפה הרשמית של החצר. טיגראנס חילק את ארמניה רבתי - גרעין האימפריה שלו - לארבעה אזורים אסטרטגיים או מלכויות משנה.
אחרי תבוסתו על ידי הרומאים, מצא מלך פונטוס מיתרידטס השישי מקלט אצל חתנו, טיגראנס השני. המשא ומתן בין טיגראנס לגנרל הרומאי לוקיוס לוקולוס לא עלה יפה, כשטיגראנס סירב להסגיר את מיתרידטס לרומאים.
ב-6 באוקטובר 69 לפנה"ס הרומאים בפיקודו של לוקולוס ניצחו את הארמנים בקרב טיגרנקרט, צרו על העיר, כבשו ושדדו אותה. פסלים ובניינים רבים - כולל מקדשים והתיאטרון החדש - נחרבו והעיר הוצתה. רוב התושבים נמלטו לכפרים. לוקולוס שלח לרומא שלל רב שכלל זהב וכסף שמקורם בהתכת פסלים, גביעים וכדים וכן אבנים טובות וחפצים רבים בעלי ערך. ייתכן כי כמה משומרי העיר מסרו מידע לאויב. טיגראנס יחד עם מיתרידטס שנמלטו מן העיר גייסו צבא של 70,000 חיילים על מנת לעצור התקדמות הרומאים בתוך הממלכה. בקרב שהתקיים על יד העיר נגרמו לרומאים אבדות כבדות. חלק מהצבא הרומאי התמרד וסירב להמשיך בלחימה. בנסיבות אלה נסוג לוקולוס ובדרך שדד גם את העיר ניסיביס. טיגראנס השתלט מחדש את על בירתו ועל חלק מממלכתו, כשהוא ויתר על מרבית השטחים שכבש בעבר ושילם לרומא 6000 טלנטים. אחרי מותו של טיגראנס הגדול ב-54 לפנה"ס העיר הפסיקה להיות בירת הממלכה ואיבדה את חשיבותה כמרכז פוליטי, תרבותי הלניסטי ומסחרי. היא נותר המרכז של אזור סופנה עד למאה השישית לספירה. המפקד הרומי גנאוס דומיטיוס קורבולו כבש אותה בשנת 59 לספירה והושיב את טיגראנס השישי כמלך במקום טירידאטס הראשון
תיאור העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי תיאורי המחברים הרומיים והיוונים העתיקים, הייתה טיגרנקרט מוקפת בחומות גבוהותעם מבצר, מחסנים, אורוות וקסרקטינים בתוכה. מחוץ לעיר בחלק הצפוני-מערבי התרומם ארמון המלך טיגארנס הגדול והבתים הנספחים אליו. כבר מרגע הקמת העיר, נבנה בתוכו תיאטרון גרול ששרידיו נשמרים עד לימינו.
מרטירופוליס
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpeg)
היישוב, שהפך בינתיים לנוצרי, נכבש על ידי המלך הפרסי שאפור השני שכפה על התושבים בכוח את דת הזורואסטריות. מי שסירב להמיר את הדת הוצאו להורג והפכו לקדושים מעונים של הנצרות. בעקבות הסכם השלום באקיליסנה בין האימפריה הרומית המזרחית (ביזנטית) לפרס הססנית (387 לספירה) הפכה טיגרנקרט לשעבר לחלק מהאימפריה הביזנטית.
בסביבות שנת 400 הבישוף מרותא של סופנה ותיכרית נשלח על ידי הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון כשגריר בחצר מלך המלכים הפרסי יזדגרד הראשון. שם, יש אומרים, הוא ריפא את אחת הבנות של המלך על ידי הוצאת "רוח רעה" מתוך גופה. אז הוא הורשה להביא מפרס שרידים של אותם הקדושים מעונים שנהרגו תחת שלוטם פרס הססנידית. מרותא בנה בזיליקה מפוארת לזכר הקדושים המעונים מתכרית ובנה אותה בערך במקום שבו הייתה בעבר טטריגנקרט ומאז קראו לו מרטירופוליס. העיר הורחבה ויופתה על ידי הקיסר תאודוסיוס השני, אולם בימי אתנסיוס הראשון היא נפלה לידי הפרסים הססנדיים. היא נכבשה מחדש על ידי יוסטיניאנוס הראשון (565-527) והוא הפך אותה לבירת הפרובינקיה של "ארמניה הרביעית". בשנת 588 העיר ניזוקה קשות בקרב מרטירופוליס שבו ניצחו הביזנטים את הכוחות הפרסים. אולם העיר במהרה חידשה את שגשוגה.
בתחילת המאה ה-8 נכבשה על ידי הערבים המוסלמים. במאה ה-10 הורשו הנוצרים להקים בה בישופות אוטונומית שאימצה את הנצרות המונופיזית. אחרי קרב מנזיקרט הפכה העיר למושבו של אמיר טורקי סלג'וקי
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושבי העיר היו ברובם סוחרים ובעלי מלאכה. מקורות מסוימים דיברו על אוכלוסייה של מאה אלף תושבים, אך מספר זה הוא בסימן שאלה. רוב התושבים היו ארמנים. אולם המלך טיגראנס הביא אליה גם זרים רבים בעת מסעות יו הצבאיים:ביניהם ארמנים ובני אתניות אחרות מ-12 ערים מ קפדוקיה (ביניהן העיר מאזאקה, כיום קייסרי בטורקיה) וממזרח קיליקיה, יוונים, תושבים שמיים מן החוף המזרחי של הים התיכון ותושבי צפון ארם נהרים. רבים מהם נשארו בארמניה, ואחרים שבו לארצותיהם אחרי המסע של לוקולוס בשנת 69 לפנה"ס.[1]
הבישופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום מרטירופוליס היא בישופות סופרגנית הכפופה לבישופות אמידה שבדיארבקיר. לא מונו בה יותר בישופים חדשים. הבישוף האחרון היה ז'ואו רזנדה קושטא בשנים 1957–1967
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טיגרנקרט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
באתר הארמני Art-a-Tsolum allinnet
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|