טומאת גולל ודופק
בהלכות טומאה וטהרה, גולל ודופק הם שני חפצים הקשורים לקבורת מת, והם מטמאים אדם בטומאת אב הטומאה, מסיבה זו הם נחשבים לאבי אבות הטומאה.
המקור בתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה כתוב
וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים
.
לפי רבי עקיבא, המילים "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" מיותרות לכאורה, שהרי התורה פירטה בפסוק את כל מיני הטומאות הקשורות לטומאת מת: קבר, טומאת הנגרמת על ידי נגיעה במת או באחד מאבריו, וטומאת כלי מתכת הנלמדת מ"חרב". המילים "על פני השדה" מלמדים כי קיימת טומאה נוספת הקשורה לטומאת מת, והיא טומאת גולל ודופק. רבי ישמעאל, חלוק על רבי עקיבא, ולפיו הפסוק בא ללמד הלכה אחרת שקשורה לטומאת מת, למעט עובר מת, שאינו מטמא כל עוד שהוא במעי אמו[1], מכיוון שכתוב "על פני השדה" שמשמע שמדובר בטומאה גלויה ולא בטומאה כזו שאיננה גלויה[2]. טומאת גולל ודופק, לדבריו, אינה פסוק מפורש, אלא הלכה למשה מסיני.
הטומאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראשונים נחלקו מהו גולל ומהו ודופק. לפי רש"י גולל הוא כיסוי הארון של המת, ודופק הוא דף של עץ שמניחים בצד הארון. כך סוברים גם בעלי התוספות במסכת ברכות[3] שמוסיפים שרק הצד החיצון של הדופק - במקרה זה הארון - מטמא.
לעומת זאת, בעלי התוספות במסכת שבת[4] אינם מסכימים עם פירוש רש"י, והם מפרשים שהגולל היא מצבה - ”אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובים לסימן”. התוספות מביאים מספר ראיות לדבריהם, האחת - כי הלשון גולל נופל באבן כאמור[5]: "וגללו את האבן". ראיה נוספת, מהלשון "על פני השדה" שמשמע שמדובר בדבר גלוי כמו מצבה, ולא בדבר שמונח בתוך הקבר - ארון המת. דופק, לשיטת התוספות, הן שתי אבנים שנותנים אחת לראשו ואחת לרגליו לסימן.
בנוסף נחלקו הראשונים, מה דינם של גולל ודופק לאחר שסיימו את תפקידם, ואינם משמשים למת. לפי רש"י[6] גם במקרה זה הם טמאים וכן דעת הרשב"א[7], שמסביר זאת בכך שהפסוק כולל טומאה זו וטומאת חרב שנגעה במת בבת אחת, וכמו שחרב מטמאת אדם גם לאחר שנגעה במת, כך גם גולל ודופק. רבי מאיר שפירא מעיר כי טעם זה הוא דווקא לפי רבי עקיבא, אבל לפי רבי ישמעאל שנלמד מהלכה למשה מסיני, ייתכן שהגולל ודופק אינו מטמא לאחר שהפסיק לשמש בתפקידו[8].
אבל דעת הרמב"ם היא[9] שלאחר שפירש הגולל והדופק מתפקידו, אין הוא מטמא עוד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האנציקלופדיה התלמודית, כרך חמישי "גולל ודופק"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "גולל ודופק", באתר ויקישיבה מתוך הספר "אנציקלופדיה תורנית מרוכזת"
- רבי מאיר שפירא, פלפול בדין גולל ודופק בספר "זיכרון מאיר" אתר hebrewbooks
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כל זמן שראשו במעי אמו הוא נחשב כעובר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ב, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ב, עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ שו"ת הרשב"א סימן תע"ו
- ^ ראו קישור ב"קישורים חיצוניים"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ו', הלכה ד'.
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |