לדלג לתוכן

חנקן חום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחנקן חום
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חנקניים
סוג: חנקן
מין: חנקן חום
שם מדעי
Lanius cristatus
‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

מפת התפוצה של חנקן חום

  מקייץ
  חורף
  יציב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חַנְקָן חוּם (שם מדעי: Lanius cristatus) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת החנקניים המצוי בעיקר באסיה. הוא קרוב מאוד למינים חנקן אדום-גב (L. collurio וחנקן ערבות ( L. isabellinus).

בדומה למרבית החנקנים, יש לו דגם פנים בולט הכולל "מסכה" שחורה, והוא מצוי בעיקר בבתי גידול שיחיים פתוחים, שם הוא נוהג לשבת על ראשי שיחים קוצניים בחיפוש אחר טרף. מספר אוכלוסיות של המין הנרחב הזה יוצרות תת-מינים ייחודיים המקננים באסיה הממוזגת ונודדים לאזורי חריפה באסיה הטרופית. פרטים תועים נצפים לעיתים נדירות באירופה ובצפון אמריקה.

בישראל הייתה תצפית בודדת שלא התקבלה לבסוף על-אף צילומים שסופקו.[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הטבע האנגלי ג'ורג' אדוארדס כלל איור ותיאור של החנקן החום כבר בשנת 1747 בכרך השני של ספרו A Natural History of Uncommon Birds. הוא קרא לו בשם האנגלי "The Crested Red, or Russit Butcher-Bird". אדוארדס ביסס את האיור שלו על פרט שנשלח מבנגל למעצב המשי ג'וזף דנדרידג' בלונדון.[3] כאשר בשנת 1758 חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס עדכן את ספרו Systema Naturae למהדורה העשירית, הוא הציב את החנקן החום עם מיני חנקן אחרים בסוג Lanius. לינאוס כלל תיאור קצר, טבע את השם המדעי Lanius cristatus וציטט את עבודתו של אדוארדס.[4] שם הסוג, Lanius, נגזר מהמילה הלטינית ל"קצב", וחלק מהחנקנים ידועים באנגלית בשם "ציפורי קצב" ("butcher birds") בשל הרגלי האכילה שלהם. שם המין הספציפי cristatus הוא מלטינית ומשמעותו "מצוייץ", בשימוש במובן רחב יותר מאשר מהמילה האנגלית "Crest", ומובן גם כ"מנוצה" או "פלומתי".[5] השם האנגלי העממי לחנקן, "shrike", הוא מאנגלית עתיקה מהמילה scríc, "לצרוח", ומתייחס לקריאתו הצורמנית.[6]

תת-מינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ארבעה תת-מינים מוכרים:[7]

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט צעיר, קולקטה, הודו

זהו חנקן בינוני, אורכו 17–20 ס"מ, ומשקלו 27–34 גרם (זכרים) או 28–37 גרם (נקבות). ניצויו חום בעיקר בחלקים העליונים וזנבו מעוגל. המסכה השחורה יכולה להיות בהירה יותר בחורף ומעליה מופיעה גבה לבנה. החלקים התחתונים בגוון קרמי עם צדדים ובטן אדומים. הכנפיים חומות וחסרות פסי-כנף לבנים. לנקבות יש לעיתים דוגמת קשקשים עדינה בחלק התחתון והמסכה חומה כהה ולא מודגשת היטב כמו אצל הזכר. ההבחנה בין הזוויגים אינה קלה בשדה, אך נמדדה בזוגות מקננים ביפן, שם ניתן לזהות את הנקבה מהימצאות כתם דגירה.[8] השימוש בריבוי מדידות מאפשר הבחנה בזוויג של כ-90% מהפרטים.[9] לתת-מין L. c. lucionensis יש כיפה אפורה הדוהה בהדרגה לגוון החום בחלקים העליונים והעל-שת נראה אדום יותר משאר הגב.[10] הזנב חום יותר ולא אדמדם כמו אצל חנקן אדום-גב.[11] לפרטים צעירים של L. c. lucionensis יש כיפה חומה והם חסרים את הצבע האפור בראש. לתת-מין L. c. superciliosus פס-גבה לבן ורחב ולכיפה גוון אדמדם עשיר יותר. הזנב אדום יותר עם לבן בקצהו.[12][13]

באזורי החפיפה של החנקן החום, חנקן ערבות, וחנקן אדום-גב יש אוכלוסיות בעלות מופע מבלבל. הטקסונומיה של המינים הנ"ל הייתה נתונה לשינויים תכופים, וכמה צורות, כמו phoenicuroides, שנחשבו בעבר כתת-מין של החנקן החום הועברו לחנקן הערבות.[10][14] תת-המין L. c. lucionensis תועד מעמיד בני-כלאיים עם L. c. superciliosus באישיקווה, יפן [15] בעוד L. c. superciliosus תועד יחד עם חנקן טיגריסי (L. tigrinus (אנ')) במרכז יפן.[16]

תפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצים, אוסף מוזיאון ויסבאדן

התת-מין הטיפוסי L. c. cristatus מקנן בצפון אסיה ממונגוליה ועד סיביר וחורף בדרום אסיה, מיאנמר וחצי האי המלאי. הגזע L. c. confusus המתואר מאותו אזור אינו מתועד היטב, אך נאמר שיש לו גבה לבנה רחבה יותר וחלקים עליונים חיוורים יותר, ולעיתים נכלל באוכלוסיית L. c. cristatus. תת-המין L. c. superciliosus (המכונה לפעמים "חנקן יפני") מקנן באיי סחלין, קוריל ויפן וחורף בהאינאן, סומטרה, ג'אווה ואיי סונדה. תת-המין L. c. lucionensis, הידוע לעיתים בשם חנקן פיליפיני (או בשמות המקומיים tarat או pakis-kis),[17][18][19] מקנן בקוריאה ובמזרח סין וחורף בעיקר בטייוואן ובפיליפינים; אך גם באיי אנדמן ובתת-היבשת ההודית.[10][20][21][22]

מין זה מזדמן נדיר באירופה, ופרטים תועים תועדו גם בארצות הברית ובקנדה.[23][24][25]

התנהגות ואקולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
L. c. lucionensis, החנקן הפיליפיני; שימו לב לכיפה האפורה והגרון הלבן המנוגד לחלק התחתון האדמדם. קולקטה, הודו

החנקן החום הוא מין נודד ומחקרים המתבססים על טיבועים מראים כי הם מפגינים עקביות גבוהה בבחירת אתרי החריפה שלהם, ולעיתים קרובות חוזרים לאותם מקומות בכל חורף.[26][27][28] הם מתחילים לתפוס את טריטוריות החורף זמן קצר לאחר הגעתם, וקריאותיהם הקולניות והטרטורים הייחודיים שלהם בולטים בשטח. נראה שלפרטים המגיעים מוקדם ומקימים טריטוריות יש יתרון על פני אלו המגיעים מאוחר יותר לאזורי החריפה.[29][30] עיתוי נדידתם קבוע למדי עם הגעתם בחורף להודו באוגוסט וספטמבר ועזיבתם באפריל.[31] בתקופת החורף הם עוברים חילוף נוצות.[26] השירה שלהם באזורי החריפה חלשה ודומה במקצת לקריאת זרזיר ארבה ולעיתים קרובות כוללת חיקויים של ציפורים אחרות. המקור נשאר סגור בזמן השירה, ורק פעימות גרון נראות, למרות שהחנקן מנענע את זנבו מעלה ומטה תוך כדי שירה.[11][32]

עונת הקינון מתרחשת בסוף מאי או יוני ובתי הגידול המתאימים לקינון כוללים טייגה, יערות ואזורים מדבריים למחצה, שם הם בונים קן בעץ או שיח, ומטילים שתיים עד שש ביצים.[33]

הם ניזונים בעיקר מחרקים, ובמיוחד פרפרים.[34] כמו חנקנים אחרים, הם נוהגים לשפד את טרפם על קוצים. גם ציפורים קטנות ולטאות תופסות לפעמים חלק בתזונתם.[35] ב"מזווה" של פרט מסוים תועד לבן-עין.[11] הם בדרך כלל מחפשים טרף מעמדה בולטת ועפים לכיוון הקרקע כדי ללכוד אותו.[36]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנקן חום בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חנקן חום באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ The Israeli Birding Website - IRDC - Bulletin 11, israbirding.com
  3. ^ Edwards, George (1747). A Natural History of Uncommon Birds. Vol. Part II. London: Printed for the author at the College of Physicians. p. 54, Plate 54.
  4. ^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 93.
  5. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 142, 219. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  6. ^ Shrike, wiktionary.org
  7. ^ Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (ביולי 2021). "Shrikes, vireos, shrike-babblers". IOC World Bird List Version 11.2. International Ornithologists' Union. נבדק ב-2 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Takagi, M (1996). "A sexual difference in plumage of Brown Shrike subspecies, Lanius cristatus superciliosus". J. Yamashina Inst. Ornithol. 28 (2): 103–105. doi:10.3312/jyio1952.28.103.
  9. ^ Takagi, Masaoki (1996). "Sexual Size Dimorphism and Sex Determination of a Brown Shrike subspecies, Lanius cristatus superciliosus". Jap. J. Ornithol. 45 (3): 187–190. doi:10.3838/jjo.45.187.
  10. ^ 1 2 3 Rasmussen, PC & JC Anderton (2005). Birds of South Asia: The Ripley Guide. Volume 2. Smithsonian Institution & Lynx Edicions. pp. 349–350.
  11. ^ 1 2 3 Ali, S & SD Ripley. Handbook of the Birds of India and Pakistan. Volume 5 (2nd ed.). New Delhi: Oxford University Press. pp. 98–100.
  12. ^ McGregor, RC (1909). A manual of Philippine birds. Part 1. Bureau of Printing, Manila. pp. 596–599.
  13. ^ Worfolk, Tim (2000). "Identification of red-backed, isabelline and brown shrikes" (PDF). Dutch Birding. 22 (6): 323–362.
  14. ^ Mauersberger, G; Portenko, L A (1971). "Lanius collurio L., Lanius isabellinus Hemprich u. Ehrenberg und Lanius cristatus L." (PDF). Atlas der Verbreitung palaearktischer Vögel (בגרמנית). Vol. III. Akademie-verlag, Berlin. נבדק ב-17 בנובמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Ishizuka, T. "A case of hybridization in Brown Shrike subspecies， Lanius cristatus lucionensis and L．c．supercillosus in Kanazawa" (PDF). Strix. 9: 71–75.
  16. ^ Imanishi, S; Yoshimitsu Shigeta & Toshiyuki Yoshino (2007). "Interspecific Pair of a Male Brown and a Female Thick-billed Shrike, Lanius cristatus superciliosus and L. tigrinus, and Their Hybrids at Nobeyama Plateau in Central Japan". J. Yamashina Inst. Ornithol. 38 (2): 90–96. doi:10.3312/jyio.38.90.
  17. ^ Kennedy, Robert (2000). A Guide to the Birds of the Philippines. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0198546689.
  18. ^ Ocon, Romy. "Brown Shrike - Bird Watch (Pbase)". Wild Bird Club of the Philippines. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2014. נבדק ב-1 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Obon, Romy. "Trees of Alabang hills". Manila Old Timer. אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2013. נבדק ב-1 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Balachandran S & Rajan Sehgal (2008). "Occurrence of Lanius cristatus lucionensis in the Western Ghats, Kerala". J. Bombay Nat. Hist. Soc. 105 (2): 220–221.
  21. ^ Balachandran, S; Rajan, S Alagar (1994). "Philippine Shrike Lanius cristatus lucionensis, a regular winter visitor to South India". J. Bombay Nat. Hist. Soc. 91 (1): 143–144.
  22. ^ Mohapatra, KK; Santharam, V (1992). "Occurrence of the Philippine Shrike Lanius cristatus lucionensis Linn. in coastal Andhra Pradesh". J. Bombay Nat. Hist. Soc. 89 (2): 255–256.
  23. ^ King, B.; D. Finch; R. Stallcup & W. Russell (1978). "First North American sighting of Brown Shrike (Lanius cristatus) and Dusky Warbler (Phylloscopus fuscatus), and second of Red-throated Flycatcher (Ficedula parva)". American Birds. 32: 158–160.
  24. ^ Foxall, Roger & Ian McLaren (1998). "A Brown Shrike in Halifax, Nova Scotia: First for Canada". Birders Journal. 7 (1): 32–36.
  25. ^ "Rare bird seen in Malta for the first time: Brown Shrike spotted in the south by BirdLife". Times of Malta. 3 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Lord Medway (1970). "A ringing study of the migratory brown shrike in West Malaysia". Ibis. 112 (2): 184–198. doi:10.1111/j.1474-919X.1970.tb00092.x.
  27. ^ Rimmer, CC & CH Darmstadt (1996). "Non-breeding site fidelity in Northern Shrikes". J. Field Ornithol. 67 (3): 360–366.
  28. ^ Takagi, Masaoki (2003). "Philopatry and Habitat Selection in Bull-Headed and Brown Shrikes". Journal of Field Ornithology. 74 (1): 45–52. doi:10.1648/0273-8570-74.1.45.
  29. ^ Severinghaus, Lucia Liu (1996). "Territory strategy of the migratory Brown Shrike Lanius cristatus". Ibis. 138 (3): 460–465. CiteSeerX 10.1.1.693.1524. doi:10.1111/j.1474-919X.1996.tb08065.x.
  30. ^ Betts, FN (1929). "Distribution of the Brown Shrike Lanius cristatus cristatus". J. Bombay Nat. Hist. Soc. 33 (3): 714.
  31. ^ Law, SC (1928). "On the migratory habit of Lanius cristatus cristatus Linn. as observed in the city of Calcutta". Ibis. 70 (3): 478–480. doi:10.1111/j.1474-919X.1928.tb08732.x.
  32. ^ Praveen, J (1995). "The song of the Brown Shrike". Newsletter for Birdwatchers. 35 (1): 18.
  33. ^ Dresser, HE (1902). A manual of palearctic birds. Part 1. Self published, London. pp. 240–242.
  34. ^ Yosef, Reuven (2004). "Perch-site use and inter- and intraspecific aggression of migratory Brown Shrikes (Lanius cristatus) in Southern Taiwan" (PDF). Biological Letters. 41 (2): 113–118. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-03. נבדק ב-2008-10-25.
  35. ^ Ganguli, U (1962). "The Redtailed Skink as a food for birds". Newsletter for Birdwatchers. 2 (5): 4–5.
  36. ^ Severinghaus, L. L. & C. T. Liang (1995). "Food and foraging of the Brown Shrike (Lanius cristatus) in Taiwan". In Yosef, R. & F. E. Lohrer (eds.). Shrikes (Laniidae) of the world: biology and conservation. (Proc. of the First Int. Shrike Symposium – Proc. of the Western Foundation of Vertebrate Zoology, No. 6). Archbold Biological Station, Lake Placid, Florida, USA. pp. 194–199.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חנקן_חום&oldid=40262016"