טיבוע בעלי חיים
טיבוע היא שיטת מחקר בזואולוגיה, בה מוצמדת טבעת קטנה, בעלת סימון ייחודי, לגוף בעל חיים. השיטה משמשת בעיקר במחקר על עופות ועטלפים. הטיבוע מאפשר מחקר שיטתי על היבטים שונים של חיי בעל החיים על ידי איתורו של בשלב מאוחר יותר. בין פרטי המידע אותם יכולים החוקרים ללמוד נמצאים: דפוסי נדידה, תוחלת חיים, תמותה, גודל האוכלוסייה והתנהגות טריטוריאלית. במדינות רבות בעולם על מנת לטבע יש צורך ברישיון טיבוע. בישראל מונפק הרישיון על ידי רשות הטבע והגנים.
כדי לתפוס ציפור לצורך טיבוע יש מספר שיטות שבהן משתמשים חוקרי חיות בר. מדובר בתהליך עדין, שבו נדרשים אמצעים מקצועיים כדי לא להעמיד את בעלי החיים בסיכון.
שיטות עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]1. מלכודות רשת: אחת השיטות הנפוצות היא שימוש במלכודות רשת שנפרסות על קרקע או על עץ. אלה רשתות רגישות שמכוונות לכך שציפור תיתפס בהן כאשר תימשך לתוך מלכודת. לאחר שהציפור נלכדה, החוקרים יכולים לגשת אליה בזהירות, לשים עליה תג או סמן - טיבוע - ולהחזיר אותה במהרה לטבע.
2. שימוש במזון - פיתיון: לעיתים, החוקרים ממקמים פיתיון כגון בשר או אוכל אחר במקום בו ידוע שעופות דורסים מבקרים. הפיתיון מונח בתוך מלכודת מתפרקת או בתוך שטח שבו החוקרים יכולים לעקוב אחרי התנהגות הציפור. כאשר הציפור מגיעה לפיתיון, היא נתפס במלכודת בצורה מבוקרת, והחוקרים יכולים לגשת אליה ולבצע את הטיבוע.
3. מלכודות מקפצות או מדויקות: מלכודות המופעלות כאשר הציפור נוגעת במנגנון של המתקן, כגון פתח או חיישן, וגורמות לסגירת המלכודת במהירות, תוך מניעת פציעה לבעל החיים. זוהי שיטה שיכולה להיות מאוד מדויקת, במיוחד כשמדובר בציפורים גדולים.
4. הדמיה או צילום: בחלק מהמקרים, חוקרים עושים שימוש בציוד מעקב, למשל מצלמת חיות, כדי לעקוב אחרי תנועת הציפורים מבלי להתקרב אליהן פיזית. אם הם מזהים את תנועת הציפור, הם יכולים להניח פיתיון או מלכודת במיקום אופטימלי.
5. שימוש במפצלי רשתות או ציידים מנוסים: במקרים של ציפורים נודדות או כאלה הנמצאות בגבהים או במצבים שאינם מאפשרים גישה ישירה, ייתכן שחוקרים יעזרו בציידים מנוסים או מטוסים כדי לגשת אליהן.
.jpg)
