חיים לזר-ליטאי

חיים לזר-ליטאי
	חיים לזר (קיץ 1960) תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	31 במאי 1914
פטירה	31 באוגוסט 1997 (בגיל 83)
מדינה	ישראל

חיים לזר-ליטאי (31 במאי 1914 – 31 באוגוסט 1997) היה פרטיזן ביערות ליטא במלחמת העולם השנייה, איש בית"ר, היסטוריון וסופר ישראלי.

חייו

לזר-ליטאי נולד בשנת 1914 בשם חיים לזר בפוניבז' שבליטא, בן לבתיה (לבית יפה) ואליהו לזר. הוא למד בישיבת פוניבז', והצטרף לבית"ר כילד בן עשר, בעקבות נאום של זאב ז'בוטינסקי. עד 1940 היה מפקד מעו"ז בית"ר בפוניבז'. בתחילת מלחמת העולם השנייה למד בווילנה, ונכלא בגטו וילנה עם הקמתו.

לזר הצטרף אל ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או, FPO) כאיש בית"ר, לצדו של יוסף גלזמן. הוא יצא מן הגטו ביולי 1943 בקבוצה של 35 לוחמים. בדרכם ליערות נתקלו במארב גרמני, ורק 13 מהם שרדו את הקרב. לזר לחם כפרטיזן וכמפקד מחלקה ביערות רודניקי ויערות נארוץ'. באפריל 1944 נפצע כשחימש מוקש שנועד לפגוע ברכבת נשק גרמנית, וידו הימנית נקטעה. בתקופה זו הכיר את חיה לבית שפירא, ונישא לה ב-1944.

לאחר המלחמה עבר לפולין, שם היה חבר בוועדה העליונה לארגון הבריחה. בהמשך עבר לאיטליה, שם היה נציב בית"ר וחבר המרכז והנשיאות של ארגון הפליטים. ב-1946 נבחר כציר לקונגרס הציוני ה-22. במרץ 1947 עלה לארץ ישראל עם אשתו, שהייתה בחודש התשיעי להריונה. אחרי עלייתו השתמש בשם העט "ח. ליטאי" ובהמשך שינה את שמו לחיים לזר-ליטאי.

לזר-ליטאי היה מנהל מרכז קופת חולים לאומית. הוא השתתף במאבקים נגד הסכם השילומים ונגד כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. היה חבר בהנהלת יד ושם ופעל בארגוני הפרטיזנים ונכי המלחמה, בתנועת החרות ובמסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי. לזר היה חבר פעיל בארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים ושימש כנציגו הראשון במועצת יד ושם.

בשנות ה-70 הקים לזר-ליטאי את מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים במצודת זאב בתל אביב. הוא ערך 83 חוברות שהוצאו על ידי המוזיאון.

לזר-ליטאי נפטר בתל אביב ב-1997.

משפחתו של לזר

אמו של לזר-ליטאי נפטרה בילדותו. ארבעה מאחיו ואחיותיו עלו לארץ-ישראל לפני השואה. אביו ואחותו שרה נספו בשואה. אחותו עדה נכלאה במחנות ריכוז ושרדה. רעייתו חיה לזר אף הייתה פרטיזנית ועסקה אף היא רבות בחקר ותיעוד השואה.

לחיים וחיה לזר-ליטאי שני ילדים וארבעה נכדים. המזרחנית שרה אוסצקי-לזר היא בתם. נכדתם, דניאלה אוסצקי-שטרן, היא מנהלת ארכיון מורשת לחקר והוראת השואה.

יצירתו

לזר-ליטאי עסק במחקר והנצחה, ונאבק בהשכחת פועלם של אנשי בית"ר בשואה ואחריה. בתו, שרה אוסצקי-לזר, כתבה כי פעל מתוך תחושת שליחות היסטורית, וכי ניסה ללא הצלחה לקבל מתנועת החירות סיוע למחקריו.^[1] כבר בינואר 1948 פרסם, בעיתון המשקיף, כתבות ראשונות על קורותיו בשנות השואה.^[2] מחקריו עוסקים בחלקם של אנשי בית"ר בהתנגדות בזמן השואה, בהעפלה, ובמאבק לעצמאות.

ספרו הראשון, חורבן ומרד (1950) הוא ספר אישי אוטוביוגרפי העוסק בארגון הפרטיזנים המאוחד בגטו וילנה ובלחימתו של המחבר כפרטיזן.^[3]

בשנת תשי"ח-1958 זכה לזר-ליטאי בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר^[4] על ספרו אף-על-פי - ספר עלייה ב'.^[5]

לזר-ליטאי טען ב-1948 כי חלקו של הארגון הצבאי היהודי (זז"וו – ZZW) במרד גטו ורשה הושכח במכוון, מסיבות פוליטיות, כבר בעצרת הזיכרון הראשונה למרד שהתקיימה בלובלין באפריל 1945.^[6] ספרו מצדה של ורשה, שפורסם ב-1963, מתאר, לפי עדויות ומקורות כתובים, את תפקידו המרכזי של הארגון הבית"רי.^[7]

ספרו האחרון, בית"ר בשארית הפליטה, הופיע ב-1997, סמוך לפטירתו. הספר עוסק בפועלם של שרידי חברי בית"ר בארגון "הבריחה" וההעפלה.

ספריו

חורבן ומרד, תל אביב: משואות, ה'תש"י 1950. (מהדורה ב מורחבת: תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים; בית ז'בוטינסקי, ה'תשמ"ח 1988)
כיבוש יפו, תל אביב: שלח, ה'תשי"א.^[8] (הדפסה חוזרת: תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ה'תשמ"א 1981)
מבצר עכו, תל אביב: שלח, ה'תשי"ג.^[9] ("פרשת הגבורה שנרקמה בין החומות") (מהדורה ב: תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, ה'תשכ"ב 1962)
אף-על-פי: ספר עליה ב', תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, ה'תשי"ז, באתר "כותר". (מהדורה ב: ה'תשי"ט 1959, הדפסה נוספת: תל אביב: הוועד הציבורי לציון יובל עליית אף-על-פי, ה'תשמ"ח 1988) (זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, ה'תשי"ח)
מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה Z.Z.W., תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, ה'תשכ"ג.(מהדורה ב: תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים לציון 40 שנה למרד גיטו ורשה, ה'תשמ"ג 1983) (בשנת 1966 הופיע בתרגום לאנגלית: Muranowska 7: The Warsaw Ghetto Rising)
חיה וחיים לזר (אספו וערכו), עדות מימי חורבן ומרד, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ה'תשל"ח.
פרקי בריחה, תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים; בית ז'בוטינסקי, ה'תשמ"ו 1986.
בית"ר בשארית הפליטה: 1945–1948; עריכה והבאה לדפוס: חיה לזר, תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים; מכון ז'בוטינסקי בישראל, ה'תשנ"ז 1997.

ראו גם

קישורים חיצוניים

כתבי חיים לזר-ליטאי בפרויקט בן-יהודה
אתר אינטרנט לזכר חיים לזר-ליטאי, מנוהל על ידי נכדתו, דניאלה אוסצקי-שטרן
רשימת הפרסומים של חיים לזר-ליטאי, בקטלוג הספרייה הלאומית
שרה אוסצקי לזר, לאבי, חיים לזר-ליטאי, במלאת עשור לפטירתו, 2007
סנונית אוסצקי, חיים לזר, באתר האינטרנט של איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
חיים לזר-ליטאי באתר האינטרנט של ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות
דוד תדהר (עורך), "חיים לזר-ליטאי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3335
חיים לזר-ליטאי (1914-1997), דף שער בספרייה הלאומית
חיים לזר-ליטאי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

מחה תמחה את זכר עמלק: לשאלת היחסים עם גרמניה, חרות, 21 באוקטובר 1949
מאסרו של ז'בוטינסקי, חרות, 15 בינואר 1953 (מתוך ספרו "מבצר עכו")
הארות ל"הערות על פסק-דין קסטנר" (4): האם היתה ברירה חפשית?, חרות, 22 ביולי 1955
כך הגיעו יהודים למולדת, חרות, 3 במאי 1957 (מתוך ספרו "אף-על-פי")
ז'בוטינסקי ועליה ב', חרות, 26 ביולי 1957
סוף נדודיה של "פאריטה": מסיפורו של אחד מעולי "פאריטה", חרות, 30 באוגוסט 1957 (מתוך ספרו "אף-על-פי")
הרהורים ליום השואה, חרות, 5 במאי 1959
חשבון כלפי חוץ ופנים, חרות, 8 במאי 1959
בית"ר עמדה במבחן, חרות, 3 בינואר 1964
קללת היהודים בעמדם על-פי בור מכוונת היתה כלפי הגרמנים, חרות, 5 באוקטובר 1965

הערות שוליים

^ שרה אוסצקי-לזר, איפה האמת - תגובות לרשימתו של דניאל בלטמן, באתר הארץ, 6 במאי 2009
^ לדוגמה: מן הגיטו אל הפרטיזנים ביער, המשקיף, 2 בינואר 1948; הפרטיזנים היהודים ביער, המשקיף, 9 בינואר 1948.
^ המערכה על גאולת האמת, חרות, 6 באוקטובר 1950; א. גיא, עין הקורא, חרות, 27 באוקטובר 1950; יהא דיון צבורי על המאורעות בגיטו וילנא, חרות, 30 באוקטובר 1950 (מתוך דברים במסיבת עיתונאים לכבוד הופעת הספר); ד"ר אליהו סגל, ספר הצער והאהבה, חרות, 8 בדצמבר 1950, המשך; י. הטמן, ההשמדה ומרד הגיטאות כנושא ספרותי: "חורבן ומרד של חיים לזר, חרות, 26 באפריל 1951.
^ ח. לזר וד"ר י. שכטמן חתני פרס ז'בוטינסקי, חרות, 29 באוגוסט 1958; פרס ז'בוטינסקי הוענק אמש לח. לזר (ליטאי) וד"ר י. שכטמן, חרות, 4 בספטמבר 1958; מסקנות ועדת-השופטים לקבלת פרס ז'בוטינסקי, חרות, 5 בספטמבר 1958.
^ אליהו גלעזר, צי היאוש והישע, חרות, 5 במאי 1957; ש"ס., בעין בוחנת | קריעת ימים: להופעת הספר "אף על פי" לח. לזר, חרות, 17 במאי 1957.
^ ח. לאזאר, הארגון הצבאי הלאומי במרד גיטו ורשה, המשקיף, 23 באפריל 1948.
^ י. א. ג., מעט לעט | אפיקים הזורמים למאגר אחד, מעריב, 24 במאי 1963.
^ מנחם בגין, שחרור יפו, חרות, 15 באפריל 1952 (מתוך ההקדמה לספר). ש. אלידן, בעין בוחנת | למען ניצחון האמת, חרות, 27 ביולי 1951.
^ ש. אלידן, בעין בוחנת | מבצר עכו, חרות, 23 בינואר 1953.

[1] שרה אוסצקי-לזר, איפה האמת - תגובות לרשימתו של דניאל בלטמן, באתר הארץ, 6 במאי 2009

[2] לדוגמה: מן הגיטו אל הפרטיזנים ביער, המשקיף, 2 בינואר 1948; הפרטיזנים היהודים ביער, המשקיף, 9 בינואר 1948.

[3] המערכה על גאולת האמת, חרות, 6 באוקטובר 1950; א. גיא, עין הקורא, חרות, 27 באוקטובר 1950; יהא דיון צבורי על המאורעות בגיטו וילנא, חרות, 30 באוקטובר 1950 (מתוך דברים במסיבת עיתונאים לכבוד הופעת הספר); ד"ר אליהו סגל, ספר הצער והאהבה, חרות, 8 בדצמבר 1950, המשך; י. הטמן, ההשמדה ומרד הגיטאות כנושא ספרותי: "חורבן ומרד של חיים לזר, חרות, 26 באפריל 1951.

[4] ח. לזר וד"ר י. שכטמן חתני פרס ז'בוטינסקי, חרות, 29 באוגוסט 1958; פרס ז'בוטינסקי הוענק אמש לח. לזר (ליטאי) וד"ר י. שכטמן, חרות, 4 בספטמבר 1958; מסקנות ועדת-השופטים לקבלת פרס ז'בוטינסקי, חרות, 5 בספטמבר 1958.

[5] אליהו גלעזר, צי היאוש והישע, חרות, 5 במאי 1957; ש"ס., בעין בוחנת | קריעת ימים: להופעת הספר "אף על פי" לח. לזר, חרות, 17 במאי 1957.

[6] ח. לאזאר, הארגון הצבאי הלאומי במרד גיטו ורשה, המשקיף, 23 באפריל 1948.

[7] י. א. ג., מעט לעט | אפיקים הזורמים למאגר אחד, מעריב, 24 במאי 1963.

[8] מנחם בגין, שחרור יפו, חרות, 15 באפריל 1952 (מתוך ההקדמה לספר). ש. אלידן, בעין בוחנת | למען ניצחון האמת, חרות, 27 ביולי 1951.

[9] ש. אלידן, בעין בוחנת | מבצר עכו, חרות, 23 בינואר 1953.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]