חברת קו צינור אילת אשקלון

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ

סמליל חברת קצא"א
נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית
תקופת הפעילות	1968–2017 (כ־49 שנים)
חברת אם	טרנס אסיאטיק אויל
מיקום המטה	אשקלון
משרד ראשי	תל אביב
בעלות	ישראל ואיראן
ענפי תעשייה	נפט
www.eapc.co.il

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (קצא”א) הייתה תשלובת חברות, בבעלות משותפת של ישראל ואיראן, אשר עסקה במיזמי אנרגיה בתחום הנפט והגז. החברה פעלה בשנים 1968–2017 על סמך שטר זיכיון צינור הנפט. לאחר פקיעת הזיכיון עברה פעילות החברה לחברת קו צינור אירופה אסיה.

רקע

ערך מורחב – יחסי איראן–ישראל

אספקת נפט מאיראן לישראל החלה בראשית שנות ה-50. החל משנת 1957 הנפט הועבר במכליות לאילת, ומשם בצינור שהקמתו החלה בסוף 1956, והושלמה ב-1957 עם תשתית בסיסית של 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, וצינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע. מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות, לזמן קצר, עד השלמת הקו לחיפה בשנת 1958.

בשלב הבא תוכנן צינור בקוטר 16 אינץ', שיכול להעביר כמות משמעותית של נפט גולמי מנמל אילת ישירות לבתי הזיקוק בחיפה, בתוואי לאורך כ-425 ק"מ. מאחר שלא היה תקציב לבנייתו הוחלט לפנות למשקיעים בינלאומיים. בשנת 1959, נחתם הסכם זיכיון עם חברה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד למימון ותפעול הצינור למשך 49 שנים. הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1960. הנחת קו צינור אילת-חיפה, בוצעה על ידי חברת מקורות וסולל בונה כקבלן משנה. ייצור חלקי הצינור בוצע במפעל "צינורות המזרח התיכון" בצריפין. במאי 1960 החל הצינור לפעול עד באר שבע. בשנת 1965 הושלמה הפעלת הקו עד חיפה בקיבולת מלאה של 5 מיליון טון בשנה, לאחר שנבנו מספר תחנות שאיבה לאורך הקו.

בשנת 1965 ביקשה ישראל להרחיב את השותפות עם איראן, ולאפשר לה לייצא נפט דרך ישראל בנתיב העוקף את תעלת סואץ. הקיבולת בקו אילת-חיפה לא הספיקה למטרה זו. לשם כך היה צורך להניח צינור בקוטר 42 אינץ' בקיבולת גבוהה. לאחר משא ומתן שיזמה שרת החוץ, גולדה מאיר שאף ביקרה באיראן וניהלו פליקס שנער הישראלי ומנוצ'הר אקבאל נשיא חברת הנפט הלאומית של איראן (NIOC), הוחלט להקים שותפות שווה בין ממשלת ישראל וחברות הדלק פז, סונול ודלק לבין חברת הנפט הלאומית של איראן לטובת הפרויקט.

בעלות

לאחר שהושגה הלוואה מדויטשה בנק בסך 22 מיליון דולר נחתמה העסקה בטהראן ב-1968. על פי החוזה משך השותפות 49 שנה. במקביל, הוחלט להוציא צו המאפשר לחברה לפעול תחת חיסיון מלא.

על מנת שלא להביך את איראן בעיני העולם המוסלמי הוקמו מספר חברות קש בבעלות ישראל ואיראן:

פימארקו אנשטלט

Fimarco Anstalt הוקמה בשנת 1959 בליכטנשטיין. החברה הייתה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד והוקמה כחלק מפרויקט צינור הנפט הישן בקוטר 16 אינץ' מאילת לחיפה (קדם לצינור בקוטר 42 אינץ' של קצא"א). הברון רוטשילד מימן את הקמתו, יחד עם שותפים נוספים, תמורת הסכם זיכיון למשך 49 שנים. הסכם הזיכיון נחתם ב-17 ביולי 1959, וכלל השקעה של 24 מיליון דולר. ב-1968 עבר גם קו זה לבעלות "חברת קו צינור אילת אשקלון", לאחר שרוטשילד לא רצה להשקיע בקו החדש ודרש פיצויים על פגיעה בקו הקיים. נראה שחברה זו עברה לבעלות אירן כחלק מהסכם להקמת קו אילת אשקלון.

APC הולדינגס

APC Holdings הוקמה בדצמבר 1967 בקנדה. בעלת הזיכיון הממשלתי להפעלת צינור הנפט מאילת לאשקלון. בשטר הזיכיון נאמר שהיא תקים לשם כך את חברת קצא"א כזכיינית־משנה ישראלית. יו"ר החברה מייצג את ממשלת איראן והוא ממונה על ידי שר האוצר הישראלי. בנוסף הוא מפקח/משקיף בכיר בדירקטוריון קצא"א. היו"ר הראשון שלה היה ישראל קוזלוב, שחתום על שטר הזיכיון ממרץ 1968 לצד שר האוצר פנחס ספיר. דירקטורים לשעבר בחברה: יהודה דרורי (שימש כנשיא קצא"א), עמיחי זרסקי (שימש כמזכיר קצא"א) והווארד סקנוביץ.

טרנס אסיאטיק אויל

Trans Asiatic Oil ‏(TAO) הוקמה ב-1967 בפנמה במטרה להוביל את הנפט ולשווק אותו לשווקים בינלאומיים. טראנס אטלנטיק רכשה מידי משפחת רוטשילד את הצינור לבאר שבע, והניחה לצדו צינור גדול יותר, בקוטר מטר, מאילת לאשקלון, שם נבנו גם מסופים לפריקה וטעינה. בניית המסופים הושלמה ב-1969.

טרנס אסיאטיק הקימה חברה בת "קו צינור הנפט אילת-אשקלון" (קצא"א), שבבעלותה היו שני הצינורות, וחוות מכלים לאחסון נפט באשקלון ובאילת. החברה חכרה צי של 23 מכליות לצורך הזרמת עשרות מיליוני טונות נפט בשנה. כמו כן, הוקם קו צינור אילת-אשקלון שהזרים את הדלק הגולמי שהגיע לאילת אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות.

חברת הנפט הלאומית של איראן מכרה נפט לטרנס אסיאטיק במחירים נמוכים ממחירי השוק, והעניקה לה אשראי לשלושה חודשים. המכליות העמיסו נפט בנמלי איראן, שטו לאילת, שם פרקו את המטען במסוף והוא הוזרם בצינור לאשקלון. רובו הוטען במכליות שיצאו לאירופה, וחלק קטן שימש לצורכי משק האנרגיה הישראלי.

אילת קורפוריישן

טרנס אסיאטיק נמצאת בבעלות חברת .Eilat Corporations S.A. החברה נרשמה בפנמה ב-22 בדצמבר 1967 ומניותיה מוחזקות בידי שני אזרחים פנמים. החברה מנוהלת על ידי החשב הכללי. דירקטורים לשעבר בחברה: עמוס ירון, עמיחי זרסקי, צבי זמיר, אורי לוברני, עמוס לוריא, משה מור, מתתיהו גרוסינגר, איתן פדן וצחי חבושה.

פעילות עסקית

חברת קצא"א הייתה אחראית על תפעול חוות המכלים, הצינורות והמסופים בנמלי אילת ואשקלון.

בדצמבר 1969 הסתיימה בניית קו צינור אילת-אשקלון וכן נמלי הדלק באילת ובאשקלון, והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

המהפכה האיראנית (1979) וניתוק היחסים עם איראן, הביאו לירידה בנפח העבודה ולפיטורים. בעקבות זאת צורכי הנפט של מדינת ישראל סופקו דרך נתיבי תובלה בים התיכון, היישר לשני בתי הזיקוק, בז"ן חיפה ופז אשדוד.

בשנות התשעים השלימה קצא"א בנייה של יכולת הזרמה הפוכה, מאשקלון לאילת, בניסיון לשווק נפט מאזרבייג'ן ללקוחות באסיה. המיזם נכשל.

החברה עסקה בהזרמה, אחסון, יבוא ויצוא נפט גולמי ותזקיקים כולל גז לבישול.

בשנת 2018, לאחר חתימת הסכם בין חברות דלק קידוחים, נובל אנרג'י וחברת איסט גז המצרית, לפיו השלוש רכשו 40% מצנרת גז של חברת EMG המצרית למטרות הזרמת גז טבעי. צנרת הגז הזו משתרעת מאל עריש שבמצרים עד אשקלון שבישראל, כאשר נקודת החיבור לתשתית בצד הישראלי שוכנת בשטחי קצא"א. לפיכך השימוש בצנרת הגז עתיד להוות עבור חברת קצא"א מקור להכנסות בגובה מאות מיליוני שקלים, בתלות בהיקף ההזרמה בפועל.

התפלת מים

בשטח שבבעלות החברה, צמוד לחוף הים באשקלון, הוקם מתקן התפלה אשקלון על ידי מיזם משותף שזכה במכרז להקמתו ב-2001.

ביולי 2009, הכריזה קצא"א על תוכנית להקמת מתקן התפלה בתוך מתחם החברה באילת, אך המיזם לא יצא לפועל.

חברות בת

שתא"א

חברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א) אחראית על הפעילות החוץ הזכיינית של קבוצת קצא"א. כיום שותפה בתחנת הכוח דוראד. קצא"א מחזיקה באמצעות חברת שתא"א ב-37.5% מבעלות חברת דוראד אנרגיה בע"מ. יו"ר קצא"א משמש גם כיו"ר חברת דוראד.

במרץ 2011 החלה דוראד לבנות באתר קצא"א באשקלון תחנת כוח פרטית. תחנת הכוח החלה לפעול במאי 2014. במסגרת פעילות זו קצא"א חתמה על הסכם עם חברת EMG. ב-2015 החליט האוצר כי קצא"א תמכור את חלקה לחברה פרטית על רקע הביקורת של מבקר המדינה והטענה כי המדינה מצויה בניגוד עניינים בשל החזקותיה ביצרן החשמל.

שתכא"א - תחנת הכוח דוראד

חברת שירותי תחנות כוח אילת-אשקלון בע"מ (שתכא"א) מחזיקה 37.5% מהבעלות על תחנת הכוח דוראד שהוקמה על שטח בבעלות החברה באשקלון. התחנה הוקמה בשותפות עם החברות "אדלטק" וזורלו החזקות הטורקית. הסכם להקמת התחנה נחתם כבר ב-2005. אולם ההקמה בפועל החלה רק ב-2011. בתחילת 2015, לאחר שהתחנה החלה לפעול, דרש משרד האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנה, אך הדבר לא בוצע.

הנהלה

חברי דירקטוריון קצא"א מונו על ידי שר האוצר. דירקטורים קבועים:

1. יו"ר הדירקטוריון ונשיא קצא"א - בתפקיד מחזיק מנהל חברת "APC הולדינגס" אשר מייצגת את ממשלת איראן. יו"ר הדירקטוריון משמש גם "מפקח מיוחד". בעבר היה "מפקח מורשה" על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, המתיר לממשלה להשתלט על שירותים חיוניים.
2. מנהל חברת "אילת קורפוריישן" - החשב הכללי במשרד האוצר.
3. מנכ"ל קצא"א - יו"ר קבוצת/תשלובת חברות קצא"א.
4. מזכיר קצא"א.

נשיאי קצא"א
שם	שנות כהונה
יהודה דרורי	1986 - שנות התשעים
אורי לוברני	שנות התשעים - 2002
אהוד יתום	2002–2003
אורן שחור	2003–2008
עמוס ירון	2008–2012
יוסי פלד	2012–2016
ארז חלפון	2016 -

מנכ"לי קצא"א
שם	שנות כהונה
ישורון שיף	ככל הנראה 1968 - 1974
אברהם בוצר	1974–1994
עמנואל סקל	1994–2005
יאיר וידה	2005–2011
אייל כהן	2011 - 2016
לא מונה מנכ"ל	2019-2016

בוררות עם איראן

כחודשיים לפני עליית חומייני לשלטון, הפסיקה חברת הנפט הלאומית של איראן למכור נפט לחברת טרנס אסיאטיק. בעקבות זאת, מכרה טרנס אסיאטיק מכליות נפט, פיטרה עובדים וסגרה משרדים. למרות הפסקת הפעילות, איראן סירבה לפרק את השותפות באופן מסודר.

בשנת 1981 הגישה חברת הנפט הלאומית תביעה נגד ישראל שבה דרשה מחצית מנכסי קצא"א. התביעה מתנהלת זה יותר משלושים שנה בבתי המשפט ובבוררויות באירופה. ישראל הפסידה בשני הליכים. הליך שלישי עודנו מתנהל.

כתב העת "גלובל ארביטריישן רוויו" מעריך את שווי הכספים הנידונים בהליכי הבוררות בשבעה מיליארד דולר.

הסוגיות שבמחלוקת

1. "הבוררות הקטנה" - חוב עקיף של חברות הדלק פז, סונול ודלק, שנאמד בערכים של שנת 1979, במאה מיליון דולר. חברת SPTM (ראשי תיבות של "חברה לנפט ותובלה ימית", מכונה Sopetrol. הוקמה בז'נבה ב-1955 ונמחקה מפנקס החברות ב-1999) מכרה נפט גולמי לחברות הדלק. לטענת האיראנים חברות הדלק הישראליות לא שילמו עליו. בשנת 2004 חויבו חברות הדלק לשלם פיצויים לחברת הדלק הלאומית האיראנית. הליך זה התנהל בצרפת ועבר לשווייץ.
2. "הבוררות הגדולה" - חוב ישיר של חברת טרנס אסיאטיק, עקב הזרמת נפט באשראי לשלושה חודשים. לפני המהפכה האסלאמית קנתה פיאמרקו אנשטלט באשראי 14.75 מיליון טונות נפט בשווי 450 מיליון דולר בערכים של 79'. בשנת 1989 חייב בית המשפט בשווייץ את החברה ב-500 מיליון דולר. ישראל יוצגה אז על ידי חיים יוסף צדוק. ב-2015 הסתיים תהליך בוררות שנוהל בציריך על ידי דורי קלגסבלד בהחלטה שמחייבת את ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לאיראן.
3. "הבוררות האחרת" - כספים שהיו בחשבונות בנקים משותפים. לטענת איראן, ישראל השתלטה על רכוש ונכסים הכוללים תשתיות וצי מכליות.

בוררים

ישראל יוצגה בתחילה על ידי חיים צדוק אשר היה הבורר הראשון. לאחר מותו ב-2002 מונה במקומו דורי קלגסבלד. בנוסף שכרה קצא"א את אלחנן לנדאו כיועץ חיצוני. לאחר מותו מונה במקומו שותפו צבי ניקסון. ניקסון משמש גם כיועץ בתחום המסחרי וגם מול הצנזורה הצבאית.

ב-2015 מונה אלקס הרטמן לבורר מטעם ישראל. הרטמן הלך לעולמו ב-2024, והוחלף בידי עו"ד נועם זמיר. ישראל נעזרת בשני משרדי עורכי דין בז'נבה, דניאל גוגנהיים ושות' ובראון את פייג'.

הבורר מטעם איראן היה מוחסן אגאחוסייני, והוא נעזר בשירותי משרד עורכי הדין פיתון את פטר מז'נבה.

לוח אירועים

לוח אירועים
תאריך	הליך	מקום	אירוע
29 בפברואר 1968	הבוררות הגדולה	ישראל	נחתם "הסכם ההשתתפות" בין פנחס ספיר למנוצ'ר אקבאל. לפי ההסכם, במקרה של מחלוקת, אשר לא ניתן ליישבה בהידברות, על כל צד למנות בורר מטעמו. אם צמד הבוררים מתקשה להכריע, או להסכים על מינוי בורר שלישי, הצדדים צריכים לפנות לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בפריז ולבקש מינוי בורר נוסף.
18 באוקטובר 1977	הבוררות הקטנה	ישראל	ההסכם האחרון לאספקת נפט בין חברת הנפט האיראנית לסופטרול. לפי ההסכם במקרה של סכסוך, הדין האיראני יחייב את הצדדים בפני טריבונל בן שלושה בוררים בטהראן.
דצמבר 1978	הבוררות הקטנה		טרנס־אסיאטיק חוכרת מכלית בשם "סי רובר" לעשר שנים; חמישה משלוחי נפט מאיראן מגיעים לאילת באשראי ספקים ל-120 יום.
ינואר 1979		איראן	המהפכה האיראנית וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין איראן לישראל
1984	הבוררות הקטנה	ירושלים	החשב הכללי מקים חשבון מיוחד בבנק ישראל ובו כספים שהפקידו חברות הדלק. בתחילה מופקדים בחשבון 125 מיליון דולר ולאחר שנה 350 מיליון דולר.
27 ביולי 1985	הבוררות הקטנה		חברת הנפט האיראנית פותחת בהליך בוררות נגד סופטרול.
מרץ 1988	הבוררות הקטנה	ישראל	ממשלת ישראל מעבירה את הכסף בחשבון הבנק לבעלותה ומבטיחה לשפות את חברות הדלק במקרה של הפסד בבוררות.
1991	הבוררות הקטנה		התביעה מבקשת להוסיף לרשימת הנתבעים את פז, דלק וסונול.
14 באוקטובר 1994	הבוררות הגדולה	איראן	האיראנים ממנים בורר מטעמם ומבקשים שישראל תמנה בורר נגדי.
22 באוגוסט 1995	הבוררות הגדולה	צרפת	איראן פונה לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בפריז כדי שיכפה על ישראל למנות בורר.
1998	הבוררות הקטנה	ישראל	נחום מנבר מורשע ב"סיוע לאויב [איראן] במלחמתו בישראל".
3 במרץ 1999	הבוררות הקטנה	איראן	הטריבונל האיראני מאשר את צירוף חברות הדלק הישראליות.
1999	הבוררות הקטנה	ישראל	ממשלת ישראל מושכת את הכסף בחשבון המיוחד על פי "פקודת המסחר עם האויב" מהמנדט הבריטי (על אף שאיראן לא מוגדרת כאויב).
נובמבר 1999	הבוררות הקטנה	ישראל	שר האוצר, בייגה שוחט, ממנה את ניר גלעד, החשב הכללי לאפוטרופוס על נכסי האויב.
29 במרץ 2001	הבוררות הגדולה	צרפת	בית המשפט לערעורים בצרפת מחייב את ישראל למנות בורר.
8 ביוני 2001	הבוררות הקטנה	איראן	הטריבונל האיראני פוסק שסופטרול ושלוש החברות הישראליות צריכות לשלם 97 מיליון דולר לחברת הנפט האיראנית (30 מיליון דולר קרן, 66 מיליון דולר ריבית ומיליון דולר הוצאות גבייה).
8 בנובמבר 2001	הבוררות הגדולה	צרפת	בית המשפט בצרפת ממנה את תיאו קליין כבורר מטעם ישראל.
דצמבר 2003	הבוררות הגדולה	צרפת	לבקשת ישראל הבוררות עוברת לז'נבה.
24 בדצמבר 2003	הבוררות הגדולה	שווייץ	חברת הנפט האיראנית מגישה תביעה על מחצית משווי הנכסים בהסכם ההשתתפות בסך 800 מיליון דולר.
23 באפריל 2004	הבוררות הגדולה	שווייץ	ישראל מבקשת לדחות את התביעה בשל: התנגדות להליך מינוי הבורר מטעמה; חוסר תום לב של הבורר האיראני והתנגדות מהותית לעצם התביעה.
1 בפברואר 2005	הבוררות הגדולה	צרפת	בית המשפט העליון בפריז דוחה את הערעור על מינוי הבורר וקובע כי זכויותיה של החברה האיראנית נפגעו כיוון שאינה יכולה לפנות לבתי המשפט באיראן או בישראל; בנוסף נקבע כי לבתי המשפט הצרפתיים ישנה סמכות לדון בתיק.
5 בנובמבר 2006		ישראל	קלגסבלד נכנס לכלא עקב תאונת דרכים. משתחרר ב-26 ביוני 2007.
18 בדצמבר 2006	הבוררות הגדולה		תיאו קליין נפגש עם מוחסן אגאחוסייני כדי לדון בהתנגדות ישראל לסמכות הטריבונל.
מרץ 2009	הבוררות הקטנה		האיראנים מקבלים תשלום ראשון מסופטרול.
19 בינואר 2011			שווייץ מצטרפת לסנקציות הבינלאומיות נגד איראן שכוללות הגבלות על העברות כספים.
11 במרץ 2011	הבוררות הקטנה	שווייץ	חברת הנפט האיראנית פונה ללשכת ההוצאה לפועל בז'נבה ומבקשת לגבות מסופטרול 94 מיליון פרנק שווייצרי.
6 ביוני 2011	הבוררות הקטנה	שווייץ	חברת הנפט האיראנית פונה לבית המשפט בערכאה ראשונה בז'נבה, בדרישה לבצע את צו ההוצאה לפועל.
31 ביולי 2011		ישראל	שר האוצר יובל שטייניץ חותם על "צו המסחר עם האויב" שמגדיר את איראן כ"מדינת אויב" ואוסר על פעילות כלכלית עמה.
14 בדצמבר 2011		ישראל	מיכל עבאדי־בוינג'ו, החשבת הכללית באוצר, מבקשת לאסור על חברת סופטרול לשלם את החוב לאיראן, כיוון שהיא "נשלטת בידי אינטרסים ישראליים".
10 בפברואר 2012	הבוררות הגדולה		הבוררים דוחים את התנגדות ישראל למינוי הכפוי.
14 במרץ 2012	הבוררות הגדולה	שווייץ	דומיניק בראון־ברסט ודומיניק ריטר ממשרד "בראון את פייג'", המייצג את ישראל בז'נבה, מציגות חוות דעת לפיה השופטים הצרפתים טעו בקביעתם שחברת הנפט האיראנית נהנית מהגנת האמנה האירופית לזכויות האדם. כראיות מוצגים הצו של שטייניץ ואת תרשימי העסקאות.
7 במאי 2012	הבוררות הגדולה	שווייץ	חברת הנפט האיראנית מבקשת לדחות את הערעור.
25 בספטמבר 2012	הבוררות הקטנה	שווייץ	בית המשפט מקבל את התביעה האיראנית וקובע שאפשר לגבות את החוב בשווייץ.
10 בינואר 2013	הבוררות הגדולה	שווייץ	בית המשפט דוחה את התביעה הישראלית וקובע שהליך מינוי הבורר היה תקין. ישראל נדרשת לשלם הוצאות המשפט בסך רבע מיליון פרנק לחברת הנפט האיראנית, ועוד 200 אלף פרנק לבית המשפט.
22 במרץ 2013	הבוררות הקטנה	שווייץ	בית הדין לצדק דוחה את ערעור שני הצדדים, וקובע שישראל אינה חייבת לשלם ריבית בסך 5% שדרשה איראן, אלא רק את החוב המקורי בסך 94 מיליון פרנק.
7 במאי 2013	הבוררות הקטנה	שווייץ	ישראל מערערת לבית המשפט העליון על גביית החוב.
21 בינואר 2014	הבוררות הקטנה	שווייץ	בית המשפט העליון של שווייץ דוחה את הערעור של ישראל. בנוסף ישראל מחויבת לשלם לאיראן הוצאות משפט בסך 90 אלף פרנק ו-80 אלף פרנק לבית המשפט.
2014	הבוררות הקטנה	ישראל	הסכום בחשבון המיוחד בבנק ישראל פוחת מ-256 מיליון דולר ב-2013 ל-192 מיליון דולר ב-2014.
20 במאי 2015	הבוררות הגדולה	שווייץ	שניים מהבוררים קובעים כי חברת טרנס אסיאטיק אויל צריכה לשלם 1.2 מיליארד דולר תמורת 50 משלוחי נפט שבוצעו לפני המהפיכה ועוד ריבית של 362 מיליון דולר. כמו כן, נדחתה תביעתה של ישראל מ-2004 למחוק את תביעת החוב ולפצות אותה על הפרת התחייבויות לאספקת נפט עד 2017. מאושרת דרישתה של ישראל לפיצוי על משלוח נפט שלא סופק בסך 99 מיליון דולר.
13 בינואר 2016		ישראל	מדווח כי אלקס הרטמן מונה לבורר מטעם ישראל.
27 ביוני 2016	הבוררות הגדולה	שווייץ	ערעורה של טרנס אסיאטיק נדחה והיא מחויבת לשלם 450 אלף פרק שווייצרי.
מרץ 2017	הבוררות הגדולה		סוף תקופת החכירה לפי זיכיון צינור הנפט.

מעמד משפטי

חוק זיכיון צינור הנפט

קצא"א היא חברה פרטית בבעלות משותפת של ישראל וממשלת איראן שמוגדרת "שותפה לא פעילה". עם הקמתה ניתן לה זיכיון ל-49 שנה בהתאם לחוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968. החוק משחרר אותה מתשלום מס הכנסה, ארנונה ודמי חכירה ופוטר אותה מחובת המכרזים - כל זאת בתחומי פעילותה.

ב-1986, מספר חודשים לאחר שהאיראנים פתחו בבוררות נגד ישראל, חוקק בהליך מזורז תיקון לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים לפיו חברה ממשלתית או מעורבת, או חברה־בת שלהן, "העוסקת או שנועדה לעסוק בעניין שבו יש למדינה עניין כלכלי חיוני", יכול שר האוצר לנהלה באמצעות מינוי "מפקח מיוחד". החוק המתוקן אפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, מבלי לשנות את הסכם הזיכיון, ותוך שמירת המבנה התאגידי. המפקח המיוחד הראשון היה יהודה דרורי.

חיסיון

על פי צו מ-17 ביולי 1968 "כל ידיעה, הנוגעת לצינור הנפט אילת־אשקלון, לרבות ההשקעות בצינור עצמו והשקעות הקשורות בהפעלתו, העבודות בצינור, מקורות הדלק והשימושים בו, כולל מכירת הדלק לגורמי חוץ, מוכרזת כעניין סודי לעניין החוק האמור, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מטעמו". בהתאם לכך, החברה נמנעת מפרסום מאזנים ודו"חות כספיים, ונתונים על פעילותה העסקית חסויים. החברה גם נמנעת מפרסום מינויים, פעולות בטיחות ואינה נתונה לביקורת פומבית ומלאה של מבקר המדינה.

ב-27 במרץ 2016 החליטה הממשלה על הוצאת צו חיסיון לפיו "כל ידיעה הנוגעת לחברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון בע"מ או לחברת Trans Asiatic Oil Ltd. או לחברת Eilat Corporations S.A., לרבות זהות בעלי מניותיהן, עסקאותיהן בתחום הנפט, שוֹויַן ואופן ניהולן, אך למעט מידע העוסק באופן בלבדי באלה: איכות הסביבה, תכנון ובנייה, רישוי עסקים וחברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א), מוכרזת עניין סודי לעניין החוק, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מי מטעמו."

תשלום ארנונה

ב-2005 נחקק תיקון לחוק זיכיון צינור הנפט המחיל תשלום מיסים על קצא"א. לאור זאת הוסכם ב-2007 כי החברה תשלם "חלף ארנונה" לעיריית אילת בסך 2.4 מיליון שקל בשנה ולעיריית אשקלון 7.3 מיליון שקל בשנה. בנוסף תשלם החברה "תרומות" לפי החלטת ראשי העיריות.

ב-2015 נחתם "הסכם תרומה" בין קצא"א ועיריית אילת לפיו ב-2015–2016 תעביר קצא"א לעירייה 6.9 מיליון ש"ח. בנוסף, 600,000 ש"ח יוגדרו כתרומה ויחולקו לפי בקשת ראש העירייה. אם הזיכיון לא יוארך במרץ 2017, תעביר החברה 7.5 מיליון שקלים בשנה כתשלום ארנונה. עיריית אשקלון חתמה על הסכם דומה לפיו בשנים 2015–2016 יועברו לה קצא"א 18 מיליון ש"ח (זאת מכיוון ששטח המתקנים גדול פי שלושה).

כתבי אישום

בחודשים יוני וספטמבר 2011 נגרם זיהום כבד של נחל צין וסביבותיו, כתוצאה מדליפת דלק הצינור הובלת הדלק הסילוני של החברה. בינואר 2016 הוגש כתב אישום נגד החברה ואחדים מבכיריה. בפברואר 2022 הורשעה החברה בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים ועבירה אחת של גרימת ריח חזק או בלתי סביר. מנכ"ל החברה בזמן האירוע, יאיר וידה, ושני עובדים נוספים של החברה הורשעו בעבירות זיהום מים וכן בעבירת הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון. על החברה הוטל קנס של 1.6 מיליון ש"ח, ושלושה בכירים, כולל המנכ"ל דאז, נקנסו אישית ב-75-150 אלף ש"ח על אחריותם בפרשה.

ב-3 בדצמבר 2014 התרחשה דליפת נפט מצינור קצא"א שגרמה לזיהום חמור בשמורת עברונה. הדליפה עוררה ביקורת חריפה כנגד החברה. הנזק לשמורת הטבע הוערך על ידי המשרד להגנת הסביבה וחברת תבור כלכלה ופיננסים בכ-111 מיליון ש"ח. כנגד קצא"א הוגשו ארבע תביעות ייצוגיות שאוחדו לתובענה ייצוגית אחת בסך מאות מיליוני שקלים. במהלך הדיונים בתביעה עודכנה חוות הדעת הכלכלית של המשרד: הנזק לשמורה נאמד בכ-216 מיליון ש"ח, ועלויות השיקום נאמדו בכ-65 מיליון ש"ח. בנובמבר 2019 הגיעה פרקליטות המדינה להסכם פשרה עם קצא"א שבמסגרתו נדרשה החברה לשלם 100 מיליון ש"ח, מהם 32 מיליון ש"ח שהוציאה עוד קודם לכן במסגרת שימור השמורה ולמחקר. בנובמבר 2021 הוגש כתב אישום נגד קצא"א ושלושה מראשיה בגין זיהום השמורה. בכתב האישום נקבע כי יש לשלושה "אחריות למחדלים ולכשלים שגרמו לפגיעה אקולוגית, מהגדולות שאירעו במדינה".

ב-15 בספטמבר 2015 התפרסם כתב אישום חמור נגד קצא"א עקב פעילות ללא היתר ופגיעה קשה באלמוגים.

ב-12 ביוני 2022 פורסם כי בית המשפט אישר הסדר פשרה בתביעה אזרחית של משרד המשפטים נגד קצא"א, בפרשת ההרס שגרמה קצא"א לחלק משונית האלמוגים באילת בשנת 2015 באמצעות עבודות תת-מימיות שביצעה ללא היתר. במסגרת הפשרה נקבע תשלום של 250 אלף ש"ח לטובת שיקום השונית, תמורת מחיקת התביעה האזרחית. בפרשה זו הורשעה קצא"א גם בהליך פלילי בגין פגיעה בערכי טבע מוגנים, והוטל עליה קנס נפרד.

ביקורת

דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013 טען כי "ממצאי הביקורת מעידים על התנהלות לא תקינה ושלא בהתאם לחוק". על פי הדו"ח מינהל מקרקעי ישראל מסר קרקע לידי יזמים ללא תמורה. הקרקע מוחזקת בידי קצא"א במעמד של בר רשות, אבל היא נמסרה לחברת דוראד לצורך הקמת תחנת כוח, ללא מכרז. בנוסף בשנת 2004 מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, חתם על הסכם לרכישת חשמל מדוראד ולאחר מכן ב-2008, כאשר מונה ליו"ר קצא"א חתם על הסכם הפיתוח בין המינהל לחברה.

דו"חות נוספים נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.

לקריאה נוספת

• יובל אליצור ואליהו סלפטר, עלילות נפט: סיפור פריצת מצור הדלק על ישראל, הוצאת זמורה ביתן, 1999
• שמואל שגב, הקשר האיראני: מכירות הנשק של ישראל וארצות-הברית לאיראן, ירושלים: דומינו, 1989.
• פסק דין מ-2014 של בית המשפט השווייצרי בנוגע לבוררות הקטנה(באנגלית)
• פסק דין מ-2013 של בית המשפט השווייצרי בנוגע לבוררות הגדולה (באנגלית)
• פסק דין מ-2015 של בית המשפט השווייצרי בנוגע לבוררות הגדולה (בצרפתית)

• Arfazadeh Homayoon, "Israel's best bet: true justice or international law?", Schweizerische Zeitschrift für internationales und europäisches Recht, 12. Jahrg., 4/2002, p.479-506

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חברת קו צינור אילת אשקלון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של חברת קו צינור אילת אשקלון
• פזית רבינא, ‏הסיוט האיראני: צינור הנפט אילת־אשקלון, בעיתון מקור ראשון, 1 באוקטובר 2020
• יוסי מלמן, כך הפסדנו לאיראנים, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2006
• אלוף בן, הדירקטוריון החשאי של קצא"א: ביטחוניסטים, אנשי עסקים ומקורבי פוליטיקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
• דוד חיון, ‏מסתורין מקצה לקצא"א, באתר גלובס, 31 באוקטובר 2002
• שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן, הקו שמחבר בין דוד שרן לבוררות מול האיראנים, באתר כלכליסט, 8 בינואר 2013
• אבי בר-אלי, מה הצנזורה הצבאית לא רצתה שקוראי TheMarker יידעו?, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2014
• אלוף בן, ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים, באתר הארץ, 16 בינואר 2015
• אבי בר-אלי, ירדן סקופ, אלוף בן, החשאיות בקצא"א: לפיד נטל סמכויות מבכירה שפעלה להדק את הפיקוח על החברה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2015
• שוקי שדה, החברה שעושה מה שהיא רוצה - בחסות המדינה, באתר TheMarker‏, 22 בספטמבר 2016
• דניאל דולב, שערוריות קצא"א - סדרת תחקירים, באתר שומרים

• Uri Bialer, 'Fuel Bridge across the Middle East— Israel, Iran, and the Eilat-Ashkelon Oil Pipeline'(הקישור אינו פעיל), Israel Studies, נובמבר 2007.