זלמן בלחובסקי

זלמן בלחובסקי (31 בינואר 1901 – 28 במאי 1972) היה חלוץ, צעיר הלוחמים היהודים בקרב על תל-חי. בקרב מילא שורה של תפקידים, כולל חובש, וטיפל בין היתר ביוסף טרומפלדור הפצוע עד לרגע מותו. נמנה עם האחרונים שעזבו את חצר המקום. עם פטירתו נקבר בחלקת לוחמי ומגיני תל-חי, בחלקת האריה השואג שבבית העלמין בכפר גלעדי.

ילדות, נעורים והעלייה לארץ

מיכאל והאחים לבית בלחובסקי

נולד למיכאל וחנה, בסופיבקה, פלך יקטרינוסלב. אביו, מיכאל בלחובסקי, היה איש עסקים מצליח שעסק בסחר בעץ, שימש כסוכן מכונות חקלאיות מסוג "רדינג", פעל כספק הנפט של האזור, וסיפק לא מעט מקומות עבודה ליהודים. היו לו עוד ארבעה אחים ושתי אחיות: משה, דוד, אברהם, סימה, שמואל, מניה ורחל. הוא למד בחינוך ביתי, שכלל לימודי עברית ורוסית. אחיו הגדול דוד התקבל ללימודים בגימנסיה ביקטרינוסלב, דבר שלא היה נפוץ אז בקרב יהודים.

בעקבות מכתב שקיבל מיכאל בלחובסקי ממנחם אוסישקין, בו הוא קרא לו לשלוח את בניו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, במקום בו יוכלו לספוג יהדות, החליט מיכאל לשלוח לישראל את דוד, ולאחר מכן את זלמן. בקיץ 1914 עלה זלמן לארץ יחד עם אימו ההריונית ושני אחיו, אברהם ושמואל, כחלק מגל העלייה השנייה. הם הגיעו לארץ באונייה "אלכסנדר השני" חודש וחצי לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

העלייה לתל חי

בלחובסקי החל את לימודיו בגימנסיה הרצליה בכיתה ז'. הוא וחבריו ללימודים קינאו בבוגרים שסיימו זה מכבר את לימודיהם, ובעקבות הרצאה ששמעו מאת אברהם הרצפלד אזרו אומץ והחליטו בשנת 1919 לעזוב את הלימודים ולממש את שאיפותיהם להתיישב בקיבוצי הארץ, להגשמת החלום הציוני. ד"ר בוגרשוב, מנהל הגימנסיה, נזף בהם בפומבי על חוסר האחריות בו נהגו, אך לבסוף חיזק אותם ואמר "יישר כוח!". בלחובסקי וחבריו מהגימנסיה פנו אל המרכז החקלאי בתל אביב, ודרשו מכתב הפנייה לצאת לעבוד בתל-חי או בכפר גלעדי שבאצבע הגליל, במטרה לחזק את המקומות המרוחקים ביותר. לאחר מסע של כמה ימים ברגל ועל עגלות, הגיעו לתל-חי באישון ליל.

החיים בתל חי

זלמן בלחובסקי (שלישי מימין) על המרפסת בתל-חי בתחילת 1920

זלמן בלחובסקי בחצר תל-חי (ראשון מימין), ראשון משמאל שניאור שפושניק

זלמן ופולה בלחובסקי בחצר תל-חי

בלחובסקי וחבריו התקבלו לקבוצה על ידי קלמן כהן, ממקימי תל-חי. הם שובצו לעבודות השונות במקום, אך מעמדם היה נמוך. הם כונו "גימנזיסטים" - חלשים בעבודה. בלחובסקי השתדל להוכיח שלמרות גילו הצעיר, שמונה-עשרה, תפוקת עבודתו לא נופלת מזו של המבוגרים ממנו, על אף שלא היה מתורגל בעבודה פיזית. הם נהגו לעבוד בשדה, ותמיד נשאו עמם נשק. עם הזמן, לאחר שבלחובסקי הוכיח את עצמו בעבודה, הוחלף כינוי הגנאי "גימנזיסט" בשם החיבה "בלחוב". חברי תל חי היו מאושרים מן החיים במקום, ללא ניתוחים אידאולוגיים או מחשבה על כך שהם עושים דבר מה מיוחד.

היחסים בין תושבי תל-חי לבדואים תושבי הסביבה היו יציבים עד לנובמבר 1919, עת שאחד מחברי תל-חי, שניאור שפושניק, נרצח על ידי שודד בדואי. בעקבות המצב הביטחוני שהתערער מאותו יום, ולאחר רצח חבר קבוצה נוסף – אהרון שר, נשלח יוסף טרומפלדור לתל-חי.

בריאיון למנחם בן-אריה (1970), תיאר בלחובסקי את המפגש הראשון עם טרומפלדור: "כשהגיע טרומפלדור אלינו, מבלי שיוצג בפנינו ומבלי ידיעה על עברו, התרשמתי ממנו שהוא, טרומפלדור, הוא אישיות סוחפת. בשיחתי הראשונה עמו, חשתי כי הוא אדם בעל כושר ארגון ופיקוד".

בלחובסקי, טרומפלדור וחברי תל-חי שמרו על החצר, ויצאו יחד לחרוש את האדמה: "בחריש יחד עם טרומפלדור ראיתי והרגשתי את רגעי האושר שלו בשעת העבודה ואת שמחת היצירה שלו", מתאר בלחובסקי את עבודת החריש המשותפת עם טרומפלדור, "כי הוא היה בעצם מייסד תנועת 'החלוץ' ושאיפתו הייתה להקים קיבוצים בארץ. בעבודה בתל-חי הוא ראה את התגשמות שאיפתו, שעליה שמח טרומפלדור ושש כמוצא שלל רב". המצב הביטחוני הרעוע הביא את חברי תל-חי להתחמש, הן בכלי נשק שהגיעו על ידי שיירות, והן כשהלכו בעצמם להצטייד בנשק מיישובים סמוכים. כחודשיים לפני נפילת תל-חי, הביאו בלחובסקי וחבריו נשק מסליק בחמארה, אך נתפסו על ידי שודדים בדואים. אלה הפשיטו אותם מבגדיהם, והחבורה נאלצה לחזור בתחתונים לתל-חי.

חלקו בקרב תל חי

זלמן ופולה בלחובסקי לצד האריה השואג, בית הקברות כפר גלעדי

בבוקר י"א באדר תר"ף (1.3.1920), שמעו בלחובסקי וחברי תל-חי יריות שהגיעו מאזור חלסה. מיד אחריהן, התקרבו רוכבים בדואים לחצר תל-חי, וביקשו להיכנס לחצר. חברי תל-חי לא הסכימו שהרוכבים יתקרבו לחצר כל עוד מנהיגם – כאמל אפנדי, לא היה במקום. טרומפלדור, שבאותו הזמן שהה בכפר גלעדי, שב בינתיים עם מספר חברים נוספים. כאמל אפנדי הגיע למקום עם אנשים, וביקש שיתנו להם להיכנס ולוודא שאין חיילים צרפתים במקום. בתחילה נשלח בלחובסקי לחדר בקומה העליונה, בו נמצאו בנימין מונטר, שרה צ'יזיק, דבורה דרכלר ועוד שניים מאנשי תל-חי. משם, בהוראת טרומפלדור, נשלח בלחובסקי לעמוד ליד החדר הצפוני הפונה לחורשה, שלידה התגודדו ערבים. בלחובסקי שדיבר ערבית, סיפק מודיעין חיוני כשהאזין לשיחתם.

אש נפתחה מתוך החצר, ובלחובסקי וחבריו החלו להמטיר אש על הערבים שהקיפו אותם מכל עבר. טרומפלדור, שנפצע קשה במהלך הקרב, הוכנס לחדר הצפוני בו הוצב בלחובסקי והושכב על הרצפה. טרומפלדור ביקש מבלחובסקי, שהיה החובש, שיטפל בו. בלחובסקי הרים את רגליו של טרומפלדור, שהונח על מיטה מאולתרת. בלחובסקי הבחין בשני פצעי ירי בבטנו התחתונה של טרומפלדור, שמאחד מהם נשפכו מעיו. טרומפלדור הפצוע ביקש מבלחובסקי להכניס את מעיו פנימה, אך בלחובסקי סירב בתחילה כיוון שלא היה באמתחתו תיק העזרה הראשונה. טרומפלדור אמר לבלחובסקי לשטוף את ידיו בסבון, הוא עשה כך והכניס פנימה את מעיו. כשנחבש, הספיק טרומפלדור ללחוש לבלחובסקי: "אלה הם רגעיי האחרונים. מסור לחברים שיעמדו עד הרגע האחרון לשם כבוד העם"!".

הקרב הלך והסתבך, ולחדר הוכנס פצוע קשה נוסף – יעקב טוקר, שגסס בידיו של בלחובסקי שניסה לטפל בו עד הרגע האחרון. פקודת הפסקת האש ניתנה על ידי פנחס שניאורסון, כדי לאפשר לכוחותיו של כאמל אפנדי לפנות את הפצועים והגופות של אנשיו. שניאורסון תפס את הפיקוד לאחר שטרומפלדור נפצע. מאזן הכוחות היה לטובת הערבים, שהיו רבים מאוד על ההרים שמעל תל חי. כשהחלה ההפוגה, שלח שניאורסון את בלחובסקי להביא את ארגז העזרה הראשונה מחדר בקומה השנייה. שניאורסון ועוד מספר חברים ירו אל עבר שער הכניסה וחיפו על בלחובסקי כדי לאפשר לו להגיע אל החדר. בחדר העליון, שכונה 'חדר העלייה', הוא גילה כי בנימין מונטר ודבורה דרכלר נהרגו בקרב. בלחובסקי שב אל שניאורסון ועדכן אותו, ואותו בלבד, כדי שלא תיפול רוח שאר החברים. במהלך כל היום נשמעו מטחי יריות אזהרה מכיוון כפר גלעדי על מנת להרתיע את הערבים. מעבר לכך לא יכלו אנשי כפר גלעדי לסייע, שכן הדרך בין כפר גלעדי לתל-חי הייתה מנותקת. עם רדת החשכה הגיעו למקום אנשים מכפר גלעדי, בהם הרופא ד"ר גרי. בלחובסקי דיווח לו על מצב הפצועים, כולל על מצבו של טרומפלדור, ששעותיו היו ספורות. בלחובסקי עלה על סולם שנתמך על קיר החצר כדי לשמור שהערבים לא יתקרבו שנית. התחמושת החלה אוזלת, והרזרבות היו סגורות במחסן שהכניסה אליו הייתה מחוץ לחצר. הכניסה דרך הדלת הייתה בלתי אפשרית שכן הערבים ירו ללא הפסקה לעבר שער הכניסה. בלחובסקי, יחד עם שניאורסון ועוד חברים, פרץ באמצעות מכונות ירייה למחסן דרך חדר סמוך. מן הקומה מעל בלחובסקי שמע קול, עדכן את שניאורסון, וחש עם עוד חבר אל עבר החדר. בתוכו הם מצאו את יצחק קניבסקי פצוע בבטנו, והורידו אותו לקומה התחתונה.

בחסות החשכה, החליטו החברים לעזוב את תל חי, להעלותה באש ולהתרכז בכפר גלעדי. בלחובסקי עלה על סולם וצפה אל עבר חלסה. החברים החלו להעביר את הפצועים וההרוגים לעגלות ומשם טיפסו לעבר כפר גלעדי. את טרומפלדור נשאו בשמיכה. בלחובסקי היה מהאחרונים לעזוב את החצר. הוא ירד מסולם התצפית, וירה בפרה פצועה כדי למנוע ממנה להמשיך לסבול. בדרך לכפר גלעדי נפטר טרומפלדור מפצעיו.

חייו לאחר קרב תל חי

תעודות חבר ההגנה של זלמן ופולה בלחובסקי

לאחר קרב תל-חי, הצטרף בלחובסקי לארגון ההגנה, שם הכיר את פולה לבית מהרשק, עמה התחתן. השניים התגוררו בתל אביב. בלחובסקי עבד במרבית חייו בחברת סולל בונה, שבמסגרתה, השתתף בבניית "גדר הצפון", ופולה עבדה כאחות בבתי החולים בילינסון ובהמשך כאחות ראשית בקופת חולים כללית. לזלמן ופולה נולדו שני ילדים – מירה ומיכאל.

בלחובסקי נפטר ב-28 במאי 1972 ונקבר בחלקת לוחמי ומגני תל-חי, בחלקת האריה השואג שבבית העלמין בכפר גלעדי.

הנצחתו

• "זלמן בלחובסקי, 1972-1901 – ממגיני תל חי", 1995 - אסופת עדויות ומקורות על תקופת חייו ופועלו בתל חי, 1920-1919. חוברת ד"ר יונתן מירן, 1995
• "חדר הפצועים" בחצר תל חי ע"ש זלמן ופולה בלחובסקי, 2008 – נחנך בטקס חנוכת חצר תל-חי המתחדשת. חדר הפצועים הוא החדר בו שכב טרומפלדור לאחר שנפצע. זהו החדר שאל חלונו המזרחי שלח טרומפלדור את בלחובסקי דובר הערבית להאזין לשיחות התוקפים. וכך נכתב על לוח הזיכרון:

"לזכר הורינו, זלמן בלחובסקי, ממגיני תל-חי (1973-1901), ופולה לבית מהרשק (1980-1908), שנטמנו בחלקת הקברים של חברי תל-חי ומגיניה. בלחובסקי, נער ואדם אמיץ, צנוע, רגיש ונאמן לעקרונותיו ולחבריו. תרם להתיישבות, להגנה ולהקמת המדינה."

• "איש תל-חי זלמן בלחובסקי, פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה", 2009 - ספר שיצא לרגל 90 שנה לקרב ובא להאיר את פרשת תל חי מזוויות חדשות ולספר את סיפורו של זלמן בלחובסקי והצעירים שעלו ארצה וראו בתפקיד החלוץ את שליחותם. הספר ראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי ובעריכת ד"ר מרדכי נאור, 2009
• עמותת נאמני תל-חי, 2015 - כחלק מהנצחתו, נכדיו של זלמן בלחובסקי ז"ל הקימו עמותה שמטרתה שימור מורשת חצר תל חי והפצתה בישראל ובקרב יהדות התפוצות, תוך חינוך לערכי הציונות. הפצת סיפור קרב תל חי כאתוס לאומי ישראלי והטמעת המורשת של הלוחם היהודי בתרבות הישראלית. שיקום ושימור מוזיאון חצר תל חי, שימור ושיקום ארכיון המוזיאון.

לקריאה נוספת

• נקדימון רוגל, תל-חי חזית בלי עורף, תל אביב, הוצאת יריב-הדר, 1979.
• שולמית לסקוב, טרומפלדור: סיפור חייו, חיפה: שקמונה, (1972), ירושלים: הוצאת כתר, 1982, 1995.
• מרדכי נאור (עורך), איש תל-חי זלמן בלחובסקי: פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009
• יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין (עורכים), תל חי 1920–2020 בין היסטוריה לזיכרון, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי בשיתוף המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן באוניברסיטת תל אביב, 2020.

קישורים חיצוניים

• מרדכי נאור, איש תל חי זלמן בלחובסקי, פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה, אתר יד בן צבי, 2009
• אלי אשכנזי, הקרב על המורשת שהותירו המתיישבים בתל-חי, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
• יגיל הנקין, קרב תל-חי: כרוניקה של מהומה וגבורה, סגולה – כתב עת ישראלי להיסטוריה, 2012
• ביקור הנשיא פרס בתל-חי, אתר יוטיוב, עמוד חדר החדשות צפון, 2013
• ראיון ברשת ב' לרגל י"א באדר עם הנכד של זלמן בלחובסקי, יוטיוב, עמוד יאיר יצהר בלחובסקי, 2017
• קליפ פתיחה למסע פתיחה למסע 70 שנה לישראל שבסיומו הנשיא ראובן ריבלין מזניק את הרצים, יוטיוב, עמוד אולפני אתרוג, 2018
• אורי מילשטיין, ‏ביד חזקה: 100 שנה לנפילתו של יוסף טרומפלדור, חלק שני, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2020
• חן ארצי סרור, טרומפלדור ההמשך, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בפברואר 2020
• יגיל הנקין, היה היה גיבור חידה, אתר סגולה – מזגין ישראלי להיסטוריה, 2020
• ראיון לרגל 100 שנה לקרב תל-חי עם יאיר יצהר בלחובסקי (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine), הנכד של זלמן בלחובסקי, רדיו קול רגע, 2020
• גילי חסקין, הקרב בתל חי, בי"א באדר תר"ף, אתר גילי חסקין, 2020