כאמיל חוסיין אפנדי
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
כאמל חוסיין אל-יוסוף (1900 - 1949) מהכפר אל-ח'אלצה (היום קריית שמונה) היה בן למשפחה אמידה ששלטה באזור עמק החולה מאז המאה ה-18. הוא מוכר כיום בעיקר בגלל מעורבותו במאורעות תל חי.
השבט אליו השתייך חוסיין היה אחד הגדולים בצפון הארץ. הוא למד תקופה קצרה בתיכון בחיפה לפני שנקרא לחזור ולהנהיג את שבטו לאחר רצח אביו על ידי חברי שבט אחר. חוסיין היה מקורב למוסדות הציוניים והבריטיים. בין השאר סייע ברכישת אדמות בעמק החולה ובשמירה על השקט והביטחון בתקופת המרד הערבי הגדול. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, שניסה להשתלט על סוריה שהייתה אז תחת משטר וישי. במאי 1948 הציע כניעתו לכוחות ההגנה, אבל בקשתו להישאר על אדמתו עם שאר בני השבט סורבה והשבט עברו ללבנון. בקשתם לשוב לאדמתם, אשר בינתיים הופקעה ונמסרה ליישובים חקלאיים באזור, נדחתה. כאמל מצא מותו בסוריה ב-1949 בידי כוחות הביטחון.[1]
מלה"ע הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1916, השנה בה נחתם הסכם סייקס–פיקו בין צרפת ובריטניה, ניסו הצרפתים להשתלט על אזור צפון הגליל. צרפת לא ביססה את שלטונה באזור ולא שלחה אליו כוחות צבא מספיקים אלא נאחזה בתחילה לאורך החוף, באזור צידון. כאמל, כמו מנהיגים ערביים אחרים באזור הגליל, התנגד לניסיונות ההשתלטות הצרפתית וניצל את חולשתם באזור כדי למרוד בשלטונם ואף להתנכל לכפרי הנוצרים באזור שלהם נתנה צרפת את חסותה.
מעורבותו במאורעות תל חי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מאורעות תל חי
המרד הערבי הגדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות ה-20 החל חוסיין להשתלב בתנועה הלאומית הפלסטינית ותמך בערביי צפת. הוא יזם את הקמת אגודת הצעירים הערבים, שמטרתה הייתה, בין היתר, למנוע הסתננות מהגרים יהודים לשטחי המנדט הבריטי דרך סוריה ולבנון, ומכירות אדמות לחברת הכשרת הישוב. בעקבות מעורבותו בתסיסה האנטי-בריטית הוא גורש מצפת בחזרה לאל-ח'אלצה.
בעיצומו של המרד הערבי חלה תפנית בעמדתו הפוליטית לאור אכזבתו מכשלונה של התנועה הלאומית הפלסטינית, אשר פעילותה דוכאה ביד קשה על ידי הבריטים, להציג הישגים עבור ערביי הגליל והוא כרת ברית עם השלטון הבריטי ועם היישוב היהודי. בין השאר סייע ברכישת קרקעות להקמת היישובים היהודים דן ודפנה ואף נילווה אל יוסף נחמני ברכישת אדמות בעמק החולה. להוציא חברי כפר גלעדי שהחרימו אותו בעקבות האירועים בתל חי, יחסיו עם התנועה הציונית נותרו טובים. חוסיין סומן כמשתף פעולה על ידי מפקדת המרד והוטל עליו גזר דין מוות.[2]
ב-1938 סייע חוסיין, ככל הידוע, במניעת הוצאתם להורג של שנים מבני משפחת זינאתי שחיה בפקיעין.[3]
מלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 1948 נאלץ חוסיין לעזוב עם שבטו את חלסה ואת עמק החולה על רקע הוראות שהתקבלו ממפקדת חטיבת 'יפתח' שעמדה לכבוש את האזור. בחודשים הבאים פנה שוב ושוב למכריו היהודים בבקשה לאשר לשבטו לחזור לכפריו בעמק החולה ללא הצלחה. במאי 1949 התנקשו בחייו על גבול לבנון-ישראל, ככל הנראה שליחי ממשלת סוריה. ביתו, בית החאן, שוחזר ושופץ בשנות השמונים ומשמש כמתנ"ס וכמרכז צעירים בקרית שמונה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוסטפא עבאסי ואמיר גולדשטיין, גשר צר מעל ביצות החולה: כאמל חוסיין בצבת המאבק הלאומי בימי המנדט, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, גיליון 24 (סתיו תשע"ז 2016), עמ' 243
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוסטפא עבאסי ואמיר גולדשטיין, גשר צר מעל ביצות החולה: כמאל חוסיין בצבת המאבק הלאומי בימי המנדט, ישראל 24, 2016, עמ' 243-269
- ^ הלל כהן, צבא הצללים: משת"פים פלסטינים בשירות הציונות, 1917-1948, מודיעין, מדיניות, התיישבות, התנקשויות", ירושלים, 2004, עמ' עמ' 155-157
- ^ אלעד בן-דרור, שומר החומות האחרון של הכפר העברי הראשון יצחק בן צבי ויהודי פקיעין, קתדרה 147, 2013, עמ' 115-148