הסכמי קמפ דייוויד

לחיצת יד משולשת בין ראש הממשלה, מנחם בגין (ימין), נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר (מרכז), ונשיא מצרים, אנואר סאדאת (שמאל), לאחר טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, ארצות הברית.

מעמד החתימה על הסכמי קמפ דייוויד בבית הלבן, 17 בספטמבר 1978

יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

שלושת המנהיגים בקמפ דייוויד.

מנחם בגין ואנואר סאדאת בכינוס משותף של הסנאט ובית הנבחרים האמריקאי שבו הכריז נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר על תוצאות פסגת קמפ דייוויד, ספטמבר 1978.

הסכמי קמפ-דייוויד הם הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון, אשר נחתמו על ידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין ב17 בספטמבר 1978, וסללו את הדרך לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים במרץ 1979.

לאחר ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בנובמבר 1977, החלו שיחות שלום ישירות בין ישראל למצרים. אולם בחלוף הזמן נקלעו השיחות לקשיים, וארצות הברית החלה להיות מעורבת יותר ויותר. כאשר השיחות נקלעו למבוי סתום, הזמין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, את מנחם בגין ואת אנואר סאדאת לוועידת פסגה ב"קמפ דייוויד", מעון הקיץ של הנשיא במרילנד שהחלה ב-4 בספטמבר. עם חברי משלחת ישראל נמנו גם שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן, שנטלו חלק פעיל גם בשיחות המוקדמות וכן עוזרים ויועצים עליהם נמנו יחיאל קדישאי, אהרן ברק, אפרים פורן, דן פתיר, אליקים רובינשטיין חיים קוברסקי, רות לפידות, מאיר רוזן, אברהם טמיר, שמחה דיניץ ואילן תהילה. הוועידה נמשכה שלושה עשר ימים ושנים עשר לילות, בסופם נערך טקס חגיגי בבית הלבן ב-17 בספטמבר 1978, ובו חתמו בגין וסאדאת על שני הסכמים, בנוכחות הנשיא קרטר.

ההסכמים

לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

ההסכם הראשון, "מסגרת לשלום במזרח התיכון", שהצהיר שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 הן הבסיס לשלום כזה, נחלק לשני חלקים - האחד, העוסק בגדה המערבית ורצועת עזה, קרא להפעלת תוכנית אוטונומיה, אשר לאחר חמש שנים יבוא במקומה הסדר קבע; והשני, "יחסי ישראל-מצרים", עסק בתהליך הנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות, אשר לאחריו יבואו הסכמים דומים בין ישראל לירדן, סוריה ולבנון.

ההסכם השני היה "מסגרת לכריתת חוזה שלום בין מצרים וישראל", המבוסס על נסיגה מלאה של ישראל מסיני "עד לגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית", שלאחריה ייכונו יחסים נורמליים הכוללים הכרה ויחסים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים, "שימת קץ לחרמות כלכליים ולמחסומים לתנועה חופשית של טובין ובני אדם, והגנה הדדית על אזרחים באמצעות הליכי משפט הוגנים". לישראל הובטח כי תמשיך לקבל אספקת נפט מהשדות בסיני.

למצרים חשוב היה לקשר בין ההסכמים הנוגעים לגדה המערבית ורצועת עזה לבין תהליך השלום עם ישראל, כדי למנוע האשמות בדבר הליכת מצרים לשלום נפרד והזנחת העניין הפלסטיני. דאגתה המרכזית של ישראל הייתה כיצד לא לוותר על הזכות לריבונות ביהודה ושומרון ורצועת עזה. אל ההסכמים נלוו גם איגרות בדבר הסטטוס של ירושלים, שבהן הצהיר בגין שירושלים לא תחולק ותישאר עיר הבירה של ישראל, וסאדאת הצהיר שירושלים הערבית היא חלק מהגדה המערבית, אשר יש להחזירה לריבונות ערבית. הכנסת אישרה את הסכמי קמפ-דייוויד ב-27 בספטמבר 1978; 84 חברי כנסת הצביעו בעד, 19 חברי כנסת הצביעו נגד (ביניהם משה ארנס, משה שמיר וגאולה כהן מהליכוד ושלמה הלל מהמערך), 17 חברי כנסת נמנעו (ביניהם יצחק שמיר ויורם ארידור מהליכוד ויגאל אלון מהמערך).

בעקבות ההסכמים הוענק לבגין ולסאדאת פרס נובל לשלום.

ראו גם

• כוח המשקיפים הרב-לאומי

לקריאה נוספת

• סופר, ש. (1986). מנחם בגין בוועידת קמפ דייוויד: פרק בדיפלומטיה החדשה. ירושלים: האוניברסיטה העברית. (הספר בקטלוג ULI)
• קוונדט, ו. ב. (1988). קמפ דייוויד - השלום והמשחק הפוליטי. ירושלים: כתר.
• אליקים רובינשטיין, "שלושים שנה להסכם קמפ דייוויד", בתוך יחיעם ויץ וצבי צמרת (עורכים), העשור הרביעי: תשל"ח-תשמ"ח, הוצאת יד יצחק בן-צבי: ירושלים, 2016. עמ' 142-129.
• אלמליח, דביר (2022) תנועת חרות ויחסה לארץ ישראל תחת שרביטו של מנחם בגין 1979-1967, אוניברסיטת אריאל בשומרון, www.academia.

קישורים חיצוניים

• הסכמי קמפ דייוויד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הסכם המסגרת בין ישראל לבין מצרים, נוסח רשמי (באנגלית)
• Camp David 25th Anniversary Forum, כנס לכבוד 25 שנה להסכמי קמפ דייוויד (באנגלית)
• סרטון על ועידת קמפ דייוויד (באנגלית)