כוח המשקיפים הרב-לאומי
כוח המשקיפים הרב-לאומי (באנגלית: Multinational Force & Observers - MFO, בתרגום ישיר: כוח רב לאומי ומשקיפים, ראשי תיבות: כמ"ר) הוא כוח שמירת שלום המפקח על קיום הנספח הצבאי להסכם השלום בין ישראל למצרים.
מחוז סיני של המדינה האסלאמית - שלוחת המדינה האסלאמית בחצי האי סיני, תוקף את בסיס כוח המשקיפים מעת לעת.
הקמת הכוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 במרץ 1979 חתמו נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר על הסכם השלום בין מצרים וישראל. להסכם השלום נוסף נספח צבאי המפרט את הסדרי הביטחון בחצי האי סיני לאחר נסיגת ישראל ממנו, לרבות הסכמות בנוגע לפירוז חצי האי סיני והקמת כוח שמירת שלום של האו"ם אשר יפקח על ביצוע ההסכמים. במהלך המאמצים להקים את כוח האו"ם, מילא את מקומו כוח ה-SFM האמריקאי שהוצב בסיני בשנת 1975. כוח זה פיקח על מהלכי התיאום והנסיגה מסיני בשלביהם הראשונים.
ב-18 במאי 1981, הודיע נשיא מועצת הביטחון של האו"ם כי האו"ם לא יוכל לספק כוח שמירת שלום לאזור בגלל איומי הטלת וטו מצד ברית המועצות, לבקשת סוריה. כתוצאה ממחדל זה, פתחו ישראל, ארצות הברית ומצרים במשא ומתן עצמאי, במטרה להקים ארגון שמירת שלום מחוץ למסגרת האו"ם. ב-31 באוגוסט 1981, נחתם פרוטוקול הכמ"ר והכוח נוסד רשמית. הכמ"ר נפרס בסיני והחל את משימתו ב-25 באפריל 1982, מועד סיומה הרשמי של נסיגת ישראל מסיני.
אזורי הדילול בסיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת הנספח הצבאי להסכם השלום, חולק חצי האי סיני ל-3 רצועות דילול, בתוספת רצועה נוספת בשטח ישראל. על רצועות הדילול הוטלו הגבלות על סדרי כוחות, אופי הכוחות המותרים לפריסה, נשק וציוד, כדלקמן:
- אזור A: בין תעלת סואץ לקו A. באזור A מותר למצרים להחזיק דיויזיית חי"ר ממוכנת אחת, מתקניה וביצורי השדה הנדרשים.
- אזור B: בין קו A לקו B. באזור B מותר למצרים להחזיק ארבעה גדודי משמר גבול, חמושים בנשק קל ורכב גלגלי, מתקניהם וביצורי השדה הנדרשים.
- אזור C: בין קו B לקו הגבול הבינ"ל. באזור C מותרת שהיה של הכמ"ר וכוח משטרה אזרחי מצרי בלבד.
- אזור D: רצועה ברוחב 3 ק"מ מזרחית לקו הגבול הבינ"ל. באזור D מותר לישראל להחזיק ארבעה גדודי חי"ר, מתקניהם וביצורי השדה הנדרשים.
בנוסף להגבלות העקרוניות הנ"ל, לכל אחד מהאזורים הגבלות מפורטות יותר על מספר חיילים, מספר כלי רק"ם וכדומה. ההגבלות מפורטות במלואן בנספח הצבאי להסכם השלום.
כוח משמר הגבול המצרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרם נסיגת צה"ל מרצועת עזה (תוכנית ההתנתקות), נחתם ב-1 בספטמבר 2005 הסכם משותף בין ישראל למצרים[1] המתיר למצרים לפרוס גדוד משמר גבול ייעודי (בניגוד להגבלות המוגדרות בנספח הצבאי) באזור C, בשטח שבין מצרים לרצועת עזה. מטרת כוח משמר הגבול היא להגדיל את היכולת המצרית לספק את תנאי הביטחון הנדרשים בגזרה, לרבות מניעת הברחות נשק ואמצעי לחימה, מניעת הסתננות ממצרים לרצועת עזה ומרצועת עזה לסיני ומניעת פעולות טרור נגד כוחות צה"ל. הנספח הצבאי להסכם השלום לא נפתח וההסכם ניתן לביטול בהסכמת שני הצדדים.
משימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משימת הכמ"ר היא[2]:
"...לפקח על מימוש הסדרי הביטחון של הסכם השלום בין ישראל למצרים ולהפעיל את רוב המאמצים על מנת למנוע הפרה של סעיפיו."
לביצוע המשימה, מדינות ההסכם הטילו על הכוח את התפקידים הבאים:
- הפעלה של מחסומים, סיורים ועמדות תצפית לאורך הגבול הבינ"ל, לאורך קו B ובתוך אזור C.
- עריכת ביקורות תקופתיות לבדיקת קיום ההסדרים שבנספח הצבאי להסכם השלום, לא פחות מפעמיים בחודש בהיעדר הסכם אחר בין מדינות ההסכם.
- עריכת ביקורות נוספות תוך 48 שעות מבקשת אחד מהצדדים.
- וידוא חופש השיט במצרי טיראן.
- תחת ההסכם המשותף שנחתם ב-1 בספטמבר 2005, נוספה לכמ"ר האחריות לפיקוח על פריסת כוח משמר הגבול המצרי, לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה, כולל פיקוח על סדרי כוחות, נשק, ציוד ותשתיות.
מבנה וארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטה והנהלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשות הארגון עומד מנכ"ל הכמ"ר. לתפקיד זה מתמנה תמיד שגריר אמריקאי, לכהונה בת 4 שנים. מנכ"ל הכמ"ר הנוכחי[3] הוא השגריר סטיבן ביקרופט (Ambassador Stephen Beecroft).
מטה הארגון ממוקם ברומא ואחראי על נושאי מדיניות, נושאים תקציביים ותיאום עם מדינות ההסכם ברמה מדינית. למטה הכמ"ר ישנן נציגויות בישראל ומצרים, בראשן עומדים נציגי מנכ"ל, שניהם תמיד אזרחים אמריקאים. הנציגויות אחראיות על תיאום בנושאים אזרחיים עם ישראל ומצרים, כגון ענייני כספים, מכס, אישורי שהיה וכדומה.
הכוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקו העיקרי של כוח המשקיפים הרב-לאומי הוא הכוח הצבאי עצמו. הכוח מונה כ-1600[4] חיילים מ-11 מדינות תורמות. בראשות הכוח עומד מפקד הכוח, קצין בדרגת אלוף (Major General) אשר לעולם אינו אמריקאי. מפקד הכוח נבחר על ידי מנכ"ל הכמ"ר לכהונה בת 3 שנים. מפקד הכוח הנוכחי הוא האלוף אוון וויליאמס (Major General Evan Williams) מצבא ניו זילנד[5].
להלן פירוט המדינות התורמות וסדרי כוחות (נכון ל-15 בדצמבר 2024):
| מדינה | סד"כ[6] |
|---|---|
 אלבניה
|
3 |
 אוסטרליה
|
29 |
 קנדה
|
39 |
 קולומביה
|
275 |
 צ'כיה
|
17 |
 פיג'י
|
170 |
 צרפת
|
1 |
 איטליה
|
78 |
 יפן
|
4 |
 ניו זילנד
|
28 |
 נורווגיה
|
3 |
 סרביה
|
10 |
 הממלכה המאוחדת
|
2 |
 ארצות הברית
|
465 |
 אורוגוואי
|
41 |
| סה"כ: | 1,165 |
הכוח פרוס ברחבי אזור C. לכוח שתי מפקדות עיקריות. המפקדה הראשית מכונה North Camp (המחנה הצפוני) והיא נמצאת באל-גורה, שדה התעופה איתם לשעבר. המפקדה השנייה, South Camp (המחנה הדרומי), נמצאת בשארם א-שייח'. עיקר המטה והיחידות התומכות ולשכת מפקד הכוח נמצאים ב-North Camp, יחד עם מפקדות הגדוד הפיג'יאני והגדוד הקולומביאני. ב-South Camp ממוקמת יחידת משמר החופים האיטלקית ומפקדת הגדוד האמריקאי. חיילי הגדודים מאיישים תצפיות, מחסומים וסיורים ברחבי אזור C, כפי שמפורט בתפקידי הכוח.
בנובמבר 2020 נהרגו שבעה מאנשי הכוח (חמישה אמריקאים, צרפתי וצ'כי) בהתרסקות מסוק בסיני[7].
יחידת משקיפים אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחידת המשקיפים האזרחית (Civilian Observer Unit - COU) ממוקמת ב-North Camp. בשונה משאר הכוח, כל עובדי היחידה הם אזרחים, מחציתם עובדי משרד החוץ האמריקאי ומחציתם עובדים שכירים בכמ"ר. כולם חייבים להיות אזרחים אמריקאים, יוצאי צבא בדרגת קצונה והם מתמחים בתצפית, ביקורת וזיהוי כלים וציוד צבאי. תפקיד היחידה הוא לבצע את הביקורות התקופתיות, כפי שמפורט בתפקידי הכוח.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של כוח המשקיפים הרב-לאומי- אפרים לפיד, הכוח הרב לאומי והרב סמלי, באתר IsraelDefense, 11 באפריל 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Rise of the UAE and the Meaning of MbZ, The Washington Institute (באנגלית)
- ^ ~, www.bizweb.it(הקישור אינו פעיל, 1 בנובמבר 2021)
- ^ ~, www.bizweb.it(הקישור אינו פעיל, 1 בנובמבר 2021)
- ^ לפי הדו"ח השנתי של הכמ"ר לשנת 2008 http://www.bizweb.it/mfo/images/documents/annualreport/2008.pdf
- ^ ~, www.bizweb.it(הקישור אינו פעיל, 1 בנובמבר 2021)
- ^ "Contingents". MFO. נבדק ב-26 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אנה רייבה ברסקי , שבעה ממפקחי השלום בין ישראל למצרים נהרגו בהתרסקות מסוק, באתר מעריב אונליין, 12 בנובמבר 2020
