ולדימיר שצ'רביצקי

ולדימיר שצ'רביצקי
Володимир Васильович Щербицький
לידה	17 בפברואר 1918; ורקנודניפרובסק, אוקראינה
פטירה	16 בפברואר 1990 (בגיל 71); בית החולים הקליני פאופאניה, אוקראינה
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הרפובליקה העממית של אוקראינה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות בייקובה
השכלה	Ukrainian State University of Chemical Engineering
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	Ariadne Scherbitsky
פרסים והוקרה
	גיבור העמל הסוציאליסטי (30 בדצמבר 1974); עיטור לנין (8 בדצמבר 1973); עיטור לנין (1971); עיטור לנין (16 בפברואר 1968); עיטור לנין (30 בדצמבר 1974); עיטור לנין (13 בספטמבר 1977); מדליית הפטיש והמגל (30 בדצמבר 1974); גיבור העמל הסוציאליסטי (13 בספטמבר 1977); מדליית הפטיש והמגל (13 בספטמבר 1977); עיטור מהפכת אוקטובר (4 במרץ 1981); עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (23 באפריל 1985); מדליה על גבורת העמל (25 בדצמבר 1959); עיטור לנין (16 בפברואר 1958); פרס לנין (1982); עיטור מסדר ניצחון פברואר (26 בינואר 1978); עיטור מהפכת אוקטובר (16 בפברואר 1978); מסדר גאורגי דימיטרוב; מדליה על הגנת הקווקז; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 ;
חתימה

ולדימיר ואסילייביץ' שצ'רביצקי (באוקראינית: Володимир Васильович Щербицький ;‏ 17 בפברואר 1918 – 16 בפברואר 1990) היה מדינאי סובייטי, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית בשנים 1972-1989 (האישיות הממסדית הבכירה באוקראינה הסובייטית).

על פעילותו הציבורית הוענקו לו עיטורי לנין (8 פעמים), עיטור מהפכת אוקטובר (פעמיים), תואר גיבור העמל הסוציאליסטי (פעמיים) ופרס לנין בשנת 1982.

תחילת הקריירה

ולדימיר שצ'רביצקי נולד למשפחת פועלים בעיירה בסביבת דנייפרופטרובסק (אז בתחומי האימפריה הרוסית, היום באוקראינה). לאחר סיום בית הספר הוא עבר לעיר דנייפרופטרובסק ולמד במכון למהנדסי כימיה. הוא סיים לימודי הנדסה בשנת 1941, באותה שנה שצ'רביצקי התקבל למפלגה הקומוניסטית. לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות גויס לשירות הצבאי. הוא סיים קורס קצינים מזורז והוצב לשרת בעיר סומגאיט. ב-1942 השתתף בפלישה לאיראן. במרץ 1943 שב לברית המועצות והוצב לשרת בחזית עבר הקווקז. שצ'רביצקי סיים את השרות בשנת 1946 בדרגת קפטן.

לאחר חזרה לדנייפרופטרובסק, שצ'רביצקי התחיל לעבוד באחד ממפעלי התעשייה הכימית בעיר, אך תוך מספר חודשים הועבר לעבודה במנגנון המפלגתי. לאחר מילוי מספר תפקידים במנגנון המפלגתי בעיר, עבר בשנת 1957 לקייב ומונה למזכיר המפלגה. בשנים 1961-1963 שצ'רביצקי היה יושב ראש מועצת השרים של אוקראינה הסובייטית. בשנת 1963 באחת הישיבות של הוועד המרכזי של המפלגה, שצ'רביצקי מתח ביקורת על מדיניותו של ניקיטה חרושצ'וב בהקשר למנגנון המפלגתי. בעקבות כך הוא איבד את התפקיד בקייב והוחזר לדנייפרופטרובסק. בשנת 1965 לאחר עליית ליאוניד ברז'נייב לשלטון, שצ'רביצקי חזר לתפקיד יושב ראש מועצת השרים של אוקראינה. לאחר שפיוטר שלסט פוטר מתפקידו, ולדימיר שצ'רביצקי מונה במקומו למזכיר הראשון של המפלגה באוקראינה, התפקיד הממסדי הבכיר ברפובליקה הסובייטית.

בראש אוקראינה סובייטית

ש'צרביצקי היה בראש אוקראינה הסובייטית במשך כ-17 שנים (1972-1989). הוא היה מאוד מקורב לליאוניד ברז'נייב שהכיר אותו עוד בהיותו עובד במנגנון המפלגתי בדנייפרופטרובסק. תקופה מסוימת שצ'רביצקי נחשב לאחד היורשים האפשריים של ליאוניד ברז'נייב. שצ'רביצקי פעל רבות לפיתוח התעשייה באוקראינה תוך דיכוי כל סממני לאומיות אוקראינית.

כאשר יורי אנדרופוב קודם, שצ'רביצקי המליץ על ראש הק.ג.ב באוקראינה להיות מחליפו במוסקבה ויטלי פדורצ'וק אכן הועבר למוסקבה והועמד בראש הק.ג.ב של ברית המועצות כולה.

עם עליית מיכאיל גורבצ'וב לשלטון, התקררו היחסים של שצ'רביצקי עם מוסקבה. בשנת 1986 התרחש אסון צ'רנוביל. שצ'רביצקי נחשב כיוזם המדיניות של הסתרת הנושא. למרות המצב הקשה והסכנות ב-1 במאי התקיים כמתוכנן מצעד גדול בקייב. אומנם, מגניו טוענים ששצ'רביצקי לא היה יכול לבטל את המצעד עקב לחץ מהקרמלין וכי בפועל התנגד לקיום החגיגות.

בסתיו 1989 בלחץ של מיכאיל גורבצ'וב, פוטר שצ'רביצקי מתפקידו. לאחר מספר חודשים הוא נפטר מדלקת ריאות, אך מקורביו דיברו על התאבדות על רקע הזמנתו למתן עדות בנושא אסון צ'רנוביל למחרת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולדימיר שצ'רביצקי בוויקישיתוף

Latysh Yu. Vladimir Shcherbitsky and his time

ולדימיר שצ'רביצקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

ראשי אוקראינה
בתקופה הסובייטית	גאורגי פיאטקוב (1919) • סטניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947, 1947–1949) •לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991)
נשיאי אוקראינה	ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך)