גאורגי פיאטקוב

גאורגי פיאטקוב
לידה	6 באוגוסט 1890 (יוליאני); גורודישצ'ה, Tsherkassy County, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	30 בינואר 1937 (בגיל 46); מוסקבה, ברית המועצות
שם לידה	Георгій Леонидовичъ Пятаковъ
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות
השכלה	Kiev Real School; אוניברסיטת סנקט פטרבורג ;
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית
פרסים והוקרה
	עיטור הדגל האדום; עיטור לנין ;

גאורגי פיאטקוב (ברוסית: Георгий Леонидович Пятаков‏ (6 באוגוסט (הלוח היוליאני, 18 באוגוסט לפי הלוח הגרגוריאני) 1890 – 30 בינואר 1937) מהפכן רוסי, מראשי המשק הסובייטי בשנות ה-20 של המאה ה-20.

גאורגי פיאטקוב נולד בקרבת קייב (אז בתחומי האימפריה הרוסית) למשפחת מנהל מפעל לייצור סוכר. בשנת 1907 הוא סיים בית הספר בקייב והחל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בשנת 1910 פיאטקוב סולק מהלימודים עקב פעילות מהפכנית ובאותה שנה הוא הצטרף לבולשביקים. בשנת 1912 הוא מונה לראש הסניף הבולשביקי בקייב. גאורגי פיאטקוב נעצר מספר פעמים ובסופו של דבר נשלח לסיביר. בהיותו בסיביר הוא התחתן ובשנת 1914 נמלט עם אשתו לשווייץ. החל משנת 1915 פיאטקוב ביחד עם ולדימיר לנין היה עורך הירחון "קומוניסט". עקב חילוקי דעות הוא עזב את מערכת הירחון ועבר לשוודיה. בשנת 1916 פיאטקוב גורש לנורווגיה.

תקופת המהפכה ומלחמת האזרחים

לאחר מהפכת פברואר פיאטקוב חזר לרוסיה. באפריל 1917 הוא מונה ליושב ראש סניף הבולשביקים בקייב. בסתיו גאורגי פיאטקוב הועבר לפטרוגרד והיה פעיל במהלך מהפכת אוקטובר בעיר.

במהלך דיונים לקראת חוזה ברסט-ליטובסק פיאטקוב היה בעד המשך הלחימה נגד גרמניה. כצעד מחאה הוא עזב את הממשלה ונסע לקייב. בהיותו בקייב פיאטקוב פעל להקמת שלטון סובייטי באזור. בנובמבר 1918 הוא מונה לראש הממשלה של הממשל הסובייטי באוקראינה וכיהן בתפקיד זה עד לינואר 1919. בעקבות משבר פנימי בממשל הוא הועבר מתפקידו והוחלף על ידי כריסטיאן רקובסקי. במהלך 1919 הוא כיהן בתפקידים שונים בממסד הסובייטי ובצבא האדום.

במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית הוא כיהן בתפקיד פוליטי בצבא. לאחר כיבוש חצי האי קרים מידי הצבא הלבן פיאטקוב מונה לראש הוועדה שהייתה אחראית על "טרור אדום" בחצי האי במהלכו הוצאו להורג אלפי תומכי הצבא הלבן לשעבר.

על פעילותו במהלך המלחמה לפיאטקוב הוענק עיטור הדגל האדום.

פעילות במשק הסובייטי

לאחר סיום מלחמת האזרחים פיאטקוב פעל במספר תפקידים במשק הסובייטי. החל ממרץ 1922 הוא היה סגן יושב ראש הוועדה לתכנון המשק. בשנים 1923–1927 הוא היה סגן יושב ראש וועדה לניהול המשק. פיאטקוב היה בין מחברי תוכנית החומש הראשונה ופעל רבות לתיעוש מהיר של אוקראינה הסובייטית.

בשנת 1923 פיאטקוב הצטרף לשורות האופוזיציה השמאלית ובשנת 1927 סולק מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בעקבות תמיכתו בלב טרוצקי. בשנת 1928 חברותו במפלגה חודשה.

בשנת 1928 פיאטקוב מונה לסגן יושב ראש הבנק המרכזי ובאביב 1929 ליושב ראש הבנק. באוקטובר 1930 בעקבות כישלון של הרפורמה המוניטארית הוא שוחרר מהתפקיד.

פיאטקוב חזר לעבודה בוועדה לניהול המשק ובשנים 1931 היה סגן יושב ראש הוועדה. בשנים 1932–1936 פיאטקוב כיהן כסגן הקומיסר העממי לתעשייה כבדה. במהלך ההכנות למשפט מוסקבה הראשון הוא הביע נכונות להיות התובע ובהופעות פומביות דרש עונש מוות לנאשמים. לאחר מעצר אשתו פיאטקוב הודיע שהוא מאמין שהיא פעלה נגד השלטון.

ב-12 בספטמבר 1936 פיאטקוב נעצר והיה בין הנאשמים במשפט מוסקבה השני. במהלך המשפט הוא נתן מידע מפורט על הפגישות שכביכול היו לו עם לב טרוצקי. בהתאם לבדיקת הודאתו בבית המשפט על ידי גוף נייטרלי התברר שהעובדות שהוא מסר אינן נכונות ואינן סבירות לחלוטין. ב-20 בינואר 1937 הוא נשפט להוצאה להורג. בשנת 1988 פיאטקוב נוכה מכל אשמה וחברותו במפלגה חודשה.

ולדימיר לנין העריך את פיאטקוב וציין שיש לו "יכולות ניהול בלתי רגילות אך לא ניתן לסמוך עליו בנושאים פוליטיים".

פיאטקוב היה נשוי פעמיים. היו לו שני ילדים שנולדו בשנת 1923 ו-1929. אשתו הוצאה להורג בשנת 1937 וגורל ילדיו לאחר ההוצאה להורג של הוריהם אינו ידוע.

בסרטים שצולמו בתקופת סטלין, פיאטקוב היה מוצג כאחד מראשי הקושרים נגד השלטון הסובייטי. בסרטים של שנות ה-70 פיאטקוב הוצג כמנהיג אוקראיני בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה אף על פי שבאופן פורמלי בתקופה זו הוא לא זוכה מהאשמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאורגי פיאטקוב בוויקישיתוף

נאום אחרון של פיאטקוב במשפט
גאורגי פיאטקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

נגידי הבנקים המרכזיים של רוסיה וברית המועצות
מנהלי הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, 1860—1917	שטיגליץ • למאנסקי • צימסן • ז'וקובסקי • פלסקה • טימאשב • קונשין • שיפוב	סמל בנק רוסיה
הקומיסרים הראשיים של הבנק העממי של רוסיה הסובייטית, 1917—1920	פסטקובסקי • אובולנסקי • פיאטקוב • ספונדה (ממלא מקום) • פופוב • פיאטקוב • גאנצקי (ממלא מקום)
יושבי ראש דירקטוריון גוסבנק, 1921—1991	אהרון שיינמן • ניקולאי טומאנוב (ממלא מקום) • שיינמן • פיאטקוב • קלמנוביץ' • מריאסין •קרוגליקוב • גריצ'מאנוב • בולגנין • סוקולוב • בולגנין • גולב • פופוב • בולגנין • קורובושקין • פוסקונוב • סוויישניקוב • אלחימוב • דמנצב • גארטובסקי • גראשצ'נקו • זוורב (ממלא מקום)
נגידי בנק רוסיה	מאטיוחין • גראשצ'נקו • פראמונובה (ממלאת מקום) • חאנדרוייב (ממלא מקום) • דובינין • גראשצ'נקו • איגנאטייב • נביאולינה

ראשי אוקראינה
בתקופה הסובייטית	גאורגי פיאטקוב (1919) • סטניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947, 1947–1949) •לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991)
נשיאי אוקראינה	ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך)