פרשת וישלח

וישלח
פסוקים	בראשית, ל"ב, ד' - ל"ו, מ"ג
מספר פסוקים	154
מספר תיבות	1976
תוכן	פגישת יעקב ועשו, מעשה שכם ודינה ובעקבותיו מעשה שמעון ולוי, מות רחל ולידת בנימין, יעקב ועשו קוברים את יצחק, משפחת עשו
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (0)  לא תעשה (1) גיד הנשה
הפטרה
ספרדים, תימנים, איטלקים ורוב האשכנזים	עובדיה, א', א'–כ"א
חלק מהאשכנזים	הושע, י"א, ז'–י"ב, י"ב

המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844. ארבע נשותיו של יעקב נראות משמאל. בחזית: לאה וששת ילדיה מימין, רחל ויוסף משמאל. מאחוריהן, ישובות על גמלים, בלהה וזלפה וילדיהן.

פרשת וַיִּשְׁלַח היא הפרשה השמינית בספר בראשית. לפי החלוקה המקובלת לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"ב, פסוק ד' ומסתיימת בסוף פרק ל"ו.

הפרשה עוסקת בקורותיהם של יעקב ומשפחתו בדרכם מחרן לבית הוריו בחברון. הפרשה מתארת באריכות את פגישת יעקב עם אחיו עשו וקורותיו בשכם עד לאונס דינה בתו, הולדת בנימין ופטירת אשתו האהובה רחל. בסוף המסע יעקב מגיע לאביו בחברון (אמו מתה כשהיה בדרכו). בסוף הפרשה מתוארת משפחתו של עשו אחיו. שם הפרשה לקוח מהפסוק הראשון של הפרשה: ”וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם”. הפרשה משתרעת על תקופה של כ-23 שנים – ממועד המפגש עם עשו בעת שובו של יעקב מחרן, עד לזמן פטירתו של יצחק. לדברי רש"י, מכירתו של יוסף המתוארת בפרשה הבאה (וישב), מתרחשת למעשה 12 שנים לפני מותו של יצחק, המוזכר בפרשה הנוכחית (ל"ה, כ"ט).

בפרשת וישלח יש 154 פסוקים (קליט"ה סימן), 1,976 מילים, ו-7,458 אותיות. את פרשת וישלח קוראים בין התאריכים י"ג בכסלו–י"ט בכסלו.

על יסוד פסוקים י"א-י"ב מפרק ל"ב בפרשה, הלחין הזמר והיוצר יונתן רזאל את השיר "קטונתי".

יעקב נאבק במלאך (יוג'ין דלקרואה, 1861, כנסיית סן-סולפיס)

ניתן לחלק את הפרשה לפי הנושאים הבאים:

פגישת יעקב ועשו

ערך מורחב – מפגש יעקב ועשו

הרקע למפגש בין יעקב לעשו הוא כעסו של עשו על יעקב בעקבות קבלת ברכות יצחק במרמה על ידי יעקב, שהביא לבריחתו של יעקב לחרן.

יעקב בוחר ליזום מפגש בינו לבין עשו והוא שולח אליו מלאכים להודיע שהוא שב מחרן. אלו מודיעים לו שעשו יצא בדרכו אליו עם ארבע מאות איש. יעקב ירא מאד מהמפגש הקרב ונערך אליו.

רש"י מגדיר את ההכנות של יעקב למפגש עם עשו כך: "התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה". הדורון והתפילה מפורשים בכתוב, וההכנה למלחמה נלמדת מהמילים "וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה". יעקב מכין מנחה לעשו ושולח אותה עם עבדיו לפניו, ועובר עם מחנהו את היבוק.

לאחר מעבר היבוק, יעקב נאבק עם איש (מלאך לפי הרבה מהפירושים) ומנצחו, אך נפגע בגיד הנשה. בעקבות כך נאסרה על בני ישראל מאוחר יותר אכילת גיד הנשה. לאחר המאבק מברך המלאך את יעקב בשינוי שמו: ”וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.” (ל"ב, כ"ט) ויעקב קורא את שם המקום פניאל.

לאחר ההכנות יעקב נפגש עם עשו. במפגשם מגלה עשו סימני אחווה ליעקב, מחבק ומנשק אותו ושניהם בוכים. לאחר הפצרותיו של יעקב עשו מקבל את מנחתו ומזמינו לבקרו במקום מגוריו – ארץ הר שעיר. יעקב מסרב ועשו פונה לדרכו. לאחר המפגש יושב יעקב זמן מה בסוכות, שם הוא בונה לעצמו בית ועושה סוכות למקנה שלו. לאחר מכן מתיישב באזור שכם, שם הוא קונה שדה מבניו של חמור, המנהיג של שכם. יעקב בונה במקום מזבח, "וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל".

דינה ושכם

ערכים מורחבים – מעשה שכם ודינה, מעשה שמעון ולוי

שמעון ולוי טובחים באנשי שכם

תיאור המעשה

דינה בת יעקב, יוצאת לראות בבנות הארץ, נחטפת ונאנסת על ידי שכם, בנו של חמור החיוי המתואר במקרא כ'נשיא הארץ':

וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי, נְשִׂיא הָאָרֶץ, וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב, וַיֶּאֱהַב אֶת-הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה.

— ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוקים ב'–ד'

יעקב שומע על המעשה ומחריש, וכשבני יעקב שומעים עליו הם מגיבים בעצב ובכעס רב. לאחר המעשה באים חמור ושכם בנו ומבקשים את הסכמתם לנישואי שכם עם דינה. בני יעקב מתנים במרמה את הסכמתם במילה של כל תושבי העיר, דבר שמתקבל על תושבי העיר. ביום השלישי לאחר מילת אנשי העיר יוצאים שמעון ולוי בני יעקב לעיר, הורגים את כל תושביה, מחלצים את דינה מבית שכם, ובוזזים את העיר. יעקב מותח ביקורת חריפה על מעשה זה של שמעון ולוי, וטוען שבעקבותיו אנשי הארץ עלולים להיאסף ולהרוג אותו ואת משפחתו. בניו עונים לו: "הכזונה יעשה את אחותנו". (ל"ד, ל"א)

פרשנות

הרמב"ן מציג את השאלה המרכזית בשם רבים: "ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי" (ל"ג, י"ג).

הרמב"ם ב"הלכות מלכים" שבספר שופטים כתב על חובותיהם של בני נח: "(הם) חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו (מצוות בני נח), ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף" (ט', י"ג). והוא מצדיק את מעשי שמעון ולוי באומרו: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו" (י"ט).

הרמב"ן חולק על הרמב"ם, וסובר שבני נח אינם מתחייבים מיתה על הדינים, ובכל מקרה "אין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין". לדעתו בני יעקב סברו שמותר להם להרוג את אנשי מספר שכם שהיו רשעים. יעקב אמר להם שהם "עשו חמס לאנשי העיר", בגלל שהם הפרו את ההסכם שלהם שנעשה במעמדו, ואולי אנשי שכם היו שבים אל ה' "והרגו אותם חינם, כי לא הרעו להם כלל".

המהר"ל - סבור כי "מותרים ליקח נקמתם מהם". נכון כי במלחמות בין עם לעם, יש לפנות תחילה בדרכי שלום, אבל לא כאשר קדם לכך "מעשה נבלה".

אור החיים מפרש כי בני העיר התנגדו למות נשיאם ולכן "הרגום מדין רודף". בנוסף, הם סייעו בגזל דינה ועל גזל בני נח חייבים מיתה. פירוש זה מסביר גם מדוע בני יעקב בזזו את העיר: "אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת" (כ"ח, כ"ט) – הם גבו דמי בושת על מה שנעשה למשפחתם.

הרבי מליובאוויטש מבאר, שטענתו של יעקב כנגדם הייתה, שהיה עליהם להיוועץ בו, מצד מצוות כיבוד אב, וכן שלא הביאו בחשבון את החשש שמעשה כזה עלול לעורר את רוגזם של "יושבי הארץ", ועקב כך "ונאספו עלי והכוני"; אולם עצם המעשה נבע ממניעים קדושים והיה מוצדק לאור דברי הרמב"ם הנ"ל.

הנסיעה לבית אל ולידת בנימין

נשותיו של יעקב בלידת בנימין ומות רחל (פרנצ'סקו פוריני, המאה ה-17)

• יעקב עובר לבית אל – אלוהים מצווה על יעקב לעלות לבית אל, ולקיים את נדרו שנדר בעת יציאתו לחרן, בתחילת פרשת ויצא. מסע זה משכם לבית אל נעשה בצל החשש מנקמת תושבי הארץ על הריגת תושבי שכם, חשש שלא מתגשם לבסוף. "ויסעו, ויהי חיתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב" (ל"ה, ה'). בבית אל מברך אלוהים את יעקב בצאצאים רבים ובירושת ארץ ישראל. בנוסף מתואר מות דבורה מינקת רבקה.
• פטירת רחל – רחל מתה בעת לידת בנימין, ונקברת בדרך, בסמוך לעיר בית לחם.
• מעשה ראובן –

ערך מורחב – מעשה ראובן

לאחר פטירת רחל, ראובן שוכב עם בלהה פילגש יעקב אביו: "וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃" לפי חז"ל ראובן, בנו הבכור של יעקב רק בלבל את יצועי אביו, והתורה כתבה עליו כאילו שכב עם בלהה, פילגש יעקב: "מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאילו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהייתה נתונה תדיר באוהל רחל ולא בשאר אוהלים ונתנה באוהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי הייתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכן בלבל."

• מות יצחק – יצחק מת זקן ושׂבע ימים, ונקבר על ידי עשו ויעקב בניו. למעשה, לפי החשבון המקובל במדרשי חז"ל מת יצחק לאחר מכירת יוסף, כך שמיתת יצחק אינה נמצאת בזמנה הכרונולוגי המתאים בספר בראשית. ('אין מוקדם ומאוחר בתורה')

תולדות עשו ואדום

לקראת סוף הפרשה מובאים תולדות עשו וצאצאיו הרחוקים:

• תולדות עשו – תיאור מפורט של בני עשו ונכדיו.
• תולדות שעיר החורי – תיאור מפורט של תולדות שעיר החורי.
• שמונת מלכי אדום – רשימה של שמונה מלכים שמלכו בארץ אדום.

בחז"ל

חז"ל מדגישים את גילוי העריות המופיעים בתולדות בני עשו ומציגים דוגמאות לכך. מדרשי חז"ל העוסקים בפרשה וכן בהפטרה עוסקים בעם האדומי, וניתן להבחין כי ברקע הדברים מכוונים כלפי יוון, רומא והנצרות.

במדרש רבה כתוב שבשעה שהלך רבי יהודה הנשיא אל המלכות הנוכרית שמשלה אז בארץ (מלכות רומי), היה מעיין בפרשת וישלח. כוונת המדרש שרבי יהודה עיין בהתנהגותו של יעקב קודם פגישתו עם עשו, כדי ללמוד מכך כיצד עליו לנהוג בפגישה עם המושלים הנוכרים שבימיו. פגישות חכמי יבנה ברומא היו ההמחשה לכך.

מצוות בפרשה

על פי ספר החינוך, בפרשה ישנה מצווה אחת:

המצוות	מקור	המצווה נוהגת בזמן הזה	המחויבים
שלא לאכול את גיד הנשה	עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה	כן	כולם

תאריכי הקריאה

השבת שבה קוראים את פרשת וישלח יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

• שנת השא ושנת השג – י"ג בכסלו
• שנת הכז ושנת החא – י"ד בכסלו
• שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז – ט"ז בכסלו
• שנת בחג ושנת בחה – י"ז בכסלו
• שנת זשג ושנת זשה – י"ח בכסלו
• שנת זחא ושנת זחג – י"ט בכסלו

הפטרה

המנהג הנפוץ כיום הוא לקרוא את נבואת עובדיה בשלמותה. ההפטרה עוסקת בנבואת חורבן של עובדיה על אדום. הפסוקים מזכירים פעמים רבות את שמו של עשו כאבי העם האדומי, ואת היחס בין עשו ליעקב. לצד חורבנה של אדום, מתוארת תקומתו של בית יעקב:

”וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר.” (ספר עובדיה, פרק א')

חלק מהאשכנזים נוהגים לקרוא בספר הושע את הפטרת "ועמי תלואים" (פרק י"א, פסוק ז' – פרק י"ב, פסוק י"ב), שנקראה בידי הספרדים בפרשת ויצא. לדעת החיי אדם יש להמשיך עד "ומושיע אין בלתי" (פרק י"ג, פסוק ד'). בהפטרה מנבא הושע נבואת תוכחה לישראל, ובמהלכה מזכיר את קורותיו של יעקב המסופרות בפרשה, ביניהן המאבק על המלאך ("וישר אל מלאך ויוכל"). בעבר מנהג זה היה המנהג הרווח במזרח אירופה, אך ככל הנראה הוא נוצר בשל טעות דפוס.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

• פרשת וישלח, באתר ויקיטקסט
• פרשת וישלח - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
• פרשת וישלח, באתר "מקראות גדולות הכתר"
• פרשת וישלח, באתר "תורת אמת"

פרשנות:

• גיליונות נחמה לפרשת וישלח
• פרשת וישלח, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• פרשת וישלח, באתר "כיפה"
• פרשת וישלח עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
• שיעורי תורה לפרשת וישלח, באתר "ישיבה"
• שיעורים לצפייה על פרשת וישלח, באתר "בינינו"
• פרשת וישלח, באתר פרשת השבוע
• הערך "פרשת וישלח", באתר ויקישיבה
• דברי תורה לפרשת וישלח באתר ישיבת הר ברכה
• שיעורים לצפייה על פרשת וישלח, באתר "התנועה הרפורמית"