לדלג לתוכן

ויקטור דלנוקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור דלנוקי
Dalnoky Viktor
לידה 20 ביוני 1866
אוראדיה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1955 (בגיל 88)
יוז'פווארוש (רובע 8), הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה סיגנום לאודיס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטור דלנוקי (במקור זינגר, בהונגרית: Dalnoky Viktor; נאג'ווארד, 20 ביוני 1866בודפשט, 13 בפברואר 1955)[1] היה זמר אופרה (בריטון) ובמאי, רופא שיניים יהודי-הונגרי, בנו של הטנור בני דלנוקי (במקור: בנימין זינגר) ושל זמרת האלט פאני קונטי שהתגיירה כדי להתחתן עם אביו.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור דלנוקי בא ממשפחה של אנשי תיאטרון ונמשך גם לקריירה רפואית, הוא לא הצליח לבחור בין השניים, ועסק בשניהם לאורך כל חייו. דלנוקי סיים את לימודיו באוניברסיטאות לרפואה בבודפשט, בווינה ובברלין. הוא היה רופא שיניים מתחיל בבירת אוסטריה, הוא טיפל גם בבני המשפחה הקיסרית ולצד עבודתו עסק בפיתוח קולו.

הקריירה הבימתית שלו החלה בברטיסלבה בשנת 1900, בשנה שלאחר מכן הגיע לבודפשט והיה אמן ב"תיאטרון העם" (Népszínház) ולאחר מכן בתיאטרון ההונגרי, בעיקר באופרטות. ב-5 במאי 1901, בבודפשט, הוא נשא לאישה את בורבלה אוגוסטה אלאונורה לורציה, ילידת ווינה.[2]

מקום מגוריו לשעבר - ארמון גומפרז

ב-1902 הפך לחבר באופרה של וינה לכמה חודשים. בתחילת 1903 הוחתם על חוזה על ידי בית האופרה המלכותי ההונגרי, שהוריו היו חברים בו מאז פתיחתו. אמו נפטרה בשנת 1908 במהלך הופעה של האופרה אמני השירה מנירנברג, בה גילם בנה ויקטור דלנוקי את סיקסטוס בקמסר. דלנוקי לחם במלחמת העולם הראשונה כרופא גדודי וזכה במספר עיטורים. במהלך איחוד בית האופרה, אחרי נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא מונה למנהל למשך עונה ב-16 בספטמבר 1919. דלנוקי פרש כזמר ב-1928, והפך למנהל הראשי של התיאטרון העירוני (לימים תיאטרון ארקל) עד 1930. (בין 1922 לבין 1924 הוא כבר היה זמר אורח קבוע בתיאטרון)

הוא התחתן בשנית ב-28 בפברואר 1930 עם רוזליה נמש, שהייתה צעירה ממנו ב-28 שנים.[3] דלנוקי התגורר ממש ליד בניין בית האופרה בארמון גומפרז (רובע 6 שדרת אנדראשי 20).תפקידי אופרה בופה היו הכי קרובים לאישיות. עם סיפוריו העליזים, הוא הופיע תכוף בכתבי עת של התיאטראות ובצהובונים. דלנוקי נפטר ב-1955. אלמנתו, רוז'ה נמש, חיה 15 שנים אחריו ונפטרה ב-16 בנובמבר 1970.[4]

הוא השתתף באופרות ובתפקידים רבים:

  • פרדריק לה ריי: בתולות וסטה - סקופאס
  • אנדרה מסג'ר: פורטוניו - לנדרי
  • אדה פולדיני: חתונת קרנבל - דומוקוס
  • אלברט שיקלוש: המראה - פיירו [פנטומימה]
  • זיכרונות נחמדים מתקופות נחמדות מאוד (כתב העת של רופאי השיניים ההונגרים, 1932)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור דלנוקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]