לדלג לתוכן

פרשת ויצא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ויצא)
ויצא
פסוקים בראשית, כ"ח, י' - ל"ב, ג'
מספר פסוקים 148
מספר תיבות 2021
תוכן חלום יעקב, נישואים לרחל ולאה, לידת 12 מילדיו של יעקב, בריחת יעקב ומשפחתו מבית חמיו לבן
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
ספרדים הושע, י"א, ז' - י"ב, י"ב
אשכנזים הושע, י"ב, י"ג - י"ד, י'; ויש מוסיפים יואל, ב', כ"וכ"ז
תימנים ואיטלקים הושע, י"א, ז' - י"ב, י"ד
חלק מפרשת ויצא בספר תנ"ך משנת 1300
חלק מפרשת ויצא בספר תנ"ך משנת 1300
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."

פרשת וַיֵּצֵא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ח, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק ג'.

הפרשה עוסקת בקורות יעקב מצאתו אל חרן ועד חזרתו לגבול ארץ כנען. היא פותחת בהתגלות האל אליו בבית אל בתחילת המסע, ומספרת בהרחבה על שהייתו בבית לבן הארמי בחרן: עבודתו כרועה צאן לבן, נישואיו עם רחל ולאה בנות לבן ובלהה וזלפה שפחותיהן, הולדת ילדיהם, בריחתו מלבן כדי לשוב לארץ כנען, וכריתת הברית עמו. הפרשה מסיימת בפגישתו עם מלאכי אלוהים במחניים שבגבול ארץ כנען.

הפרשה כתובה בתורה כפרשיה אחת רצופה.

פרשת ויצא נקראת בין התאריכים ו' בכסלוי"ב בכסלו.

תוכן הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה מתארת את קורות יעקב מצאתו מכנען אל חרן בעקבות ציווי הוריו לאחר גנבת הברכות, ועד שובו לגבול כנען בעבר הירדן המזרחי. הפרשה כתובה כולה ברצף אחד מראשיתה ועד סופה, ללא חלוקה ברורה לקטעים. הפרשה פותחת ומסתיימת בשני אירועים דומים – פגישתו של יעקב עם מלאכי אלוהים בגבול ארץ כנען.

יעקב מנשק את רחל ליד הבאר.
ערך מורחב – חלום יעקב

יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר יעקב ללינת לילה במקום שלאחר מכן מתברר ששמו לוז. בחלום הלילה הוא רואה סולם שמוצב על הארץ וראשו בשמים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. לאחר מכן מתגלה אלוהים ליעקב, ואומר לו שהוא יתן לו ולזרעו את הארץ שהוא שוכב עליה, וזרעו ירבה כעפר הארץ והם יהיו ברכה לכל האנושות. בנוסף מבטיח אלוהים לשמור על יעקב בכל מקום שילך, להשיב אותו אל הארץ שבו הוא נמצא, ומצהיר שלא יעזוב אותו עד קיום כל הבטחותיו[1].

יעקב מקיץ משנתו נפעם מכך שלא ידע ש"יש ה' במקום הזה", ומכריז שהמקום הוא "בית אלוהים" ו"שער השמיים". בבוקר הוא מקים כמצבה את האבן עליה הניח את ראשו בלילה, קורא למקום "בית אל", ונודר שאם אלוהים יגן עליו בדרכו וישיב אותו בשלום לבית אביו, הוא יקבע את המקום כבית אלוהים ויתן מעשר לאלוהים מכל מה שהאחרון יתן לו.

המפגש עם רחל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מגיע לבאר שליד חרן, סביבה נמצאים עדרי צאן אשר רועיהם ממתינים להאספות כל העדרים, אז הם נוהגים לגלול יחד את האבן הגדולה מעל פי הבאר. לאחר דו-שיח קצר עם הרועים בו יעקב מתעניין בשלום לבן, רחל רועת הצאן, בתו של לבן, מגיעה. יעקב גולל לבדו את האבן, משקה את הצאן של רחל, נושק לה ובוכה. רחל מודיעה לאביה לבן הארמי על בואו והוא פוגש את יעקב ליד הבאר.

ערך מורחב – נישואי יעקב עם רחל ולאה

לאחר חודש בו יעקב עובד בחינם לבן מבקש מיעקב שינקוב בשכר על עבודתו. יעקב מציע לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל בתו הקטנה לאישה. שבע השנים חולפות על יעקב כימים אחדים מרוב אהבתו לרחל, ובסופן נערך טקס החתונה. לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל, ויעקב מגלה זאת רק בבוקר לאחר ליל הכלולות. יעקב שואל את לבן מדוע רימה אותו, לבן משיב שלפי מנהג המקום אי אפשר לשאת את הבת הקטנה לפני הגדולה. הוא מציע לו לשאת גם את רחל כעבור שבוע ימים בתמורה לעבודה נוספת בת שבע שנים. יעקב מסכים, לאחר שבוע, יעקב נושא גם את רחל ומתחיל לעבוד שבע שנים נוספות עבורה.

עקרות ולידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לידת בני יעקב

בעוד רחל נשארת עקרה, אלוהים רואה שלאה אהובה פחות מרחל, והיא יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. היא קוראת להם בשמות המשקפים את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה, ואת תקוותה שבעקבות לידת הבנים יעקב יאהב אותה. רחל, שמצדה מקנאת באחותה על ילדיה, דורשת מיעקב "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי". יעקב משיב: "התחת אלוהים אני כי מנע ממך פרי בטן"?

רחל מחליטה לתת את בלהה שפחתה ליעקב לאשה, וזו אכן יולדת שני בנים, דן ונפתלי (שמות השבטים). בעקבות כך נותנת גם לאה את שפחתה זלפה ליעקב לאשה, ואף היא יולדת שני בנים, גד ואשר. לאחר סכסוך נוסף בין רחל ללאה בעניין מעשה הדודאים יולדת לאה עוד שני בנים ובת, יששכר, זבולון ודינה. בסופו של דבר אלהים שומע אל רחל וגם היא יולדת בן, הוא יוסף, ובפרשה הבאה (פרשת וישלח) גם את בנימין, צעיר בניו של יעקב.

רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו.
ערכים מורחבים – בריחת יעקב מלבן, ברית יעקב ולבן

יעקב פונה ללבן ומבקש ממנו רשות לקחת את נשיו ואת ילדיו ולשוב לארצו. לבן מתקשה לוותר על יעקב שבגללו הוא זכה לברכה מאת ה'. הוא מציע לו לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעת יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו, ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול[2]. יעקב, שחש בהידרדרות היחסים בינו לבין אנשי בית לבן, ולאחר שמתגלה אליו מלאך בחלום ומורה לו לשוב ארצה, מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה, ששימשו אותו לעבודת אלילים.

לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוהים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גנבת התרפים, ויעקב מציע לו לחפש את התרפים, ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בעקבות כך מתקומם יעקב ומטיח בלבן את עלבונו על היחס שזכה לו ועל שקריו של לבן. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית בה הם שלא לפגוע אחד בשני, ויעקב מתחייב להתייחס כראוי לנשותיו שהן בנותיו של לבן. כסמל לברית הם מקימים גלעד, יעקב מכין זבח והם אוכלים ביחד.

לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחניים".

תאריכי הקריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת ויצא יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

ההפטרה היא בספר הושע שבתרי עשר. הספרדים והתימנים מתחילים בפרק י"א, פסוק ז'. הספרדים מסיימים בפרק י"ב, פסוק י"ב (ובקצת קהילות ממשיכים עד פרק י"ג, פסוק ה'), והתימנים בפרק י"ב, פסוק י"ג. האשכנזים מתחילים בפרק י"ב, פסוק י"ג ומסיימים בפרק י"ד, פסוק י', והרבה מקהילות הליטאים נוהגים להוסיף מספר יואל, פרק ב', פסוק כ"ו, ופסוק כ"ז. בנוסח רומניא התחילה ספר הושע, פרק י"ב, פסוק י"ג וסיימו פרק י"ד, פסוק ג'. בכל המנהגים מכילה ההפטרה פסוקים המספרים את קורותיו של יעקב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

שונות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י'
  2. ^ לפרשה זו ישנו הסבר של פרופ' יהודה פליקס, לפיו ליעקב נתגלו עקרונות הגנטיקה המודרנית, ובאמצעותם ידע יעקב להגדיל את שיעור הוולדות בעלי התכונות המבוקשות.