וולדן – חיים ביער

וולדן – חיים ביער
Walden; or, Life in the Woods

מידע כללי
מאת	הנרי דייוויד תורו
שפת המקור	אנגלית
סוגה	עיון, יומן
נושא	conduct of life, פילוסופיה של המוסר, טרנסצנדנטיות, טבע
הוצאה
הוצאה	Ticknor and Fields
תאריך הוצאה	9 באוגוסט 1854

וולדן – חיים ביער הוא ספר עיון והגות מאת הסופר האמריקאי הנרי דייוויד תורו. הטקסט הוא השתקפות על חיים פשוטים בסביבה טבעית. העבודה היא חלק מהכרזת עצמאות אישית, ניסוי חברתי, מסע של גילוי רוחני, סאטירה, ובמידה מסוימת – מדריך להסתמכות עצמית. הספר פורסם בשפות שונות והיה בעל השפעה על תנועות פשטות מרצון. בעברית יצא הספר בהוצאת מוסד ביאליק, בשנת 1962. בתרגומו של ראובן אבינעם, ועם מבוא מאת המשורר שמעון הלקין.

וולדן מפרט את חוויותיו של ת'רו במהלך שנתיים, חודשיים ויומיים בבקתה שבנה ליד אגם וולדן בתוך יער שבבעלות חברו והמנטור שלו ראלף וולדו אמרסון, ליד קונקורד, מסצ'וסטס בארצות הברית.

ת'רו מקיים בספר תצפיות מדעיות מדויקות על הטבע וכן שימושים מטפוריים ופואטיים בתופעות טבע. הוא מזהה צמחים ובעלי חיים רבים בשמותיהם העממיים והמדעיים, מתעד בפירוט את הצבע והצלילות של גופי מים שונים, מתארך ומתאר במדויק את הקפאה והפשרה של האגם, ומספר על הניסויים שלו למדידת העומק והצורה של האגם.

כתיבת הספר

החיים בבקתה

תורו חי בבקתה שבנה ליד אגם וולדן במשך כשנתיים החל מ 1845 עד ספטמבר 1847. היה זה מבנה קטן של 3*5 מטרים, בעל גג רעפים, חלון בכל צד ותנור קטן עם קמין לחימום החדר. הריהוט בחדר כלל מיטה, שלושה כיסאות ושולחן כתיבה קטן מעץ. תורו חי בבקתה לבדו מפני שרצה "לחיות בשיקול דעת, להתמודד רק עם עובדות החיים הבסיסיות".

בעת שהותו במקום הוא צפה בתשומת לב בטבע סביבו – באגם אותו כינה "עין הארץ" ובעצים ובבעלי החיים שהיו סביבו. הוא הלך מסביב לאגם (כ -3 ק"מ) וצפה בחילופי העונות. בסתיו הוא דשדש בערמות עלי השלכת ושר בקולי קולות ביער. בחורף כאשר השלג עמעם את הקולות הוא הלך בעקבות עופות וארנבים. באביב הוא תיאר את ריצוף קרקע היער בפרחים ענוגים, במאי את פרחי האוכמניות שצורתם כפעמונים. בקיץ נוספו גוני צהוב בוהק על ידי תפרחות סולדיגו ואוגים תרמו אודם בימי הסתיו. ת'ורו הפך את עצמו ל"מגלה ארצות" שנתן שמות למקומות סביבו – הרי אומללות (מיזרי), "סלע האנפה הכחולה", "סמטת הקיכלי" וכדומה.

תורו' טבל באגם מידי בוקר, ואחר התיישב בשמש. הוא ישב חרש בקרחת יער או הלך ביעד וחיכה שבעלי חיים יתגלו לפניו. הוא עקב אחר מזג האוויר וכינה עצמו "המפכה מטעם עצמו על סופות שלגים וסופות גשמים". בחורף הוא השקרע על קרקעית האגם הקפוא, הצמיד פניו לקרח כדי לצפות בקרקעית "כמו בתמונה מאחורי זכוכית". בקיף שט בסירתו וניגן בחליל בעודו שט. בבקרים האזין לשירת הציפורים ובלילות האזין לענפי העצים המתחככים בגג הרעפים שלו.

למרות שלא נתרע מחיים לבדו, ת'ורו לא חי כנזיר בודד. לעיתים קרובות יצא לכפר כדי לסעוד בבית הוריו עם בני משפחתו, או עם משפחת אמרסון. הוא קיבל אורחים בבקתו והרצה בבית הספר התיכון של קונקוורד. באוגוסט 1846 הוא אירח ליד ביקתתו את האספה השנתית של "אגודת המתנגדים לעבדות של קונקורד". הוא גם יצא למסע במדינת מיין.

עם זאת הוא גם היה עסוק בזמן זה בכתיבת שני פנקסים עבים על רשמיו מהמקום. הפנקס האחד היה על חוויתיו ביער (ממנו נוצרה הטיוטה הראשונה של "וולדן") והשני הכיל טיוטה של מה שפורסם בהמשך כ"שבוע על הנהרות קונקורד ומרימק", שתיאר שיט של סירה ביחד עם אחיו.

ניסיונות בכתיבת ספרים

לאחר שעזב את הבקתה ושב לקונקורד ניסה תורו לשכנע מוציאים לאור להוציא את "שבוע על הנהרות" שהיה בחלקו ספר זכרונות ובחלקו תיאור טבע. לבסוף נאות מו"ל אחד להוציא לאור את הספר על חשבונו של תורו. היה זה כישלון מוחץ – אנשים מעטים רכשו את הספר והביקורות עליו היו ארסיות. חוסר הצלחה זה הותיר את תורו עם חוב של כמה מאות דולרים וגרם לחיכוך בינו לבין מורהו הרוחני אמרסון. תורו חש שאמרסון מעל באמונו משום ששיבח את הספר למרות שלא מצא חן בעניו. הוא כתב ביומנו: "בעת שידידי היה ידידי הוא החניף לי ואף פעם לא שמעתי מפיו את האמת, אך כשנעשה אויבי הוא ירה בי חץ רעל". פגיעה נוספת ביחסים ביניהם נבעה כנראה מכך שתורו התאהב באופן ילדותי ברעייתו של אמרסון, לידיאן.

לימודים ותצפיות נוספות

בסתיו 1849, שנתיים לאחר שעזב את הבקתה ולאחר כישלון "שבוע על הנהרות" קיבל תורו החלטה ששינתה את חייו לחלוטין. הוא שינה כליל את אורחות חייו והטיל על עצמו שגרת ימיום פעלתנית ולמדנית. הוא למד ברצינות מדי בוקר וערב ויצא לשיטוט ממושך בשעות אחר הצהריים. המשטר החדש הזה ציין את ראשית המחקרים המדעיים שהוא ביצע. הוא כתב ביומנו מדי יום ותיאר את מה שראה בעת שטייל. הרשימות שהיו בעבר רק תצפית פה ושם שנועדו להיות חומר טיוטה למסות שכתב, הפכו אתה סדורות ותעדו את עונות השנה בצורה מדויקת. מה שפעם נתלש והודבק בכתבי ספרות שלו, הפך עתה ל"רשימות שדה". כעת הפך תורו לחוקר טבע – הוא השתמש בכובע כ"קופסת בוטניקה" לשימור טריות צמחים שאסף בטיולים וכבש צמחים בספר מוזיקה כבד. הוא השתמש גם במשקפת ובמקל הליכה ששימש אותו כסרט מדידה. התצפיות הבוטניות שלו הפכו מדוקדקות יותר ויותר, עד כדי כך שגם היום מדענים משתמשים בהן כדי לתעד השפעות של שינוי אקלים באזור – לדוגמה השוואה של תאריכי הפריחה הראשונים של פרחי בר שונים או את תאריכי ראשית השלכת של עצים לעומת המצב כיום.

תורו הושפע בצורה עמוקה מספריו של חוקר הטבע המפורסם אלכסנדר פון הומבולדט. הוא קרא את ספריו הפופאלארים ביותר - קוסמוס, "מראות הטבע" ו"סיפור אישי" ורשם רשימות רבות. שמו של הומבולדט מופיע רבות ביומניו ובספרים שהוא כתב. הוא אמר על ספרי טבע שהם "מעין שיקוי חיים". תורו ביצע השוואה בין הגבעות בפיטרבורו בהן שוטט לבין הרי האנדים שתוארו על ידי הומבולדט. את מה שהומבולדט תיאר בפינות פראיות ביערות הגשם של דרום אמריקה ובהרי האנדים תיאר תורו בנוף הסמוך לביתו - התפיסה לפיה כל הדברים שלובים יחדיו. כאשר תיאר חוצבי קרח שבאו לאגם בחורף כדי לשלוח אותו ליעדים רחוקים, כתב תורו על כך שתושבי צ'ארלסטון או אף כלכותה "ישת מבארי" וכיצד מי הוולדן "יתערבבו במימיו הקדושים של הגנגס". לפי תורו - אין צורך לצאת למסעות רחוקים כדי לצפות בטבע - אפשר לשוטט בקרבת הבית. הוא כתב כי אין זה משנה כמה תרחיק לכת "אלא עד כמה אתה חי". הוא יעץ להיות נוסע-חוקר "בנחליך ובאוקיינוסים שלך".

תורו חשש בתחילה כי המדע "מעשיר את ההבנה אבל גוזל את הדמיון". אבל חששותיו התפוגגו בהמשך כשקרא בספר "קוסמוס". הומבולדט כתב כי את הטבע יש לתאר בדייקנות מדעית אבל מבלי "לאבד אגב כך את נשימתו המחייה של הדמיון" תורו הלך בעקבות הומבולדט בחיבור בין מדע ודמיון, בין העובדתי והנפלא, בין הפרטני והשלם. הוא מצא הרמוניה בפרטים המוליכים אל השלם - או בלשונו "תיאור אמיתי של הממשי הוא השירה הצרופה ביותר". ההדגמה המוחשית ביותר לכך הייתה כאשר הפסיק להשתמש ביומנים נפרדים ל"שירה" ול"עובדות".

כבר כשחזר לקונקקורד, ב 1847 היה לתורו טיוטה ראשונה של וולדן. הוא עיבד מאוחר יותר מספר גרסאות אולם באמצע -1849 הפסיק לעבוד על כתב היד וחזר אליו רק לאחר 3 שנים, שבהן הפך את עצמו לחוקר טבע רציני בעקבות ספריו של הומבולדט. בינואר 1852 החל תורו בעבודה מחודשת על וולדן כשהוא משכתב את היצירה באופן גמור.

במהלך השנים שלאחר מכן הוכפל אורכו המקורי של וולדן, שהתמלא באמצעות התצפיות שערך במהלך השנים. באופן זה נעשה הספר שונה לגמרי מהטיוטה הראשונית. הוא כתב "אני חש שאני נכון במדיה יוצאת מן הכלל לקצת עבודה ספרותית". דוגמה לשינוי שעבר כתב היד הוא תיאור הפשרת סוללת העפר של מסילת הברזל שעברה סמןך לאגם וולדן. בכתב היד המקורי הקדיש לכך תורו פחות מ-100 מילים אך בסופו של דבר הוא תיאר זאת ב-1500 מילים וכיום הוא נחשב לאחד הקטעים החשובים בספר. תורו כתב כי החולות "הטרימו את העלה הצומח" והציג אותם כאבטיפוס. אם בכתב היד המקורי התופעה הייתה רק "מעניינת ויפהפייה באופן בלתי מובן" היא הפכה בהמשך להמחשת מה שתורו תיאר כ"העיקרון של כל מפעלות הטבע". הוא אמר כי השמש המחממת את הסוללה כמותה כמחשבות המחממות את דמו. הארץ אינה מתה אלא "חיה וצומחת". באביב 1854 כאשר השלים את הגרסה הסופית של וולדן כתב ביומנו כי הארץ היא "שירה חיה.. לא ארץ מאובנת - אלא מוצג חי".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולדן – חיים ביער בוויקישיתוף

• וולדן – חיים ביער; מרי אזרחי, באתר מוסד ביאליק