וולוגדה

וולוגדה
**Вологда**
סמל וולוגדה סמל וולוגדה	דגל וולוגדה דגל וולוגדה
	פוטומונטז' של וולוגדה
מדינה	רוסיה
אובלסטי	מחוז וולוגדה
ראש העיר	יבגני שולפוב
רשות מחוקקת	Vologda City Duma
תאריך ייסוד	1147
על שם	Vologda River
שטח	116 קמ"ר
גובה	120 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	312,420 (1 בינואר 2018)
קואורדינטות	59°12′N 39°51′E / 59.200°N 39.850°E
אזור זמן	UTC +3
	www.vologda-city.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני וולוגדה

וולוגדה (ברוסית: Вологда) היא עיר ברוסיה, בירת מחוז וולוגדה. שוכנת על גדת הנהר וולוגדה. מאז 23 בספטמבר 1937 זהו מרכז אדמיניסטרטיבי, תרבותי ומדעי של מחוז וולגדה. מסילות ברזל חשובות - ממוסקבה לארכנגלסק וורקוטה ומוולדה לסנט פטרסבורג - מצטלבות בוולוגדה. הכביש המהיר M8 מוסקבה-ארכנגלסק עובר בוולוגדה. מספר התושבים ב-2018 היה כ-312,000.

היסטוריה

על פי המסורת, העיר נוסדה על ידי הנזיר גראסים בשנת 1147 - בשנה זו הוקם מנזר השילוש במקום. למיקומה של העיר על צומת נהרות היו יתרונות רבים. במהלך המאות ה-13 וה-14 הייתה העיר במרכז הסכסוך בין נובגורוד לבין מוסקבה. רק בסוף המאה ה-14 העיר והאזור כולו סופחו לנסיכות מוסקבה.

בשנת 1565 הצאר איוואן האיום החל את בניית קתדרלת סופיה ולמעשה שינה את פני העיר. זו הייתה תקופת הזוהר של העיר. באותה תקופה העיר הייתה מרכז המסחר עם אנגליה והולנד. קיימת סברה שהצאר אף רצה להעביר את הבירה לוולוגדה.

ב-22 בספטמבר 1622 נכבשה העיר על ידי הפולנים ונהרסה כליל. עם תחילת שלטונה של שושלת רומנוב העיר שוקמה ונבנה מבצר חדש. עד לתחילת המאה ה-17 הייתה העיר על נתיב המסחר בין רוסיה לבין אירופה. בתקופת פטר הגדול הייתה וולוגדה בסיס צבאי חשוב. במהלך המאות ה-18 וה-19 ירדה חשיבותה של העיר. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר על חוק לחימה. חברות התעשייה עברו לייצור המלחמה. אספקת המלחמה של לנינגרד והחזית עברו דרך צומת הרכבת וולוגדה.

כיום היא איננה העיר הגדולה במחוז. יחד עם זאת, היא מהווה מרכז תרבותי ואדמיניסטרטיבי של המחוז. יש בעיר יותר מ -200 אנדרטאות אדריכלות והיסטוריה. המפורסמים ביותר הם: קרמלין ווולוגדה, קתדרלת סנט סופיה, מנזר ספאסו-פרילוצקי, אנסמבל כנסיות ולדימיר, כנסיית קונסטנטין ואלנה, כנסיות עם ציורי קיר של יוחנן המבשר ודמיטרי פרילוצקי, כנסיית המשתתפים קוזליוני, הרכבים אדריכליים של גשר האבן וכיכר המהפכה.^[1]