וויו טודורוביץ'
 | |
| הגנרל וויו טודורוביץ' (שמואל לרר) | |
| לידה |
12 במרץ 1914 מוסטר, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוקטובר 1990 (בגיל 76) בלגרד, יוגוסלביה  |
| מדינה |
ממלכת יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה  |
| השתייכות | הצבא העממי היוגוסלבי |
| תקופת הפעילות |
1937–1939 1941 – 1974 |
| דרגה | גנרל-פּוּקוֹבְנִיק[1] |
| תפקידים בשירות | |
|
הבריגדות הבינלאומיות במסגרת מלחמת האזרחים בספרד מפקד אוגדה בשורות הפרטיזנים היוגוסלבים הצבא העממי היוגוסלבי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת האזרחים בספרד | |
| עיטורים | |
| גיבור יוגוסלביה (1951) | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
חבר ועדת הביקורת של המפלגה הקומוניסטית חבר מועצת הפדרציה היוגוסלבית | |
  | |
שמואל לרר, או בשמו הפרטיזני ווֹיוֹ טוֹדוֹרוֹבִיץ' (בסרבו-קרואטית: Vojo Todorović, בסרבית קירילית: Војо Тодоровић; 12 במרץ 1914, מוסטר, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 3 באוקטובר 1990, בלגרד, יוגוסלביה) היה פרטיזן יוגוסלבי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה וגנרל יהודי בצבא העממי היוגוסלבי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרר נולד ב-1914 במוסטר. גדל בסרייבו למשפחה יהודית ממעמד הפועלים. סיים תיכון ב-1933, ולאחר מכן למד וטרינריה ואגרונומיה בזאגרב. באוקטובר של אותה שנה הפך לחבר בתנועת הנוער הקומוניסטית, ושנה לאחר מכן חבר במפלגה. לצד הפעילות הקומוניסטית היה חבר גם בארגונים היהודים. ב-1936 הוא נעצר בחשד לפעילות נגד השלטון, אך שוחרר עקב חוסר ראיות. ב-1937 נסע לספרד ולחם במלחמת האזרחים במסגרת הבריגדות הבינלאומיות לצד הרפובליקאים. לאחר הפסדם במלחמה הוא נכלא במחנה ריכוז בצרפת. ב-1941 הוברח מהמחנה בפקודת המפלגה ושב ליוגוסלביה תחת כיבוש מדינות הציר.
ביוגוסלביה הוא הקים את המחתרת האנטי-פשיסטית בבוסניה, ועלה לדרגת מפקד אוגדה. ב-1942 הוא פקד על מבצע לשחרור אזור אגמי פליטביצה. הכוחות השונים בפיקודו כבשו ערים מרכזיות בבוסניה, חדרו לעומק השטח בשליטת הגרמנים ושבו אלפי חיילים גרמנים. במבצע נודע באוגוסט 1943 כבשו חייליו את שדה התעופה "ראיילובאץ" ליד סראייבו, והשמידו על הקרקע 34 מטוסי אויב. שלושת אחיו נספו בהיותם פרטיזנים, שניים מהם נפלו בקרב ואחד מהם נרצח במחנה ההשמדה יאסנובאץ[2].
לאחר המלחמה זכה לעיטור "גיבור יוגוסלביה"[3]. טודורוביץ' כיהן כסגן ראש המטה הכללי של הצבא ובהמשך, פיקד על המחוזות הצבאיים ה-3 וה-4. הוא כיהן כחבר המטה הכללי של חיל היבשה היוגוסלבי (אנ'). ב-1965 מונה לחבר ועדת הביקורת של המפלגה הקומוניסטית וב-1967 מונה לחבר מועצת הפדרציה היוגוסלבית (Савет федерације). בין 1958 ל-1969 השתתף בצוות העריכה של האנציקלופדיה הצבאית של יוגוסלביה. טודורביץ' הגיע לדרגת גנרל-פּוּקוֹבְנִיק וב-1974 סיים את שירותו הצבאי.
וויו טודורוביץ' נפטר ב-1990, ונקבר בשדרת גיבורי העם בבית העלמין החדש בבלגרד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנחם שלח (עורך), תולדות השואה – יוגוסלביה, יד ושם, תש"ן, עמ' 438
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וויו לרר - טודורוביץ, באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות
- שמואל לרר וויה טודרוביץ', באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגיטאות
- מפקד של יחידת מחץ פרטיזנית שהשמידה 34 ממטוסי האויב, באתר ההתנגדות היהודית בשואה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דרגת גנרל פוקובניק בצבא יוגוסלביה מקבילה לדרגת קולונל-גנרל והיא דרגת ביניים בין גנרל למרשל (אנ').
- ^ Benjamin Ginsberg, How the Jews Defeated Hitler: Exploding the Myth of Jewish Passivity in the Face of Nazism, Rowman & Littlefield, 2013, pp. 111-112
- ^ מנחם שלח, שואת יהודי יוגוסלביה - הקהילות בסרביה וקרואטיה, באתר יד יצחק בן-צבי, אוחזר ב-16 באוקטובר 2023.
| גנרלים יהודים בצבא יוגוסלביה
| ||
|---|---|---|
| מישה דאנון • אנדריה דיאק • ארווין זלצברגר • וויו טודורוביץ' • מירקו לוי • סלומון לוי • מירקו נחמיאס • איזידור פאפו • רוזה פאפו • משה פיאדה • הרברט קראוס • סולומון רומנו • בנו רוסו • סטייפן שטיינר | 
| |