לואו שני שימושים: כאם קריאה בהופעתה אחרי עיצור המנוקד בדמה, היא מאריכה את התנועה. וכעיצור עצמאי היא מייצגת /w/ (כמו W באנגלית, או כמו האות וי"ו בהגייתה המקורית). לעיתים, כדי לרמוז על ואו המופיעה בתור עיצור, מנקדים אותה. למעשה, ללא הוספת חַרַכַּאת (ניקוד), אין דרך להבדיל בין השימושים. ואו יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, ؤ, ואז היא נהגית כעיצור /ʔ/ (כמו אל"ף עיצורית).
בחלק מהניבים ואו סֻכּוּנִית (ללא תנועה) המופיעה אחרי עיצור המנוקד בפתחה, גורמת לתנועת /o/ ארוכה, ולא לדיפתונג /au/ כבערבית סטנדרטית.
ואו מנוקדת בפתחה משמשת כתחילית בשתי דרכים. הראשונה, והנפוצה יותר היא במשמעות של ו' החיבור. השימוש השני בוואו-פתחה הוא לציון שבועה וניתן לתרגמה במקרים אלה כ-"ב...", כך والله (וַאללה) תרגומו "(אני נשבע) באלוהים".
מקור האות ואו הוא ב"וואו" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים. אם כי באלפביתים שהתפתחו מהאלפבית היווני ישנן לרוב כמה מקבילות, זאת עקב יצירה של שתי אותיות יווניות מוואו הפיניקית: אחת שמייצגת עיצור, ואחת שמשמשת לייצוג תנועות.
[1], Υ,υ
