המתיבתא (ורשה)

המתיבתא
	תלמידי המתיבתא, חנוכה ה'תרצ"א (1930)
מוסד חינוכי
השתייכות	חסידים (זוהתה עם חסידות גור)
תקופת הפעילות	תרע"ט (1919) – תרצ"ט (1939)
מייסדים	רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור
בעלי תפקידים
ראש הישיבה	רבי שלמה יוסקוביץ; רבי מאיר דן פלוצקי
סגל	רבי יעקב זילברשטיין, חתנו של רבי יהושע מיימון וממלא מקומו ברבנות פראגה; רבי אברהם נפתלי הרצקא גולדברג
תלמידים
	ראו להלן: בוגרים
שונות
ספרים	"מתיבתא"
מיקום
מיקום	ורשה, פולין
מדינה	פולין
קואורדינטות	52°15′0.1″N 21°00′9.7″E / 52.250028°N 21.002694°E
	(למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי המתיבתא

המתיבתא (או: MESYVTA, כפי שכונתה במכתבים רשמיים^[^{דרוש מקור]}) הייתה ישיבה גבוהה שפעלה בוורשה שבפולין בין השנים תרע"ט–תרצ"ט (1919–1939).

המתיבתא הייתה מהישיבות הראשונות בפולין, שנוסדו כישיבות עצמאיות, היא הוקמה ביוזמת חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בפולין, הייתה תחת פיקוחם ובהכוונתם, ונחשבה כמרכז התורני הפופולרי ביותר בפולין^[2]

רקע

בעקבות מלחמת העולם הראשונה בה נהרגו עשרות אלפי יהודים והביאו אלפי פליטים יהודים נגרם חורבן והרס גם על החיים הרוחניים בפולין, כמעט כל הישיבות נסגרו ובתי המדרשות נתרוקנו, לימוד התורה בין הצעירים ירד לשפל. הכיבוש הגרמני הביא עמו את רוח תרבות המערב אירופית, גם הפליטים מרוסיה וליטא שחונכו על ברכי ההשכלה הביאו לטשטוש הגבולות וכן העיתונות והתנועות הסוציאליזם בהבטחותיו לאושר ליום המחר ולשיפור תנאי החיים, כל אלו יצרו חלל בהמשך הלימוד והחינוך לתורה ואנדרלמוסיה במהלך המחשבות של הנוער החסידי בפולין, מצב זה היה הכוח המניע שדחף את גדולי החסידות ובראשם האדמו"ר מגור לכונן מרכז לתורה^[3]

עד למלחמת העולם הראשונה פעלו מעט ישיבות בפולין (אז ארץ הוויסלה - חלק מהאימפריה הרוסית), הישיבות המעטות שהיו, פעלו במתכונת בית מדרש בפיקוחו של רב העיר או של אדמו"ר. ישיבות כאלו פעלו בדרך כלל בערים קטנות, כמו ישיבת רבי אברהם בורנשטיין בנו רבי שמואל בורנשטיין, בעיר סוכצ'ב ונכדו רבי דוד בורנשטיין שהקים את רשת ישיבות בית אברהם; ישיבת רבי אפרים צבי איינהורן, בעיר אמסטוב (אנ') הסמוכה לצ'נסטוחובה.

היסטוריה

הישיבה נוסדה בוורשה בשנת תרע"ט, זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ביוזמתו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, ובתמיכתם ועידודם של רבי יצחק זליג מורגנשטרן, האדמו"ר מסוקולוב^[4], ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, האדמו"ר מראדזין.

הישיבה התקיימה בבניין ברחוב שווינטוירסקה 18 בוורשה, ולמדו בה מאות בחורים מכל רחבי פולין.

חברי הנשיאות היו רבי מאיר דן פלוצקי, רבי מנחם זמבה, רבי מאיר ורשביאק, ורבי מנחם מנדל כשר (החל משנת ה'תר"ף) שבאותם הימים היה העורך של כתב העת התורני דגל התורה. נשיא הישיבה היה רבי שלמה יוסקוביץ חתנו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור. רבני הישיבה היו רבי יעקב זילברשטיין חתנו של רבי יהושע מיימון וממלא מקומו ברבנות פראגה, ורבי אברהם נפתלי הרצקא גולדברג. שלמה קלפפיש היה גזבר הישיבה, ומנדל הופר שימש כמנהל.

בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 לאחר שנפתחו ישיבות נוספות, איבדה המתיבתא את מעמדה כישיבה היחידה בפולין, כמענה לכך הנהלת הישיבה ניסתה לשנות את תוכני הלימוד ולהדגיש את לימודי הוראה למעשה על חשבון לימודים אחרים.

בשנת ה'תרפ"ו מונה רבי מאיר דן פלוצקי לראש הישיבה התלמידים התקשרו אליו בעבותות אהבה וספסלים חדשים נוספו בבית המדרש. מספר חודשים אחר שהחל לכהן בתפקידו זה הוא לקה בסרטן ונפטר (בניסן תרפ"ח)^[5].

מאוחר יותר, כשהוקמה ישיבת חכמי לובלין היא תפסה את המקום הראשון בין הישיבות באופן בולט, והאפילה על המתיבתא, אבל המתיבתא המשיכה להיות אחד ממרכזי התורה החשובים ביותר בפולין ובמשך עשרים שנות קיומה עברו דרך שעריה אלפי בני תורה צעירים^[6]

בין המבקרים במתיבתא נמנו גם ראשי ישיבות ליטאיים כמו רבי שמעון שקופ, רבי יחיאל מרדכי גורדון ורבי שבתי יגל.

אופי הישיבה והתנהלותה

אופי הישיבה והתנהלותה היו חסידיים, וחלק גדול מהתלמידים היו חסידי גור, והמתיבתא הייתה נחשבת תחת השפעת חסידות גור.

כמו ישיבות אחרות בתקופה שטרום מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם, הישיבה לא סיפקה מזון ושינה. רבים מהתלמידים שלא התגוררו בוורשה קיבלו מקום לישון בחנויות שבאזור, כשבתמורה שימשו כשומרי לילה^[7]. את ארוחותיהם סעדו הבחורים בצורה של "אכילת ימים" בבתיהם של תושבי ורשה כאשר בכל יום היו אוכלים כל אחד על שולחנו של בעל הבית אחר^[8].

במשך רוב שנותיה הייתה המתיבתא במצב כלכלי ירוד. בתרפ"ו (1926) גייס כספים בעבורה רבי מאיר דן פלוצקי במסעו לארצות הברית^[9]. בשנת ה'תרצ"ה (1935) נסעו נשיא המתיבתא רבי שלמה יוסקוביץ ורבי אברהם בנימין זילברברג למסע גיוס כספים בארצות הברית, אחר שהוסדר מקום לינה מאורגן עבור תלמידי הישיבה^[10]. גם האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר פעל למימונה של הישיבה^[11].

לימודי הישיבה

סדרי הלימוד הקפדנים היו תנאי סף לקבלה לישיבה ויכולת 'לשרוד' בה^[12]. תוכנית הלימודים בישיבה הייתה מבוססת על שיטת הבקיאות וההיקף הפולנית בשילוב העיון של גדולי ליטא התפרסה על פני חמש שנים והכילה לימוד של 1,735 דפי גפ"ת מסדרי מועד, נשים, נזיקין וקדשים מתוך התלמוד הבבלי, חלקים משולחן ערוך (חושן משפט, 111 סימנים ראשונים ביורה דעה, ואורח חיים בשלמותו). מלבד זאת נלמדו ספרים כמו מנחת חינוך, קצות החושן, שב שמעתתא, "הלכות יום טוב" של מהרי"ט אלגאזי, וספרי מוסר: חובות הלבבות ומסילת ישרים^[13]

בהתאם לדרישת השלטונות^[14] הוקצו רק שעתיים ביום ללימודי חול שכללו פולנית, מתמטיקה והיסטוריה. לימודי חול אלו הקנו לישיבה הכרה ממשלתית והתלמידים שבה קיבלו זכויות דומות של סטודנטים^[15].

הישיבה העמידה בחזונה מטרה של הכשרת בוגריה לשמש כמורי הוראה^[16]. מטרה זו שהוצבה ביעדיה של הישיבה, היוותה משיכה למתיבתא עבור בחורים צעירים רבים ששאפו לקבל סמיכה לרבנות^[17]. בסיום כל שנת לימודים נערך טקס הסמכה חגיגי לתלמידי המתיבתא שסיימו את תלמודם בהשתתפות רבנים מפורסמים.

בשנת תרפ"ה הוציאו לאור שניים מתלמידי המתיבתא משה יהודה קירשנבוים ואברהם מרדכי מרוקו כתב עת תורני בשם "דגל הצעירים" שנועד להיות ביטאונה של המתיבתא. במסגרת זו יצאו לאור שבע חוברות, בין השנים ה'תרפ"ה–ה'תרפ"ז.

הערכה והתנגדות

הצלחת התלמידים תוארה על ידי רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, האדמו"ר מראדזין: ”"ואת התעודה הזאת מילאה המתיבתא באופן היותר נעלה, היא קבעה בלימוד התלמידים סדר קבוע ושיטה מסוימת, וכבר ראיתי כי ת"ל חפץ ה' בידם הצליח שהתלמידים רואים סימן ברכה בלימודם, ויוצאים ממנה ותלמודם בידם מלאים וגדושים בתורה, ומה נעים המחזה המרהיב עין איך צעירי בני ישראל הוגים ועוסקים בתורה בחבורה ושוקדים על דלתותיה יומם ולילה, אשרי עין ראתה כל אלה"”. גם רבי אברהם צבי פרלמוטר התבטא עליה: ”"וכבר היתה הישיבה הזאת למראה עיני גדולים וחכמים וכולם יסהידו כי לא נמצא כמחזה הזה בכל מדינתנו מדינת פולין, וכל העובר בשער הישיבה הזאת רחש לבו ויאמר אות היא קול אלוקים אשר שמענו בחורב".”

הפולמוס עם הרבי ממונקאטש

נגד המתיבתא יצא בחריפות רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, כחלק ממלחמתו באגודת ישראל, בשל האיסור על לימודי חול^[18]. רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור כתב לו על כך כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער" והכל רק עלילה להוציא דבה על האגודה. רבי חיים אלעזר בא לביקור בוורשה^[19], ובשובו טען כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער", והתלמידים "חלקם הולכים בגילוי ראש ואינם יודעים כלום מלימודם". אולם הדבר לא היה נכון אלא הרב ממונקאטש התבלבל מכיוון שלמתיבתא הייתה חצר משותפת עם מוסד לימודים חילוני, דבר שהיה יכול להטעות משקיף מבחוץ^[20]. ב־1922, פרסם רבי חיים אלעזר שפירא מכתבים פומביים יחד עם רבנים נוספים כנגד אגודת ישראל, ובין השאר האשים אותה בהסכמה ללימודי חול^[21]. התנגדותו לא עשתה רושם רב בפולין ולא הצליחה למשוך לצדו אף אחד מבעלי הסמכא בעולם התורני (בפולין)^[22], אך בעקבות מכתבים אלו פרסמה אגודת הרבנים בפולין מחאה ציבורית בעיתונות, בה הודיעו כי המתיבתא פועלת על פי הדרכתם והכוונתם^[23]. רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, הוציא בכ"ו אלול ה'תרפ"ב (1922) מכתב לרבי אשר למיל שפיצר בו מגיב בחריפות על הפרטי-כול שנשלח אליו מדו"ח מזעזע שמסר הרבי ממונקאטש לאספת רבנים שהייתה בעיר טשאפ וכתב: ותהי האמת נעדרת...ובדורנו עתה נתקיים גם המאמר חוצפה יסגי להדפיס בשמי שקר שאמרתי שמוכרחים לבטל הסמינר (המתיבתא) וכו' והנני נסוג אחור מאגודה, ולומדים בגילוי ראש ושני הדברים הם שקר... ואשר כתב שנתבטלה קופת רבי מאיר בעל הנס על ידי האגודה גם כן שקר...אם כבוד תורתו לא יעצור בעד מחבר הפרטי-כול תתלקח בישראל מלחמה חדשה, "אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר וכו'"^[24].

בוגרים

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז קלויזנבורג^[25].
הרב שמאי גינצבורג המשמש האחרון של האדמו"ר האמרי אמת מגור.
הרב יהושע משה אהרונסון רבה של סאניק מרבני פתח תקווה^[26]
הרב יצחק ידידיה פרנקל הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב-יפו.
הרב ישראל משה אולבסקי הרב של ראדזיוב עד השואה, ארצות הברית
רבי יוסף מנדלקֶרן, מחבר הספר וילקט יוסף על האדמורי"ם מקוצק וגור
משה פראגר, היסטוריון שואה, מייסד ארכיון "גנזך קידוש השם"
הרב ישעיה מונדרי, מנהל תלמוד תורה סיני בתל אביב, אב"ד בבית הדין הרבני בתל אביב
הרב משה יהודה קירשנבוים, עורך הקובץ התורני 'דגל הרבנים'
אברהם טרגר, מבוני ירושלים, מראשי פאג"י הירושלמית

קישורים חיצוניים

ישיבה גבוהה מתיבתא (ורשה), מתיבתא, באתר היברובוקס
אברהם מרדכי מרוקו ומשה יהודה קירשנבוים (עורכים), דגל הצעירים - כרך א', וארשא תרפ"ה, 16 עמ', באתר אוצר החכמה - כתב עת בהשתתפות ובעריכת תלמידי המתיבתא.
הרב אברהם זמבה, '"מתיבתא" בוורשה', בתוך: שמואל קלמן מירסקי (עורך), מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, עמ' 363–380, באתר היברובוקס
תמונה משותפת של כמה מתלמידי המתיבתא משנת תרצ"א.
דף תיעוד של יצחק ארטן, תלמיד המתיבתא, ובו צילומים של תעודת הסמכה להוראה (בפולנית) ושל תעודת סמיכה לרבנות, באתר ההנצחה "אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון.
אסימון לבית התבשיל של המתיבתא, באתר המכירות בידספיריט. ^{[דרושה הבהרה]}
ספורה של המתיבתא בוורשה, באתר גנזך קידוש השם, ‏4 באפריל 2021

הערות שוליים

^ נראים בתמונה, בישיבה (מימין לשמאל): זלמן הרעזוביץ, דבזין; שמואל גולדנר, קרשניק; אהרן גרוסברד, מלבה; אריה וולף פינק, וורובלוק קרלובסקי (רומניה); אהרן צימרמן, בנדין. בעמידה (מימין לשמאל): משה אהרן הורביץ, הרוביישוב; משה בגנו, קלצ'ב; ברוך גולדפינגר, דבינת; יעקב וולף אפטובסקי, זשיכלין.
^ אברהם זמבה, מוסדות התורה באירופה, עמ' 369
^ הרב אברהם זמבא, מוסדות התורה באירופה, עמ'364. ראו עוד סיפורה של המתיבתא בוורשה באתר גנזך קידוש השם.
^ רבי מאיר מנדל מורגנשטרן, שארית יצחק, ה'תשמ"ט, תל אביב, עמ' 236
^ אהרן סורסקי, דמויות הוד, סדרה שנייה, ה'תשל"ח ירושלים
^ הרב אברהם זמבא, מוסדות התורה באירופה, עמ' 380
^ הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמ' 378
^ אהרן סורסקי, תולדות החינוך התורני עמ' שלה-שלו
^ הרב דוד אברהם מנדלבוים, תולדות הגאון בעל הכלי חמדה זצ"ל, כלי חמדה - מכתבי תורה והערות, בני ברק, ה'תש"ס, עמ' מ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^ על המסע, ראו שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), "שלוחי המתיבתא", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת ה', שיקגו תרצ"ה, עמ' 20–21, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), "מתיבתא, ורשה", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת י', שיקגו תרצ"ה, עמ' 5, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
^ בעת ביקורו בה תרם סכום כסף גדול לקניית ספרים לישיבה. וכך גם טרום מלחמת העולם השנייה, כשנקלעה הישיבה לחובות שהגיעו לסך 10,000 דולר, ביקש מרבי חיים הלר (שהתגורר אז בארצות הברית) שישיג כיסוי לפחות ל-5,000 דולר.
^ תלמידי החדר "יסודי התורה" היו מתקבלים בדרך כלל ללא בחינות, משה אביגדור שולוואס, התורה ולימודה בפולין וליטא, עמ' 34
^ שמונים לגבורה, גבורה יהודית בגטו ורשה, עמוד 58 הוצאת גנזך קידוש השם, בני ברק, ה'תשפ"ג
^ רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתב כ"ז, אוסף מכתבים מ"האמרי אמת", ירושלים: ישיבת אמרי אמת, ה'תשס"ח, עמ' ל"ט, באתר אוצר החכמה
^ הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמ' 375
^ בני משפחת רבי שמאי גינזבורג, הגאון החסיד, ירושלים תשע"א, עמ' 42, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ דב פטשניק, "על התורה ועל העבודה", מ.ב. (עורך), בתוך: דזיאלושיץ והסביבה, תל אביב: המנורה, תשל"ג, עמ' 193, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926
^ בביקור זה נפגש גם עם האדמו"ר מגור ורבי מנחם זמבה.
^ הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמוד 376
^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
"צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923
^ אברהם זמבה, מוסדות תורה באירופה, עמ' 377
^ מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922
^ רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתב כ"ז, אוסף מכתבים מ"האמרי אמת", ירושלים: ישיבת אמרי אמת, ה'תשס"ח, עמ' ל"ז, באתר אוצר החכמה
^ אהרן סורסקי, לפיד אש, עמ' ס"ב, ה'תשנ"ז, בני ברק
^ הרב ישראל יהודה אהרונסון, עלי מרורות, עמוד 377

[1] נראים בתמונה, בישיבה (מימין לשמאל): זלמן הרעזוביץ, דבזין; שמואל גולדנר, קרשניק; אהרן גרוסברד, מלבה; אריה וולף פינק, וורובלוק קרלובסקי (רומניה); אהרן צימרמן, בנדין. בעמידה (מימין לשמאל): משה אהרן הורביץ, הרוביישוב; משה בגנו, קלצ'ב; ברוך גולדפינגר, דבינת; יעקב וולף אפטובסקי, זשיכלין.

[2] אברהם זמבה, מוסדות התורה באירופה, עמ' 369

[3] הרב אברהם זמבא, מוסדות התורה באירופה, עמ'364. ראו עוד סיפורה של המתיבתא בוורשה באתר גנזך קידוש השם.

[4] רבי מאיר מנדל מורגנשטרן, שארית יצחק, ה'תשמ"ט, תל אביב, עמ' 236

[5] אהרן סורסקי, דמויות הוד, סדרה שנייה, ה'תשל"ח ירושלים

[6] הרב אברהם זמבא, מוסדות התורה באירופה, עמ' 380

[7] הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמ' 378

[8] אהרן סורסקי, תולדות החינוך התורני עמ' שלה-שלו

[9] הרב דוד אברהם מנדלבוים, תולדות הגאון בעל הכלי חמדה זצ"ל, כלי חמדה - מכתבי תורה והערות, בני ברק, ה'תש"ס, עמ' מ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[10] על המסע, ראו שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), "שלוחי המתיבתא", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת ה', שיקגו תרצ"ה, עמ' 20–21, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), "מתיבתא, ורשה", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת י', שיקגו תרצ"ה, עמ' 5, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).

[11] בעת ביקורו בה תרם סכום כסף גדול לקניית ספרים לישיבה. וכך גם טרום מלחמת העולם השנייה, כשנקלעה הישיבה לחובות שהגיעו לסך 10,000 דולר, ביקש מרבי חיים הלר (שהתגורר אז בארצות הברית) שישיג כיסוי לפחות ל-5,000 דולר.

[12] תלמידי החדר "יסודי התורה" היו מתקבלים בדרך כלל ללא בחינות, משה אביגדור שולוואס, התורה ולימודה בפולין וליטא, עמ' 34

[13] שמונים לגבורה, גבורה יהודית בגטו ורשה, עמוד 58 הוצאת גנזך קידוש השם, בני ברק, ה'תשפ"ג

[14] רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתב כ"ז, אוסף מכתבים מ"האמרי אמת", ירושלים: ישיבת אמרי אמת, ה'תשס"ח, עמ' ל"ט, באתר אוצר החכמה

[15] הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמ' 375

[16] בני משפחת רבי שמאי גינזבורג, הגאון החסיד, ירושלים תשע"א, עמ' 42, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[17] דב פטשניק, "על התורה ועל העבודה", מ.ב. (עורך), בתוך: דזיאלושיץ והסביבה, תל אביב: המנורה, תשל"ג, עמ' 193, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).

[18] ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926

[19] בביקור זה נפגש גם עם האדמו"ר מגור ורבי מנחם זמבה.

[20] הרב אברהם זמבא, מוסדות תורה באירופה, עמוד 376

[21] ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
"צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923

[22] אברהם זמבה, מוסדות תורה באירופה, עמ' 377

[23] מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922

[24] רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתב כ"ז, אוסף מכתבים מ"האמרי אמת", ירושלים: ישיבת אמרי אמת, ה'תשס"ח, עמ' ל"ז, באתר אוצר החכמה

[25] אהרן סורסקי, לפיד אש, עמ' ס"ב, ה'תשנ"ז, בני ברק

[26] הרב ישראל יהודה אהרונסון, עלי מרורות, עמוד 377

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]