המאה ה-11 היא התקופה שהחלה בשנת 1001 והסתיימה בשנת 1100 (בין התאריכים 1 בינואר 1001 ל-31 בדצמבר 1100). בתקופה זו החלו ימי הביניים הנורמניים. המאה הייתה המאה הראשונה של האלף השני לספירה.
1060-1027 – גל קור מתמשך במערב אסיה, שיוצר תקופה מתמשכת של בצורת ורעב, שגורמת בתורה לעימותים אלימים רבים[4].
שנות ה-30 – תיעודים שונים מהעיר נישאפור, שהייתה בין הערים הגדולות במזרח התיכון, מתארים את חורבן העיר, וחורבנם של יישובים סמוכים נוספים, בעקבות פשיטות של נוודים אלימים אשר מחפשים מזון, על רקע בצורת מתמשכת[5]. מסתיים תור זהב תרבותי בערים ע'זני, בגדאד, נישאפור וח'וראסאן[6].
1040 – עמי נוודים שונים ממערב ומרכז אסיה מתאחדים תחת הנהגת הסלג'וקים, ויוצאים למלחמה כנגד מנהיגים מקומיים, ביניהם מנהיג ח'וראסאן ואימפריה מקומית שמקומה היה בעיר ראזני שבאפגניסטן המודרנית. הצבא האימפריאלי שיוצא נגד הנוודים לא מצליח להשיג אספקה, והסלג'וקים זוכים בניצחון מפואר[9].
שנות ה-40 – שבטים פצ'נגים פושטים לאורך שנות ה-40 של המאה ה-11 על ביזנטיון, מה שמוביל את הביזנטים לשלם לפצ'נגים דמי כופר כדי שיפסיקו את המתקפות, ודבר זה מוביל בתורו לנפילת ערך המטבע של הביזנטיון, שהיה המטבע היציב ביותר עד לשנים האלו. במהלך 2 עשורים מאבד המטבע 27% מערכו[10].
1057 – בעיות כלכליות המקשות על מימון שוטף לצבא הביזנטי יוצרת מחלוקות פוליטיות פנימיות חריפות באימפריה הביזנטית, אשר מגיעות לשיאן במלחמת אזרחים שפורצת בשנת 1057[10].
1073 – הסלג'וקים השתלטו על שטחים נרחבים במערב אסיה, מסוריה, דרך ירושלים ועד מכה. במהלך כיבוש זה נאלצה ישיבת גאון יעקב להימלט מישראל, ובכך תמה ההנהגה היהודית-ישראלית עד לתקופה הטרום-מודרנית[12][2].
במאה זו התפתחו והשתדרגו נתיבי המסחר באירופה, ואפשרו סחר יעיל יותר על המסלול בין אזור ונציה לארצות השפלה. אף על פי כן שדרוג זה לא תרם באופן משמעותי לעליה ברמת החיים[14].
לאורך המאה נבנים באזור הודו המקדשים החשובים ביותר מבין המקדשים של קהג'וראהו[16].
תור הזהב של האסלאם. בתקופה זו פורחת בארצות המוסלמיות, בין היתר, אמנויות של שירה ופרוזה, לצד התפתחות בתחומים כמו פילוסופיה, מדע ותאולוגיה. בתקופה זו שגשגה השירה האפית. במאה זו התבצע ניתוח פילולוגי יוצא דופן ברמת היסודיות שלו, של חקר האמנות והשירה על ידי עבד אל-קאהיר אל-ג'ורג'אני (אנ'). צפון מערב הודו, לימים פקיסטן וסביבתה, הפכה בתקופה זו למרכז הספרות האיסלאמית, כאשר ערי המזרח, דלהי, אגרה וע'זני היו בין בירות התרבות החשובות של התקופה[17]. מאה זו עמדה במפנה בנורמות המוסלמיות לגבי מבני הנצחה, ובהמשך למגמה שמתחילה בהדרגה בסוף המאה ה-10, התחילו להיבנות בארצות האסלאםמאוזוליאומים, במיוחד באזור איראן ועיראק המודרניות. במקביל עלתה תנועה שלמה בתוך האסלאם שיצרה אסלאמיזציה של מקומות וגיבורים אזוריים וקשרה אותם במסורות אסלאמיות כקדושים. בנוסף, החלה תופעה נרחבת של מבני מדרסה וחזרו להיבנות מבני ריבאט (אנ') מבוצרים, לצד התפתחויות נוספות במצודות, מבני ביצור עירוניים ובנייה פרקטית כמו גשרים ובניית חאנים עבור שיירות סוחרים[18].
עלה במאה זו מעמדה של הפרסית בתור שפה ספרותית מקובלת בעולם על חשבון השפה הערבית[17].
.jpg)
