ליפריטים
ליפריטים (בגאורגית: ლიპარიტები, ליפַּריטֶבּי) הידועים גם כבּר'וואשי (ბაღჳაში) בכתובים הגאורגיים, היו שושלת אצולה (בגאורגית "דידֶבּוּלי") בתקופת ימי הביניים בגאורגיה, עם מספר נציגים נכבדים מהמאה התשיעית ועד למאה השתים עשרה, שהתפרסמה בעיקר בגין ההתנגדות רבת העוצמה להגמוניה של הבגרטים הגאורגיים משושלת בגרטיוני. ענף עיקרי של בית האצולה מוכר מאוחר יותר בשם "אוֹרבֶּלי" או "אורבליאני", שגורשו בשנת 1177, לארמניה. שם הפכו לשושלת אצולה הידועה בשם שושלת אורבליאני, שאחד מנציגיו יחזור מאוחר יותר לגאורגיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריון, סיריל טואומנוף, והיסטוריונים מודרניים אחרים סבורים כי הליפריטים הם צאצאי אחד הנסיכים הפליטים של שושלת ממיקוניד[1][2]. הנחה זו אינה מקובלת בקרב ההיסטוריונים בגאורגיה, שסבורים כי מקורה של המשפחה הוא מהמחוז ההיסטורי ארגוותי (אימרתי), והם גורשו משם על ידי מלכי אבחזיה בסביבות שנות השבעים של מאה התשיעית[3]. מכל מקום, על פי שתי הסברות, המייסד האפונומי של השושלת נקרא ליפריט הראשון, שייסד את השושלת במחוז ההיסטורי של תריאלתי בדרום גאורגיה (כארתלי תחתית), בסביבות שנת 876. השושלת קיבלה את הכינוי "בר'וואשי" כנראה מהמילה הגאורגית הארכאית "בר'ווא" שפירושה הרס, שוד[4], שקשור בצורה ברורה למשפחה.[5].
באחוזה הפאודלית החדשה, קיבלו הליפריטים את מרותו של דוד הראשון קורופלאטס, נסיך בגרטי משושלת בגרטיוני, ענף כארתלי של הבגרטידים האיברים, בטאו-קלארג'תי, ובנה מבצר שנקרא קלדקארי על הר במיקום אסטרטגי ברכס תריאלתי. אזור זה שכן בשטחים שהיו בריבונות קרוב משפחתו של דוד, גווראם ממפלי, והמעבר הוביל, בסופו של דבר, לקרע בין הבגרטידים, ששיאו ברצח דוד על ידי אחיינו נאסרה, בשנת 881. במלחמת האזרחים שהתחוללה לאחר מכן, תמך ליפריט ביורשו של דוד, אדרנסה הראשון קורופלאטס, שניצח עם תמיכה של הארמנים והוכתר למלך בשנת 888. תמיכתו של ליפריט באדרנסה ייצבה את מעמדה של השושלת הדוכסית כדוכסי תריאלתי וקלדקארי. תוך זמן קצר התבלטו בחשיבותם והשיגו יוקרה וחזקות על שטחים נוספים. בתקופת איחוד הממלכות הגאורגיות לממלכה אחת על ידי שושלת בגרטיוני, בתחילת המאה האחת עשר, היו הליפריטים בין הוסאלים היריבים רבי העוצמה.
  |
| מקור הסכסוך |
| אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי |
| שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן |
| מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015–1022) |
| קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס |
| שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני |
| כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה |
| מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי |
| קרבות: קרב סאסירתי |
| מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי |
| רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני |
| ראו גם: ממלכת גאורגיה והאימפריה הביזנטית |
באמצע המאה האחת עשר, הגיעה בית ליפריט לשיא עוצמתו, ונשאר בה במשך מאה שלמה, כמנהיגי הפאודליות במאבק כנגד כוחם המתגבר של מלכי גאורגיה. בשנת 1047, אחד מנציגיה המפורסמים ביותר של המשפחה, ליפריט הרביעי, מלך באופן זמני על הממלכה, בתקופת שלטונו של בגרט הרביעי, כאשר זה האחרון נסע לקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, ולא חזר משם מספר שנים עד שקיבל את תמיכת הביזנטים. במטרה לפייס את ליפריט ומרידותיו, ויתרו שליטי הממלכה על נכסים ותארים נוספים. עם חזרתו של בגרט לממלכה, בסוף שנות החמישים של המאה האחת עשר, הוא מביס את ליפריט ומגרש אותו לתוככי האימפריה הביזנטית. ומנתק את שושלת הליפריטים מעטיני השלטון. בסביבות 1110, משחזרת המשפחה חלק ממעמדה, אבל נטייתה למרוד לא שככה. בסופו של דבר הצליח גיאורגי השלישי, בשנת 1177, למחות את המרידה של המשפחה, ומגרש לארמניה את הענף העיקרי של השושלת, הידועה מאז בשם "אורבלי" או "אורבליאני" על שם מצודת אורבטי. הענף הארמני של המשפחה, שושלת אורבליאן, השיגה את השליטה בנסיכות הואסלית של טימור לנג, סיוניק (Սյունիք). אחד מנציגי המשפחה הצליח להחזיר שוב חלק מנכסי המשפחה בגאורגיה, בתקופת שלטונה של תמר המלכה (1184-1213). לאחר גירושם מגאורגיה, במאה השתים עשרה היו מספר ליפריטים, פעילים בצבא הביזנטי ובמינהלה של האימפריה הביזנטית[6].
ענף צעיר של הליפריטים, בית קחברידזה (კახაბერისძე), השיג בעלות לצמיתות על רצ'ה ותאקוורי בצפון-מזרח גאורגיה, כתגמול לשירותים שנתנה המשפחה. אחזקתם זו החזיקה מעמד עד להתפרקות הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה החמש עשרה[7].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ממיקוניאן (Մամիկոնեան) הוא בית אצולה ארמני
- ^ סיריל טואומנוף (ונציה, 1969), הממיקוניאנים והליפריטים, Armeniaca, עמ' 125-137
- ^ ג. צולאיה, Летопись Картли / Пер., ספרו של ס. ברמידזה, פורסם במצינארובה, 1982, (ברוסית)
- ^ התרגום הוא על פי מילון סולחן-סבא אורבליאני, 4.4: 101, טביליסי, 1965, (בגאורגית)
- ^ צלאיה גיווי, סיפורים מההיסטוריה וההגיוגרפיה הגאורגית: מות הקדושים של דוד וקונסטנטין, באתר www.pravoslavie.ru
- ^ אלכסנדר קאז'דן, "ליפריטים ביזנטיים", בספר Византиноведческие этюды, טביליסי, 1978, עמ' 191-193, (ברוסית)
- ^ סיריל טואומנוף, "הבגרטידים של המאה החמש עשרה והמוסד ל-Collegial Sovereignty בגאורגיה", "Traditio: Studies in Ancient and Medieval History, Thought and Religion" (1949-51): 169-222