הגדת סרייבו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור |
עברית  |
| סוגה |
אגדה ביהדות |
  | |
הגדת סרייבו היא הגדה של פסח שנכתבה ככל הנראה בברצלונה שבספרד בשנת 1350 בקירוב ונחשבת להגדה העתיקה ביותר שנשמרה עד היום. ההגדה מוצגת במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה שבסרייבו.[1]
ההגדה נכתבה ואוירה בכתב יד על עור מולבן ומעוטרת בזהב ובכסף. כתב היד נחלק לשלושה חלקים. בחלק הראשון מופיעים 34 דפים ובהם איורים של סיפורי התורה מאז בריאת העולם ועד מותו של משה רבנו, תוך פירוט של האירועים הקשורים בהשתקעות עם ישראל במצרים וביציאתו משם. האיורים החותמים חלק זה הם איור של בית המקדש הבנוי, של חלוקת חרוסת לקראת הסדר, ושל העם היוצא מבית הכנסת לאחר תפילת החג. חלק זה מהווה כעין הקדמה מאוירת להגדה.
החלק השני הוא נוסח מעוטר של ההגדה, מלווה באיורים אחדים, ובחלק האחרון מופיע מחזור פיוטים ותפילות לימות הפסח.
לא ידוע מתי יצאה ההגדה מתחומי ספרד. אפשר לשער שהמשפחה שהחזיקה בה עזבה את קטלוניה בעקבות גזירות קנ"א (1391), או בגירוש ספרד ב-1492. בדף המגן האחורי של הספר מצוי חלק משטר מכר עברי האופייני ליהודי איטליה, שממנו ניתן להבין כי הספר נמכר באיטליה ב-1510. ההגדה נותרה באיטליה לפחות עד ראשית המאה ה-17, כפי שמעידה שורת אישור בכתב יד של צנזור בשם ג'ובאני דומניקו רסטוריני,[2][3] מטעם הכנסייה הקתולית, מ-1609.
במועד לא ידוע הגיעה ההגדה מאיטליה לסרייבו, שבעבר הייתה בה קהילה יהודית גדולה. בשנת 1894 נמכרה למוזיאון הלאומי של בוסניה בסרייבו. המוכרים היו בני משפחת כהן, שנאלצו למכור את ההגדה המשפחתית לאחר שאבי המשפחה נפטר והיא נותרה ללא מפרנס.
עד מהרה עוררה ההגדה עניין רב בעולם האקדמי, וכבר ב-1898 יצא לאור בווינה מחקר על הטקסט ועל האיורים בהגדה, מאת חוקר הליתורגיה דוד היינריך מילר וחוקר האמנות יוליוס פון שלוסר.
במהלך מלחמת העולם השנייה הסתיר הספרן הראשי של המוזיאון, דרוויש קורקוט, את ההגדה מחשש שהנאצים ישמידו אותה. קורקוט הבריח את ההגדה מסרייבו, והחביא אותה במסגד בזניצה. במהלך מלחמת בוסניה, בשלהי המאה ה-20, החביא הספרן ד"ר אנבאר אימאמוביץ (enver Imamović) את ההגדה בכספת תת-קרקעית של סניף בנק.[4] בעקבות שמועות שלפיהן ממשלת בוסניה והרצגובינה מכרה את ההגדה על מנת לממן רכישת נשק, הציג נשיא בוסניה את ההגדה בסדר פסח שנערך בשנת 1995.
בשנת 1991 הוערך שווי ההגדה ב-7 מיליון דולרים.[5]
במהלך השנים יצאו מספר מהדורות פקסימיליה של ההגדה. הראשונה בהן נמכרה אך ורק במוזיאון של סרייבו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרה של ג'רלדין ברוקס, "אנשי הספר", בו היא מפתחת סיפור בדיוני (המבוסס רק בחלקו על עובדות היסטוריות) על חשיפת גלגוליה של ההגדה. חוקרת ומשמרת כתבי יד צעירה מגיעה מסידני לסרייבו באביב 1996, על מנת לסייע בשימורה של ההגדה, וחושפת אט אט את עברה המסתורי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות מהגדת סרייבו
- מידע על הגדת סרייבו בקטלוג הספרייה הלאומית
- טור של גילי בר-הלל אודות סיפור הגדת סרייבו
- דב גיל הר, והיא ששרדה, באתר וואלה, 10 באפריל 2017
- דנה קסלר, קורותיה הבלתי נתפסים של הגדה אחת בת כמעט 700 שנה, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי, 18 באפריל 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
