הגדוד החמישי של הפלמ"ח

הגדוד החמישי של הפלמ"ח
	סמל הגדוד
פרטים
מדינה	ישראל
שיוך	פלמ"ח
סוג	גדוד רגלים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	דצמבר 1947 – אפריל 1949 (כשנה)
התמזגה לתוך	צבא הגנה לישראל
מקים היחידה	שאול יפה
מלחמות	מלחמת העצמאות
פיקוד
יחידת אם	חטיבת הראל
דרגת המפקד	סגן אלוף
מפקדים	מפקדי הגדוד: שאול יפה, מנחם רוסק, יששכר שדמי, משה בן דרור; מפקדי פלוגות: נחום אריאלי, שמעון אלפסי, אהרן (ג'ימי) שמי, יעקב סטוצקי, עובד מיכאלי, זיוי צפרירי, אליעזר (ג'ינג'י) בלסנבוים, אורי בידץ, שמואל גלינקא

הגדוד החמישי של הפלמ"ח (מוכר גם כ"גדוד שער הגיא") הוא גדוד שהקים ארגון הפלמ"ח בשלהי 1947. הגדוד היה שייך לחטיבת הראל ובתקופת מלחמת העצמאות פעל להגנה על השיירות לירושלים, לפריצת הדרך העולה לירושלים ולהרחבת השליטה היהודית בעיר ובסביבתה. בשלהי המלחמה השתתף הגדוד במבצעים בעומק הנגב. באפריל 1949 פורק הגדוד בעקבות ההחלטה על פירוק הפלמ"ח.

רקע

הפלמ"ח הוקם ב-1941 ככוח הכפוף למטה ההגנה ובפיקודו של יצחק שדה ותהליך בניית הכוח החל מייד עם קבלת ההחלטה. תחילה התארגנו והתאמנו הכוחות במסגרות מחלקתיות ופלוגתיות בהתאם לצו המטה הארצי של ההגנה מ-15 במאי 1941 שהורה על הקמת 9 פלוגות (בהמשך גדל המספר ל-12). במקביל לבניית הפלוגות החל מטה הפלמ"ח לתכנן את מבנה הארגון והוחלט על הקמת שלש חטיבות כשבכל חטיבה 2–3 גדודים. החטיבות שעל הקמתן הוחלט היו חטיבת יפתח (הצפונית), חטיבת הראל (המרכזית) וחטיבת הנגב (הדרומית). בחטיבת הראל נבנו, בתחילה, 3 גדודים (הגדוד הרביעי, הגדוד החמישי והגדוד השישי) ובהמשך נוסף הגדוד העשירי.

ההיסטוריה של הגדוד החמישי

תפקידו המרכזי של הגדוד היה לאבטח את הדרך מתל אביב לירושלים למעבר בטוח של השיירות לירושלים. לשם כך חתר הגדוד לשלוט בנקודות אסטרטגיות לאורך הדרך וכמו כן הצטרפו חייליו לשיירות עצמן ככוח מגן.

הקמת הגדוד החלה בדצמבר 1947. הגרעין של הגדוד הורכב מאנשי "הרזרבות" של הפלמ"ח ואליו נוספו אנשי חי"ש, מגויסים חדשים וכן חברי ההכשרות המגויסות^[1]. בתקופת "ההפוגה הראשונה" (יוני 1948) הצטרפו לגדוד אנשי גח"ל שעלו לארץ^[2]. באפריל 1948 צורף הגדוד לחטיבת הראל שהוקמה באותו חודש.

במסגרת בניית הגדוד נבנו בו 4 פלוגות לוחמות (בנוסף נבנתה פלוגה מסייעת^[3] ופלוגת מפקדה):

פלוגה א' שהייתה פזורה בישובי השפלה (גלאון, גזר, נען ועוד).
פלוגה ב' שהייתה פזורה באזור השרון (שפיים, גבעת השלושה, רמת הכובש ועוד).
פלוגה ג' ("פלוגת זהבי") ישבה בהתחנה המרכזית בתל אביב משם הצטרפו חייליה לליווי השיירות לירושלים.
פלוגה ד', בפיקודו של נחום אריאלי, חולקה בין מקוה ישראל, בית קק"ל וחולדה^[4].

שאול יפה מונה למפקד הגדוד ומנחם רוסק מונה לסגנו.

עם תחילת פעילותו של הגדוד רוכזו חייליו בקרבת זירת הלחימה.

התקופה הראשונה

מדצמבר 1947 ועד אפריל 1948 פעלו בעיקר פלוגה ג' ("זהבי") ופלוגה ד' (פלוגת נחום אריאלי). עיקר פעילותן הייתה לכבוש נקודות מפתח לאורך הכביש מתל אביב למבואות ירושלים. בין השאר החזיקו הכוחות בחולון, מקוה ישראל, בית קק"ל וחולדה. כמו כן פעלו הפלוגות כנגד יישובים ערבים שונים מהם יצאו כנופיות לחסום את הכביש לירושלים. בין השאר פעל הגדוד ביאזור, בית דגן, ח'ולדה, בית ג'יז, אל-קובייבה, ואדי צראר, בית נקופה, הקסטל ועוד. במקביל השתתפה פלוגת זהבי בליווי השיירות עצמן. במרץ השתתפו לוחמי הגדוד בסיוע לשיירת נבי דניאל ולשיירת חולדה.

מבצע נחשון

במהלך מבצע נחשון השתתף הגדוד בקרב הקסטל (3-9 באפריל 1948). במהלך קרב זה איבד איבד הגדוד 18 מלוחמיו.

מבצע הראל

כהמשך למבצע נחשון השתתף הגדוד במבצע הראל שמטרתו הייתה פתיחת הדרך לירושלים לכל אורכה כדי לאפשר העברת שיירות גדולות לשם. מבצע זה היה המבצע הראשון שהתחולל לאחר הקמת חטיבת הראל. במסגרת המבצע קיבל הגדוד החמישי אחריות על חלקו המערבי של הכביש והגדוד הרביעי על חלקו המזרחי. הצלחת המהלך אפשרה העברה של 2 שיירות גדולות אולם השיירה השלישית (בה נסע גם דוד בן-גוריון) הייתה גדולה במיוחד (נפרשה לאורך 8 ק"מ) ולכן איטית. דבר זה איפשר לכנופיות הערביות להתארגן ולירות על חלקה האחורי ואילץ את שני הגדודים לפעול כדי להפסיק את האש. במבצע זה איבד הגדוד כ-15 לוחמים.

מבצע יבוסי

לאחר סיום מבצע הראל הועבר הגדוד לירושלים כדי להשתתף במבצע יבוסי שמטרתו הייתה ליצור רצף טריטוריאלי בין חלקי העיר ירושלים^[5]. המבצע נערך משלהי אפריל עד תחילת מאי 1948 ובראשיתו הועברה כל חטיבת הראל לגזרת ירושלים. הגדוד החמישי פעל מצפון לבירה והיה מעורב בקרבות הבאים:

כיבוש הכפר שועפאט והריסתו (כחלק מהמאמץ לפרוץ דרך למושבה נווה יעקב)^[6].
כיבוש שכונת שיח' ג'ראח (כחלק מהמאמץ לפרוץ את הדרך להר הצופים).
כיבוש קטמון (כחלק מהמאמץ לפרוץ את הדרך לשכונות מקור חיים, תלפיות וארנונה).
קרב סן סימון (במהלכו סבלו הגדודים הרביעי והחמישי מ-21 הרוגים ו-83 פצועים).
חיילי הגדוד חיבלו ב-29–30 באפריל וב-2–3 במאי במעבירי מים לאורך הכביש העולה מיריחו לירושלים כדי לעצור הגעת תגבורות של הלגיון הירדני^[7].
ניסיון לכבוש את כנסיית אוגוסטה ויקטוריה (כחלק מהמאמץ לפרוץ את הדרך להר הצופים).

מבצע מכבי

באמצע מאי 1948 נקראו כוחות מהחטיבה לקחת חלק במבצע מכבי שנועד לפתוח מחדש את הדרך לירושלים^[8]. הגזרה חולקה בין הקטע המזרחי בו פעלה חטיבת הראל לקטע המערבי (ומשטרת לטרון במרכזו) בו פעלה חטיבת גבעתי. תפקידו של הגדוד החמישי היה לכבוש את המשלטים מצידו הצפוני של כביש שער הגיא (הוא רכס המשלטים)^[9] אולם שינויים בתוכנית הקרב הביאו לכך שהגדוד פעל משני צידי הכביש וסייע לפתוח קטע זה של הכביש. ההצלחה העיקרית של הגדוד הייתה כיבוש הכפר בית מחסיר. בניגוד להצלחות של חטיבת הראל לא הצליחה חטיבת גבעתי לכבוש את משטרת לטרון לכן בסופו של דבר נפתח הכביש באופן חלקי והיכולת להעביר שיירות הייתה מצומצמת.

קרב רמת רחל

בשלהי מאי 1948 הועברו 3 פלוגות מהגדוד החמישי לסייע בהגנה על רמת רחל שבדרום ירושלים במסגרת קרב רמת רחל. עיקר המעורבות של פלוגות אלו הייתה במהלך ההתקפה השלישית של הערבים ב-24–25 במאי וכן במתקפת הנגד שגרמה לנסיגת הערבים מזירה זו. בתקופה זו פעלו יחידות נוספות של הגדוד בהר ציון, בקרב על הרובע היהודי בירושלים, עין כרם, מנזר מאר אליאס ועוד.

קרב גבעת הרדאר

בתחילת יוני 1948 השתתפו חיילי הגדוד החמישי בניסיון נוסף לכבוש את גבעת הרדאר. ניסיון זה נכשל והכוחות התוקפים נאלצו לסגת תוך שהם משאירים מאחוריהם גופות של מספר חללים.

מבצע יורם

בתחילת יוני 1948 השתתפו כוחות הגדוד במבצע יורם כדי לנסות לכבוש, שוב, את מובלעת לטרון ובמרכזה את משטרת לטרון. הכוח התוקף כלל את הגדוד החמישי והגדוד השלישי של חטיבת יפתח. בגלל חוסר תיאום בין הכוחות התבצעה ההתקפה, בסופו של דבר, רק על ידי פלוגה מתוגברת אחת בפיקודו של זיוי צפרירי שאומנם עמד ביעדי הפלוגה אולם בגלל היותו היחיד שנלחם בגזרה נאלץ לסגת ופלוגתו סבלה מ-16 הרוגים וממספר רב של פצועים.

מבצע דני

עם תחילת "ההפוגה הראשונה" ירד הגדוד מהרי ירושלים למנוחה והצטיידות במחנה סרפנד. בתקופה זו קלט הגדוד מספר רב של אנשי גח"ל (כ-300) ומפקדי הגדוד הקדישו זמן רב לאימונם וגיבושם.

בסיום ההפוגה פרצו קרבות עשרת הימים והגדוד נשלח להשתתף במבצע דני ובקרבות נוספים. עיקר ההקרבות של הגדוד התחוללו ממזרח לרמלה ולוד במטרה לשמור על פרוזדור פתוח לירושלים. בין השאר נלחם הגדוד בבית נובא, כפר קטנה, אבו לאחם, חורבת לוז, קסלה ועוד. בין השאר היה הגדוד שותף למאמץ נוסף להשלים את איגוף מובלעת לטרון.

פירוק לח"י

בספטמבר 1948 הועבר הגדוד בחזרה לירושלים כדי לסייע למפקד חטיבת ירושלים, משה דיין, לפרק את בסיסיו של ארגון לח"י בעיר.

מבצע ההר

במהלך "ההפוגה השנייה" התארגן הגדוד במחנה ישראל ובאוקטובר 1948 היה הגדוד בין הכוחות העיקריים שהשתתפו במבצע ההר. במהלך המבצע כבש הגדוד את המשלט המשותף (כיום בית שמש), עין-שמס, בית ג'ימאל, צומת הדרכים הרטוב–בית ג'יברין–חוסאן (צומת עציונה בימינו), בית עיטאב, חוסאן, דיר א-שיח' וכפרים נוספים^[10].

מבצע חורב

בשלהי דצמבר 1948 ותחילת ינואר 1949 ירד הגדוד לנגב והשתתף במבצע חורב. בתחילת המערכה התקדם הגדוד מבאר שבע דרך ביר עסלוג' לכוון עוג'ה אל-חפיר תוך שמפקדת הגדוד בוחרת מסלול תנועה מצפון לדרך המלך כדי להסתיר את ההתקדמות. ב-26 בדצמבר השתתפו כוחות הגדוד במערכה לכיבוש עוג'ה כשחלק מהכוחות משמש לחסימת תגבורות מצריות מרפיח. לאחר ייצוב האחיזה בעוג'ה השתתף הגדוד בהתקדמות לכוון אבו עגילה. בתחילת ינואר השתתף הגדוד בקרבות לכיבוש צומת רפיח במטרה לנתק את רצועת עזה. ב-6 בינואר היה הגדוד מעורב בקרב רפיח לאחר שהגיע לאזור מכוון עוג'ה אל-חפיר. היה זה הקרב האחרון בו השתתף הגדוד החמישי כן גם כוחות צה"ל.

פירוק הגדוד

עם כיבוש אילת הוצב הגדוד לשמור על הדרך לאילת לאורך הערבה עד פירוק הגדוד באפריל 1949 ופיזור חייליו בין יחידות צה"ל.

סיכום פעולות הגדוד

במהלך התקופה בה פעל הגדוד (בין דצמבר 1947 ואפריל 1949) היו לוחמיו מעורבים בלמעלה ממאה אירועי לחימה. יותר מ-130 מחיילי הגדוד נהרגו במהלך תקופה זו (ובהם 4 מפקדי פלוגות) ומאות נפצעו.

דמם של גדודי "הראל" הוקז יותר משל כל גדוד אחר בפלמ"ח, והם התנסו בגוף וברוח, בתלאות ובסבל שיחידות מעטות בארץ ידעו כמותם

— יגאל אלון (מפקד הפלמ"ח)

.

מפקדי הגדוד

מורשת הגדוד והנצחתו

ערך מורחב – אתר ההנצחה לגדוד החמישי של פלמ"ח-הראל

הגדוד החמישי נלחם בקרבות קשים לאורך חודשים רבים על אף שסבל, מיום הקמתו, ממחסור כרוני בציוד ובנשק ובמקרים רבים התבקשו חיילי הגדוד להביא ציוד אישי מהבית (בגדים, נעליים וכו'). הרכב הגדוד היה הטרוגני וכלל הרבה חיילים לא מאומנים אך עומס האירועים הביאו לכך שתקופת הכשרה וגיבוש הפלוגות והגדוד התבצעה תוך כדי לחימה ובתקופת "ההפוגה הראשונה".

על אף ששלושת הגדודים של חטיבת הראל לחמו באופן שווה במלחמה על הדרך לירושלים היה זה הגדוד הרביעי שהתפרסם כגדוד המוביל. לפרסום זה תרמו הפיכתו של מפקד הגדוד, יוסף טבנקין, למפקד החטיבה וכן פעילותו הציבורית של בני מרשק. היה זה יצחק רבין שאמר על הגדוד החמישי: הגדוד שהיה פחות בכותרות ויותר בקרבות.

הנצחת הגדוד:

מצפון למושב מסילת ציון הוקם אתר הנצחה לגדוד. האתר נמצא על מדרון גבעה המשקיפה שער הגיא שם התחוללו הקרבות המרכזיים של לוחמי הגדוד. האתר הוא חלק מפארק יצחק רבין.
אחד הרחובות בפסגת זאב שבירושלים נקרא על שמו של הגדוד.
מורשת הגדוד משולבת באתר ההנצחה של פורצי הדרך לירושלים בחאן שער הגיא.

לקריאה נוספת

יואב הרפז^[11],דרך האש - הגדוד החמישי של הפלמ"ח, הוצאת "מערכת", קיבוץ דליה, 2008

ראו גם

המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הגדוד החמישי של הפלמ"ח בוויקישיתוף

הגדוד החמישי - גדוד "שער הגיא" (חטיבת הראל), באתר הפלמ"ח
הגדוד החמישי של הפלמ"ח, באתר "רגעים היסטוריים"
הגדוד החמישי - גדוד "שער הגיא" (חטיבת הראל), באתר "גלעד-לזכרם" של מועצת הוד השרון
הגדוד החמישי - גדוד "שער הגיא" (חטיבת הראל), באתר עיריית פתח תקווה

הערות שוליים

^ ההכשרות שהתגייסו לגדוד היו "הכשרת הנוער העובד" מגבעת השלושה, "הכשרת חבר הקבוצות" מקיבוץ גזר, "הכשרת השומר הצעיר" מכפר מנחם, "הכשרת השומר הצעיר" מקיבוץ נגבה, "הכשרת הצופים" מקיבוץ נען ומקבוצת שילר, "הכשרת הנוער העובד" מקיבוץ שפיים ו"הכשרת העובד הציוני" ממגדיאל וכפר גליקסון
^ רובם של חיילי גח"ל הגיעו ממחנות המעצר בקפריסין וממחנות העקורים באירופה
^ הפלוגה כללה מחלקת מכונות ירייה, מחלקת מרגמות 3 אינץ' ומחלקת חבלה
^ בהמשך סבלה פלוגה זו מנפגעים רבים בקרבות הקסטל ולבסוף פוצלה כשחלק מהחיילים הצטרפו לגדוד הרביעי והיתר הצטרפו לפלוגה ג'
^ למעשה מבצע הראל הופסק לטובת מבצע יבוסי בעקבות מידע שהגיע להגנה על נטישת הבריטים את עמדותיהם
^ כיבוש הכפר שועפט, באתר הפלמ"ח
^ הנזק תוקן תוך זמן קצר על ידי הכוחות הבריטים
^ הדרך אומנם נפתחה במהלך מבצע נחשון ומבצע הראל אולם בעקבות העברת כוחות חטיבת הראל משמירת הדרך לירושלים למבצע יבוסי בעיר עצמה חזרו כוחות ערבים וחסמו את הדרך
^ במקביל היה אמור הגדוד הרביעי לפעול מצדו הדרומי של הכביש - הוא רכס שיירות
^ מכיוון שחוסאן ומספר כפרים נוספים נכבשו לאחר כניסת "ההפוגה השנייה" לתוקף הורה בן-גוריון למפקד חטיבת הראל יוסף טבנקין לפנות כפרים אלו
^ יואב הרפז שירת כשנתיים בפלוגה הימית של הפלמ"ח ועם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לגדוד החמישי, ולחם בשורותיו מאז הקמתו ועד פירוק הפלמ"ח במחצית 1949, כמפקד פלוגה

[1] ההכשרות שהתגייסו לגדוד היו "הכשרת הנוער העובד" מגבעת השלושה, "הכשרת חבר הקבוצות" מקיבוץ גזר, "הכשרת השומר הצעיר" מכפר מנחם, "הכשרת השומר הצעיר" מקיבוץ נגבה, "הכשרת הצופים" מקיבוץ נען ומקבוצת שילר, "הכשרת הנוער העובד" מקיבוץ שפיים ו"הכשרת העובד הציוני" ממגדיאל וכפר גליקסון

[2] רובם של חיילי גח"ל הגיעו ממחנות המעצר בקפריסין וממחנות העקורים באירופה

[3] הפלוגה כללה מחלקת מכונות ירייה, מחלקת מרגמות 3 אינץ' ומחלקת חבלה

[4] בהמשך סבלה פלוגה זו מנפגעים רבים בקרבות הקסטל ולבסוף פוצלה כשחלק מהחיילים הצטרפו לגדוד הרביעי והיתר הצטרפו לפלוגה ג'

[5] למעשה מבצע הראל הופסק לטובת מבצע יבוסי בעקבות מידע שהגיע להגנה על נטישת הבריטים את עמדותיהם

[6] כיבוש הכפר שועפט, באתר הפלמ"ח

[7] הנזק תוקן תוך זמן קצר על ידי הכוחות הבריטים

[8] הדרך אומנם נפתחה במהלך מבצע נחשון ומבצע הראל אולם בעקבות העברת כוחות חטיבת הראל משמירת הדרך לירושלים למבצע יבוסי בעיר עצמה חזרו כוחות ערבים וחסמו את הדרך

[9] במקביל היה אמור הגדוד הרביעי לפעול מצדו הדרומי של הכביש - הוא רכס שיירות

[10] מכיוון שחוסאן ומספר כפרים נוספים נכבשו לאחר כניסת "ההפוגה השנייה" לתוקף הורה בן-גוריון למפקד חטיבת הראל יוסף טבנקין לפנות כפרים אלו

[11] יואב הרפז שירת כשנתיים בפלוגה הימית של הפלמ"ח ועם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לגדוד החמישי, ולחם בשורותיו מאז הקמתו ועד פירוק הפלמ"ח במחצית 1949, כמפקד פלוגה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]