הארמייה השמינית (בריטניה)
 | |
| סמל הארמייה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | ארמייה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1941–1945 (כ־4 שנים) |
| מלחמות |
המערכה בצפון אפריקה המערכה בסיציליה המערכה באיטליה. |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 10 דיוויזיות ומספר חטיבות עצמאיות. כ-220,000 לוחמים בנובמבר 1942 |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדי הארמייה |
הארמייה השמינית של הצבא הבריטי הייתה אחת היחידות הלוחמות המפורסמות שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. היחידה פעלה בעיקר במערכה בצפון אפריקה ובמערכה האיטלקית.
על אף שהיחידה הייתה חלק מן הצבא הבריטי, ותמיד עמדה בפיקודו של קצין בריטי, צורפו ליחידה יחידות משנה מרחבי האימפריה הבריטית וחבר העמים הבריטי, וכן גולים מגרמניה הנאצית ואירופה הכבושה. היחידה כללה יחידות שהגיעו מאוסטרליה, הודו, קנדה, צרפת החופשית, יוון, ניו זילנד, פולין, רודזיה ודרום אפריקה, בנוסף ליחידות שהגיעו מהממלכה המאוחדת.
יחידות חשובות שצורפו לארמייה כללו את: הקורפוס האוסטרלי ה-1, הקורפוס הבריטי ה-5, הקורפוס הבריטי ה-10, הקורפוס הבריטי ה-13, הקורפוס הבריטי ה-30, הקורפוס הקנדי ה-1, הקורפוס הפולני ה-2, הדיוויזיה המשוריינת הבריטית ה-7 (המכונה "עכברושי המדבר"), הדיוויזיה הבריטית ה-50, הדיוויזיה הבריטית ה-51, והדיוויזיה הניו זילנדית ה-2.
הקמת הארמייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמייה השמינית קמה מ"כוח המדבר המערבי", הכוחות הבריטים ששהו במצרים בעת הפלישה האיטלקית למצרים בספטמבר 1940 ונשאו בתחילה בעולה של המערכה, לאחר ארגון מחדש ותגבור ביחידות נוספות, תהליך שהתבצע בספטמבר 1941. מפקדו של הכוח החדש היה לוטננט גנרל אלן גורדון קנינגהם.
עם הקמתה, כללה הארמייה שני קורפוסים. הקורפוס הבריטי ה-30 בפיקודו של לוטננט גנרל וילוובי נורי והקורפוס הבריטי ה-13 בפיקודו של לויטננט גנרל אלפרד ריד גודווין אוסטן. הקורפוס ה-30 הורכב מאנשי הדיוויזיה הבריטית המשוריינת ה-7 בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם גוט, הדיוויזיה הדרום אפריקנית ה-1 בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' ברינק וחטיבת המשמר ה-22. הקורפוס ה-13 היה מורכב מאנשי הדיוויזיה ההודית ה-4, בפיקודו של מייג'ור גנרל פרנק מסרווי, הדיוויזיה הניו זילנדית ה-2, בפיקודו של מייג'ור גנרל ברנרד פרייברג, וחטיבת הטנקים הבריטית ה-1. הארמייה השמינית כללה גם את חיל המצב בטוברוק, שכונה הדיוויזיה הבריטית ה-70, בפיקודו של מייג'ור גנרל רונלד סקובי ואת חטיבת הקרפטים הפולנית העצמאית. הארמייה השמינית כללה, כיחידת עתודה, גם את דיוויזיית חיל הרגלים הדרום אפריקנית ה-2, ובסך הכל כלל כוחה 7 דיוויזיות.
עד לקרב אל-עלמיין השני בנובמבר 1942, גדל כוחה של הארמייה והגיע ל-10 דיוויזיות ומספר חטיבות עצמאיות, ובסך הכל כ-220,000 לוחמים.
פעולות הארמייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפון אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולתה הראשונה של הארמייה השמינית עם הקמתה, הייתה השתתפות במבצע צלבן, מבצע שנועד להסיר את המצור מעל טוברוק. ב-17 בנובמבר 1941, חצתה הארמייה את גבול מצרים לתוככי לוב על מנת להתקיף את כוחות ארמיית הפאנצר אפריקה של הגנרל ארווין רומל. אבדות מוקדמות הביאו את קנינגהם להמליץ על השעיית המתקפה, וב-26 בנובמבר הועבר קנינגהם מתפקידו, והגנרל קלוד אוקינלק הדיחו מתפקידו והחליפו במייג'ר גנרל ניל ריצ'י. על אף שהשיג מספר הצלחות טקטיות, נאלץ רומל לפנות את טוברוק, ועד לסוף שנת 1941 נסוג עד אל עגיילה. בפברואר 1942 ארגן רומל מחדש את כוחותיו, והצליח להדוף את הארמייה השמינית עד לקו גזאלה, מערבית לטוברוק. ההפוגה שחלה לאחר מכן איפשרה לשני הצדדים לארגן מחדש את כוחותיהם על מנת להנחית מכת נגד, אך היה זה רומל שלקח ראשון את היזמה לידיו, פרץ את קווי המגננה הבריטים, ובקרב גזאלה הצליח להסיג את הארמייה השמינית קילומטרים רבים למזרח, וכבש את טוברוק.
אוקינלק החליט כי ריצ'י אינו מסוגל לעצור את רומל, ולקח בעצמו את הפיקוד הישיר על הארמייה. ארמיית הפאנצר אפריקה נעצרה לבסוף על ידי אוקינלק לאחר קרב אל-עלמיין הראשון ביולי 1942. אוקינלק ביקש הפוגה, במהלכה יוכל לארגן מחדש את הארמייה, שאיבדה הרבה מכוחה בקרבות הבלימה, אך וינסטון צ'רצ'יל לחץ עליו ליזום מתקפת נגד מיידית. צ'רצ'יל ואלן ברוק נפגשו עם אוקינלק בקהיר באוגוסט 1942, ולאחר פגישה זו נראה כי איבדו את האמון בו. אוקינלק הוחלף על ידי הרולד אלכסנדר בתפקיד מפקד הצבא הבריטי במזרח התיכון, ומייג'ור גנרל ויליאם גוט קיבל את הפיקוד על הארמייה השמינית. גוט נהרג בהתרסקות מטוס בדרכו לקבלת התפקיד החדש, ואת מקומו מילא לויטננט גנרל ברנרד מונטגומרי. מונטגומרי ואלכסנדר הצליחו להדוף את הלחץ הפוליטי ליזום מתקפה, ובנו את כוחה של הארמייה, כשהם מוסיפים לה את הקורפוס הבריטי ה-10, שנועד לשמש ככוח מרדף.
עם תחילת נובמבר 1942 הביסה הארמייה השמינית את כוחותיו של רומל בקרב אל-עלמיין השני, והמשיכה במרדף אחרי הכוח המובס לאורכה של לוב, עד לקו ביצורי מארת', בגבול תוניסיה, אליו הגיעו כוחות מדינות הציר בפברואר 1943. בשלב זה הצטרפה הארמייה השמינית, שתקפה ממזרח, לארמייה הראשונה שתקפה ממערב ולחמה באזור תוניס מאז נובמבר 1942, ליצירת קבוצת הארמיות ה-18. במרץ 1943 איגפה הארמייה השמינית את קו ביצורי מארת', ולאחר לחימה נוספת הסתיימה המערכה בתוניסיה בכניעת כוחות מדינות הציר באפריקה במאי 1943.
איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה השמינית הייתה אחת היחידות העיקריות שהשתתפו במערכה באיטליה. תחת פיקודו של מונטגומרי, חברה הארמייה לארמייה האמריקנית השביעית וביולי 1943 השתתפה במבצע האסקי, הוא הפלישה לסיציליה. לאחר כיבוש סיציליה המשיכה הארמייה והשתתפה בפלישת בעלות הברית לאיטליה כאשר יחידותיה נחתו ב"עקב" המגף האיטלקי ב"מבצע בייטאון", ובטאראנטו, ב"מבצע סלפסטיק". לאחר שחברה אל הארמייה האמריקנית החמישית שנחתה בסאלרנו, בחופה המערבי של איטליה דרומית לנאפולי, המשיכה הארמייה את דרכה צפונה, בחזית המזרחית של כוחות בעלות הברית.
בסוף שנת 1943 הועבר מונטגומרי לבריטניה, על מנת שיטול חלק בהכנות למבצע אוברלורד, הוא מבצע נחיתת בעלות הברית בנורמנדי, ולויטננט גנרל אוליבר ליס קיבל את הפיקוד על הארמייה.
לאחר שלושה כישלונות של הארמייה החמישית של צבא ארצות הברית לתקוף את קו החורף שהציבו הגרמנים באיטליה, הועברה הארמייה בחשאי אל חוף הים האדריאטי באפריל 1944, על מנת לרכז את מרבית הכוחות בצידם המערבי של הרי האפנינים לצידה של הארמייה החמישית של צבא ארצות הברית, במטרה להבקיע את הקו ולהגיע עד לרומא. לאחר הקרב על מונטה קסינו, הצליחה הארמייה השמינית במבקע למרכז איטליה, ואפשרה את כניסת הארמייה החמישית לרומא בתחילת יוני.
לאחר כיבוש רומא, המשיכה הארמייה בלחימה בכיוון צפון דרך מרכז איטליה במטרה לכבוש את פירנצה. הכוחות הגרמנים נערכו בקו מגננה שכונה "הקו הגותי". הארמייה השמינית שבה אל החוף האדריאטי והצליחה בהבקעת הקו הגותי, אך לבסוף כשלה בניסיון לפרוץ אל עמק הפו לפני תחילת החורף, שבו לא ניתן היה ליזום מתקפות משמעותיות. במהלך אוקטובר הועבר הגנרל ליס לדרום מזרח אסיה, והוחלף בלויטננט גנרל סיר ריצ'רד מקרירי.
באביב 1945 התעוררה הארמייה שוב לפעולה, ופתחה ראשונה בפעולות במסגרת מתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה. עד לשעות הבוקר המאוחרות של 12 באפריל הגיעה הדיוויזיה ההודית ה-8 לצדה השני של סאנטרנו[1], והדיוויזיה הבריטית ה-78 החלה להסתער על ארגנטה. בינתיים חטיבת המשמר הבריטית ה-24 שהייתה חלק מהדיוויזיה הבריטית ה-56 (לונדון), פתחה במתקפה אמפיבית על פתחת ארגנטה, אולם אף על פי שהשיגה דריסת רגל במעבר, עדיין עוכבה בעמדות של פוסה מרינה בליל 14 באפריל, והדיוויזיה ה-78 עוכבה באותו היום גם היא על נהר רנו בבאסטיה אומברה[2]. הארמייה ניתקה והשמידה חלקים ניכרים של צבאות הגרמנים באזור בולוניה ולאחר מכן התקדמה במהירות דרך צפון מזרח איטליה לאוסטריה. ב-2 במאי 1945 נכנסו כוחות הארמייה לטרייסט ובכך סיימו את תפקידם במלחמת העולם השנייה.
מפקדי הארמייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוטננט גנרל אלן גורדון קנינגהם (9 בספטמבר – 26 בנובמבר 1941)
- מייג'ור גנרל ניל ריצ'י (26 בנובמבר 1941 – 25 ביוני 1942)
- גנרל קלוד אוקינלק (25 ביוני – 13 באוגוסט 1942)
- לוטננט גנרל ברנרד מונטגומרי (13 באוגוסט 1942 – 29 בדצמבר 1943)
- לוטננט גנרל אוליבר ליס (29 בדצמבר 1943 – 1 באוקטובר 1944)
- לוטננט גנרל ריצ'רד מקרירי (1 באוקטובר 1944 – יולי 1945)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אירועים וקרבות בהשתתפות הארמייה באתר וורלינקס (באנגלית).
- רשימת יחידות אשר שירתו בארמייה באתר מילהיסט (באנגלית).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צבאות הברית חצו את הסנטרנו, הארץ, 13 באפריל 1945
- ^ קרבות כבדים באיטליה, הארץ, 16 באפריל 1945