אלפרד ריד גודווין אוסטן
 | |
| לידה |
17 באפריל 1889 Frensham, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1963 (בגיל 73) מיידנהד, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1909–1947 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-8 מפקד הכוחות בסומלילנד הבריטית מפקד הדיוויזיה האפריקנית ה-2 מפקד הקורפוס ה-13 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
אביר מפקד של מסדר כוכב הודו עמית במסדר האמבט קצין במסדר האימפריה הבריטית הצלב הצבאי ציון לשבח (3) | |
  | |
גנרל סר אלפרד ריד גודווין אוסטן (באנגלית: Alfred Reade Godwin-Austen; 1889–1963) היה איש צבא בריטי, הידוע בשל שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, במערכה במזרח אפריקה ובמערכה במדבר המערבי.
מוצא ונעורים, קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודווין אוסטן נולד ב-1889 למשפחה בעלת מסורת צבאית. אביו היה לייטננט קולונל בצבא הבריטי, ואבי סבו, גנרל הנרי גודווין, היה איש צבא בכיר במאה ה-18. גודווין אוסטן סיים את האקדמיה הצבאית הבריטית בסנדהרסט והתגייס לצבא הבריטי ב-1909 בדרגת לייטננט שני. ובמהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בתחילה בחזית המערב, ולאחר מכן בגליפולי, מצרים ועיראק. את המלחמה סיים בדרגת מייג'ר, ובמהלך השנים שבין המלחמות שירת בתפקידי קצונה שונים. בינואר 1939 הגיע לארץ ישראל. בתחילה פיקד על האזור הצבאי של השומרון ולאחר מכן על אזור חיפה. ביוני 1940 קיבל דרגת מייג'ר ג'נרל ומונה למפקד הדיוויזיה השמינית של הצבא הבריטי שהיוותה את חיל המצב בארץ ישראל, ולמעשה את הפיקוד הכולל על כוחות הצבא בארץ ישראל.[1]
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערכה במזרח אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיגה מסומלילנד הבריטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1940 נשלח גודווין אוסטן לקבל את הפיקוד על דיוויזיית הרגלים האפריקאית השנייה שהייתה בשלבי הקמה וגיבוש בקניה, לקראת השתתפותה במערכה במזרח אפריקה. בעודו בדרכו מארץ ישראל לקניה, פלשו כוחות איטליה הפשיסטית, בסדר גודל של 110,000 חיילים בפיקודו של הגנרל גוליילמו נאסי, לסומלילנד הבריטית, מושבה הנמצאת במזרח אפריקה. על כוחות בריטניה במושבה פיקד קצין נמוך יחסית, קולונל בשם צ'אטר, שהועלה לדרגת בריגדיר עם תחילת הקרבות. הבריטים נסוגו אל קו החוף, אל העיר ברברה והדרך אל העיר עברה דרך מעבר הררי המכונה טור ארגן. הבריטים ניסו לחסום את המעבר ולמנוע מהאיטלקים לעבור דרכו, לפחות זמן מספיק כדי לארגן פינוי ימי מברברה לבסיס הבריטי הגדול בעדן הנמצא בצידם השני של מפרץ עדן בים האדום.
כאשר הגיע גודווין אוסטן לזירה, ב-11 באוגוסט היה כבר הקרב על מעבר טור ארגן בעיצומו. גודווין-אוסטן קיבל את הפיקוד על הכוחות, ומתאריך זה והלאה ניהל את הקרב. במשך 4 ימים לחמו הצדדים על המעבר, והבריטים גילו עקשות והתנגדות. לאחר שמספר עמדות מפתח נפלו לידי האיטלקים, ולאחר שהיה חשש כי האיטלקים יצליחו לכתר את הכוח המגן ולאגף אותו, הורה גודווין אוסטן על נסיגה. עיקר הכוחות נע לברברה, כשגדוד "המשמר השחור" מחפה על הנסיגה. ב-17 באוגוסט אותר טור איטלקי הנע על דרך החוף מזיילה לברברה. הטור הותקף על ידי סיירת בריטית בשם "צרס", ונעצר בעיירה בולהר. בין ה-16 ל-18 באוגוסט פונה כל הכוח הבריטי דרך הים לנמל עדן. ב-19 באוגוסט נפלה ברברה לידי האיטלקים, ובכך, למעשה, הסתיים כיבוש סומלילנד הבריטית.[2]
אבדות הבריטים היו 38 הרוגים, 102 פצועים ו-120 נעדרים.[3] ה-RAF איבד שבעה מטוסים, וכן 12 הרוגים ו-3 פצועים.[4] האיטלקים העריכו את אבדותיהם במספר דומה. יש לציין כי בשטח לחמו גם כוחות בלתי סדירים של סומלים ואתיופים, לצד שני הצבאות. אבדותיהם היו קשות יותר, והוערכו במספר אלפים.
צ'רצ'יל זעם על תוצאת הקרב, וסבר כי הניהול הטקטי של גודווין אוסטן לא היה משביע רצון, וכי התבוסה נתנה לצבא האיטלקי תנופה מורלית בנקודת זמן רגישה. ארצ'יבלד וייוול לימד זכות על גודווין אוסטן, וטען כי הקרבות היו קשים.[5]
הפלישה לסומליה ולאתיופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום פרשת סומלילנד הבריטית, הגיע גודווין אוסטן לקניה, וקיבל שם את הפיקוד על הדיוויזיה האפריקאית השנייה. דיוויזיה זו הייתה חלק מכוח בן שלוש דיוויזיות שעמד לפקודתו של הגנרל אלן קנינגהם ונועד לפלוש לאתיופיה ולסומליה מדרום, בעוד שכוח נוסף, בפיקודו של גנרל ויליאם פלאט פולש לאריתריאה מצפון, ומורדים אתיופים המכונים כוח גדעון מסייעים בפעולות בתוככי אתיופיה.
כוחותיו של גודווין אוסטן יצאו למתקפה מגבול קניה אל סומליה בכיוון הנמל קיסמאיו שעל נהר הג'ובה. הדיוויזיה ניהלה מסע מהיר ומוצלח. היא יצאה לדרכה ב-11 בפברואר, וב-22 בפברואר הצליחה בכיבוש העמדה האיטלקית המבוצרת והחשובה בגליב, שהייתה המכשול העיקרי במסע המלחמה בסומליה. למעלה משלושים אלף איטלקים נהרגו או נשבו.[6] משם המשיך הכוח למוגדישו, ופנה במפתיע צפונה, מעבר למדבר אוגדן אל תוככי אתיופיה. גודווין אוסטן נכנס כמנצח אל הבירה אדיס אבבה ב-6 באפריל 1941. על הצטיינותו במערכה זו קיבל גודווין אוסטן את התואר אביר מסדר האמבט.[7]
המערכה במדבר המערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1941, נשלח גודווין אוסטן לפקד על הקורפוס הבריטי ה-13 שהשתתף במערכה במדבר המערבי. תחת פיקודו נמצאו הדיוויזיה הניו זילנדית ה-2 בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ברנרד פרייברג, הדיוויזיה ההודית ה-4 בפיקודו של מייג'ור ג'נרל פרנק מסרווי, ובריגדת הטנקים הראשונה של הארמייה (טנקי חי"ר).
בנובמבר 1941 יצאה הארמייה הבריטית השמינית במסגרתה לחם הקורפוס ה-13 למבצע צלבן שנועד להסיר את המצור על טוברוק ולגרש את כוחות הציר מקירנאיקה. מולם עמד קורפוס אפריקה בפיקודו של גנרל ארווין רומל.
בשלבים הראשונים של המבצע מילא הקורפוס את יעדיו, והתקדם אל היעדים שנקבעו לו. יחידותיו איגפו וכיתרו את העמדות המבוצרות של הציר בגבול מצרים-לוב והתקדמו מערבה לכיוון טוברוק. בשלב זה הפתיע רומל את הבריטים, והתקדם עם קורפוס אפריקה לאזור הגבול, תוך שהוא מאיים על עורפם של הכוחות הבריטיים, ומכתר חלק מיחידות הקורפוס. קנינגהם שקל להורות על נסיגה מלוב, אך מפקד פיקוד המזרח התיכון גנרל קלוד אוקינלק, שהגיע לזירת הלחימה, התנגד לכך. בהתייעצויות שנערכו במפקדת הארמייה השמינית, היה גודווין אוסטן איתן בדעתו שיש להמשיך בלחימה עד להשגת יעדי המתקפה הבריטית. קנינגהם הועבר מתפקידו, והוחלף בגנרל ניל ריצ'י. ההחלטה להמשיך במבצע ולא לסגת חזרה למצרים הוכחה כנכונה. למרות שיחידות הקורפוס ה-13 (במיוחד הניו זילנדים) ספגו אבדות כבדות במהלך ההתקפות נגד של כוחותיו של רומל, נאלץ האחרון להורות בסופו של דבר על נטישת המצור על טוברוק ונסיגה מבליטת קירנאיקה. הקורפוס ה-13 מילא תפקיד מרכזי בניצחון הבריטי במבצע צלבן.
בינואר 1942 שב רומל ותקף את הכוחות הבריטיים שהחזיקו בבליטת קירנאיקה. גודווין אוסטן חשש מכיתור הדיוויזיה ההודית הרביעית על ידי קורפוס אפריקה הגרמני. לאחר התייעצות עם גנרל ריצ'י הוא הורה לדיוויזיה לסגת, אך ריצ'י שלח במקביל פקודה סותרת וציווה על הדיוויזיה להחזיק בעמדותיה. גודווין אוסטן, שזעם על הפכפכותו של ריצ'י ועל הדרך המבולבלת בה ניהל את הקרב, הגיש את התפטרותו, והוחלף על ידי ריצ'י.[8]
לאחר ההתפטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ההתפטרות לא קיבל גודווין אוסטן פיקוד קרבי נוסף. זמן מה שהה ללא תפקיד, כפי הנראה עקב התנגדותו של צ'רצ'יל להעניק לו תפקיד צבאי. בנובמבר 1942 מונה לתפקיד מנהל היחידה הטקטית במשרד המלחמה. בסופו של דבר מונה לסגן האחראי על האפסנאות במשרד המלחמה, לאחר מכן לאחראי על האפסנאות, ובסופו של דבר לאחר סיום המלחמה, לאחראי על השלישות בפיקוד הודו, תחת פיקודו של אוקינלק. בשנת 1946 קיבל תואר "סיר", ובשנת 1947 פרש בדרגת גנרל.
גודווין אוסטן עוטר בעיטורים רבים, ביניהם מסדר כוכב הודו, מסדר האמבט, ואביר האימפריה הבריטית.
בשנת 1963 מת.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Temporary appointment, פלסטיין פוסט, 7 ביולי 1940
- ^ כל תיאור הקרב נלקח בעיקרו מ-דין וחשבון על המבצעים בפרוטקטורט של סומלילנד נספח הלונדון גאזט, 5 ביוני 1946
- ^ דין וחשבון על המבצעים בפרוטקטורט של סומלילנד נספח הלונדון גאזט, 5 ביוני 1946.
- ^ דו"ח פיקוד חיל האוויר בעדן על המערכה בסומלילנד נספח הלונדון גאזט, 5 ביוני 1946
- ^ וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך שני, "שעתם היפה", הוצאת עם הספר, 1961, עמ' 346
- ^ וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, "הברית הגדולה", הוצאת עם הספר, 1961, עמ' 85
- ^ Decorations for empire smashers, פלסטיין פוסט, 30 במאי 1941
- ^ E. Bauer, World War II, Orbis, london, 1985, pp. 267