לדלג לתוכן

האספה המחוקקת של ג'הרקאנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האספה המחוקקת של ג'הרקאנד
झारखण्ड बंगाल विधानसभा
Jharkhand Legislative Assembly
מדינה ג'הרקאנד
סוג וידהאן סבהה, בית מחוקקים חד-ביתי
היסטוריה
תקופת הפעילות 15 בנובמבר 2000 – הווה (24 שנים)
רשות קודמת האספה המחוקקת של ביהר
הרכב
מספר מושבים 81
בחירות
בחירות קודמות 13 – 20 בנובמבר 2024
בחירות הבאות נובמבר 2029
מנהיגים
ראש הבית (ראש השרים) המאנט סורן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האספה המחוקקת של ג'הרקאנדהינדי: झारखण्ड बंगाल विधानसभा; באנגלית: Jharkhand Legislative Assembly) היא בית המחוקקים המדינתי של ג'הרקאנד.

האספה המחוקקת הוקמה בעקבות הקמת ג'הרקאנד בנובמבר 2000, כששמונה-עשר מחוזות פוצלו מביהר למדינה החדשה. 81 מחברי האספה המחוקקת של ביהר הפכו לחברי האספה המחוקקת החדשה.[1] מכיוון שהבחירות לאספה המחוקקת של ביהר נערכו רק כשישה חודשים קודם לכן, הוחלט שלא לקיים בחירות חדשות, והבחירות הראשונות לאספה נערכו ב־2005.[2]

הרכב נוכחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב הנוכחי של האספה המחוקקת של ג'הרקאנד הוא האספה המחוקקת ה-6, שנבחרה ב-2019. מפלגת השלטון היא ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה, המחזיקה ב-34 מושבים וזוכה לתמיכת הקונגרס הלאומי ההודי (16) ומספר מפלגות נוספות. מפלגת העם ההודית (21) נמצאת באופוזיציה.

האספה בוחרת את ששת נציגי ג'הרקאנד ברג'יה סבהה.

הרכבים בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת כהונה מפלגת שלטון אופוזיציה עיקרית
1 נובמבר 2000–2005 מפלגת העם ההודית
‏2 פברואר 2005–נובמבר 2009 ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה מפלגת העם ההודית
מפלגת העם ההודית ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה
ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה מפלגת העם ההודית
‏3 דצמבר 2009–נובמבר 2014 ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה מפלגת העם ההודית
מפלגת העם ההודית ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה
ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה מפלגת העם ההודית
4 דצמבר 2014–נובמבר 2019 מפלגת העם ההודית ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה
5 דצמבר 2019–נובמבר 2024 ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה מפלגת העם ההודית
6 נובמבר 2024–מכהנת

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Bihar Reorganisation Act, 2000, s. 12, India Code
  2. ^ Sanjay Kumar, and Praveen Rai, “Shrinking Political Space for the Jharkhand Mukti Morcha”, Economic and Political Weekly vol. 44, no. 33, 2009, עמ' 24–29‏, JSTOR 25663441