האיים האזוריים
| |||
 | |||
| צילום לוויני של האיים האזוריים | |||
| מדינה |
 פורטוגל | ||
|---|---|---|---|
| מושל | קרלוס סזאר | ||
| בירת החבל | פונטה דלגדה | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
1976  | ||
| שטח | 2,333 קמ"ר | ||
| גובה | 2,351 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
פיקו | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל | 236,440 (2021) | ||
| ‑ צפיפות | 105.87 נפש לקמ"ר (2012) | ||
| קואורדינטות | 37°44′28″N 25°40′32″W / 37.74111°N 25.67556°W | ||
| אזור זמן | UTC -1 | ||
| www.azores.gov.pt | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת האיים האזוריים רגילה)  האיים האזוריים | |||
  | |||
האיים האַזוֹרִיים (בפורטוגזית: Açores) הם ארכיפלג של תשעה איים געשיים במרכז האוקיינוס האטלנטי המשתייכים לפורטוגל. האיים נמצאים במרחק 1,500 קילומטר מליסבון ובערך 3,900 קילומטר מהחוף המזרחי של אמריקה הצפונית. שטח האיים כ-2,300 קילומטר רבוע, ואוכלוסייתם הכוללת מונה 236,440 תושבים (נכון ל-2022). עיר הבירה היא פונטה דלגדה הממוקמת באי סאו מיגל. האיים משתרעים לאורך 645 קילומטר בערך.
האיים הם אוטונומיה פורטוגזית (חבלי פורטוגל האוטונומיים). הם שוכנים בקו הרוחב של ליסבון, לפיכך הם נהנים מאקלים מתון, עם שינויים קלים במהלך השנה.
כלכלת האיים מבוססת בעיקר על חקלאות והגידולים העיקריים הם פירות (בננה, אננס), טבק ויין. בסאו מיגל פועלות תחנות כוח גאותרמיות המספקות את רוב תצרוכת החשמל של האי.
מקור שמם של האיים הוא במילה נץ (Açor בפורטוגלית) על שם הנצים שהיו נפוצים שם עם הגעת הפורטוגלים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיים האזוריים התגלו בשנת 1427 בידי אחד מרבי-החובלים שהפליגו עם אנריקה הספן. הקולוניזציה של האיים החלה בשנת 1437.[1] משטר הרוחות בין האיים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטים שחצו את האוקיינוס האטלנטי. השייט לאזוריים לימד את נווטי התקופה כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. גילוי זה איפשר קיצור משמעותי בזמן ההפלגה מערבה ומזרחה, והתלות בשרירותה לכאורה של כיוון נשיבת הרוח פחתה משמעותית. במאות ה-16 וה-17 התחוללו באזור קרבות ימיים בין הבריטים לבין הספרדים. האיים נכבשו והוחזקו על ידי הספרדים משנת 1580 עד 1640 ושימשו בסיס יציאה לצי הספרדי.
בשנת 1943 חתמה פורטוגל על הסכם עם בעלות הברית שהעניק להן את האפשרות להשתמש בנמלים ובשדה התעופה של האיים. החלטה זו הביאה למפנה במאבק בצוללות הגרמניות וביכולת ההגנה על שיירות האוניות של בעלות הברית. במהלך מלחמת יום הכיפורים אפשרה פורטוגל למטוסי חיל האוויר האמריקני שהפעילו את הרכבת האווירית לישראל להשתמש באיים האזוריים כבסיס תדלוק, לאחר שמדינות מערביות אחרות סירבו לסייע והותירו את ארצות הברית ללא מיקום חלופי לתדלק בו את מטוסיה בדרכם לישראל. ארצות הברית השתמשה באיים האזורים כבסיס תדלוק גם בהטסת מטוסי ה-F35 לישראל באפריל 2017.
גאוגרפיה וגאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכיפלג מורכב מתשעה איים געשיים המתחלקים לשלוש קבוצות: הקבוצה המערבית ובה האיים פלורש וקורבו, הקבוצה המרכזית ובה האיים פיקו, טרסיירה, סאו ז'ורז'ה, פאיאל וגרסיוסה, ובמזרח סאו מיגל וסנטה מרייה. האיים משתרעים על פני יותר מ-600 ק"מ.
הר הגעש פיקו באי פיקו שגובהו 2,351 מטרים הוא הנקודה הגבוהה ביותר בפורטוגל.
האיים האזוריים נמצאים במפגש של שלושה לוחות טקטוניים: הלוח הצפון-אמריקאי, הלוח האפריקאי, והלוח האירואסייתי, והאיים נמצאים משני צידיו של הרכס המרכז-אטלנטי. האיים המערביים ביותר בארכיפלג, האיים קורבו ופלורש, נמצאים על הלוח הצפון-אמריקאי, בעוד שאר האיים מצויים על הגבול שבין הלוחות האפריקאי והאירואסייתי.
התופעות הגעשיות והסייסמיות באזור האיים מיוחסות בעיקר להתפשטות הקרום לאורך ההעתקים הקיימים באזור, אך גם לקיומה של נקודה חמה. האיים נוצרו בפעילות סייסמית וגעשית בתקופת הנאוגן, לפני כ-8 מיליון שנים.
שטח ואוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| 9 האיים האזוריים לפי שטחם | |
|---|---|
| האי | שטח (km²) |
| סאו מיגל - Sao Miguel | 759 |
| פיקו - Pico | 446 |
| טרסיירה - Terceira | 403 |
| סאו ז'ורז'ה (אנ') - Sao Jorge | 246 |
| פאיאל (אנ') - Faial | 173 |
| פלורש (אנ') - Flores | 143 |
| סנטה מרייה (אנ') - Santa Maria | 97 |
| גרסיוסה - Graciosa | 62 |
| קורבו (אנ') - Corvo | 17 |
| אוכלוסיית האיים האזוריים | |||
|---|---|---|---|
| האי | אוכלוסייה (2002) |
העיר הגדולה | רשויות מקומיות |
| סאו מיגל | 130,154 | Ponta Delgada | 6 |
| פיקו | 14,579 | Madalena | 3 |
| טרסיירה | 54,996 | Angra do Heroísmo | 2 |
| סאו ז'ורז'ה | 9,522 | Velas | 2 |
| פאיאל | 14,934 | Horta | 1 |
| פלורש | 3,949 | Santa Cruz das Flores | 2 |
| סנטה מרייה | 5,490 | Vila do Porto | 1 |
| גרסיוזה | 4,708 | Santa Cruz da Graciosa | 1 |
| קורבו | 435 | Vila do Corvo | 1 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Macmillan Encyclopedaia, 2000 Edition, Market House Books Limited, ISBN 0-333-725-794.
- The 1996 Grolier Multimedia Encyclopedia
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האיים האזוריים (בפורטוגזית ובאנגלית) (בפורטוגזית)- האיים האזוריים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
האיים האזוריים, דף שער בספרייה הלאומית- האיים האזוריים, באתר פורטוגל-ישראל
- האיים האזוריים - מידע
- האזוריים מאת רוברט סנטוס
- ברוך הבא לאיים האזוריים
- דפנה טריואקס, האיים האזוריים: עוד לא גיליתם את האזור הזה, באתר ynet, 5 ביולי 2013
- ד"ר רוני רדו, תגידו, באיים האזוריים כבר הייתם?, באתר ynet, 19 בינואר 2015
- הסוד הכמוס של אירופה: האיים האזוריים, באתר ynet, 3 ביולי 2019
יואב אלעד, האיים האזוריים: בריחה קטנה לגן עדן ירוק בלב האוקיינוס האטלנטי, באתר הארץ, 6 ביולי 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Timothy J. Coates, Convicts and Orphans: Forced and State-sponsored Colonizers in the Portuguese Empire, 1550-1755, Stanford University Press, 2001, p. 60