סנטה קרוש דאש פלורש
 סמל סנטה קרוש דאש פלורש | |
 | |
| מרכז סנטה קרוש | |
| מדינה |
 פורטוגל |
|---|---|
| חבל אוטונומי |
 האיים האזוריים |
| ראש העיר |
ז'וזה ארסיליו פריירה קושטה José Arcílio Ferreira Costa |
| שפה רשמית | פורטוגזית |
| תאריך ייסוד | 1508 |
| שטח | 39.5 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בפרגזיה | 2,289[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 45.8 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 39°27′9″N 31°7′39″W / 39.45250°N 31.12750°W |
| אזור זמן | UTC -1 |
|
(למפת האיים האזוריים רגילה)  | |
סנטה קרוש דאש פלורש (בפורטוגזית: Santa Cruz das Flores) היא פרגזיה (פרֶגֶזִיאָש – Freguesias) באי פלורש שבחבל האוטונומי של האיים האזוריים שבפורטוגל. זהו היישוב הגדול ביותר בחלק המערבי של קבוצת האיים, ובו מרוכזים השירותים הממשלתיים והמשפטיים של האי. בנוסף פועל באי בית הספר התיכון היחיד, שדה תעופה, מרכז רפואי ומרכז מסחרי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניסיונות הראשונים ליישב את האי פלורש נעשו במקום בו נמצאת כיום קביירה (Caveira), כאשר האציל הפלמי וילם ון דר הכן (Willem van der Haegen) הגיע לאי בראש קבוצת התומכים שלו בחיפושם אחר איי הבדיל (Ilhas Cassitérides). לאחר שמתיישבים אלה נטשו את המקום, הגיעו מתיישבים חדשים ב-1508 וב-1510 לאזור שכיום הוא סנטה קרוש.
היישוב קיבל סיוע על ידי הקמתו של מנזר פרנציסקני, סאו בואבנטורה (São Boaventura), שכיום משמש מוזיאון. בנייתו החלה בשנת 1642, שנתיים לאחר שפורטוגל קיבלה מחדש את עצמאותה. המנזר היה ידוע בשל המזבח שלו שהיה מעוצבב בסגנון הבארוק ובשל הגג המקושט שלו. לפרנציסקנים הייתה השפעה חזקה על האוכלוסייה המקומית. הם מיסדו את החגיגות השנתיות של פולחן רוח הקודש (Culto do Divino Espírito Santo) וקיבלו על עצמם את האחריות לניהול מערכת החינוך המקומית. עד אמצע המאה ה-19 היה המנזר הציר המרכזי של מערכת החינוך בפלורש, וילדים מכל החלק המערבי של האיים האזוריים התחנכו בבית הספר של המנזר. גם כיום, מרכזה של מערכת החינוך החילונית באי נמצא במנזר. בשנת 1878 הוקם במנזר בית חולים מקומי, כיום מרכז רפואי, שפעל בבניין המנזר עד לשנת 1945.
במחצית השנייה של המאה ה-19 היה ציד הלווייתנים חלק חשוב מכלכלת האי. באי הוקם בית חרושת לעיבוד המוצרים שהופקו מבשר ושומן הלווייתנים, שפעל בין השנים 1943 עד 1981. כיום מבנה המפעל הוא חלק מהמוזיאון המקומי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
