דמוגרפיה של ירושלים לאורך ההיסטוריה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר התייחסות למקורות ביהדות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר התייחסות למקורות ביהדות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
גודל האוכלוסיית בירושלים והרכבה (באנגלית: Demographic history of Jerusalem), השתנו פעמים רבות במהלך 5,000 שנות ההיסטוריה שלה.
רוב נתוני האוכלוסייה לפני 1905 מבוססים על אומדנים, לרוב של נוסעים זרים שסיירו בארץ ישראל או ארגונים כגון ארגוני צדקה. נתוני מפקד האוכלוסין הקדומים כיסו בדרך כלל אזורים רחבים יותר מאשר העיר עצמה כמו מחוז ירושלים.[1] הערכות אלו מצביעות על כך שמאז סוף מסעי הצלב, המוסלמים היוו את הקבוצה הגדולה ביותר בירושלים עד אמצע המאה ה-19. בין השנים 1838 ל-1876, קיימות מספר הערכות המתנגשות בשאלה האם היהודים או המוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר בתקופה זו ובין 1882 ל-1922 ההערכות מתנגשות לגבי מתי בדיוק הפכו היהודים לרוב באוכלוסייה.
בשנת 2020 מנתה אוכלוסייה העיר 951,100 תושבים, מתוכם יהודים 570,100 (59.9%), מוסלמים 353.800 (37.2%), נוצרים 16.300 (1.7%) ו-10,800 לא מסווגים (1.1%).[2]
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התושבים הירושלמים הם בני עדות לאומיות, אתניות ודתיות מגוונות שכוללות יהודים אירופאים, אסיתים ואפריקאים, ערבים מוסלמים, שיאים וסונים, נוצרים מההפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, קתולים מהכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, קתולים לטינים ופרוטסטנטי נצרות פרוטסטנטית, ארמנים מההפטריארכיה הארמנית והארמנים קתוליים אשורים בעיקר מההכנסייה האורתודוקסית הסורית והכנסייה הקתולית הסורית, המארונים והקופטים. רבות מהקבוצות הללו היו בעבר מהגרים או עולי רגל שהפכו עם הזמן לאוכלוסיות כמעט ילידיות הטוענות לחשיבותה של ירושלים לאמונתן כסיבה למעבר לעיר ולחיות בה.
ההיסטוריה הארוכה של ירושלים של כיבושים על ידי כוחות צבא עוינים ומעצמות שונות הביאה לכך שקבוצות שונות המתגוררות בעיר מעולם לא הזדהו או נטמעו במלואן עם כוח צבאי מסוים, למרות משך שלטונו. אף על פי שייתכן שהם היו אזרחים של הממלכה והאימפריה המסוימת ומעורבים בפעילויות וחובות אזרחיות, קבוצות אלה ראו את עצמן לעיתים קרובות כקבוצות לאומיות מובחנות (ארמנים, לדוגמה). שיטת המילת העות'מאנית, לפיה ניתן למיעוטים באימפריה העות'מאנית סמכות לשלוט בעצמם, אפשרה לקבוצות אלו לשמור על אוטונומיה עצמית ולהישאר נפרדים מקבוצות דתיות ולאומיות אחרות. חלק מתושבי העיר הפלסטינים מעדיפים להשתמש במונח מקדיסי או קודסי (ירושלמי) כשם פלסטיני.[3]
חלוקה היסטורית לפי דתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטבלאות להלן מספקות נתונים על השינויים הדמוגרפים לאורך השנים בירושלים, בדגש על האוכלוסייה היהודית. יש להעיר, שגבולות ירושלים השתנו פעמים רבות במהלך השנים וכי ההתייחסות לשם ירושלים עשוי להתייחס לא רק לעיר עצמה אלא גם למחוז ירושלים או אפילו נפה במינהל עות'מאני, בריטי או ישראלי, למשל מחוז ירושלים במנהל הישראלי. לפיכך, השוואות בין שנה לשנה עשויות שלא להיות תקפות בשל האזורים הגאוגרפיים המשתנים המכוסים על ידי מפקדי האוכלוסין.
התקופה הפרסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית ירושלים בתקופת השלטון הפרסי ביהודה (מחוז יהוד מדינתא) מוערכת בין 1,500 ל-2,750 תושבים.[4]
יהודה במאה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המרד הגדול (66–73 לספירה המלחמה הרומית-יהודית הראשונה), אוכלוסיית ירושלים הוערכה ב-600,000 נפשות על ידי ההיסטוריון הרומי טקיטוס, בעוד שיוסף בן מתתיהו -יוספוס העריך כי היו בירושלים עד 1,100,000 שנהרגו במלחמה - אם כי מספר זה כלל אנשים שלא התגוררו בעיר עצמה.[5] יוספוס כתב גם ש-97,000 יהודים נמכרו כעבדים. לדבריו, לאחר הניצחון הרומי על היהודים, הוצאו משער אחד עד 115,880 גופות בין החודשים ניסן ותמוז.[6]
הערכות המודרניות לגבי אוכלוסיית ירושלים במהלך המצור הרומי האחרון על ירושלים בשנת 70 (לספירה) הן שונות. וילקינסון העריך ב-1974 שמספר התושבים בירושלים היה 70,398,[7] ברושי בשנת 1978 העריך שמספר התושבים עמד על 80,000[8] ולוין בשנת 2002 העריך שמספר התושבים עמד בין 60,000–70,000.[9] לפי יוספוס, התפלגות האוכלוסיות לפי כתות, מלומדים גברים בוגרים היו כדלקמן: למעלה מ-6,000 פרושים, יותר מ-4,000 איסיים ומעט צדוקים.[10][11] חוקר הברית החדשה קוסלנד מציין כי "ההערכות האחרונות של אוכלוסיית ירושלים מצביעות שמספר התושבים עמד סביב מאה אלף".[12] דעה מינימליסטית הנקוטה על ידי הלל גבע, אשר העריך מתוך ראיות ארכאולוגיות שאוכלוסיית ירושלים לפני החורבן בשנת 70 לספירה הייתה לכל היותר 20,000 נפש.[13]
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-מוקדסי, (כנראה 945–1000) יליד ירושלים וגאוגרף מוסלמי, מהמאה העשירית כתב עוד לפני מסעי הצלב (שהתקיימו בין המאה ה-11 למאה ה-13), "בכל מקום ידם של הנוצרים והיהודים על העליונה והמסגד ריק מקהילה".[14]
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | מקור מקורי | כפי שצוטט ב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ג. 1130 | 0 | 0 | 30,000 | 30,000 | ? | רנסימן |
| 1267 | 2* | ? | ? | ? | נחמנידס, מלומד יהודי | |
| 1471 | 250* | ? | ? | ? | ? | בָּרוֹן |
| 1488 | 76* | ? | ? | ? | ? | בָּרוֹן |
| 1489 | 200* | ? | ? | ? | ? | יערי, 1943[15] |
התקופה העות'מאנית המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | מקור מקורי | כפי שצוטט ב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1525–1526 | 1,194 | 3,704 | 714 | 5,612 | פנקסי מיסוי עות'מאניים * | כהן ולואיס[16] |
| 1538–1539 | 1,363 | 7,287 | 884 | 9,534 | פנקסי מיסוי עות'מאניים * | כהן ולואיס[16] |
| 1553–1554 | 1,958 | 12,154 | 1,956 | 16,068 | פנקסי מיסוי עות'מאניים * | כהן ולואיס[16] |
| 1596–1597 | ? | 8,740 | 252 | ? | פנקסי מיסוי עות'מאניים * | כהן ולואיס[16] |
| 1723 | 2,000 | ? | ? | ? | ואן אגמונט והיימן, מטיילים נוצרים |
התקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"רוב יחסי" מוסלמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי לייט (אנ'), קצין תותחנים וממשל בריטי, שביקר בירושלים ב-1814, דיווח שהמוסלמים מהווים את החלק הגדול ביותר של אוכלוסיית ירושלים כ-12,000 הנפשות, אבל היהודים הם בני הדת הגדולה ביותר.[17] בשנת 1818, רוברט ריצ'רדסון, רופא המשפחה של הרוזן מבלמור, העריך את מספר היהודים ב-10,000, פי שניים ממספר המוסלמים.[18][19]
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | מקור מקורי | כפי שצוטט ב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1806 | 2,000 | 4,000 | 2,774 | 8,774 | אולריך ג'ספר סיצן, חוקר פריז[20] | שרקנסקי, 1996[21][22] |
| 1815 | 4,000–5,000 | ? | ? | 26,000 | ויליאם טרנר[23] | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[22] |
| 1817 | 3,000–4,000 | 13,000 | 3,250 | 19,750 | תומאס ר. ג'וליף | [24] |
| 1821 | >4,000 | 8,000 | ג'יימס סילק בקינגהאם | [25] | ||
| 1824 | 6,000 | 10,000 | 4,000 | 20,000 | פיסק ומלך, סופרים | [26] |
| 1832 | 4,000 | 13,000 | 3,560 | 20,560 | פרדיננד דה ז'רמב, נזיר צרפתי | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[22] |
"רוב יחסי" מוסלמי או יהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתייחס לתקופה שבין השנים 1838 ל-1876, קיימות הערכות סותרות לגבי השאלה, האם מוסלמים או יהודים היוו את "הרוב היחסי" בעיר.
ב-1841, חוקר המקרא אדוארד רובינסון הציג את ההערכות הדמוגרפיות הסותרות שהיו קיימות באותה תקופה לגבי ירושלים וקבע בהתייחס לאומדן משנת 1839 המיוחס למשה מונטיפיורי: "באשר ליהודים, הספירה הנדונה נעשתה מעצמם, בציפייה לקבל כמות מסוימת של נדבה על כל שם שהוזכר. ברור אם כן שהיה להם כאן מניע חזק להגזים את מספרם, כפי שלעיתים קרובות יש להם בנסיבות אחרות להמעיט בערכו. חוץ מזה, המספר הזה של 7000 נשאר רק לצורך הדיווח; סר מוזס עצמו לא פרסם דבר בנושא; גם סוכנו בלונדון לא יכול היה להרשות לי מידע כלשהו כל כך מאוחר מנובמבר 1840."[27] בשנת 1843 דיווח הכומר FC Ewald, שהיה נוסע נוצרי שביקר בירושלים, על נהירה של 150 יהודים מאלג'יר. הוא כתב "שכעת יש מספר רב של יהודים מחופי אפריקה שהקימו קהילה נפרדת".[28]
בעקבות מלחמת קרים, מאמצע שנות ה-50, החלה התרחבותה של ירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה, כאשר המוסדות, מגרש הרוסים, כרם אברהם, בית היתומים שנלר, בית הספר על שם הבישוף גובאט ומשכנות שאננים ציינו את תחילת ההתיישבות הקבועה של היהודים, מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים.[29][30]
בין השנים 1856–1880 עליית היהודים לארץ ישראל יותר משהכפילה את עצמה, רוב העולים התיישבו בירושלים.[31] רובם של עולים אלו היו יהודים אשכנזים ממזרח אירופה, שהתקיימו על החלוקה.[31]
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | מקור מקורי | כפי שצוטט ב |
| 1838 | 3,000 | 4,500 | 3,500 | 11,000 | אדוארד רובינסון | אדוארד רובינסון, 1841[32] |
| 1844 | 7,120 | 5,000 | 3,390 | 15,510 | ארנסט-גוסטב שולץ, קונסול פרוסיה[33] | |
| 1845 | 7,500 | 15,000 | 10,000 | 32,000+ | יהוסף שוורץ[34] | |
| 1846 | 7,515 | 6,100 | 3,558 | 17,173 | טיטוס טובלר, חוקר שווייץ[35] | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1847 | 10,000 | 25,000 | 10,000 | 45,000 | קונסול צרפת מעריך | אלכסנדר שולך, 1985[37] |
| 1849 | 895 | 3,074 | 1,872 | 5,841 | מפקד עות'מאני רשמי שהושג על ידי הקונסול הפרוסי גיאורג רוזן, מציג נבדקים גברים | אלכסנדר שולך, 1985[38] |
| 1849 | 2,084 | ? | ? | ? | מפקד משה מונטיפיורי, המציג מספר משפחות יהודיות[39] | |
| 1850 | 13,860 | ? | ? | ? | ד"ר אשר, האגודה האנגלו-יהודית | |
| 1851 | 5,580 | 12,286 | 7,488 | 25,354 | מפקד אוכלוסין רשמי (רק אזרחים עות'מאנים)[40] | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1853 | 8,000 | 4,000 | 3,490 | 15,490 | סזאר פאמין, דיפלומט צרפתי | רעב[41] |
| 1856 | 5,700 | 9,300 | 3,000 | 18,000 | לודוויג אוגוסט פרנקל, סופר אוסטרי | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36][42] |
| 1857 | 7,000 | ? | ? | 10–15,000 | כתב העת "המגיד". | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1862 | 8,000 | 6,000 | 3,800 | 17,800 | כתב העת הכרמל | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1864 | 8,000 | 4,500 | 2,500 | 15,000 | הקונסוליה הבריטית | דור גולד, 2009[43] |
| 1866 | 8,000 | 4,000 | 4,000 | 16,000 | מדריך טיולים בהוצאת ג'ון מארי | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1867 | ? | ? | ? | 14,000 | מארק טוויין, חפים מפשע בחוץ לארץ, פרק 52 | [44] |
| 1867 | 4,000–5,000 | 6,000 | ? | ? | אלן-קלייר מילר, מיסיונרית | [45] |
| _ | ||||||
| 1869 | 3,200* | לא | לא | לא | הרב ח"י סניורסון | ניו יורק טיימס[46] |
| 1869 | 9,000 | 5,000 | 4,000 | 18,000 | החברה העברית לעזרה הדדית נוצרית | [47][48] |
| 1869 | 7,977 | 7,500 | 5,373 | 20,850 | ליווין דה האמה, מיסיונר פרנציסקני | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1871 | 4,000 | 13,000 | 7,000 | 24,000 | מדריך טיולים של קארל בייקר (אנ') | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
| 1872 | 3,780 | 6,150 | 4,428 | 14,358 | Salname עות'מאני (תולדות הימים הרשמיות) לשנים 1871–72 | אלכסנדר שולך, 1985[49] |
| 1874 | 10,000 | 5,000 | 5,500 | 20,500 | הקונסול הבריטי בירושלים מדווח לבית הנבחרים | ניירות פרלמנטריים[50] |
| 1876 | 13,000 | 15,000 | 8,000 | 36,000 | ברנהרד נוימן[51] | קרק ואורן-נורדהיים, 2001[36] |
יהודים כרוב מוחלט או יחסי בירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, שפורסמה ב-1883, תארה את האזור וציינה כי " בתקופת פרסומה של המפה מספר היהודים גדל בשיעור של 1,000 עד 1,500 בשנה. מאז 1875 גדלה אוכלוסיית ירושלים במהירות. מספר היהודים הוערך בין 15,000 עד 20,000 והאוכלוסייה, כולל תושבי הפרברים החדשים, מגיעה בסך הכל לכ-40,000 נפשות".[52]
בין השנים 1881–82 הגיעה קבוצת יהודים מתימן לירושלים, כתוצאה מ"כיסופים לציון ולהט דתי", בתקופת העלייה הראשונה.[53][54] לאחר שהתגוררו מספר שנים בעיר העתיקה, עברו לגבעות מול עיר דוד, שם התגוררו במערות.[55] בשנת 1884 עברה הקהילה, שמנתה 200 איש, לבתי אבן חדשים שנבנו עבורם על ידי ארגון צדקה יהודי.[56]
בין השנים 1919–1923, בעקבות הצהרת בלפור האוכלוסייה היהודית בירושלים, גדלה עוד יותר במהלך העלייה השלישית. לפני כן, סקר בריטי מ-1919 ציין כי רוב היהודים בירושלים היו ברובם אורתודוקסים וכי מיעוטם ציונים.[57]
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | מקור מקורי | כפי שצוטט ב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1882 | 9,000 | 7,000 | 5,000 | 21,000 | וילסון | קארק ואורן-נורדהיים, 2001[58] |
| 1883 | 15,000–20,000 | ? | ? | 40,000 | סקר PEF של פלסטין | סקר PEF של פלסטין[52] |
| 1885 | 15,000 | 6,000 | 14,000 | 35,000 | גולדמן | קארק ואורן-נורדהיים, 2001[58] |
| 1889 | 25,000 | 14,000 | ? | >39,000 | גילברט | מרטין גילברט, 2008[59] |
| 1893 | >50% | ? | ? | ~40,000 | אלברט שו, סופר | שו, 1894[60] |
| 1896 | 28,112 | 8,560 | 8,748 | 45,420 | לוח ארץ ישראל לשנת תשס"ו | הארל וסטנדל, 1974 |
| 1905 | 13,300 | 11,000 | 8,100 | 32,400 | מפקד האוכלוסין העות'מאני 1905 (רק אזרחים עות'מאנים) | UOSchmelz[61] |
| 1922 | 33,971 | 13,413 | 14,669 | 62,578 | מפקד האוכלוסין של פלסטין (בריטי)[62] | הארל וסטנדל, 1974 |
| 1931 | 51,200 | 19,900 | 19,300 | 90,053 | מפקד האוכלוסין של פלסטין (בריטי) | הארל וסטנדל, 1974 |
| 1944 | 97,000 | 30,600 | 29,400 | 157,000 | ? | הארל וסטנדל, 1974 |
| 1967 | 195,700 | 54,963 | 12,646 | 263,307 | הראל, 1974 |
לאחר חקיקת החוק לאיחוד ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | שיעור התושבים היהודים | מקור מקורי |
| 1980 | 292,300 | ? | ? | 407,100 | 71.80% | עיריית ירושלים |
| 1985 | 327,700 | ? | ? | 457,700 | 71.60% | עיריית ירושלים |
| 1987 | 340,000 | 121,000 | 14,000 | 475,000 | 71.60% | עיריית ירושלים |
| 1988 | 353,800 | 125,200 | 14,400 | 493,500 | 71.70% | עיריית ירושלים[2] |
| 1990 | 378,200 | 131,800 | 14,400 | 524,400 | 72.10% | עיריית ירושלים |
| 1995 | 417,100 | 182,700 | 14,100 | 617,000 | 67.60% | עיריית ירושלים[2] |
| 1996 | 421,200 | ? | ? | 602,100 | 70.00% | עיריית ירושלים |
| 2000 | 448,800 | ? | ? | 657,500 | 68.30% | עיריית ירושלים[2] |
| 2004 | 464,500 | ? | ? | 693,200 | 67.00% | עיריית ירושלים[2] |
| 2005 | 469,300 | ? | ? | 706,400 | 66.40% | עיריית ירושלים |
| 2007 | 489,480 | ? | ? | 746,300 | 65.60% | עיריית ירושלים |
| 2011 | 497,000 | 281,000 | 14,000 | 801,000 | 62.00% | הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
של ישראל[2] |
| 2015 | 524,700 | 307,300 | 12,400 | 857,800 | 61.20% | הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
של ישראל[2] |
| 2016 | 536,600 | 319,800 | 15,800 | 882,700 | 60.80% | הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
של ישראל[2] |
| 2017 | 546,100 | 328,600 | 15,900 | 901,300 | 60.60% | מכון ירושלים לחקר מדיניות[2] |
| 2018 | 555,800 | 336,700 | 16,000 | 919,400 | 60.50% | |
| 2019 | 563,200 | 345,800 | 16,200 | 936,400 | 60.10% | |
| 2020 | 570,100 | 353,800 | 16,300 | 951,100 | 59.90% | |
| 2022 | 590,600 | 362,600 | 12,900 | 966,000 | 61.13% | |
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ | שיעור התושבים היהודים | מקור מקורי |
הסטטיסטיקה הישראלית הרשמית, המבוצעת על ידי הלמ"ס, מתייחסת לעיריית ירושלים המורחבת. כולל שטחי הרשויות הישראליות והירדניות שלפני 1967, כגון כפרים ושכונות פלסטיניות המרוחקים ממזרח העיר, שלא היו חלק ממזרח ירושלים הירדנית לפני 1967. הנתונים הדמוגרפיים מ-1967 עד 2012 הראו את הגידול המתמשך של האוכלוסייה הערבית, הן במספרים יחסיים והן במספרים מוחלטים, ואת הירידה בנתח האוכלוסייה היהודית בכלל האוכלוסייה בעיר. ב-1967 היוו היהודים 73.4% מאוכלוסיית העיר, בעוד שבשנת 2010 הצטמצמה האוכלוסייה היהודית ל-64%. באותה תקופה גדלה האוכלוסייה הערבית מ-26.5% ב-1967 ל-36% ב-2010[63][64] ב-1999 שיעור הפריון הכולל במגזר היהודי עמד על 3.8 ילדים לאישה, בעוד ששיעור הפריון באוכלוסייה הפלסטינית עמד על 4.4 ילדים לאישה. הדבר הוביל לחששות בקרב האוכלוסייה היהודית, שבסופו של דבר יהפכו הערבים לרוב באוכלוסיית העיר.
בין 1999 ל-2010, המגמות הדמוגרפיות התהפכו, כאשר שיעור הפריון היהודי עלה ושיעור הפריון הערבי ירד. כמו כן, מספר העולים החדשים היהודים שבחרו להתיישב בירושלים גדל בהתמדה. עד 2010 היה שיעור הגידול היהודי גבוה מאשר הערבי. באותה שנה עמד שיעור הילודה בעיר על 4.2 ילדים לאמהות יהודיות, לעומת 3.9 ילדים לאמהות ערביות. בנוסף, התיישבו בירושלים 2,250 עולים חדשים יהודים. על פי ההערכות, נכון לינואר 2024 שיעור הילודה במגזר היהודי עדיין בעליה, בעוד ששיעור הילודה במגזר הערבי ממשיך בירידה.[65]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jewish National Council (1947). "First Memorandum: historical survey of the waves of the number and density of the population of ancient Palestine; Presented to the United Nations in 1947 by Vaad Leumi on Behalf of the Creation of a Jewish State" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-03-08.
- Jewish National Council (1947). "Second Memorandum: historical survey of the Jewish population in Palestine from the fall of the Jewish state to the beginning of zionist pioneering; Presented to the United Nations in 1947 by Vaad Leumi on Behalf of the Creation of a Jewish State" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-03-08.
- Jewish National Council (1947). "Third Memorandum: historical survey of the waves of Jewish immigration into Palestine from the arab conquest to the first zionist pioneers; Presented to the United Nations in 1947 by Vaad Leumi on Behalf of the Creation of a Jewish State" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-08.
- Salo Baron, A Social and Religious History of the Jews, Columbia University Press, 1983.
- Maya Choshen, ed. (2004). "Table III/14 – Population of Jerusalem, by Age, Quarter, Sub-Quarter, and Statistical Area, 2003" (PDF). Statistical Yearbook of Jerusalem. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 בספטמבר 2009. נבדק ב-27 בפברואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - Israeli Central Bureau of Statistics information page
- Jerusalem: Jewish, Muslim, and Christian Population (1910–2000) at israelipalestinianprocon.org
- Bruce Masters, Christians And Jews In The Ottoman Arab World, Cambridge University Press, 2004.
- Population of Jerusalem until 1945 (Table 10) at mideastweb.org
- United Nations (1983). "International Conference on the Question of Palestine—The Status of Jerusalem". United Nations Information System on the Question of Palestine. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2007. נבדק ב-26 בפברואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - Runciman, Steven (1980). The First Crusade. Cambridge. מסת"ב 0-521-23255-4ISBN 0-521-23255-4.
- Martin Gilbert (1987). "Jerusalem Illustrated History Atlas". p. 35. אורכב מ-המקור ב-2010-07-29. נבדק ב-22 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs (2002). "Jerusalem: Special Bulletin" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 באוקטובר 2006. נבדק ב-27 בפברואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - United Nations (1997). "The Status of Jerusalem". UNISPAL. Division for Palestinian Rights. Prepared for, and under the guidance of, the Committee on the Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People. אורכב מ-המקור ב-25 בנובמבר 2001. נבדק ב-26 בפברואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - Mark Twain (1867). "Innocents Abroad". נבדק ב-9 פבר' 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - Scholch, Alexander (1985). "The Demographic Development of Palestine". International Journal of Middle East Studies. 17 (4): 485–505. doi:10.1017/s0020743800029445. JSTOR 163415.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפקדי האוכלוסין העות'מאניים בארץ ישראל 1875–1918, ערך והקדים מבוא: יונתן פגיס
- By PEGGY CIDOR, Jerusalem Day: The statistics of Israel's capital, The Jerusalem Post, 19 במאי 2023
- Demographics of Israel: Population of Jerusalem, (1844 - Present)
- Jerusalem’s Changing Demographics: An Overview from the Jerusalem Statistical Yearbook, Jerusalem Center for Public Affairs, 7 ביוני 2020
- Selected Data on the Occasion of Jerusalem Day, 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Usiel Oskar Schmelz, in Ottoman Palestine, 1800–1914: Studies in Economic and Social History, Gad G. Gilbar, Brill Archive, 1990
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Statistical Yearbook of Jerusalem" (PDF). Jerusalem Institute for Policy Research.
- ^ Hecht, Richard (2000). To Rule Jerusalem. p. 189.
- ^ The Wiley Blackwell Companion to Ancient Israel
- ^ Josephus, Flavius. The Wars of the Jews. VI. תורגם ע"י Whiston, William. Tufts. Chapter 9; Section 3.
...the number of those that perished during the whole siege eleven hundred thousand, the greater part of whom were indeed of the same nation [with the citizens of Jerusalem], but not belonging to the city itself...
- ^ "ירושלים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ^ Wilkinson, "Ancient Jerusalem, Its Water Supply and Population", PEFQS 106, pp. 33–51 (1974).
- ^ Estimating the Population of Ancient Jerusalem, Magen Broshi, BAR 4:02, Jun 1978
- ^ "According to Levine, because the new area encompassed by the Third Wall was not densely populated, assuming that it contained half the population of the rest of the city, there were between 60,000 and 70,000 people living in Jerusalem.", Rocca, "Herod's Judaea: A Mediterranean State in the Classical World", p. 333 (2008). Mohr Siebeck.
- ^ Stern, Sacha (2011-04-21). Sects and Sectarianism in Jewish History (באנגלית). BRILL. ISBN 978-9004206489.
- ^ Antiquities of the Jews, 17.42
- ^ Cousland, "The Crowds in the Gospel of Matthew", p. 60 (2002). Brill.
- ^ Hillel Geva (2013). "Jerusalem's Population in Antiquity: A Minimalist View". Tel Aviv. 41: 131–160.
- ^ Muqaddasī, Muḥammad ibn Aḥmad (1886). Description of Syria: Including Palestine (באנגלית). Palestine Pilgrim's Text Society. p. 37.
- ^ Avraham Yaari, Igrot Eretz Yisrael, p. 98.(Tel Aviv, 1943)
- ^ 1 2 3 4 Amnon Cohen and Bernard Lewis (1978). Population and Revenue in the Towns of Palestine in the Sixteenth Century. Princeton University Press. pp. 14–15, 94. ISBN 0-691-09375-X. The registers give counts of tax-paying households, bachelors, religious men, and disabled men. These figures show the estimated total population, following Cohen and Lewis by taking 6 as the average household size, which they call "conjectural" and note that other scholars have suggested averages between 5 and 7.
- ^ Light, Henry (1818). Travels in Egypt, Nubia, Holy Land, Mount Libanon and Cyprus, in the year 1814. Rodwell and Martin. p. 178.
The population is said to be twelve thousand, of which the largest proportion is Mussulmen: the greatest of one sect are Jews: the rest are composed of Christians of the East, belonging either to the Armenian, Greek, Latin, or Coptish sects.
- ^ Richardson, Robert (1822). Travels Along the Mediterranean and Parts Adjacent: In Company with the Earl of Belmore, During the Years 1816-17-18: Extending as Far as the Second Cataract of the Nile, Jerusalem, Damascus, Balbec, &c. ... T. Cadell. pp. 256–.
- ^ John Griffith Mansford (M.R.C.S.) (1829). A Scripture Gazetteer; or, geographical and historical dictionary of places and people, mentioned in the Bible. p. 244.
- ^ Ulrich Jasper Seetzen (2007-09-27). "A Brief Account of the Countries Adjoining the Lake of Tiberias, the Jordan ..." נבדק ב-2015-10-23.
- ^ Sharkansky, Ira (1996). Governing Jerusalem: Again on the world's agenda. Wayne State University Press. p. 121. ISBN 0-8143-2592-0.
- ^ 1 2 3 Ruth Kark, Michal Oren-Nordheim, Jerusalem and Its Environs: Quarters, Neighborhoods, Villages, 1800-1948, Wayne State University Press, 2001, ISBN 978-0-8143-2909-2. (באנגלית)
- ^ Turner, William (1820). Journal of a Tour in the Levant. John Murray. pp. 264–.
- ^ Joliffe, Thomas R. (1822). Letters from Palestine: Description of a Tour Through Galilee and Judea. To which are Added Letters from Egypt.
- ^ Buckingham, James Silk (1821). Travels in Palestine through the countries of Bashan and Gilead, east of the River Jordan, including a visit to the cities of Geraza and Gamala in the Decapolis. London: Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown.
During our stay here, I made the most accurate estimate that my means of information admitted, of the actual population of Jerusalem at the present moment. From this it appeared that the fixed residents, more than one half of whom are Mohammedans, are about eight thousand; but the continual arrival and departure of strangers, make the total number of those present in the city from ten to fifteen thousand generally, according to the season of the year. The proportion which the numbers of those of different sects bear to each other in this estimate, was not so easily ascertained. The answers which I received to enquiries on this point, were framed differently by the professors of every different faith. Each of these seemed anxious to magnify the number of those who believed his own dogmas, and to diminish that of the professors of other creeds. Their accounts were therefore so discordant, that no reliance could be placed on the accuracy of any of them. The Mohammedans are certainly the most numerous, and these consist of nearly equal portions of Osmanli Turks, from Asia Minor; descendents of pure Turks by blood, but Arabians by birth; a mixture of Turkish and Arab blood, by intermarriages; and pure Syrian Arabs, of an unmixed race. Of Europeans, there are only the few monks of the Catholic convent, and the still fewer Latin pilgrims who occasionally visit them. The Greeks are the most numerous of ail the Christians, and these are chiefly the clergy and devotees. The Armenians follow next in order, as to numbers, but their body is thought to exceed that of the Greeks in influence and in wealth. The inferior sects of Copts, Abyssinians, Syrians, Nestorians, Maronites, Chaldeans, &c. are scarcely perceptible in the crowd. And even the Jews are more remarkable from the striking peculiarity of their features and dress, than from their numbers, as contrasted with the other bodies.
- ^ Fisk and King, 'Description of Jerusalem,' in The Christian Magazine, July 1824, page 220. Mendon Association, 1824. (The figures are preceded by the comment "the following estimate seems to us as probably correct as any one we have heard". The authors also note that, "some think the Jews more numerous than the Mussulmans.")
- ^ Edward Robinson (1841). "Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea: A Journal ..." נבדק ב-2015-10-23.
- ^ Jerusalem Illustrated History Altas, Martin Gilbert, Jerusalem 1830–1850, p.37
- ^ Sephardi entrepreneurs in Jerusalem: the Valero family 1800–1948 By Joseph B. Glass, Ruth Kark. p.174
- ^ Kark, Ruth; Oren-Nordheim, Michal (2001). Jerusalem and Its Environs: Quarters, Neighborhoods, Villages, 1800–1948. Wayne State University Press. pp. 74, table on p.82–86. ISBN 0-8143-2909-8.
The beginning of construction outside the Jerusalem Old City in the mid-19th century was linked to the changing relations between the Ottoman government and the European powers. After the Crimean War, various rights and privileges were extended to non-Muslims who now enjoyed greater tolerance and more security of life and property. All of this directly influenced the expansion of Jerusalem beyond the city walls. From the mid-1850s to the early 1860s, several new buildings rose outside the walls, among them the mission house of the English consul, James Finn, in what came to be known as Abraham's Vineyard (Kerem Avraham), the Protestant school built by Bishop Samuel Gobat on Mount Zion; the Russian Compound; the Mishkenot Sha'ananim houses: and the Schneller Orphanage complex. These complexes were all built by foreigners, with funds from abroad, as semi-autonomous compounds encompassed by walls and with gates that were closed at night. Their appearance was European, and they stood out against the Middle-Eastern-style buildings of Palestine.
- ^ 1 2 S. Zalman Abramov (1918-05-13). Perpetual Dilemma: Jewish Religion in the Jewish State. ISBN 9780838616871. נבדק ב-2015-10-23.
- ^ Eli Smith, Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea: A Journal of Travels in the Year 1838, Crocker & Brewster, 1841. (באנגלית)
- ^ Ernst Gustav Schultz, Jerusalem, eine Vorlesung, 1845. (בgerman)
- ^ Yehoseph Schwarz, Isaac Leeser, A descriptive geography and brief historical sketch of Palestine, Philadelphia, A. Hart, 1850
- ^ Titus Tobler, Bibliographica geographica Palaestinae: Zunächst kritische uebersicht gedruckter und ungedruckter beschreibungen der reisen ins Heilige Land, S. Hirzel, 1867. (בגרמנית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Ruth Kark, Michal Oren-Nordheim, Jerusalem and Its Environs: Quarters, Neighborhoods, Villages, 1800-1948, Wayne State University Press, 2001, ISBN 978-0-8143-2909-2. (באנגלית)
- ^ Scholch, Alexander (1985). "The Demographic Development of Palestine". International Journal of Middle East Studies. 17 (4): p.492
- ^ Scholch, Alexander (1985). "The Demographic Development of Palestine". International Journal of Middle East Studies. 17 (4): p.491
- ^ Census search – Montefiore Endowment (באנגלית בריטית)
- ^ Wolff, Press, "The Jewish Yishuv", pp 427-433, as quotes in Kark and Oren-Nordheim
- ^ César Famin, Histoire de la rivalité et du protectorat des églises chrétiennes en Orient, Paris, Firmin Didot frères, 1853
- ^ Ludwig August Frankl, Nach Jerusalem: Palästina. 1858, Nies'sche Buchdruckerei (C. B. Lorck), 1858. (בגרמנית)
- ^ Dore Gold, The Fight for Jerusalem: Radical Islam, the West, and the Future of the Holy City, Regnery Publishing, 2009-08-24, ISBN 978-1-59698-102-7. (באנגלית)
- ^ The Innocents Abroad, Loyal Books
- ^ Ellen Clare Miller, Eastern Sketches – notes of scenery, schools and tent life in Syria and Palestine. Edinburgh: William Oliphant and Company. 1871. Page 126: 'It is difficult to obtain a correct estimate of the number of inhabitants of Jerusalem...'
- ^ The New York Times, February 19, 1869 [2]; See also I. Harold Scharfman, The First Rabbi, Pangloss Press, 1988, page 524 which reports the figure as 3,100.
- ^ Burns, Jabez. Help-Book for Travelers to The East. 1870. Page 75
- ^ Hebrew Christian Mutual Aid Society. Almanack of 1869
- ^ Scholch 1985, p. 486, Table 1 (families): Figures multiplied by 6 to estimate population, following Cohen and Lewis p.14-15
- ^ Great Britain Parliament House of Commons, Parliamentary Papers, H.M. Stationery Office, 1874. (באנגלית)
- ^ Die heilige Stadt und deren Bewohner in ihren naturhistorischen, culturgeschichtlichen, socialen und medicinischen Verhältnissen. Published by Der Verfasser, page 216; 512 pages
- ^ 1 2 Survey of Western Palestine, Volume III: Judea, page 163
- ^ Tudor Parfitt (1997). The road to redemption: the Jews of the Yemen, 1900–1950. Brill's series in Jewish Studies, vol 17. Brill Academic Publishers. p. 53.
- ^ Nini, Yehuda (1991). The Jews of the Yemen, 1800–1914. Taylor & Francis. pp. 205–207. ISBN 978-3-7186-5041-5.
- ^ Wisemon, Tamar (2008-02-28). "Streetwise: Yemenite steps". Jerusalem Post. נבדק ב-2015-10-23.
- ^ Man, Nadav (9 בינואר 2010). "Behind the lens of Hannah and Efraim Degani – part 7". Ynet.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rhett, Maryanne A. (19 בנובמבר 2015). The Global History of the Balfour Declaration: Declared Nation. Routledge. ISBN 978-1-317-31276-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Kark, Ruth; Oren-Nordheim, Michal (2001). Jerusalem and its environs: quarters, neighborhoods, villages, 1800–1948. Wayne State University Press. p. 28. ISBN 0-8143-2909-8.
- ^ Gilbert, Martin (2008). Israel: A History. Black Swan. p. 9. ISBN 978-0-552-77428-4.
- ^ Review Of Reviews. Volume IX. Jan–Jun, 1894. Albert Shaw, Editor. Page 98. "The present population of Jerusalem is not far from forty thousand, and more than half are Jews."
- ^ Gād G. Gîlbar (1990). Ottoman Palestine, 1800–1914: Studies in Economic and Social History. Brill Archive. p. 35. ISBN 90-04-07785-5.
- ^ "1922 Palestine Census". Archive.org. נבדק ב-23 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jerusalem : Facts and Trends 2012" (PDF). Jiis.gov. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-05-05. נבדק ב-2015-10-23.
- ^ "Is Jerusalem Being "Judaized"? | Jerusalem Center For Public Affairs". Jcpa.org. 2003-03-01. נבדק ב-2015-10-23.
- ^ "Press release : Population : End of 2011 (provisional data)" (PDF). Jiis.gov. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2015-10-23.