לדלג לתוכן

איסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חורבות מחיצת המגורים בעתיקות קומראן. הגן הלאומי קומראן, ישראל.

האִיסִיִּים היו קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני ששמה נודע מכתביהם של שלושה מחברים שחיברו ספרים במאה הראשונה לספירה ביוונית או לטינית: פילון האלכסנדרוני, פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). לדעת החוקרים, מקור הקבוצה בזמן בית חשמונאי, עת נוצרו זרמים שונים (ובהם הצדוקים והפרושים) כתוצאה מפיצול ביהדות. לא נותר שריד ברור לאיסיים, אך רוב החוקרים מזהים אותם עם כת ה'יחד', מחברי מגילות מדבר יהודה. לעומתם רחל אליאור מזהה את כת היחד עם הצדוקים, ולדעתה האיסיים המתוארים בידי שלושת המקורות הקדומים הם כת מדומיינת.[1]

מקור שמם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמם של האיסיים ידוע רק מהשפה היוונית ("Ἐσσήνοι" או "Ἐσσαῖοι", תעתיק: אֶסַּיּוֹי, אֶסֵּנוֹי). המקום הראשון בו מוזכרת המילה "איסיים" בעברית הוא בספר יוסיפון מימי הביניים.[2] בעקבות דבריהם של יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני, ואפיפניוס מסלמיס מאבות הכנסייה, כבר מהמאה ה-19 חוקרים העלו שיש לגזור את מקור השם מהמילה הארמית "איסיי" (מרפא), כלומר מרפאים, מילה זו הושאלה מהשומרית בתיווך האכדית (שטבעה את נגזרתה המוכרת של המילה "איסיים" – "אסותא", אסֻתּוּ – asûtu). בלשון צאפית נמצא השם אסי, ולפי החוקר ג. ריקמנס במשמעות "סבלנות".[3]

אצל יוספוס כתוב בפירוש שהאסיים היו מומחים בצמחי מרפא ושימוש באבנים מיוחדות. מחזיקים בתפיסה זו בין היתר החוקרים גוסטף דלמן, גזה ורמש ובצלאל בר כוכבא.[4]

על פי פירוש נוסף בדברי פילון האלכסנדרוני, יש המשערים כי מקור השם הוא בשיבוש של המילה היוונית "ὁσιότης", שמשמעה חסידות (תעתיק: הֹסְיוֹטֵס): ”הללו קרויים איסיים, וסבורני שעל שום חסידותם נמצאו ראויים לכינוי זה.”[5]

כמה חוקרים משערים כי המילה "איסיים" היא שיבוש של המילה "עצה".[6][2]

מקורות היסטוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילון האלכסנדרוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילון קושר את ראשיתם עם משה רבנו: ”מחוקקנו אימן רבים מתלמידיו לחיי שיתוף... הם גרים בערים רבות ובכפרים רבים ביהודה, בקהילות גדולות מרובות-חברים.”[5]

בתיאורו את אורח חייהם, הוא מדגיש את רוחניותם:

"כי מספרם מגיע לארבעת אלפים ומעלה... והם קובעים את מושבם בכפרים ולא בערים, מהם עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם... האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין... אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין... ואשר לפילוסופיה מניחים אותה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלמות... לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובעניין זה יהיו להם לעיניים חוקי אבותיהם אשר יקטן כוח השכל האנושי מהשיגם, אם לא יערה עליו אלוהים רוח ממרום... שלשה הדברים אשר ישימו להם לקו ולמשקולת: אהבת אלוהים, אהבת המוסר ואהבת הרֵע... מעלותיהם הנוגעות לאהבת הרֵע הן: חִבת הבריות, שויון הזכויות, ועל כולן – שִתוף החיים... אין לאיש מהם בית מיוחד רק לו, שאינו משותף לאחרים, אלא הבית עומד פתוח לדור בו בצוותא... אף אוצר אחד לכולם והוצאות משותפות... כי את הכסף שבו משתכרים בעבודתם יום יום, לא ישימו בכיסם, אלא יכניסוהו לאוצר החברה, וכל מי שרוצה לטול יבוא ויטול ויפיק ממנו תועלת."

— על חירות הצדיק, פרקים י"ב-י"ג

על פי פילון, האיסיים היו קבוצה פציפיסטית שאיננה עוסקת בייצור נשק מכל סוג, ואף איננה עוסקת במקצועות שגורמים להשחתת המידות כמו מסחר ותגרנות, אלא עוסקת בחקלאות, רעית בהמות, גידול דבורים, ואומנויות שונות. האיסיים מעריכים את ערך השוויון והאחוה בין בני האדם, לומדים את התורה באופן פילוסופי ואליגורי, ודואגים לחלשים בחברתם כמו חולים וזקנים. פילון מציין שבין האיסיים אין ילדים, תינוקות או נשים אלא גברים בגיל מבוגר קרובים לזקנה, שהגיעו למידת החירות האמיתית בכובשם את היצר הרע.

"הבחירה [בחירת המועמדים לקבוצה] אינה נעשית אצלם על פי המוצא המשפחתי, שהרי אין המוצא המשפחתי בא בחשבון לגבי מתנדבים, אלא על יסוד המסירות לשלמות המידות והשאיפה לאהבת הבריות.
על כן אין בין האיסיים שום ילד קטן, ואף לא נער או עלם, כיוון שמידותיהם של הללו, שאינן יציבות מחמת חוסר הבגרות של גילם, נוטות לתהפוכות, אלא אנשים בוגרים שהם כבר על סף הזקנה, שאינם שטופים עוד בזרמי הגוף ואינם מונהגים על ידי היפעלויותיו, אלא נהנים מן החירות האמיתית, שרק היא בגדר חירות של ממש."

— פילון האלכסנדרוני, היפותטיקה, קטע שני.

פילון מסכם במשפט:

"אורח חייהם של האיסיים זכה אפוא לשבח ולתהילה כה רבה, עד שלא רק הדיוטות אלא גם מלכים גדולים מתבוננים על אנשים אלה בהערצה ובהשתאות, ובהערכתם והוקרתם אף מוסיפים כבוד ויקר לכבודם."

פליניוס הזקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מפילון ויוספוס היהודים, פליניוס הזקן[7] יוצא דופן בהיותו מקור היסטורי חוץ-יהודי לאורח חייהם של האיסיים: ”בצדו המערבי של ים המלח, אך מחוץ לטווח האדים המזיקים, שוכן בדד שבט האיסיים.”

פליניוס מדגיש בתיאורו את יחודם התרבותי של האיסיים, בכך שהם חיים בפרישות מן העולם, מנשים ומיצר מיני, ללא כסף, ובכל זאת אוכלוסייתם גדלה באופן תמידי, בלי אף לידה, על ידי הצטרפותם של זרים, שמתוך לאות חייהם נוהרים אל האיסיים ומאמצים את מנהגיהם.

יוסף בן מתתיהו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מפילון, יוסף שערך את ספריו לאחר חורבן המקדש שלכם ששקע באותה עת במאבקי כוח (גם בין הכהונה ללוויים) מוסיף כי כעת האיסיים לא נמנעים מקבלת ילדים לכיתתם: "אוספים אליהם אנשים זרים בעודם רכים בשנים ונוחים לשמוע".חוקר התלמוד שמואל קרויס מוסיף כי לדעתו הממרא המשנאית ממסכת מגילה ד' ח: "אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר". תוקנה כלפי כת האיסייים שלא רצו בשליח ציבור כזה בשל רצונם להיראות ככהן גדול בעבודותו,דבר שנתפס כיוהרה ושהזכירה משקעי וסכסוכי עבר בגינם חרב בית המקדש שלהם.

יוסף בן מתתיהו כתב כי חי בקרבם 3 שנים ולמד מהגותם:

"הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם נזָרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. גם חיי הנשואים נמאסים בעיניהם... בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת את אמונתה לבעלה האחד. הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שיתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מֻפלג בנכסים... ולא נמצאה בהם חרפת העֹני ולא גאות העושר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכלם, כאילו היו אחים מבטן."

— יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקאות ב'-ג'.

יוספוס ציין שהם חיו בכל עיר בישראל ואף סיפר שאחד ממנהיגי המרד הגדול היה איסי ושמו יהודה. הוא אף הרבה שבח על הכנסת האורחים שלהם. האיסיים תוארו על ידי פלביוס כאידיאליסטים – חבורה העוזבת את הבלי העולם הזה, מתעלה מעל לעולם החומרי, מגיעה להכרה מיסטית, ומוותרת על חיי המותרות. הם נהגו, כמו כן, להשתתף ברכושם – בדומה לרעיון הקיבוץ המודרני. הוא אף מעריץ אותם בעמידתם האיתנה מול הרומאים, על אף שעינו אותם בעינויים קשים כדי לעבור על המצוות, לא נכנעו.

דיו כריסוסטום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סינסיוס, גם הנואם והסופר דיו כריסוסטום (40–115 לספירה בערך) תיאר את האיסיים: "הוא משבח את האיסיים, עיר מבורכת מאוד הממוקמת בקרבת 'המים המתים' בחלקה הפנימי של פלשתינה, באותה הסביבה של סדום". נראה כי דיו כריסוסטום לא כתב חיבור מיוחד עליהם, אלא רק הזכיר אותם באחד מנאומיו האבודים. הוא הסופר הפגני היחיד שהתייחס אל האיסיים, מלבד פליניוס ומחברים שהסתמכו עליו, כמו סולינוס. בניגוד לסופרים היהודים בשפה היוונית, פילון ויוספוס, שאינם מזכירים קשר כלשהו בין ים המלח והאיסיים, פליניוס ודיו מדגישים אותו. להבדיל מפליניוס, שאינו רומז שעין גדי הייתה עיר איסיית, דיו מקנה לאיסיים עיר נפרדת. בזמן שפליניוס מדבר על "יהודה", דיו משתמש בשם הבלתי רשמי אז, "פלשתינה", אם כי ייתכן שהיא הוכנסה על ידי סינסיוס. השם "סדום" מכוון כאן להרים הסובבים את ים המלח.[8]

סולינוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדקדק הלטיני סולינוס (המאה ה-3 לספירה) מספר גם הוא על האיסיים:

"חלקה הפנימי של יהודה הצופה למערב מיושב על ידי האיסיים. אלה... פרשו ממנהגי כל שאר העמים... לא ניתן למצוא אשה ביניהם והם ויתרו על מין לחלוטין. הם מתעלמים מכסף וחיים על דקלים. אף אחד לא נולד ביניהם, אולם מספרם אינו פוחת. המקום מוקדש לצניעות. לשם אנשים רבים נוהרים מכל הארצות... תחת האיסיים שכנה קודם לכן העיירה עין גדי, אולם היא נחרבה עד היסוד."

— [9]

מרטיאנוס קפלה (תחילת המאה ה-5) הזכיר את האיסיים בתיאורו את ארץ ישראל, אולם תיאור זה משקף את מקורותיו: פליניוס וסולינוס.[10]

העדר מקורות נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד המקורות הנזכרים למעלה, האיסיים אינם נזכרים באף מקום אחר. אמנם פילון ויוספוס היו יהודים, אך אין אף מקור בעברית או בארמית משלהי העת העתיקה, היודע על קיומם של אלפי נזירים החיים חיי חסידות שלווים או על מציאותן של קהילות רבות שחיו על בסיס של שיתוף כלכלי, בעולם שנשים נעדרו ממנו ומסחר לא התקיים בו. המשנה, התוספתא והברית החדשה, המתעדות את המציאות בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה, אינן מזכירות את האיסיים[11]. מטבע שונותה מדרכי הקהילה היהודית, ומעצם היקפה המונה לדברי ההיסטוריונים אלפי אנשים, הייתה מצופה התייחסות של דיון הלכתי או משפטי לאיסיים בדיני נזירות, ירושה ואימוץ. רבי עזריה מן האדומים סובר כי האיסיים הם ה"בייתוסים",[12] אך רבי צבי הירש חיות חולק עליו וסובר כי מדובר ב"חסידים הראשונים" ו"אנשי המעשה".[13]

מגילות מדבר יהודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגילות המוצגות בהיכל הספר

לאחר מציאת מגילות מדבר יהודה רבים מהחוקרים זיהו את כת ים המלח שחייתה בקומראן, ונקראה במגילות "עדת היחד", עם האיסיים, אף על פי שהמגילות מציגות אידיאלים שונים במקצת מאלו שתארו ההיסטוריונים.

בעלי המגילות התבדלו מעם ישראל ויצרו הגות דואליסטית המחלקת את האנושות לשני מחנות נבדלים: "בני האור" – אנשיהם – ולעומתם שאר ישראל ואומות העולם – "בני החושך". הם ראו את שאר ישראל (ובעיקר הפרושים והחשמונאים) כחוטאים ורק את עצמם כמקיימי המצוות. כתביהם מציגים את חברי הקבוצה כעוזבים את החברה – לאו דווקא מתוך פציפיזם אלא כהכנה למלחמת שמד של העולם – מהפכה עולמית שלאחריה יהוו הם את הגרעין ואת העילית של ישראל. אסור היה להם לקבל מתנות מן העולם החיצוני או לתת מתנות לקרוביהם בלי אישור הממונים וכל אדם שנכנס לחברתם צריך היה למסור את כל הונו.

לאנשי הכת בעלי המגילות היה לוח שונה מזה של שאר עם ישראל – לוח שמשי שאינו מתחשב בירח, ולפיו כל שנה היא בת 364 ימים, וכל חג חל ביום קבוע בשבוע. לפי לוח השנה שלהם הקרבת העומר הייתה ממחרת השבת שלאחר שביעי של פסח בכ"ו לחודש הראשון, ניסן, וממילא חג השבועות שחל לאחר חמישים יום חל בט"ו בסיון ובכך היה דומה לסוכות ולפסח שאף הם בט"ו לחודש. לוח זה מבוסס על הספרים החיצוניים – ספר מהלך המאורות וספר היובלים. מועדי חגי אנשי הכת היו אפוא שונים ממועדי החגים של שאר עם ישראל, וזה היה הגורם המשמעותי ביותר לפירוד בינם לבין שאר העם. כאמור, אין אף עדות על לוח שונה בתיאורי האיסיים אצל ההיסטוריונים.

החוקר פלוסר טוען שלוח זה היה מרכיב משמעותי כדי להעצים את הבידול מהציבור שהונהג על ידי הסנהדרין בירושלים כשם שראשוני הכנסייה הנוצרית שינו את היום המקודש בשבוע ודאגו שחג הפסחא לא יחול בזמן הפסח היהודי כדי להעצים את הבידול החברתי, וכשם ששינה ירבעם בן נבט את תאריך חג הסוכות מהתאריך בו חגגו בירושלים.

ההיסטוריונים סיפרו שהאיסיים התנזרו מנשים, אך בחפירות בקומראן נמצאו עצמות נשים (עם זאת, כבר יוסף בן מתתיהו מציין שיש כת אחרת של איסיים שנוהגת לשאת נשים[14]). במגילות מדבר יהודה בכלל ובמגילת ברית דמשק וברז נהיה בפרט, נמצא דיון רחב בנשים ובמשפחות שאינו עולה בקנה אחד עם ההתנזרות המיוחסת לאיסיים.

עם זאת, מציין פלוסר כי הפציפיזם של האיסיים היה פציפיזם על תנאי ולא כפי שמתארים אותם יוסף בן מתתיהו ופילון. הפציפיזם של האיסיים היה מושתת על שנאה מוסתרת כלפי שאר ישראל וציפייה למלחמה הסופית – "מלחמת בני אור בבני חושך", שבה יושמד הרשע. ייתכן וברבות השנים איבדו חלק מהאיסיים את בסיס השנאה המוסתרת ואכן יצרו את התמונה האידילית המתוארת על ידי יוסף בן מתתיהו ופילון. במגילות מצוי דיון רחב על מאבק בני אור בבני חושך ועל מאבק של כוהן רשע בכוהן צדק, אולם באף אחד מתיאורי האיסיים אין עדות על עוינות, על מאבק או על מלחמה.

ע"ש "בני אור" נקראת חטיבה 460- "עוצבת בני אור".

הכת והנצרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים דמיון בין האוונגליונים והאיגרות שבברית החדשה לבין המגילות. כמו כן, גם בקרב כת קומראן רווחו תפישות התבדלות רדיקליות מיתר היהודים והגדרה עצמית כעם ישראל האמיתי היחיד, שנבעו מתוך האמונה שהם נושאיה של "הברית החדשה"[15] החזויה בספר ירמיהו[16]; כותבי מגילת דמשק התייחסו לעצמם כ"באי הברית החדשה בארץ דמשק".[17] דמיון זה הוביל חוקרים מסוימים[18] לטעון כי ישו הנוצרי השתייך לכת תקופה מסוימת והושפע ממנה, אך חוקרים אחרים שוללים טענה זו. השערות אחרות מצאו דמיון בין רעיונותיהם לבין אלו של פאולוס, הנוקב אף הוא במושגים 'בני האור' ו'בני החושך' (הראשונה אל התסלוניקים ה' ה': אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם לֹא בְנֵי־הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלֹא בְּנֵי הַחשֶׁךְ), או בין מנהגי הטבילה שלהם למה שמדווח ביחס ליוחנן המטביל. מנהגם של האיסיים ללבוש בגדי לבן, ובייחוד בעת עבודת הקודש, מוזכר גם לגבי לנוצרים[19].

הכת והמנדעיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הועלתה הסברה שישנו קשר בין המנדעים לבין האיסיים, המבוססת הן על המקורות ההיסטוריים שמתארים את האיסיים והן על הממצאים הארכאולוגיים ובראשם מגילות ים המלח. המנדעים הם בני קבוצה אתנו-דתית בת כ-100,000 איש שמרכזה בדרום עיראק ובדרום מזרח איראן, אך בעשורים האחרונים, בעקבות רדיפות ומלחמות, התפזרה ברחבי העולם. חוקרים רבים סבורים שמקור הקהילה המנדעית בקבוצה שהיגרה מאזור ארץ ישראל לדרום מסופוטומיה במאות הראשונות לספירה. דתם של המנדעים, המנדעיזם, דוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכזה, עומד טקס הטבילה, והנביא החשוב ביותר הוא יוחנן המטביל. מקור המילה "מנדעיזם" במילה הארמית "מַנְדַּע", ידע, והמנדעים מכנים את עצמם גם בשם "נצוראיא" – משורש נ.צ.ר, כלומר אלו ששומרים על ידע סודי.[20][21] אב הכנסייה אפיפניוס מסלמיס השתמש במונח דומה, "נצרים", לתיאור קבוצה מסוימת בקהילת האיסיים. אפיפניוס טוען שקהילה זו הייתה קיימת עוד לפני ימיו של ישו, אמנם יש מחלוקת בקרב חוקרים האם אכן כך הדבר.[22][23]

הדת המנדעית חולקת מספר עקרונות, תפיסות ומושגים עם מגילות ים המלח, והמילה "ירדנה", הקשורה כנראה לירדן, משמשת את המנדעים לתיאור אתרי טבילה. המנדעים סבורים שהם הקהילה האמיתית של בני האור, או בשפתם, "בני נהורא", מושג ששימש גם את האיסיים.[24][25] "מרא דרבותא", אחד משמות האל במנדעיזם, מוזכר גם במגילה החיצונית לבראשית שהתגלתה בקומראן.[26] המרכזיים הקהילתיים המנדעים, המכונים "בית מנדע", מתוארים בטקסטים מנדעים כ"הבית הגדול של האמת" ו"בית השלמות" – מונחים שהמקבילים היחידים אליהם נמצאו בסרך היחד.[27] בעבר הרחוק, המנדעים השתמשו גם במונח "בחירי צדקה" כדי לתאר את עצמם. מונח זה מצוי גם בספר חנוך ובמגילה החיצונית לבראשית.[26][20][28][29] בדומה לאיסיים, למנדעים אסור לחשוף את שמות המלאכים לגויים.[30] הקברים המנדעים נבנים באוריינטציה של צפון-דרום.[31] המנדעים מחזיקים במסורת בעל-פה לפיה חלקם היו במקור צמחוניים,[22] והם פציפיסטיים.[32][33]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איסיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עפרי אילני, חוקרת: "כת האיסיים היא המצאה דמיונית; זה כמו להגיד שהמדינה הוקמה על ידי 'הירוקים'", באתר הארץ, 13 במרץ 2009
  2. ^ 1 2 אלכסנדר רופא, "ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני", בתוך: אוריאל רפפורט וישראל רונן (עורכים), מדינת החשמונאים, קובץ מאמרים, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 413, הערה 30.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו משה דוד קאסוטו, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו -כרך א', מוסד ביאליק, תש"י – 1950 עמוד: 468, ראו: "אסא"
  4. ^ האיסיים, היו גם היו, בצלאל בר־כוכבא, תרביץ – רבעון למדעי היהדות, כרך פ', חוברת ב', תשע"ב, עמודים 275–308
  5. ^ 1 2 פילון האלכסנדרוני, היפותטיקה, קטע שני.
  6. ^ אלכסנדר רופא, מה היה שמם של האיסיים, באתר הארץ, 26 ביולי 2012
  7. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר ה, פרק 17 (באנגלית).
  8. ^ מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LXXXIX. Dio Chrysostom, pp. 538-540
  9. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVII. Solinus, no. 449, pp. 417-422; Solinus, Collectanea Rerum Memorabilium, 34-35
  10. ^ M. Stern, GLAJJ, Vol. II: CXLVIII. Martianus Capella, pp. 651-652. De Nuptiis Philologiae et Mercurii, VI (De Geometria), 678-679
  11. ^ במשנה במגילה ד, ח נאמר: "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין, אף בלבנים לא יעבור". נראה שיש כאן פולמוס עם קבוצה שמתפללת רק בבגדי לבן, וייתכן שמדובר על התנגדות למנהג האיסיים שהקפידו על לבוש לבן.
  12. ^ עזריה די רוסי, מאור עיניים, חלק אמרי בינה פרק ג', באתר היברובוקס
  13. ^ מהר"ץ חיות, דרכי משה, קורות הכתות, באתר היברובוקס
  14. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקה י"ג.
  15. ^ T-S 16.311
  16. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ל'.
  17. ^ T-S 10K6 עמוד 6
  18. ^ למשל, יהושע אפרון, "התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית", ת"א 2006, עמודים 242-238
  19. ^ הגמרא בתלמוד בבלי מגילה, כד ע"א, מנמקת את הדרתו של העובר לפני התיבה בבגדי לבן בכך שחוששים 'שמא מינות נזרקה בו'. רש"י מפרש שם: "כומרין תלמידי ישו הנוצרי מקפידין בכך".
  20. ^ 1 2 Rudolph, Kurt (7 באפריל 2008). "MANDAEANS ii. THE MANDAEAN RELIGION". Encyclopaedia Iranica. נבדק ב-3 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  21. ^ Drower, Ethel Stefana (1953). The Haran Gawaita and the Baptism of Hibil-Ziwa. Biblioteca Apostolica Vatican.
  22. ^ 1 2 Drower, Ethel Stephana (1960). The secret Adam, a study of Nasoraean gnosis (PDF). London UK: Clarendon Press. ארכיון (PDF) מ-6 במרץ 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ The Panarion of Epiphanius of Salamis, Book I (Sects 1–46) Frank Williams, translator, 1987 (E.J. Brill, Leiden) ISBN 90-04-07926-2
  24. ^ Brikhah S. Nasoraia (2012). "Sacred Text and Esoteric Praxis in Sabian Mandaean Religion" (PDF).
  25. ^ "The War of the Sons of Light Against the Sons of Darkness". Britannica. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Rudolph, Kurt (באפריל 1964). "War Der Verfasser Der Oden Salomos Ein "Qumran-Christ"? Ein Beitrag zur Diskussion um die Anfänge der Gnosis". Revue de Qumrân. Peeters. 4 (16): 523–555. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ Hamidović, David (2010). "About the Links between the Dead Sea Scrolls and Mandaean Liturgy". ARAM Periodical. 22: 441–451. doi:10.2143/ARAM.22.0.2131048.
  28. ^ Aldihisi, Sabah (2008). The story of creation in the Mandaean holy book in the Ginza Rba (PhD). University College London.
  29. ^ Coughenour, Robert A. "The Wisdom Stance of Enoch's Redactor". Brill: 52. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)Journal for the Study of Judaism in the Persian, Hellenistic, and Roman Period Vol. 13, No. 1/2 (DECEMBER 1982), pp. 47-55
  30. ^ Drower, Ethel Stefana (1937). The Mandaeans of Iraq and Iran. Oxford at the Clarendon Press.
  31. ^ Hachlili, Rachel (1988). Ancient Jewish Art and Archaeology in the Land of Israel. Leiden, The Netherlands: E. J. Brill. p. 101. ISBN 9004081151.
  32. ^ Deutsch, Nathaniel (6 באוקטובר 2007). "Save the Gnostics". The New York Times. נבדק ב-13 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Newman, Hillel (2006). Proximity to Power and Jewish Sectarian Groups of the Ancient Period. Koninklijke Brill NV.


זרמים ביהדות
אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים מגן דוד
ליברלים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איסיים&oldid=40180774"